המגילה מעכו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המגילה מעכו
מכר
מאות
עותקים
המגילה מעכו
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

המגילה מעכו

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    חייו של פאולו קואלו הם מקור ההשראה העיקרי לספריו. הוא היה קרוב למוות, נחלץ משיגעון, השתעשע בסמים, עמד בעינויים, ערך ניסויים במאגיה ובאלכימיה, למד פילוסופיה ודת, קרא ברעבתנות, איבד את אמונתו הדתית ומצא אותה מחדש, וחווה את הייסורים ואת העונג שבאהבה. בחיפושיו אחר מקומו בעולם הוא גילה תשובות לאתגרים שעמם מתמודד כל אדם. הוא מאמין שיש לנו בתוך עצמנו הכוחות הדרושים למציאת ייעודנו האישי.
    ספריו של פאולו קואלו תורגמו ל-81 שפות ונמכרו מהם יותר מ-225 מיליון עותקים ביותר מ-170 ארצות. ספרו "האלכימאי" (1988) מכר יותר מ-65 מיליון עותקים. מלאלה יוספזאי ופארל ויליאמס נמנים עם הדמויות הרבות והמגוונות שהעידו ש"האלכימאי" היה עבורן מקור השראה.
    קואלו הוא חבר האקדמיה הברזילאית לספרות וזכה בעיטור הכבוד Chevalier de l'Ordre National de la Légion d'Honneur. בשנת 2007 התמנה ל"שליח של שלום" מטעם ארגון האומות המאוחדות.

    תקציר

    ירושלים, 1099. בשעה שהצלבנים מתדפקים על חומות העיר, מכנס חכם יווני המוכר בשם "הקופטי" את זקני העיר וצעיריה, גברים ונשים, בני כל הדתות. הכול מצביע על כך שהתבוסה ממשמשת ובאה, אך הקופטי אינו מעוניין להכין את התושבים למאבק. הוא מבקש לדרבן את הנאספים להתבונן בחייהם, על האתגרים והמכשולים שבהם, על מנת לזקק מתוכם את הערכים הנצחיים שייתנו בידיהם את הכוח להתמודד עם המאבק הממתין להם – ועם כל אלה שיבואו אחריו. דבריו מלאי ההשראה נוגעים באהבה, באמונה, בחברות, ביופי, בגבורה, בנאמנות ובהצלחה. הם מזמינים את קרואיו לחיות את החיים שעליהם חלמו תמיד, שכן הידיעה שחיים כאלה הם בהישג יד – היא-היא הנשק החזק מכול.
     
    המגילה מעכו, ספרו החשוב ביותר של פאולו קואלו מאז האלכימאי, הוא אוצר של חוכמה אנושית היורד לחקרן של השאלות שכל אדם נדרש להן במהלך חייו.
     
     
    "אוצר של חוכמה בעבור דור חדש של קוראים."
    Kronen Zeitung, אוסטריה
     
    "ספרו הטוב ביותר של קואלו מאז האלכימאי."
    Happinez, גרמניה
     
    "מסע החורג מגבולות המקום והזמן ויורד לחקרן של השאלות המהותיות בחיים."
    Bookscan, בריטניה
     
    "ספר קטן בהיקפו אך אדיר בעומקו, שיעניק הכוונה וכוח לרבים התרים אחר משמעות החיים."
    Boekenwurm, הולנד
     
    "זהו ספר קטן, אך כזה שיש לקוראו באטיות, בלגימות קטנות. הוא מעניק תובנות רבות-ערך על אהבה, על חברות, על הפחד משינוי ועל המוראות האנושיים הגדולים מכול: הבדידות והמוות."
    Epoca, ברזיל
     
    "בספרו החדש פורש קואלו מִשנה שבכוחה לאפשר לנו לחיות בשלום עם המסתורין הגדול של הקיום."
    Corriere de la Sera, איטליה
     
    "חוויית קריאה נפלאה הטומנת בחובה תמצית של חוכמת הדורות."
    Salom, טורקיה

    פרק ראשון

    מבוא וברכה
     
     
    בדצמבר 1945, בחפשם אחר מקום מנוחה, מצאו שני אחים תיבה גדושת פפירוסים במערה באזור חמרה דום שבמצרים העליונה. במקום להודיע לרשויות המקומיות — כפי שדרש החוק — וכדי לא לעורר את תשומת לבם של פקידי הממשל, החליטו השניים למכור אותם טיפין־טיפין בשוק העתיקות. אִמם של הבחורים, שחששה מפני "אנרגיות שליליות", שרפה אחדים מהם.
     
