לנסוע עם מטען קל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לנסוע עם מטען קל
מכר
מאות
עותקים
לנסוע עם מטען קל
מכר
מאות
עותקים

לנסוע עם מטען קל

4.4 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Resa Med Lätt Bagage
  • תרגום: דנה כספי
  • הוצאה: קרן הוצאה לאור, ליברוס
  • תאריך הוצאה: מרץ 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 159 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 39 דק'

טובה ינסון

טובה ינסון (1914-2001) הייתה סופרת וציירת פינית ממוצא שוודי אשר נודעה בזכות עולם שלם של יצורים אשר בראה, ובראשם משפחת המומינים – אבא, אמא ובנם מומינטרול. ספריה תורגמו ל-34 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. כמו כן עובדו לסדרת טלוויזיה מצוירת. 
בתחילת שנות החמישים, ינסן פגשה את המאיירת והמעצבת הגרפית טוליקי פייטילה, שהייתה לבת-זוגה. השתיים חיו ביחד עד יום מותה של ינסון, ושיתפו פעולה גם בחייהן המקצועיים. 

תקציר

"לנסוע עם מטען קל" מורכב משנים עשר סיפורים על חופש ועל שֶבי. מבלי לפשט או לנסות להתחמק מהקושי, אנחנו בכל זאת נשארים עם תחושה של סוף טוב. הסיפורים מפגישים אותנו עם אנשים מוזרים וכאלה שאפשר להזדהות אתם, כולם בדרכם למקום כלשהו. פרופסורית מגיעה לכפר ספרדי יפהפה ומגלה שהמארחת שלה נטשה ועליה להתמודד לבדה עם השכנים הבלתי נסבלים; חופשה באי פיני הופכת למהומה בעקבות ילד משונה וביקורתי; אמנית חוזרת ממרחקים ומגלה שעברהּ נחטף על ידי ידידה ותיקה.

"הפרוזה של ינסון מופלאה: היא נקייה, מחושבת, וכל כך בטוחה באסטטיות שלה, היא עוצרת נשימה." הדיילי טלגרף

טובה ינסון שנולדה ב-9 באוגוסט 1914 והלכה לעולמה ב-27 ביוני 2001 בהלסינקי, בת המיעוט השוודי בפינלנד, הייתה סופרת, מאיירת, אמנית ויוצרת קומיקס. על תרומתה לספרות הילדים זכתה ב-1966 במדליית ה.כ. אנדרסן היוקרתית.

בהוצאת ליברוס וקרן יצא גם "ספר הקיץ" הנפלא.

פרק ראשון

חליפת מכתבים

ינסון סאן היקרה
 
אני ילדה מיפן.
אני בת שלוש־עשרה וחודשיים.
בשמונה בינואר אהיה בת ארבע־עשרה.
יש לי אמא ושתי אחיות קטנות.
קראתי כל מה שכתבת.
כשאני גומרת לקרוא אני קוראת שוב.
ואז אני חושבת על שלג ועל להיות לבד.
טוקיו היא עיר גדולה מאוד.
אני לומדת אנגלית ושוקדת על לימודַי.
אני אוהבת אותך.
יש לי חלום להיות זקנה כמוך
וחכמה כמוך.
יש לי הרבה חלומות.
יש שירה יפנית שנקראת הייקו.
אני שולחת לך שיר הייקו ביפנית.
השיר עוסק בפריחת הדובדבן.
את גרה ביער גדול?
סלחי לי שאני כותבת לך.
אני מאחלת לך בריאות טובה ואריכות ימים.
טַמיקוֹ אַטסוּמי
ינסון סאן היקרה
 
