1
אני מחליקה לתוך מושב הנוסע של הרכב הנמוך כשהדלת נטרקת בחבטה מאחוריי. אני מתעסקת בחגורת הבטיחות ובאותה הזדמנות גם עוקבת אחריו כשהוא עובר מול מכסה המנוע של המכונית. צעדיו מלאי ביטחון, נינוחים. אצבעותיו מחליקות על מכסה המנוע לפני שהוא חולף מול האורות הקדמיים ומגיע לצידה השני של המכונית, אל דלת הנהג.
לפתע אני חשה אי־נוחות, ואני לעולם לא חשה אי־נוחות.
המכונית הזאת קטנה מדי בשביל שנינו. מרגיז אותי הרעיון שאיאלץ להיות ספונה באותו מרחב איתו כל הדרך לפילדלפיה. פגשתי אותו רק לפני עשרים דקות. למה אני מוטרדת ממנו כל־כך?
הידית משמיעה קול נקישה והוא כבר יושב מאחורי ההגה. המנוע מגרגר שנייה לאחר מכן. מזווית עיני אני עוקבת אחריו כשהוא חוגר את החגורה, אבל ראשי מופנה קדימה. אני ממקדת את מבטי בידיי המונחות בחיקי, עד שהשתיקה מתארכת יותר מדי. הוא נועץ בי מבט בזמן שהמכונית כבר מותנעת, כנראה אין לו בעיה לחכות עד שישיג את תשומת ליבי. אני מסובבת את ראשי ועינינו נפגשות. עיניו חומות. עוד 'וי' מצטרף לרשימה שכוללת את התכונות הבאות שלו: גבוה, כהה ונאה. עיניו נדלקות בשעשוע כשהוא מדבר, והדבר גורם לי אי־שקט. למה?
"איך את בכלל יכולה להעלות בדעתך שפין קמדן הוא הגבר הנכון בשבילך?"
זו הסיבה.
2
שש־עשרה שנה קודם לכן
אני אוחזת בחוזקה בחיקי את תיק הגב של 'תותית' ושוב מציצה מבעד לחלון. אנחנו מתקרבים והמשימה שלי היא לוודא שארד מהאוטובוס בתחנה הנכונה. השנה אני בכיתה אלף, אני כבר לא תינוקת בגן, ומותר לי לנסוע באוטובוס מבית הספר הביתה. אחי, אריק, יפגוש אותי בתחנה. הוא כבר נער וזו המשימה שלו, לאסוף אותי. אני יודעת שהוא לא ישכח כי הוא אוהב אותי, וגם כי אימא אמרה לו שתקרקע אותו לשבוע אם ישכח.
האוטובוס פונה לדרך נוראנס. זו התחנה שלי. אני אוחזת חזק יותר בתיק הגב ואומדת את המרחק עד לדלת.
"אוורלי!"
טימי סטיוארט מרים את ראשו מעל הכיסא שלפניי. נפלה לו שן והשיער שלו נראה נורא. הוא נראה נורא כי הוא הניח לי לגזוז אותו. אימא אומרת שאסור להוריד ממני את העיניים. אני חושבת שהתספורת שלו לא הייתה יוצאת מוצלחת יותר אם היא הייתה מביטה בי כל הזמן, לכן אני חושבת שזה לא נכון.
"שמרתי בשבילך את אחד העפרונות החדשים שלי," הוא אומר, מרים אותו.
אני מחייכת אליו. הילד הזה מאוהב בי עוד מהגן. אני באמת צריכה להפסיק להתעסק בשיער שלו. "תודה, טימי." אני מחליקה את העיפרון לאחד מכיסי הצד בתיק שלי. "אתה רוצה את אחד המחקים שלי?" אני מרימה מחק ורוד בצורת תות שדה. הוא לוקח אותו.
האוטובוס עוצר ואני רצה קדימה. כשהדלתות נפתחות אני רואה שאריק ממתין. אני מכתיפה את רצועות תיק הגב וקופצת ממדרגות האוטובוס אל המדרכה. אני בטוחה שאוכל לשכנע את אריק לתת לי מהסוכריות שהוא מחביא בחדרו במקום היוגורט שאני אמורה לקבל כחטיף אחרי שעות הלימודים.
שנייה לאחר מכן אני נעצרת על מקומי ושוכחת לגמרי מהסוכרייה. עם אריק עומד בחור נוסף. מעולם לא ראיתי אותו. הוא בטח חבר חדש מבית הספר – זו השנה הראשונה של אריק בחטיבת הביניים. החבר שלו חמוד.