    שנה מאוחר יותר, מסיבות שלא נרשמו בהיסטוריה, הסתכסכו שני האחים. אִמם, שייחסה את המריבה ל"אנרגיות השליליות", מסרה את כתבי היד לכומר, וזה מכר אחד מהם למוזיאון הקופטי בקהיר. שם הוענק לכתבי היד השם שהם נושאים עד היום: "כתבי היד של נאג' חמאדי" (על שם העיר הסמוכה ביותר למערות שבהן נמצאו). אחד המומחים, ההיסטוריון הדתי ז'אן דורס, זיהה את חשיבות התגלית והזכיר אותה לראשונה בפרסום משנת 1948.
     
    שאר הפפירוסים החלו לצוץ בשוק השחור. במהרה עמד הממשל המצרי על חשיבות התגלית וניסה למנוע את הוצאתם של כתבי היד מהמדינה. רוב החומר נמסר למוזיאון הקופטי בקהיר בשנת 1952, מיד לאחר המהפכה, והוכרז כנכס לאומי. כתב יד בודד הצליח לפרוץ את המצור והתגלה אצל סוחר עתיקות בלגי. לאחר ניסיונות כושלים למכור אותו בניו יורק ובפריז, רכש אותו בשנת 1951 המכון ע"ש קארל יונג. כשמת הפסיכואנליטיקאי המפורסם, הפפירוס, שכעת מוכר בשם "קודקס יונג", הוחזר לקהיר, שם מרוכזים היום כאלף דפים וקטעים מכתבי היד של נאג' חמאדי.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    הפפירוסים שנחשפו הם תרגום ליוונית של כתבים מהתקופה שבין סוף המאה הראשונה לפני הספירה לבין שנת 180 לספירת הנוצרים. הם מוכרים גם בשם "האוונגליונים האפוקריפיים", שכן אינם כלולים בברית החדשה המוכרת לנו היום.
     
    מדוע?
     
    בשנת 170 לספירה התכנסה קבוצת הגמונים כדי לקבוע אילו טקסטים ייכללו בברית החדשה. הקריטריון היה פשוט: צירוף כל מה שבאמצעותו היה אפשר להילחם בכפירה ובמחלוקות ששררו אז בין הדוקטרינות השונות. נבחרו ארבעת האוונגליונים הידועים היום, איגרות השליחים וכל מה ש"התיישב" עם עקרונות הנצרות כפי שההגמונים ראו אותם. אזכור לפגישת ההגמונים ולרשימת הספרים נמצא ב"קנון של מוּרָטוֹרִי"1 שאינו מוכר. הספרים האחרים, כמו אלה שנמצאו בנאג' חמאדי, נותרו בחוץ משום שנכתבו בידי נשים (כמו האוונגליון של מריה מגדלנה) או בשל העובדה שהם מציגים דמות של ישו המודעת למשימתה האלוהית, דבר שהופך את דרך הייסורים לפחות מענה וכואבת.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    בשנת 1974, הארכיאולוג הבריטי סֶר וולטר וילקינסון גילה סמוך לנאג' חמאדי כתב יד נוסף, הפעם בשלוש שפות: ערבית, עברית ולטינית. מאחר שהיה בקיא בחוקים המגינים על התגליות באזור, וילקינסון העביר את הטקסט לאגף העתיקות במוזיאון שבקהיר. התשובה לא איחרה לבוא: מסתובבים בעולם לא פחות מ-155 עותקים של אותו מסמך (שלושה מתוכם נמצאים במוזיאון) וכולם זהים כמעט בכול. בדיקות בפחמן 14 (שבו השתמשו לתיארוך חומרים אורגניים) הראו שהפפירוס מאוחר יחסית, ונכתב כנראה בשנת 1307 לספירה. עקבותיו אותרו די בקלות ונקבע שמקורו בעיר עכו, מחוץ לשטחה של מצרים. לפיכך לא היתה מניעה כלשהי להוציאו מגבולות המדינה, וסר וילקינסון קיבל אישור בכתב ממשלת מצרים (מס' 75-IPF/317/1901 מתאריך 23 בנובמבר 1974) להעבירו לאנגליה.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    את בנו של סר וולטר וילקינסון פגשתי בחג המולד של שנת 1982, בפורסמדוג, ויילס שבבריטניה. זכור לי שהוא הזכיר בפגישה את כתב היד שמצא אביו, אך איש מאיתנו לא ייחס לכך חשיבות מיוחדת. במשך כל השנים הללו שמרנו על קשרי ידידות, והזדמן לי לפגוש אותו לפחות עוד פעמיים בביקורי בארצו לצורך קידום ספרי.
     
