טיפול בצל מלחמה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טיפול בצל מלחמה
הוספה למועדפים

טיפול בצל מלחמה

4.7 כוכבים (3 דירוגים)

עוד על הספר

תקציר

שוב ושוב, אחרי כל מלחמה, חוזרים ממנה אנשי בריאות הנפש, כמו הרבה חיילים אחרים, חבולים ומקומטים, בין אם שרתו כלוחמים ובין אם כקב"נים.

המפגש הנורא עם המלחמה ועם תוצאותיה הגופניות והנפשיות, מטלטל, פוצע ומדמם עת רבה אחרי ששאון התותחים כאילו נדם, כדי לשוב ולדמם שוב בפיגוע, בתקרית, במלחמה הבאה.

חלקנו ידחפו את הטראומה עמוק לתרמיל בתקווה שתנוח שם בשלום ותניח להם. אחרים יביאו אותה לחדר הטיפול האישי שלהם שם תישאר ספונה בין ארבע קירות וארבע עיניים.  אחרים (לא מעטים לצערנו) חייהם יטולטלו והם יסתובבו בינינו סובלים, אומללים ומחפשים תיקון.

מנחם סטודנט ( נוקי בפי חבריו ומכריו) שחזר מהמלחמה הנוראית בחר בדרך אחרת והיה חלוץ בעניין. הוא העלה את החוויות האישיות שלו ושל מטופליו על הכתב וביקש להוציאם לאור ולשתף אותנו, מטפלים, חברים, אזרחים ופוליטיקאים בהתמודדות הקשה שלו עם הטראומה שחווה כלוחם במלחמת יום כיפור ובהתמודדות שלו כמטפל עם הטראומות והצלקות של מטופליו, חיילים, יתומים אלמנות הורים ואחים שכולים. כולם שרוטים, פגועים וסובלים. עם אלה הוא מצליח לייצר ברית טיפולית מופלאה הבנויה על כאב אימה וכעס משותפים.  

בסדרת תיאורי טיפול, סיפורים קצרים ונוקבים פותח לנו המחבר צוהר אל החוויות האישיות הקשות שלו מהמלחמה, חוויות  שהוא מסרב או שאינו מצליח  להדחיק. את אלה הוא שוזר אל סיפורי המטופלים, גם הם פגועי המלחמה ומכניס אותנו לעולם הבלתי נסבל והכמעט לא מדובר של מחיר המלחמות:  הטראומה, הפוסט טראומה, השכול, והיתמות שהחברה הישראלית מתקשה עדיין להכיר בהם. היא מכבדת כמובן את השכול  ומחבקת את הנפגעים אבל לא משכילה, לא מעיזה לחשוב שאולי מחיר המלחמה יקר מדי ואולי מחיר השלום איננו מוגזם.

בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד חכמה טיפולית הוא מספר סיפורים קצרים שהם חיים שלמים. את חורבנם ובנייתם מחדש, את המלחמה הבלתי נפסקת שלו על עצמו ועל המטופלים המתדפקים על דלת הקליניקה לחפש מזור לכאב.

הסיפורים יצאו לאור כבר מזמן, רחוק מאד  מכאן, בארה"ב, באנגלית. ורק כעת, שלושים שנים אחר כך הם חוזרים אלינו הביתה, לשפה ולמקום שבה התרחשו. קשה לנו כנראה להביט בראי ולראות את עצמנו חלשים, מפורקים וסובלים, גם כשבתוך כל אלה, מבצבצים התקווה, הסיכוי והתיקון שמנחם סטודנט מצליח למצוא ולהמציא לעצמו ולמטופליו.

ברוך השב הביתה מספר, לוחם, מטפל ואדם.