"זו אחותך הקטנה, אריק?" אומר הנער ומחייך אליי.
"כן, זו בוור – "
"אוורלי," אני קוטעת אותו, "קוראים לי אוורלי."
"לא על פי אימא ואבא."
אני מפסיקה לנעוץ מבט בנער רק כדי לנעוץ מבט זועם באריק. הנער צוחק. "למה שלא אקרא לך פשוט תותית?" הוא מושיט לי את ידו כאילו אני אדם בוגר, ולא סתם ילדה. "קוראים לי פין."
אני לוחצת את ידו ובליבי, ליבה של ילדה בת שש, כבר החלטתי. אני הולכת להתחתן עם פין.
ואז הוא רוכן לעברי ופורע את שערי.
אוף. נראה שמצפה לי הרבה עבודה איתו.
3
הווה
אני מנתקת את מבטי מעיניו ומסובבת אותו אל השמשה הקדמית, משלבת את רגליי ומעבירה את שערי אל מעבר לכתפי.
עיניו מטרידות אותי. הן חקרניות. מעולם לא הייתי מושא עניינו של מישהו, ואני לא מעוניינת להיות מושא המשיכה של הגבר הזה. "פין ואני מושלמים יחד," אני עונה ברוגז, "רק תסיע אותי הביתה." אני מנופפת בחוסר עניין לכיוון המכונית.
"פין ואת לא יחד," הוא משיב ונוהג על רחוב רידג'בורי לכיוון סאלם.
אני מושכת בכתפיי, שולפת את הטלפון הנייד מכיסי ומעבירה את אצבעי על המסך.
"מה את עושה?"
"כמו מה זה נראה לך? בודקת את ההודעות שלי," אני משיבה. "אולי אנחנו יכולים לסיים עם הדיבורים?"
הוא משמיע קול שנשמע כמו רטינה ואחר כך לוחץ על אחד הכפתורים בגלגל ההגה ואומר, "לטלפן לסנדרה."
הא. הוא רוטן על זה שאני בודקת הודעות ואז מטלפן לחברה שלו בדיבורית? לא משנה. הצלצולים מסתיימים כשאישה עונה. "כן, אדוני?"
כן, אדוני?
אני נעצרת באמצע ההקשה וזורקת לעברו מבט. כן. חולה מין. הוא בטח יבקש ממנה רשות לגמור. הלוואי שתסרב. אני מטלטלת את ראשי ומחזירה את תשומת ליבי למקום שאליו היא אמורה להיות נתונה, הטלפון שלי. אני לא מאמינה שהוא מתכוון לגרום לי להקשיב בזמן שהוא מורה לשפוטה שלו להתפשט ולחכות לו ליד הכניסה הראשית. הוא בטח גם יאלץ אותה לכרוע ברך. איזה אידיוט.
"סנדרה, אני צריך שאחד מאנשי הטכנולוגיה ישלח לי את הפידים מכל חשבונות הרשתות החברתיות של אוורלי ג'נסן."
רגע. מה?
"היא בשנת הלימודים האחרונה ב'פן'. גדלה ברידג'פילד, קונטיקט. לא תתקשי לאתר אותה."
"מה אתה עושה?" אני קוטעת אותו, מבולבלת וכעוסה.
"פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם," הוא ממשיך לקשקש, "וכל האתרים האחרים שבהן משתמשות עכשיו סטודנטיות באוניברסיטה כדי להעלות סלפי לאינטרנט. זה הכול, סנדרה." הוא מסיים את השיחה בנגיעה בכפתורי הבקרה שעל ההגה.
"לעזאזל, אני יושבת ממש כאן, אם אתה רוצה לשלוח לי בקשת חברות או משהו כזה." אני מנופפת בטלפון שבידי תוך כדי דיבור. "כי זה," אני מצביעה לכיוון הרמקולים שעל לוח המחוונים, "היה קצת מלודרמטי."
"נראה היה שאת מעוניינת בטלפון שלך יותר מאשר בשיחה, לכן אני סקרן לגבי מה שיש באינטרנט שמושך אותך."
אנחנו בדרך טיקטוס, נוסעים לכיוון הכביש הבין־מדינתי. התנועה קלה. אנשים כנראה עדיין נהנים מחופשת חג ההודיה הארוכה. אני עדיין כעוסה. לא כך תכננתי את הנסיעה שלי בחזרה ללימודים.
"זה נקרא להיות סטוקר, לא להיות סקרן," אני אומרת, שוכחת לחלוטין את התעניינותי במה שעושים החברים שלי.