יום ההולדת החדש שלי היום חשוב מאוד.
המתנה שלך חשובה לי מאוד.
כולם מתפעלים מהמתנה שלך ומתמונת האי הקטן
שבו את גרה.
התמונה תלויה מעל המיטה שלי.
כמה איים בודדים יש בפינלנד?
כל אחד יכול לגור שם?
אני רוצה לגור באי.
אני אוהבת איים בודדים ואני אוהבת פרחים
ושלג.
אבל אני לא יכולה לכתוב איך הם.
אני שוקדת על לימודַי.
אני קוראת את הספרים שלך באנגלית.
ביפנית הספרים שלך אינם אותו דבר.
למה הם שונים?
אני חושבת שאת מאושרת.
שמרי היטב על בריאותך.
מאחלת לך אריכות ימים
טמיקו אטסומי
ינסון סאן היקרה
 
עבר זמן רב, חלפו חמישה חודשים
ותשעה ימים ולא כתבת לי.
קיבלת את המכתבים שלי?
קיבלת את המתנות?
אני מתגעגעת אלייך.
את מוכרחה להבין שאני שוקדת על לימודי.
עכשיו אספר לך על החלום שלי.
החלום שלי הוא לנסוע לארצות אחרות ולדבר בשפתן
של הארצות החדשות וללמוד להבין.
אני רוצה לדעת לדבר איתך.
אני רוצה שאת תדברי איתי.
את תספרי לי איך מתארים עולם שבו לא רואים
בתים אחרים ואף אחד לא הולך ברחוב.
אני רוצה להבין איך כותבים על שלג.
אני רוצה לשבת לרגלייך וללמוד.
אני חוסכת כסף לנסיעה.
עכשיו אני שולחת לך הייקו חדש.
הוא עוסק באישה זקנה מאוד שרואה הרים
כחולים אי שם במרחק.
כשהייתה צעירה לא ראתה אותם.
עכשיו אין לה כוח להתקרב אליהם.
ההייקו הזה יפה.
אני מבקשת שתשמרי על עצמך.
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
עמדת לצאת למסע גדול וארוך,
המסע נמשך כבר יותר משישה חודשים.
אני חושבת שחזרת הביתה.
לאן נסעת, ינסון סאן שלי,
ומה למדת במסע שלך?
אולי לקחת למסע את הקימונו.
צבעיו הם כמו צבעי הסתיו כאן והסתיו הוא
הזמן לנדודים.
אבל אמרת שוב ושוב שהזמן קצר.
הזמן שלי מתארך כשאני חושבת עלייך.
אני רוצה להיות זקנה כמוך ושיהיו לי רק מחשבות
גדולות וחכמות.
את המכתבים שלך אני שומרת בתיבה יפה מאוד
במקום סודי.
אני קוראת אותם שוב עם השקיעה.
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
פעם אחת כשכתבת לי היה קיץ
בפינלנד וגרת באי הבודד.
סיפרת לי שהדואר מגיע לאי
לעיתים רחוקות מאוד.
ואז את מקבלת בבת אחת מכתבים רבים ממני?
את אומרת שזו הרגשה נהדרת כשהסירות חולפות
ולא עוצרות.
אבל עכשיו מתחיל החורף בפינלנד.
כתבת ספר על חורף, תיארת את
החלום שלי.
אני רוצה לכתוב סיפור כדי שכל אחד יבין
ויזהה את החלום שלו.
באיזה גיל צריכים להיות כדי לכתוב
סיפור?
אבל אני לא יכולה לכתוב אותו בלעדייך.
כל יום הוא יום של ציפייה.
אמרת שאת עייפה כל כך.
את עובדת ויש יותר מדי אנשים.
אבל אני רוצה להיות האדם שמנחם אותך
ומגן על בדידותך.
מצרפת הייקו עצוב על מישהי שחיכתה לאהובה
זמן רב מדי.
את רואה מה קרה בסוף!
אבל התרגום שלו לא טוב כל כך.
נכון שהאנגלית שלי השתפרה?
שלך לנצח, טמיקו
נסון סאן האהובה, תודה!
 
