בחלון מחלקת יונקים
מחלקת יונקים, שלוש וארבעים אחר הצהריים.
אחות לבנה פותחת את החלון,
הם שוכבים שורות שורות,
פקעת של סבים ודודים, ופניהם פוצי־מוצי,
מסתערת עליהם.
צא וראה,
שוכב לו שם ראש הממשלה של עוד שני דורות
לצדו של נציב מס ההכנסה.
מולם מייבבת מקפלת המצנחים של עוד שני דורות
(עשרים צניחות, שלוש ליליות),
טייס החלל פלט את ארוחתו הראשונה,
והאנס המנומס משלשל זה יומיים.
אלוף הארץ במשקל כבד של עוד שני דורות
נולד לפני שעתיים פג,
ומזכיר קיבוץ פקועות יצחק
בלידת מלקחיים.
בנו של איל ההון מסביון
לא ישכב שוב בתנאים כל כך מחפירים,
ולידו בנה של פחימה מכפר בדווי ללא שם,
שלעולם לא יזכה עוד בתנאים כל כך טובים.
אך כאן הם שווים בפני האחות,
שחריצי פניה עייפים כרונית.
עוד יומיים יֵצאו לדרך ארוכה,
ואם ייפגשו שנית, הם יהיו כל כך שונים.
ואז יאמר, אולי, ראש הממשלה של עוד שני דורות
לאלוף הארץ במשקל כבד:
״תגיד, לא נפגשנו כבר פעם איפשהו?"