    ב-30 בנובמבר 2011 הגיע לידי עותק של הטקסט שהוא הזכיר בפגישתנו הראשונה.
     
    כעת אגש לתרגמו ככתבו וכלשונו.
    חייו של פאולו קואלו הם מקור ההשראה העיקרי לספריו. הוא היה קרוב למוות, נחלץ משיגעון, השתעשע בסמים, עמד בעינויים, ערך ניסויים במאגיה ובאלכימיה, למד פילוסופיה ודת, קרא ברעבתנות, איבד את אמונתו הדתית ומצא אותה מחדש, וחווה את הייסורים ואת העונג שבאהבה. בחיפושיו אחר מקומו בעולם הוא גילה תשובות לאתגרים שעמם מתמודד כל אדם. הוא מאמין שיש לנו בתוך עצמנו הכוחות הדרושים למציאת ייעודנו האישי.
    ספריו של פאולו קואלו תורגמו ל-81 שפות ונמכרו מהם יותר מ-225 מיליון עותקים ביותר מ-170 ארצות. ספרו "האלכימאי" (1988) מכר יותר מ-65 מיליון עותקים. מלאלה יוספזאי ופארל ויליאמס נמנים עם הדמויות הרבות והמגוונות שהעידו ש"האלכימאי" היה עבורן מקור השראה.
    קואלו הוא חבר האקדמיה הברזילאית לספרות וזכה בעיטור הכבוד Chevalier de l'Ordre National de la Légion d'Honneur. בשנת 2007 התמנה ל"שליח של שלום" מטעם ארגון האומות המאוחדות.

    עוד על הספר

    המגילה מעכו פאולו קואלו
    מבוא וברכה
     
     
    בדצמבר 1945, בחפשם אחר מקום מנוחה, מצאו שני אחים תיבה גדושת פפירוסים במערה באזור חמרה דום שבמצרים העליונה. במקום להודיע לרשויות המקומיות — כפי שדרש החוק — וכדי לא לעורר את תשומת לבם של פקידי הממשל, החליטו השניים למכור אותם טיפין־טיפין בשוק העתיקות. אִמם של הבחורים, שחששה מפני "אנרגיות שליליות", שרפה אחדים מהם.
     
    שנה מאוחר יותר, מסיבות שלא נרשמו בהיסטוריה, הסתכסכו שני האחים. אִמם, שייחסה את המריבה ל"אנרגיות השליליות", מסרה את כתבי היד לכומר, וזה מכר אחד מהם למוזיאון הקופטי בקהיר. שם הוענק לכתבי היד השם שהם נושאים עד היום: "כתבי היד של נאג' חמאדי" (על שם העיר הסמוכה ביותר למערות שבהן נמצאו). אחד המומחים, ההיסטוריון הדתי ז'אן דורס, זיהה את חשיבות התגלית והזכיר אותה לראשונה בפרסום משנת 1948.
     