כן, את צודקת, לא צריך להגיע
לגיל מופלג, את פשוט מתחילה
לכתוב סיפור כי את מוכרחה, על מה שאת יודעת ומכירה
או גם על מה שאת נכספת אליו,
על החלום שלך, הלא־מוכר.
הו, ינסון סאן האהובה. נכון, לא צריך
לשים לב לאחרים ומה הם
חושבים ומבינים, כי בזמן
הכתיבה חשובים רק הסיפור ואַת עצמך.
ואז את באמת לבד.
ברגע זה אני יודעת הכול על אהבה לאדם רחוק־רחוק
ואני אמהר לכתוב על זה
לפני שהאדם יתקרב.
אני שולחת לך עוד הייקו, הוא עוסק
בפלג קטן שנמלא שמחה באביב
וכולם מקשיבים לו ומתענגים על צליליו.
אני לא מצליחה לתרגם אותו. הקשיבי
לי, ינסון סאן, וכתבי
לי מתי לבוא. חסכתי
כסף ואני חושבת שאקבל
מלגה לנסיעה. מהו החודש
הטוב והיפה ביותר לפגישה שלנו?
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
תודה על מכתב חכם מאוד.
אני מבינה שהיער בפינלנד גדול והים
גדול, אבל הבית שלך קטן מאוד.
זו מחשבה יפה שעלי לפגוש
סופרת רק בספריהָ.
אני לומדת כל הזמן.
מאחלת לך בריאות טובה ואריכות ימים.
שלך, טמיקו אטסומי
ינסון סאן שלי
 
כל היום ירד שלג.
כך אוכל לכתוב על השלג.
היום מתה אמי.
כשאת הופכת לבת הבכורה ביפן את
לא יכולה לנסוע מביתך ואת לא רוצה.
אני מקווה שאת מבינה אותי.
אני מודה לך.
את השיר כתב לַנְג שִי יִיַאן שהיה פעם
משורר גדול בסין.
הוא תורגם לשפתך בידי וַונג טְסוּ־יִי ואַלְף
הנריקסון.
"צווחותיהם הצורמות של אווזי הבר כמו נישאות
על רוחות מעומעמות.
מה רב השלג הבוקר ומזג האוויר
מעונן וקר.
בדלותי אין לי דבר לתת לך
כמתנת פרידה
אלא את ההרים הכחולים שילוו אותך
בכל אשר תפני."
טמיקו

טובה ינסון

טובה ינסון (1914-2001) הייתה סופרת וציירת פינית ממוצא שוודי אשר נודעה בזכות עולם שלם של יצורים אשר בראה, ובראשם משפחת המומינים – אבא, אמא ובנם מומינטרול. ספריה תורגמו ל-34 שפות ונמכרו במיליוני עותקים. כמו כן עובדו לסדרת טלוויזיה מצוירת. 
בתחילת שנות החמישים, ינסן פגשה את המאיירת והמעצבת הגרפית טוליקי פייטילה, שהייתה לבת-זוגה. השתיים חיו ביחד עד יום מותה של ינסון, ושיתפו פעולה גם בחייהן המקצועיים. 

סקירות וביקורות

שלח לי שקט מארץ רחוקה הפרוזה למבוגרים של טובה ינסון שקטה וגאונית במיוחד לאור הצפיפות והרעש הממלאים את חיינו בישראל

טובה ינסון ובובות המומינים. צילום: ויקיפדיה

הרקע ל-‭12‬ הסיפורים הקצרים למבוגרים של טובה ינסון - סופרת הילדים הפינית-שוודית, הנערצת בזכות סדרת ספרי המומינים - הוא מסעות או חופשות שהשתבשו, הלוא הם תמיד משתבשים; בכמיהה לבריחה, בתחושת הזרות המובנית.

הסיפור הפותח, 'חליפת מכתבים', קלאסיקה מושלמת ומכווצת לב, הוא למעשה שבעה מכתבים בשורות קצרות ששולחת לסופרת ילדה יפנית, מעריצה. פרט  אליו, הסיפורים הארוכים יותר בקובץ, כגון 'ילד הקיץ' ו'גן העדן', הם גם המוצלחים שבו. הסיטואציות של ינסון, האווירה, מועברות פחות טוב בסנפ-שוט. דרוש סרטון. על אף שהם שונים ומובחנים, עשויים הסיפורים בקובץ מאותם החומרים. המעבר ביניהם טבעי, כשבכל אחד מהם טמון הזרע לזה שבא אחריו.

