הציפור שביקשה לעוף

לְחַכּות

לְחַכּוֹת לַמָּחָר, לְחַכּוֹת לְסוֹפְשָׁבוּעַ, לְחַכּוֹת לַחֻפְשָׁה הַבָּאָה,
הוּא מְחַכֶּה לָהּ, הִיא מְחַכָּה לוֹ,
מְחַכִּים שֶׁהַטֵּלֵפוֹן יְצַלְצֵל, מְחַכִּים שֶׁתִּשָּׁלַח הוֹדָעָה.
הִיא מְחַכָּה לְאַבִּיר לִבָּהּ,
הוּא מְחַכֶּה לַסִּפּוּק הַבָּא,
וּבְכָל זֹאת, שְׁנֵיהֶם מְחַכִּים לָאַהֲבָה.

לְחַכּוֹת לִתְקוּפָה טוֹבָה יוֹתֵר, לְחַכּוֹת לַצָּרָה הַבָּאָה,
לְחַכּוֹת לָאוֹטוֹבּוּס, לָרַכֶּבֶת, לְמָטוֹס שֶׁמְּאַחֵר בְּשָׁעָה,
לְחַכּוֹת לָאָבִיב. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵף – לְחַכּוֹת לָאָבִיב הַבָּא,
לְחַכּוֹת לְבוֹא תִּינוֹק, הַצִּפִּיָּה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה.
תָּמִיד לִשְׁמֹר עַל אֵשׁ קְטַנָּה אֵיזוֹשֶׁהִי תִּקְוָה,
גְּלוּיָה אוֹ סְמוּיָה.

יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַטֵּלֵפוֹן, מְחַכָּה וּמְחַכָּה,
מִתְבּוֹנֶנֶת עַל הָרָקִיעַ וּמְחַכָּה לְהֶאָרָה.
הוּא מְחַכֶּה שֶׁהִיא תִּשָּׁבֵר, הִיא מְחַכָּה שֶׁהוּא יִגְאַל אוֹתָהּ.
כֵּן, רֹב הַזְּמַן אֲנַחְנוּ מְחַכִּים, תָּמִיד מְחַכִּים לַדָּבָר הַבָּא.

לְחַכּוֹת זֶה סוּג שֶׁל אוֹפְּטִימִיּוּת, תִּקְוָה,
לְחַכּוֹת לַשֶּׁקֶט שֶׁאַחֲרֵי הַסְּעָרָה.

לְחַכּוֹת זֶה פָּסִיבִי, לְחַכּוֹת זֶה אוֹפְּטִימִי,
מְחַכִּים לָאֵל הַגָּדוֹל, מְחַכִּים לִתְשׁוּבָה.