נכתב בהערכה ענקית

חיים פינגולד
נטף
ינואר 2021

פרק ראשון

הקדמה

קורא יקר,*

הרשימות, ההבזקים שאתה עומד לקרוא הם מסמך אישי שלי שמנסה להציג חלק משמעותי מרקמת חיי. כאזרח במדינה הזאת שבה נולדתי עם רעם התותחים של 1948; כחייל שבה עברתי ארבע מלחמות מתישות: מלחמת ששת הימים הקצרה, מלחמת ההתשה המתישה, מלחמת יום כיפור המפתיעה ומלחמת לבנון הארורה; כפסיכולוג שפוגש חלקים שלו מארבע המלחמות הללו בחדר או בסיטואציה הטיפולית; כאב שרואה לנגד עיניו את בנו גדל למלחמה הבאה ושואל: למה?

הרבה עובר בנו בהקשרים הללו.

זמן, מקום ומרחב מקבלים משמעות שונה בתום כל מלחמה.

בספרות המקצועית ישנן הגדרות שונות ורבות לפסיכותרפיה. לצורך ענייננו כאן אשתמש בהגדרה שקיבלתי פעם, בשיחה בינינו, ממורי ורבי פרופ' אדי רוזנברג ז"ל: "פסיכותרפיה כעבודה הִנה עיבוד של כאב." נראה לי כי בהקשר של החומר המובא להלן, הגדרה זו הִנה משהו שאיתו אני יכול להסתדר, ולאורה לנסות להבין מה קורה בסיטואציה הטיפולית.

היחסים בין מטפל למטופל הם מורכבים ואינני מנסה להבין את כולם, ודאי לא להסבירם ברמה התיאורטית. אני מנסה רק לרשום את היחסים, רק לשרטט אותם ולקוות שהקורא ייקח וימשיך את החומר הכתוב כאן לניסיונו האישי, לזיכרונותיו, לפחדים ולרגעים הקרובים שלו עם עמיתיו הלוחמים.

ישנן דרכים שונות לטפל בכאב שאנשים מביאים לחדר הטיפולי. בספר הזה אני מנסה להציג את הדרך שלי, את הדרך שבה אני הרגשתי שהכי נכון לי לגעת בנקודות שעלו בסיטואציה הטיפולית, והדרך היא קִרבה ומעורבות. הלבד של נפגעי המלחמה הוא עוצמתי כל כך, מסיבי כל כך, שהמעורבות הטיפולית היא הדרך היחידה הנראית לי רלוונטית לעיבוד הכאב הזה.

מלחמה היא מציאות אחרת, מציאות שבה חוק ההישרדות הוא החוק היחיד השולט. קשה להסביר למי שלא היה במציאות הזאת את כלליה. אי אפשר לתאר זאת בדימויים של המציאות היומיומית. מטרת הספר היא לשתף את הקרובים אלינו — בנות זוג, הורים, אחים וילדים — בעולם הרגשי הזה. שאלות שאנחנו לא שואלים, פחדים שאנחנו חוששים להביע, דימויים שהולכים איתנו בחיי היום־יום אך איננו חולקים אותם. מטרת הספר היא לפתוח את זה לשיחה, לשיתוף. המעבר בין המציאויות הוא מטורף. הוא לא הגיוני. אני משתדל להתעסק בטירוף שבמעבר הזה. כשאני חושף את השעות הקריטיות (לדעתי), אני מנסה להעביר דרכן את עוצמת הכאב, הטירוף והאין־אונים שלי ושל המטופלים. הצלקות הרגשיות של כולנו הן עמוקות. זוהי תופעה של אוכלוסייה שלמה, שהמטופלים ואני הם רק מדגם קטן שלה.

האירועים, הפגישות והחוויות המוזכרות בספר, כולם אמיתיים. שמות המטופלים שונו ופרטים מזהים הושמטו. בשילוב המיוחד של מטפל ולוחם אני מנסה לספר לא רק את הסיפור שלהם, אלא גם את הסיפור שלי.

הספר הזה מוקדש לאלה שאינם ולאלה שכואבים את אלה שאינם.

ד"ר מנחם סטודנט

* הטקסט כתוב בלשון זכר אך פונה לכל המגדרים.