ינסון נוטה להתמקד בשני הצדדים של החיים. רבים מגיבוריה הם ילדים וזקנים (זה הזמן לחזור ולהמליץ גם על 'ספר הקיץ' שלה, שבמרכזו יחסים בין סבתא לנכדתה). אלו  שבאמצע, האחראים על הרחש-בחש של היומיום, אינם מסוגלים להתבוננות מהסוג שינסון מספקת ואינם מתאימים לעלילות שמתרחשות בעשבייה של הזמן הפנוי. התפקודיות שלהם מתוארת כתמוהה או שרירותית: "נכדי ואשתו חזרו ואמרו שכדאי לי לנסוע דרומה לבקר אותם" ('עיר זרה') או "ויום בהיר אחד הציבו קרובי משפחתו סאונה בתוך אוהל" ('החממה'). הגיבורים הקשישים מתנהגים לעיתים כילדים: מדברים איך שבא להם, מתנהגים בחוסר אחריות.

היחסים בין האדם לטבע הם מוטיב מרכזי אצל ינסון, אך זו בפירוש אינה פרוזת טבע, שכן היא אינה עוסקת בטבע אלא בקיומו של האדם ביחס אליו, לצידו. משתוקק אליו, נכנע לו, מפחד ממנו או מנסה לחצות אותו כדי להגיע לאחר. חוויית הטבע היא סובייקטיבית ולא רציפה: נוף הופך בשנייה ממכוער לנשגב, "רגע אחד שורר קור מקפיא ורגע אחריו חם מדי". גם סיפור כמו 'האשה ששאלה זכרונות', שעוסק כולו בסיטואציה אנושית ומתרחש בין כותלי דירת סטודיו בקומה אחרונה של בניין, מסתיים בשורות: "ערפל סמיך ירד על העיר, ערפל האביב הראשון. זהו סימן טוב. ככה יודעים שהקרח נמס, לאט-לאט". חילופי העונות, העצים, הדממה, הדימוי של כל אלו בנפשן של הדמויות - הם חלק בלתי נפרד מחיי הגיבורים ומההחלטות שהם מקבלים. לעיתים מדובר במשולש: מערכת יחסים בין שתי דמויות, כפי שהיא משתקפת ביחס השונה שלהן לטבע או לייצוגיו המלאכותיים.

התיאורים בגוף שלישי זורמים על  מי מנוחות, אבל הדיאלוגים מוזרים, חידתיים, מורכבים מענפי תקשורת שבורים ומאמירות נחרצות מדי. נראה שהתקשורת הרצוצה-למקרא הזאת אינה נובעת מאי-הבנה של הדמויות זו את זו, אלא דווקא מאיזה עודף הבנה, כזה שמייתר חלקים מהדיאלוג ומותיר את הקורא מול חורים וקפיצות זן-סוריאליסטיות.

הפרוזה הגאונית של ינסון מצליחה לומר הרבה מאוד במעט מאוד, כמו כתיבה על גרגיר אורז. "היא החזיקה תפוז בידה, אבל לא יכלה להביא את עצמה לקטוף אותו, איכשהו זה נראה לה מנוגד לאופיה" ('גן  העדן'). בזכות ההומור שלה, וגם בזכות שנאת האדם ההומניסטית הייחודית לה, היכולת הזאת מידרדרת לסמליות שקופה ולבנאליות רק לעיתים נדירות ממש.

אווירה אפוקליפטית מבליחה לעיתים (קוראי 'המומינים' נזכרים בכוכב השביט), בעיקר בסיפור הספקולטיבי 'קניות', שהוא אולי החוליה החלשה בקובץ, ובמידה מסוימת גם ב'עיר זרה'. אבל העובדות, מאיימות או מחרידות ככל שיהיו, אינן המרכז. נקודת המבט של הפרט היא זו שמעניקה לסיטואציה את משמעה, כשאחת הדמויות מנסה לחדור אל עולמה המסוגר של האחרת. הדמויות מבודדות, כמו איים בים, ולא תמיד ישנה סירה. (הרבה איים יש בספר. האיים הם מקום אמיתי אבל הם גם סמל לניתוק, לכמיהה לקשר אנושי ובעיקר - אתר מושלם לליבון יחסים).