הוא צוחק. הממזר ממש צוחק עליי. "אז זה בסדר מבחינתך לעקוב אחר פין, אבל זה לא בסדר שאני עוקב אחרייך? את טיפוס מיוחד, אוורלי. אני חושב שאני באמת הולך ליהנות ממך."
"ליהנות ממני? אני לא שלך."
"את תהיי."
4
לפני עשר שנים
"קלואי, הוא כאן," אני לוחשת.
"שנייה," היא משיבה לפני שאני שומעת אותה צועקת לאימה, "אני הולכת לאוורלי!"
נשמעת תשובה עמומה מאימה, ואחר כך היא מאשרת שהיא בדרך.
"עליית הגג," אני לוחשת.
"קלטתי."
הקו ניתק. ארבע דקות לאחר מכן נטרקת דלת הרשת ומבשרת על כך שקלואי הגיעה. המדרגות חורקות כשהיא מדלגת למעלה. היא מופיעה בשדה הראייה שלי וחוצה את חדר המשחקים שלנו בקומה השנייה.
"היא בחדר שלה," אריק קורא אל קלואי כשהיא חולפת על פניו ופונה היישר אל הדלת הסגורה שלי במורד המסדרון.
"אני יודעת, תודה!"
היא נעלמת משדה הראייה, אבל דלת חדרי נפתחת לכדי סדק ואז נסגרת שוב כשהיא נכנסת. שנייה לאחר מכן היא מופיעה בפתח הכניסה לעליית הגג, שמתחיל בחדר הארונות שלי, בטיפוס על השידה שהצבתי שם בדיוק לשם כך.
"היי," היא לוחשת כשהיא פוסעת על קצות אצבעותיה על לוחות הרצפה עד שהיא מגיעה אל המשטח שארגנתי ליד הפתח. היא נשכבת על שק השינה שפרשתי שם. "מה הם עושים?"
"משחקים משחקי מחשב."
אנחנו לוחשות, אבל למזלנו משחקי המחשב שהם אוהבים לשחק רועשים מאוד, כך שאנחנו לא באמת צריכות להיות שקטות. "הוא נראה טוב באפודה של 'איגלס', נכון?"
קלואי מהנהנת. "כזה חמוד."
"אני אוהבת בייסבול."
"'איגלס' משחקים פוטבול, אוורלי."
"או־קיי." אני משתהה. "טוב, יש לי מספיק זמן ללמוד את כל מה שצריך על פוטבול. אני רק בת שתים־עשרה. הוא לא יתייחס אליי ברצינות לפני שאהיה לפחות בת שש־עשרה."
"כנראה שאת צודקת," מסכימה קלואי.
אני פותחת את היומן שלי. הוא ורוד ועל הכריכה הקדמית שלו כתוב באותיות זהב מעוטרות 'חלומות ותוכניות'. שם אני כותבת את כל ההערות שלי על פין קמדן. אני גם מציירת בו. אני משתפרת. אני מוסיפה הערה להזכיר לעצמי ללמוד על 'איגלס' לפני שאני עוברת לחלק האחורי של היומן, שם אני מתאמנת בכתיבת שמי, אוורלי קמדן, גברת קמדן, גברת פין קמדן. אני כבר מוצלחת בזה, אבל לעולם לא מזיק להתאמן.
עכשיו אנחנו שקטות, צופות בפין ובאריק מבעד לפתח שברצפה עד שקלואי מדברת. "אבא שלי ביטל."
"מה? למה?" היא הייתה אמורה לנסוע לניו יורק בשבוע הבא כדי לבקר אותו. הוריה התגרשו לפני שלוש שנים והיא כמעט כבר לא רואה את אביה.
"אמר שיש לו נסיעת עסקים." היא מושכת בכתפיה, אבל אני רואה את הדמעות שבעיניה. הוא כזה טיפש.
"טוב, הוא ממש אידיוט ויש לי רעיון אפילו טוב יותר," אני אומרת, מצביעה על כל האזור.
"מה?" היא מנגבת את עיניה ונרגעת. היא לא מרשה לעצמה להיות מוטרדת לעיתים קרובות מדי.
"אני בטוחה שתוכלי לבוא איתנו לפארק 'הרשי'! אשאל את ההורים שלי הלילה. אני יודעת שהם יסכימו." וזה מה שהם יעשו גם כי ההורים שלי הכי טובים. "כולנו ניסע ברכבות הרים ואחר כך נחליק במגלשות אפילו שאנחנו כבר גדולות מדי. נבלה בפארק המים. חסכתי ארבעים דולר ונקנה את כל הממתקים, קלואי. את כולם."