עוד על הספר

טיפול בצל מלחמה מנחם סטודנט

הקדמה

קורא יקר,*

הרשימות, ההבזקים שאתה עומד לקרוא הם מסמך אישי שלי שמנסה להציג חלק משמעותי מרקמת חיי. כאזרח במדינה הזאת שבה נולדתי עם רעם התותחים של 1948; כחייל שבה עברתי ארבע מלחמות מתישות: מלחמת ששת הימים הקצרה, מלחמת ההתשה המתישה, מלחמת יום כיפור המפתיעה ומלחמת לבנון הארורה; כפסיכולוג שפוגש חלקים שלו מארבע המלחמות הללו בחדר או בסיטואציה הטיפולית; כאב שרואה לנגד עיניו את בנו גדל למלחמה הבאה ושואל: למה?

הרבה עובר בנו בהקשרים הללו.

זמן, מקום ומרחב מקבלים משמעות שונה בתום כל מלחמה.

בספרות המקצועית ישנן הגדרות שונות ורבות לפסיכותרפיה. לצורך ענייננו כאן אשתמש בהגדרה שקיבלתי פעם, בשיחה בינינו, ממורי ורבי פרופ' אדי רוזנברג ז"ל: "פסיכותרפיה כעבודה הִנה עיבוד של כאב." נראה לי כי בהקשר של החומר המובא להלן, הגדרה זו הִנה משהו שאיתו אני יכול להסתדר, ולאורה לנסות להבין מה קורה בסיטואציה הטיפולית.

היחסים בין מטפל למטופל הם מורכבים ואינני מנסה להבין את כולם, ודאי לא להסבירם ברמה התיאורטית. אני מנסה רק לרשום את היחסים, רק לשרטט אותם ולקוות שהקורא ייקח וימשיך את החומר הכתוב כאן לניסיונו האישי, לזיכרונותיו, לפחדים ולרגעים הקרובים שלו עם עמיתיו הלוחמים.

ישנן דרכים שונות לטפל בכאב שאנשים מביאים לחדר הטיפולי. בספר הזה אני מנסה להציג את הדרך שלי, את הדרך שבה אני הרגשתי שהכי נכון לי לגעת בנקודות שעלו בסיטואציה הטיפולית, והדרך היא קִרבה ומעורבות. הלבד של נפגעי המלחמה הוא עוצמתי כל כך, מסיבי כל כך, שהמעורבות הטיפולית היא הדרך היחידה הנראית לי רלוונטית לעיבוד הכאב הזה.

מלחמה היא מציאות אחרת, מציאות שבה חוק ההישרדות הוא החוק היחיד השולט. קשה להסביר למי שלא היה במציאות הזאת את כלליה. אי אפשר לתאר זאת בדימויים של המציאות היומיומית. מטרת הספר היא לשתף את הקרובים אלינו — בנות זוג, הורים, אחים וילדים — בעולם הרגשי הזה. שאלות שאנחנו לא שואלים, פחדים שאנחנו חוששים להביע, דימויים שהולכים איתנו בחיי היום־יום אך איננו חולקים אותם. מטרת הספר היא לפתוח את זה לשיחה, לשיתוף. המעבר בין המציאויות הוא מטורף. הוא לא הגיוני. אני משתדל להתעסק בטירוף שבמעבר הזה. כשאני חושף את השעות הקריטיות (לדעתי), אני מנסה להעביר דרכן את עוצמת הכאב, הטירוף והאין־אונים שלי ושל המטופלים. הצלקות הרגשיות של כולנו הן עמוקות. זוהי תופעה של אוכלוסייה שלמה, שהמטופלים ואני הם רק מדגם קטן שלה.

האירועים, הפגישות והחוויות המוזכרות בספר, כולם אמיתיים. שמות המטופלים שונו ופרטים מזהים הושמטו. בשילוב המיוחד של מטפל ולוחם אני מנסה לספר לא רק את הסיפור שלהם, אלא גם את הסיפור שלי.

הספר הזה מוקדש לאלה שאינם ולאלה שכואבים את אלה שאינם.

ד"ר מנחם סטודנט

* הטקסט כתוב בלשון זכר אך פונה לכל המגדרים.