סיפוריה של ינסון מעוררים מחשבה על הנפש הישראלית, עד כמה היא מעוצבת על ידי הצפיפות, הקרבה, היעדרו המוחלט של טבע רב-עוצמה מחיינו. הכל מפורש, חשוף בשמש, מתפלש בחול  ובמלל. רב הגלוי על הנסתר, רב היש על האין. הדממה והתשוקה לדממה מככבות ברבים מהסיפורים. את הדממה הזאת ניתן למצוא בישראל רק בין דפיו של ספר. אבל כדי להתנער, ומיד, מכמיהות רומנטיות, ניעזר בינסון שמזכירה לנו ש"את הדממה מדגישה העובדה שהיא אינה מוחלטת... כפי שהאוקיינוס גדל אם רואים כמה איים  הקוטעים את קו האופק... צריך ניגודים".

שרון קנטור
צילום: ויקיפדיה

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 09/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
"לנסוע עם מטען קל": הזדמנות לחמוק מהמציאות האפרורית ומהחמסין הישראלי עדי אנגרט הארץ 08/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: Resa Med Lätt Bagage
  • תרגום: דנה כספי
  • הוצאה: קרן הוצאה לאור, ליברוס
  • תאריך הוצאה: מרץ 2021
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 159 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 39 דק'

סקירות וביקורות

שלח לי שקט מארץ רחוקה הפרוזה למבוגרים של טובה ינסון שקטה וגאונית במיוחד לאור הצפיפות והרעש הממלאים את חיינו בישראל

טובה ינסון ובובות המומינים. צילום: ויקיפדיה

הרקע ל-‭12‬ הסיפורים הקצרים למבוגרים של טובה ינסון - סופרת הילדים הפינית-שוודית, הנערצת בזכות סדרת ספרי המומינים - הוא מסעות או חופשות שהשתבשו, הלוא הם תמיד משתבשים; בכמיהה לבריחה, בתחושת הזרות המובנית.

הסיפור הפותח, 'חליפת מכתבים', קלאסיקה מושלמת ומכווצת לב, הוא למעשה שבעה מכתבים בשורות קצרות ששולחת לסופרת ילדה יפנית, מעריצה. פרט  אליו, הסיפורים הארוכים יותר בקובץ, כגון 'ילד הקיץ' ו'גן העדן', הם גם המוצלחים שבו. הסיטואציות של ינסון, האווירה, מועברות פחות טוב בסנפ-שוט. דרוש סרטון. על אף שהם שונים ומובחנים, עשויים הסיפורים בקובץ מאותם החומרים. המעבר ביניהם טבעי, כשבכל אחד מהם טמון הזרע לזה שבא אחריו.

ינסון נוטה להתמקד בשני הצדדים של החיים. רבים מגיבוריה הם ילדים וזקנים (זה הזמן לחזור ולהמליץ גם על 'ספר הקיץ' שלה, שבמרכזו יחסים בין סבתא לנכדתה). אלו  שבאמצע, האחראים על הרחש-בחש של היומיום, אינם מסוגלים להתבוננות מהסוג שינסון מספקת ואינם מתאימים לעלילות שמתרחשות בעשבייה של הזמן הפנוי. התפקודיות שלהם מתוארת כתמוהה או שרירותית: "נכדי ואשתו חזרו ואמרו שכדאי לי לנסוע דרומה לבקר אותם" ('עיר זרה') או "ויום בהיר אחד הציבו קרובי משפחתו סאונה בתוך אוהל" ('החממה'). הגיבורים הקשישים מתנהגים לעיתים כילדים: מדברים איך שבא להם, מתנהגים בחוסר אחריות.