    שאר הפפירוסים החלו לצוץ בשוק השחור. במהרה עמד הממשל המצרי על חשיבות התגלית וניסה למנוע את הוצאתם של כתבי היד מהמדינה. רוב החומר נמסר למוזיאון הקופטי בקהיר בשנת 1952, מיד לאחר המהפכה, והוכרז כנכס לאומי. כתב יד בודד הצליח לפרוץ את המצור והתגלה אצל סוחר עתיקות בלגי. לאחר ניסיונות כושלים למכור אותו בניו יורק ובפריז, רכש אותו בשנת 1951 המכון ע"ש קארל יונג. כשמת הפסיכואנליטיקאי המפורסם, הפפירוס, שכעת מוכר בשם "קודקס יונג", הוחזר לקהיר, שם מרוכזים היום כאלף דפים וקטעים מכתבי היד של נאג' חמאדי.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    הפפירוסים שנחשפו הם תרגום ליוונית של כתבים מהתקופה שבין סוף המאה הראשונה לפני הספירה לבין שנת 180 לספירת הנוצרים. הם מוכרים גם בשם "האוונגליונים האפוקריפיים", שכן אינם כלולים בברית החדשה המוכרת לנו היום.
     
    מדוע?
     
    בשנת 170 לספירה התכנסה קבוצת הגמונים כדי לקבוע אילו טקסטים ייכללו בברית החדשה. הקריטריון היה פשוט: צירוף כל מה שבאמצעותו היה אפשר להילחם בכפירה ובמחלוקות ששררו אז בין הדוקטרינות השונות. נבחרו ארבעת האוונגליונים הידועים היום, איגרות השליחים וכל מה ש"התיישב" עם עקרונות הנצרות כפי שההגמונים ראו אותם. אזכור לפגישת ההגמונים ולרשימת הספרים נמצא ב"קנון של מוּרָטוֹרִי"1 שאינו מוכר. הספרים האחרים, כמו אלה שנמצאו בנאג' חמאדי, נותרו בחוץ משום שנכתבו בידי נשים (כמו האוונגליון של מריה מגדלנה) או בשל העובדה שהם מציגים דמות של ישו המודעת למשימתה האלוהית, דבר שהופך את דרך הייסורים לפחות מענה וכואבת.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    בשנת 1974, הארכיאולוג הבריטי סֶר וולטר וילקינסון גילה סמוך לנאג' חמאדי כתב יד נוסף, הפעם בשלוש שפות: ערבית, עברית ולטינית. מאחר שהיה בקיא בחוקים המגינים על התגליות באזור, וילקינסון העביר את הטקסט לאגף העתיקות במוזיאון שבקהיר. התשובה לא איחרה לבוא: מסתובבים בעולם לא פחות מ-155 עותקים של אותו מסמך (שלושה מתוכם נמצאים במוזיאון) וכולם זהים כמעט בכול. בדיקות בפחמן 14 (שבו השתמשו לתיארוך חומרים אורגניים) הראו שהפפירוס מאוחר יחסית, ונכתב כנראה בשנת 1307 לספירה. עקבותיו אותרו די בקלות ונקבע שמקורו בעיר עכו, מחוץ לשטחה של מצרים. לפיכך לא היתה מניעה כלשהי להוציאו מגבולות המדינה, וסר וילקינסון קיבל אישור בכתב ממשלת מצרים (מס' 75-IPF/317/1901 מתאריך 23 בנובמבר 1974) להעבירו לאנגליה.
     
     
     
    * * * * *
     
     
     
    את בנו של סר וולטר וילקינסון פגשתי בחג המולד של שנת 1982, בפורסמדוג, ויילס שבבריטניה. זכור לי שהוא הזכיר בפגישה את כתב היד שמצא אביו, אך איש מאיתנו לא ייחס לכך חשיבות מיוחדת. במשך כל השנים הללו שמרנו על קשרי ידידות, והזדמן לי לפגוש אותו לפחות עוד פעמיים בביקורי בארצו לצורך קידום ספרי.
     
    ב-30 בנובמבר 2011 הגיע לידי עותק של הטקסט שהוא הזכיר בפגישתנו הראשונה.
     
    כעת אגש לתרגמו ככתבו וכלשונו.