חיים אחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חיים אחרים
מכר
מאות
עותקים
חיים אחרים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

חיים אחרים

4.1 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, "מאחורי התמונות במוזיאון", ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו.

    תקציר

    אם טרם התוודעתם לקייט אטקינסון ("מאחורי התמונות במוזיאון", "חיים ועוד חיים", "מקרים אבודים") – ההפסד כולו שלכם. אבל היי, אף פעם לא מאוחר מדי: חיים אחרים, ספרה החדש, שהיה לרב-מכר בינלאומי וזכה לביקורות מעולות בכל מקום שבו ראה אור, הוא הוכחה נוספת לכך שהיא מהמופלאים שבסופרים בני זמננו. הספר, שמציג את התהפוכות שחלו במאה העשרים מבעד לעיניו של טדי, גיבור הספר, כתוב נפלא והוא מצחיק ושובר לב בו זמנית.  

    פרק ראשון

    "האדם הוא אל שנחרב. כשישוב לתומתו, יהיו חייו ארוכים יותר, ובסופם יגלוש בעדינות אל האלמוות, כמו שמקיצים מחלום".
    (ראלף וולדו אמרסון, "טֶבע")
     
    "מטרת האמנות היא לחשוף את האמת, לא להיות האמת עצמה".
    (סילבי ברספורד טוד)
     
    באחד הימים הגיע גאורגיוס הקדוש לעיר ששמה שָלֵם.
    לא הרחק מהעיר חי דרקון, ובכל יום נאלצו התושבים להקריב לו אחד מבניה, לפי הגרלה. ביום שבו הגיע גאורגיוס אל העיר, עלה בגורל שמה של בת המלך קלֵאוֹלינדה. אך גאורגיוס הקדוש החליט שלא יניח לה למות, ולכן יצא אל הביצה שבה גר הדרקון, תקף אותו והרגו.
    כזה היה גאורגיוס: בכל פעם שנתקל בקושי או בסכנה - גדולים ככל שיהיו, ואפילו מפחידים כדרקון - לא נרתע ולא נבהל, אלא הסתער קדימה בכל הכוח, בכל העוצמה שהיתה בו ובסוסו. אמנם לא היה חמוש כיאות למפגש כזה, כי רק חנית היתה בידו, ובכל זאת תקף ולחם כמיטב יכולתו, ובסופו של דבר הצליח לגבור על הקושי הזה, שאיש לא העז להתמודד איתו עד אז.
    כך בדיוק צריך הצופה להתמודד עם קושי או עם סכנה - גם אם הם נראים לו גדולים ומפחידים, וגם אם אינו מצויד כהלכה למאבק.
     
    (רוברט בֵּיידן פּאוול, "צוֹפיוּת לבני הנעורים")
     
     
    30 במרס 1944 
    הטיסה האחרונה
     
    נֵייזבּי
     
    הוא פסע עד גדר השיחים שתחמה את שדה התעופה.
    טקס סימון גבולות. אנשי הצוות התייחסו לזה כאל "שעת הכושר היומית" שלו ונמלאו דאגה כשלא יצא לסיבוב הקבוע. אמונות תפלות. כולם האמינו באמונות תפלות.
    מעבר לגדר השיחים היו שדות חשופים, שנחרשו שוב בסתיו האחרון. הוא לא חשב שיזכה לראות שוב את האלכימיה של האביב - איך האדמה החומה־דהה נהפכת לירוק עז ואחר כך לזהב חיוור. אדם יכול למנות את שנות חייו בעונות אסיף שבהן קצר את יבולו. הוא עצמו ראה די והותר.
    שדות מעובדים שטוחים הקיפו אותם מכל עבר. בית המשק עצמו ניצב משמאל, רבוע ומוצק. בלילות קרן פנס אדום על גגו כדי שלא יתרסקו לתוכו. אם חלפו מעליו כשירדו לנחיתה, ידעו שהחטיאו את המטרה ושנקלעו לצרה.
    עכשיו ראה את בת האיכר בשדה, מאכילה את האווזים. כמו בשיר ילדים, לא? אולי הוא מתבלבל עם אשת האיכר? זאת שקוצצת זנבות בסכין חדה, בשיר "שלושה עכברים עיוורים". סיפור מחריד. עכברים מסכנים, כך חשב תמיד בילדותו. וגם עכשיו, בבגרותו, עדיין חשב כך. שירי ילדים הם עניין אכזרי.
    מעולם לא פגש את בת האיכר וגם לא ידע את שמה, ובכל זאת חש כלפיה חיבה בלתי־ברורה. היא נהגה לנופף להם לשלום כשהמריאו. אביה הצטרף אליה לפעמים, וגם אמה היתה שם פעם־פעמיים, אבל נוכחותה של הנערה בחצר היתה עובדה קבועה בכל גיחה.
    עכשיו ראתה אותו ונופפה לו. במקום לנופף בחזרה, הצדיע לה. הוא הניח שזה ימצא חן בעיניה. מובן שמרחוק הוא היה רק חייל במדים. לא היה לה מושג מי הוא. טדי היה רק אחד מני רבים.
    הוא שרק לכלב.