היחסים בין האדם לטבע הם מוטיב מרכזי אצל ינסון, אך זו בפירוש אינה פרוזת טבע, שכן היא אינה עוסקת בטבע אלא בקיומו של האדם ביחס אליו, לצידו. משתוקק אליו, נכנע לו, מפחד ממנו או מנסה לחצות אותו כדי להגיע לאחר. חוויית הטבע היא סובייקטיבית ולא רציפה: נוף הופך בשנייה ממכוער לנשגב, "רגע אחד שורר קור מקפיא ורגע אחריו חם מדי". גם סיפור כמו 'האשה ששאלה זכרונות', שעוסק כולו בסיטואציה אנושית ומתרחש בין כותלי דירת סטודיו בקומה אחרונה של בניין, מסתיים בשורות: "ערפל סמיך ירד על העיר, ערפל האביב הראשון. זהו סימן טוב. ככה יודעים שהקרח נמס, לאט-לאט". חילופי העונות, העצים, הדממה, הדימוי של כל אלו בנפשן של הדמויות - הם חלק בלתי נפרד מחיי הגיבורים ומההחלטות שהם מקבלים. לעיתים מדובר במשולש: מערכת יחסים בין שתי דמויות, כפי שהיא משתקפת ביחס השונה שלהן לטבע או לייצוגיו המלאכותיים.

התיאורים בגוף שלישי זורמים על  מי מנוחות, אבל הדיאלוגים מוזרים, חידתיים, מורכבים מענפי תקשורת שבורים ומאמירות נחרצות מדי. נראה שהתקשורת הרצוצה-למקרא הזאת אינה נובעת מאי-הבנה של הדמויות זו את זו, אלא דווקא מאיזה עודף הבנה, כזה שמייתר חלקים מהדיאלוג ומותיר את הקורא מול חורים וקפיצות זן-סוריאליסטיות.

הפרוזה הגאונית של ינסון מצליחה לומר הרבה מאוד במעט מאוד, כמו כתיבה על גרגיר אורז. "היא החזיקה תפוז בידה, אבל לא יכלה להביא את עצמה לקטוף אותו, איכשהו זה נראה לה מנוגד לאופיה" ('גן  העדן'). בזכות ההומור שלה, וגם בזכות שנאת האדם ההומניסטית הייחודית לה, היכולת הזאת מידרדרת לסמליות שקופה ולבנאליות רק לעיתים נדירות ממש.

אווירה אפוקליפטית מבליחה לעיתים (קוראי 'המומינים' נזכרים בכוכב השביט), בעיקר בסיפור הספקולטיבי 'קניות', שהוא אולי החוליה החלשה בקובץ, ובמידה מסוימת גם ב'עיר זרה'. אבל העובדות, מאיימות או מחרידות ככל שיהיו, אינן המרכז. נקודת המבט של הפרט היא זו שמעניקה לסיטואציה את משמעה, כשאחת הדמויות מנסה לחדור אל עולמה המסוגר של האחרת. הדמויות מבודדות, כמו איים בים, ולא תמיד ישנה סירה. (הרבה איים יש בספר. האיים הם מקום אמיתי אבל הם גם סמל לניתוק, לכמיהה לקשר אנושי ובעיקר - אתר מושלם לליבון יחסים).

סיפוריה של ינסון מעוררים מחשבה על הנפש הישראלית, עד כמה היא מעוצבת על ידי הצפיפות, הקרבה, היעדרו המוחלט של טבע רב-עוצמה מחיינו. הכל מפורש, חשוף בשמש, מתפלש בחול  ובמלל. רב הגלוי על הנסתר, רב היש על האין. הדממה והתשוקה לדממה מככבות ברבים מהסיפורים. את הדממה הזאת ניתן למצוא בישראל רק בין דפיו של ספר. אבל כדי להתנער, ומיד, מכמיהות רומנטיות, ניעזר בינסון שמזכירה לנו ש"את הדממה מדגישה העובדה שהיא אינה מוחלטת... כפי שהאוקיינוס גדל אם רואים כמה איים  הקוטעים את קו האופק... צריך ניגודים".

