הספסל של סבא אהרן

זֶהוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל סַבָּא אַהֲרֹן – סַבָּא מְיֻחָד בַּעַל לֵב זָהָב. 
סַבָּא מַעֲנִיק לְכֻלָּם כּוֹכָבִים שֶׁל אַהֲבָה, חִבּוּק מְנַחֵם, רַכּוּת וְחִבָּה, שִׂמְחָה וְגַאֲוָה. 
לְסַבָּא יֵשׁ סַפְסָל וְעָלָיו הֲמוֹן קֻפְסָאוֹת, שַׂקִּיּוֹת וְתִיקִים – וּבְתוֹכָם אוֹצָרוֹת. כְּשֶׁנְּכָדָיו בָּאִים אֵלָיו וּמְבַקְּשִׁים דְּבַר-מָה שֶׁחָסֵר לָהֶם, סַבָּא מְפַשְׁפֵּשׁ בַּקֻּפְסָאוֹת וְתָמִיד מוֹצֵא. הוּא מַעֲנִיק לָהֶם הַכֹּל בְּחִיּוּךְ רָחָב וְשׁוֹלֵחַ מִלִּבּוֹ כּוֹכָבִים שֶׁל אַהֲבָה.
זֶהוּ שִׁיר הַלֵּל נוֹגֵעַ וּמְרַגֵּשׁ לַסָּב הַטּוֹב, הַנָּבוֹן וְהַנָּדִיב, סִפּוּר אַהֲבָה בֵּין סָב חַם וְאוֹהֵב לְבֵין נְכָדָיו.