    קייט אטקינסון היא אחת הסופרות המוערכות והאהובות בעולם. כלת פרס ויטברד (קוסטה) על רומן הביכורים שלה, "מאחורי התמונות במוזיאון", ובעלת עיטור מאת מלכת אנגליה על פועלה הספרותי. היא חיה באדינבורו.

    עוד על הספר

    חיים אחרים קייט אטקינסון
    "האדם הוא אל שנחרב. כשישוב לתומתו, יהיו חייו ארוכים יותר, ובסופם יגלוש בעדינות אל האלמוות, כמו שמקיצים מחלום".
    (ראלף וולדו אמרסון, "טֶבע")
     
    "מטרת האמנות היא לחשוף את האמת, לא להיות האמת עצמה".
    (סילבי ברספורד טוד)
     
    באחד הימים הגיע גאורגיוס הקדוש לעיר ששמה שָלֵם.
    לא הרחק מהעיר חי דרקון, ובכל יום נאלצו התושבים להקריב לו אחד מבניה, לפי הגרלה. ביום שבו הגיע גאורגיוס אל העיר, עלה בגורל שמה של בת המלך קלֵאוֹלינדה. אך גאורגיוס הקדוש החליט שלא יניח לה למות, ולכן יצא אל הביצה שבה גר הדרקון, תקף אותו והרגו.
    כזה היה גאורגיוס: בכל פעם שנתקל בקושי או בסכנה - גדולים ככל שיהיו, ואפילו מפחידים כדרקון - לא נרתע ולא נבהל, אלא הסתער קדימה בכל הכוח, בכל העוצמה שהיתה בו ובסוסו. אמנם לא היה חמוש כיאות למפגש כזה, כי רק חנית היתה בידו, ובכל זאת תקף ולחם כמיטב יכולתו, ובסופו של דבר הצליח לגבור על הקושי הזה, שאיש לא העז להתמודד איתו עד אז.
    כך בדיוק צריך הצופה להתמודד עם קושי או עם סכנה - גם אם הם נראים לו גדולים ומפחידים, וגם אם אינו מצויד כהלכה למאבק.
     
    (רוברט בֵּיידן פּאוול, "צוֹפיוּת לבני הנעורים")
     
     
    30 במרס 1944 
    הטיסה האחרונה
     
    נֵייזבּי
     
    הוא פסע עד גדר השיחים שתחמה את שדה התעופה.
    טקס סימון גבולות. אנשי הצוות התייחסו לזה כאל "שעת הכושר היומית" שלו ונמלאו דאגה כשלא יצא לסיבוב הקבוע. אמונות תפלות. כולם האמינו באמונות תפלות.
    מעבר לגדר השיחים היו שדות חשופים, שנחרשו שוב בסתיו האחרון. הוא לא חשב שיזכה לראות שוב את האלכימיה של האביב - איך האדמה החומה־דהה נהפכת לירוק עז ואחר כך לזהב חיוור. אדם יכול למנות את שנות חייו בעונות אסיף שבהן קצר את יבולו. הוא עצמו ראה די והותר.
    שדות מעובדים שטוחים הקיפו אותם מכל עבר. בית המשק עצמו ניצב משמאל, רבוע ומוצק. בלילות קרן פנס אדום על גגו כדי שלא יתרסקו לתוכו. אם חלפו מעליו כשירדו לנחיתה, ידעו שהחטיאו את המטרה ושנקלעו לצרה.
    עכשיו ראה את בת האיכר בשדה, מאכילה את האווזים. כמו בשיר ילדים, לא? אולי הוא מתבלבל עם אשת האיכר? זאת שקוצצת זנבות בסכין חדה, בשיר "שלושה עכברים עיוורים". סיפור מחריד. עכברים מסכנים, כך חשב תמיד בילדותו. וגם עכשיו, בבגרותו, עדיין חשב כך. שירי ילדים הם עניין אכזרי.
    מעולם לא פגש את בת האיכר וגם לא ידע את שמה, ובכל זאת חש כלפיה חיבה בלתי־ברורה. היא נהגה לנופף להם לשלום כשהמריאו. אביה הצטרף אליה לפעמים, וגם אמה היתה שם פעם־פעמיים, אבל נוכחותה של הנערה בחצר היתה עובדה קבועה בכל גיחה.
    עכשיו ראתה אותו ונופפה לו. במקום לנופף בחזרה, הצדיע לה. הוא הניח שזה ימצא חן בעיניה. מובן שמרחוק הוא היה רק חייל במדים. לא היה לה מושג מי הוא. טדי היה רק אחד מני רבים.
    הוא שרק לכלב.