שרון קנטור
צילום: ויקיפדיה

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 09/04/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
"לנסוע עם מטען קל": הזדמנות לחמוק מהמציאות האפרורית ומהחמסין הישראלי עדי אנגרט הארץ 08/06/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
לנסוע עם מטען קל טובה ינסון
חליפת מכתבים

ינסון סאן היקרה
 
אני ילדה מיפן.
אני בת שלוש־עשרה וחודשיים.
בשמונה בינואר אהיה בת ארבע־עשרה.
יש לי אמא ושתי אחיות קטנות.
קראתי כל מה שכתבת.
כשאני גומרת לקרוא אני קוראת שוב.
ואז אני חושבת על שלג ועל להיות לבד.
טוקיו היא עיר גדולה מאוד.
אני לומדת אנגלית ושוקדת על לימודַי.
אני אוהבת אותך.
יש לי חלום להיות זקנה כמוך
וחכמה כמוך.
יש לי הרבה חלומות.
יש שירה יפנית שנקראת הייקו.
אני שולחת לך שיר הייקו ביפנית.
השיר עוסק בפריחת הדובדבן.
את גרה ביער גדול?
סלחי לי שאני כותבת לך.
אני מאחלת לך בריאות טובה ואריכות ימים.
טַמיקוֹ אַטסוּמי
ינסון סאן היקרה
 
יום ההולדת החדש שלי היום חשוב מאוד.
המתנה שלך חשובה לי מאוד.
כולם מתפעלים מהמתנה שלך ומתמונת האי הקטן
שבו את גרה.
התמונה תלויה מעל המיטה שלי.
כמה איים בודדים יש בפינלנד?
כל אחד יכול לגור שם?
אני רוצה לגור באי.
אני אוהבת איים בודדים ואני אוהבת פרחים
ושלג.
אבל אני לא יכולה לכתוב איך הם.
אני שוקדת על לימודַי.
אני קוראת את הספרים שלך באנגלית.
ביפנית הספרים שלך אינם אותו דבר.
למה הם שונים?
אני חושבת שאת מאושרת.
שמרי היטב על בריאותך.
מאחלת לך אריכות ימים
טמיקו אטסומי
ינסון סאן היקרה
 
עבר זמן רב, חלפו חמישה חודשים
ותשעה ימים ולא כתבת לי.
קיבלת את המכתבים שלי?
קיבלת את המתנות?
אני מתגעגעת אלייך.
את מוכרחה להבין שאני שוקדת על לימודי.
עכשיו אספר לך על החלום שלי.
החלום שלי הוא לנסוע לארצות אחרות ולדבר בשפתן
של הארצות החדשות וללמוד להבין.
אני רוצה לדעת לדבר איתך.
אני רוצה שאת תדברי איתי.
את תספרי לי איך מתארים עולם שבו לא רואים
בתים אחרים ואף אחד לא הולך ברחוב.
אני רוצה להבין איך כותבים על שלג.
אני רוצה לשבת לרגלייך וללמוד.
אני חוסכת כסף לנסיעה.
עכשיו אני שולחת לך הייקו חדש.
הוא עוסק באישה זקנה מאוד שרואה הרים
כחולים אי שם במרחק.
כשהייתה צעירה לא ראתה אותם.
עכשיו אין לה כוח להתקרב אליהם.
ההייקו הזה יפה.
אני מבקשת שתשמרי על עצמך.
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
עמדת לצאת למסע גדול וארוך,
המסע נמשך כבר יותר משישה חודשים.
אני חושבת שחזרת הביתה.
לאן נסעת, ינסון סאן שלי,
ומה למדת במסע שלך?
אולי לקחת למסע את הקימונו.
צבעיו הם כמו צבעי הסתיו כאן והסתיו הוא
הזמן לנדודים.
אבל אמרת שוב ושוב שהזמן קצר.
הזמן שלי מתארך כשאני חושבת עלייך.
אני רוצה להיות זקנה כמוך ושיהיו לי רק מחשבות
גדולות וחכמות.
את המכתבים שלך אני שומרת בתיבה יפה מאוד
במקום סודי.
אני קוראת אותם שוב עם השקיעה.
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
פעם אחת כשכתבת לי היה קיץ
בפינלנד וגרת באי הבודד.
סיפרת לי שהדואר מגיע לאי
לעיתים רחוקות מאוד.
ואז את מקבלת בבת אחת מכתבים רבים ממני?
את אומרת שזו הרגשה נהדרת כשהסירות חולפות
ולא עוצרות.
אבל עכשיו מתחיל החורף בפינלנד.
כתבת ספר על חורף, תיארת את
החלום שלי.
אני רוצה לכתוב סיפור כדי שכל אחד יבין
ויזהה את החלום שלו.
באיזה גיל צריכים להיות כדי לכתוב
סיפור?
אבל אני לא יכולה לכתוב אותו בלעדייך.
כל יום הוא יום של ציפייה.
אמרת שאת עייפה כל כך.
את עובדת ויש יותר מדי אנשים.
אבל אני רוצה להיות האדם שמנחם אותך
ומגן על בדידותך.
מצרפת הייקו עצוב על מישהי שחיכתה לאהובה
זמן רב מדי.
את רואה מה קרה בסוף!
אבל התרגום שלו לא טוב כל כך.
נכון שהאנגלית שלי השתפרה?
שלך לנצח, טמיקו
נסון סאן האהובה, תודה!
 