"אולי," היא אומרת, אבל מחייכת. "מה את מתכוונת לעשות בסתיו, כשאריק ופין ילכו לאוניברסיטה?"
אני נאנחת בעצב. "טוב, אז יש לי את היומן." אני מתופפת עליו בעט. "ואני יכולה ללמוד." אני מפסיקה לדבר כשהמשחק משתתק בחדר שמתחתנו. קלואי ואני מצטופפות סביב הפתח ומספיקות לראות איך אריק ופין זורקים את השלטים הרחוקים על ההדום ויוצאים לכיוון המדרגות. "חכי," אני אומרת, מרימה אצבע. אנחנו מקשיבות עד שאנו שומעות את טריקת דלת המקרר. "הם לוקחים לעצמם משהו לאכול, בואי."
אני משתלשלת מבעד לפתח לתוך חדר הארונות ופונה מייד אל שולחן האיפור כדי לבחון את עצמי במראה. אסור לי עדיין להשתמש באיפור, לכן אני מסתפקת במריחת שפתון לחות בטעם תות ובסירוק שערי.
קלואי ואני נכנסות בנחת למטבח דקה לאחר מכן ומוצאות שהבחורים הכניסו לתנור פיצה קפואה.
"היי, לא ידענו שאתם עומדים להשתמש בתנור. חשבנו להכין עוגיות," אני מכריזה. אני אפילו מצליחה להעמיד פנים שאני מופתעת לראות אותם במטבח. היי, אני בת שתים־עשרה, לא בת שש.
"אל תדאגי, תותית. בעוד עשר דקות נפנה לך את התנור." פין מחייך אליי ולשנייה אני מאבדת את הריכוז. הוא צריך להסתפר. השיער החום שלו פרוע מהרגיל.
"איזה עוגיות אתם אוהבים?" אני שואלת, מפנה את שאלתי אל פין בדרכי אל המזווה, "נביא לכם כמה עוגיות כשנסיים." אני מחייכת, אבל פין מציץ לתוך התנור אל הפיצה ומחמיץ זאת.
"את יודעת שאני אוהב שוקו־צ'יפס," משיב אריק. אני נכנסת לחרדה קלה. אני רוצה לדעת מה פין אוהב.
"אני יודעת מה אתה אוהב, אבל אני לא יודעת מה החבר שלך שם אוהב," אני מנופפת לכיוון פין, "ומנומס לשאול גם מה האורחים שלך רוצים." אני מחייכת. הנה. תמרנתי את המצב הזה היטב, לא?
אריק מביט בי כאילו יצאתי מדעתי, אבל אני מתעלמת ממנו ומתמקדת בפין. "פין, איזה עוגיות אתה אוהב?"
"מה?" הוא מפסיק ללגום מהקולה ומביט בי. "מבחינתי שוקו־צ'יפס זה בסדר."
"כן, מי לא אוהב עוגיות שוקו־צ'יפס ופוטבול, נכון?" רגע. זה בכלל הגיוני? אני נשמעת כמו אידיוטית. לא פשוט לפלרטט.
"פוטבול?" שואל פין.
"הסוודר שלך." אני מהנהנת לכיוונו כשאני מניחה את המצרכים על הדלפק. קלואי כבר מגיעה עם קערת ערבוב וכף עץ. "קדימה, 'איגלס'!" אני מניפה אגרוף, ומייד רוצה למות. זה היה ממש טיפשי.
"אוי." פין מרכין את מבטו אל הסוודר שלו. "אחי נתן לי את זה."
"אני אוהבת פוטבול!" אני מתפרצת. אריק מביט בי בצורה מוזרה. או־קיי, זה היה יותר מדי.
"אני שמח שלמדת לחבב פוטבול, אוורלי," אומר אריק בעוקצנות.
אוי, לא. הוא עומד לחשוף אותי. הרחקתי לכת. אסור היה לי לקרוא את כל הטורים האלה באינטרנט על מפגשי נעורים. ברור שאני עוד לא מוכנה לשלב של פלרטוטי נעורים. אני מרכינה את ראשי ומתפללת.
"אבא ישמח כל־כך."
מה? אני מציצה לכיוונו של אריק. הוא מחכך את סנטרו וממתין שאסב אליו את תשומת ליבי.
"אבא ישמח מאוד שיהיה לו עם מי לצפות בפוטבול בכל סוף שבוע," הוא אומר בחיוך זחוח.
חצוף.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