כן, את צודקת, לא צריך להגיע
לגיל מופלג, את פשוט מתחילה
לכתוב סיפור כי את מוכרחה, על מה שאת יודעת ומכירה
או גם על מה שאת נכספת אליו,
על החלום שלך, הלא־מוכר.
הו, ינסון סאן האהובה. נכון, לא צריך
לשים לב לאחרים ומה הם
חושבים ומבינים, כי בזמן
הכתיבה חשובים רק הסיפור ואַת עצמך.
ואז את באמת לבד.
ברגע זה אני יודעת הכול על אהבה לאדם רחוק־רחוק
ואני אמהר לכתוב על זה
לפני שהאדם יתקרב.
אני שולחת לך עוד הייקו, הוא עוסק
בפלג קטן שנמלא שמחה באביב
וכולם מקשיבים לו ומתענגים על צליליו.
אני לא מצליחה לתרגם אותו. הקשיבי
לי, ינסון סאן, וכתבי
לי מתי לבוא. חסכתי
כסף ואני חושבת שאקבל
מלגה לנסיעה. מהו החודש
הטוב והיפה ביותר לפגישה שלנו?
טמיקו
ינסון סאן היקרה
 
תודה על מכתב חכם מאוד.
אני מבינה שהיער בפינלנד גדול והים
גדול, אבל הבית שלך קטן מאוד.
זו מחשבה יפה שעלי לפגוש
סופרת רק בספריהָ.
אני לומדת כל הזמן.
מאחלת לך בריאות טובה ואריכות ימים.
שלך, טמיקו אטסומי
ינסון סאן שלי
 
כל היום ירד שלג.
כך אוכל לכתוב על השלג.
היום מתה אמי.
כשאת הופכת לבת הבכורה ביפן את
לא יכולה לנסוע מביתך ואת לא רוצה.
אני מקווה שאת מבינה אותי.
אני מודה לך.
את השיר כתב לַנְג שִי יִיַאן שהיה פעם
משורר גדול בסין.
הוא תורגם לשפתך בידי וַונג טְסוּ־יִי ואַלְף
הנריקסון.
"צווחותיהם הצורמות של אווזי הבר כמו נישאות
על רוחות מעומעמות.
מה רב השלג הבוקר ומזג האוויר
מעונן וקר.
בדלותי אין לי דבר לתת לך
כמתנת פרידה
אלא את ההרים הכחולים שילוו אותך
בכל אשר תפני."
טמיקו