משחקי כוח
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משחקי כוח
מכר
מאות
עותקים
משחקי כוח
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

משחקי כוח

4.3 כוכבים (8 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    ג'וזף פיינדר (באנגלית: Joseph Finder; נולד ב-1958) הוא סופר אמריקאי שנודע בעיקר בזכות כתיבת מותחני עסקים. ספריו המזוהים ביותר עם סגנון הכתיבה שלו הם: "פרנויה", "המנכ"ל", "רצח בעיניים" ו"משחקי כוח". ספרו "זהות שאולה", עובד לסרט קולנוע בכיכובם של מורגן פרימן ואשלי ג'אד.

    תקציר

    ג'ייק לאנדרי, מנהל זוטר בענקית התעופה האמונד איירוספייס, מוזמן ברגע האחרון לחופשה השנתית המסורתית של צוות הניהול הבכיר של החברה. החופשה מבטיחה סוף שבוע מושלם במלון פאר מנותק מהעולם, על שפת הים, בלב יערות קדומים, בלי מכוניות, בלי טלפונים סלולריים ובלי מחשבים נישאים. אבל בערב הפתיחה משתלטת על המלון כנופיית ציידים חמושים, שאולי אינם בדיוק מה שהם נראים. הם דורשים סכום כסף דמיוני תמורת שחרור המנהלים הבכירים של האמונד, ולא יהססו לעשות כל דבר כדי לקבל את מבוקשם. עכשיו, לאנדרי, בחור צנוע ושקט שמעדיף לא להתבלט ומשתדל לשכוח את עברו, הוא האדם היחיד שיוכל אולי להציל את המצב.

     

    "משחקי כוח", פרי עטו של ג'וזף פיינדר, מחבר רבי המכר פרנויה, המנכ"ל, ורצח בעיניים, הוא מותחן ללא הפסקה, שנקרא בלב הולם ובנשימה עצורה ממש עד העמוד האחרון.

    פרק ראשון

    "יש בעיה."
    זיהיתי את קולה של זואי, אבל לא טרחתי להפנות את ראשי מהמחשב. הייתי שקוע מדי בדיווח חדשותי באתר AviationNow.com. מטוס חדש לגמרי של אחת החברות המתחרות התרסק יומיים קודם לכן בסלון האווירי בפריז. אני אמנם לא הייתי שם, אבל הבוס שלי היה, ואיתו גם כל המנהלים הבכירים של החברה, לכן שמעתי על כל מה שקרה. לפחות אף אחד לא נהרג.
    ולפחות המטוס לא היה משלנו.
    הרמתי בידי את הספל הגדול - "הסְקַיי קְרוּזֶר של האמונד: עתיד התעופה" - ולגמתי מהקפה השחור. הוא היה קר ומר.
    "שמעת אותי, לאנדרי? זה רציני."
    הסתובבתי לאט בכיסאי. זואי רובישו היתה המזכירה של הבוס שלי. היה לה שיער נחושת צבוע ופנים לבנות כמו רוח רפאים. היא היתה בת עשרים וחמש בערך וגרה באֶל סֶגוּנְדוֹ, לא רחוק ממני, אבל בלילות בילתה במועדוני אל.איי. אילו התיר זאת קוד הלבוש בחברת האמונד, נדמה לי שהיתה באה לעבודה בכל יום בעור שחור עם ניטים, לק שחור על הציפורניים ובטח גם פירסינג בכל הגוף. גם בחלקי גוף שאתה לא רוצה בכלל לחשוב שעושים בהם פירסינג. אבל ייתכן שהיא כבר עשתה את זה ממילא. לא רציתי לדעת.
    "אז זה אומר שלא הבאת לי בייגל." אמרתי.
    "הייתי בדרך למטה, אבל פתאום מייק צלצל. מבומביי."
    "מה הוא עושה בהודו? הוא אמר לי שהוא חוזר היום למשרד לכמה שעות, ואחר כך יוצא לאיזה מקום."
    "טוב, אז מה שקורה זה שיורוספיישאל מפסידים הזמנות מכל העולם מאז שהמטוס שלהם התרסק."
    "אז מייק ארגן לעצמו פגישות באייר אינדיה במקום לחזור הנה," אמרתי. "יפה מצדו שהוא אמר לי."
    מייק זוֹרְן היה סגן נשיא בתאגיד האמונד ומנהל התוכניות הממונה על בניית מטוס הנוסעים החדש שלנו, מטוס סילון רחב גוף, אֵיץ' 880, שהדבקנו לו את הכינוי סְקַיי קְרוּזֶר. ארבעה סגני נשיא ומאות אנשים היו כפופים לו - מהנדסים ומתכננים ומומחי חומרים ואנשי שיווק וכספים. אבל מייק היה עסוק כל הזמן בלמכור את האמא של ה 880, מה שאומר שהוא בילה מחוץ למשרד הרבה יותר זמן מאשר בתוכו.
    לכן הוא לקח לו עוזר ראשי - אותי - שידאג שהכול ידפוק כמו שצריך. שירביץ למי שצריך. הביצועיסט והמתרגם מטעם האו"ם, מפני שהיה לי רקע מספיק בהנדסה כדי לשוחח עם כל מהנדס בשפה המיוחדת שלו, לשוחח על ענייני פיננסים עם אנשי הכספים, ולדבר עם החבר'ה מקומת הסדנאות במפעל ההרכבה שלא כל כך מאמינים בטיפוסים המדושנים שיושבים במשרד ומשנים שוב ושוב את השרטוטים המעצבנים שלהם.
    זואי נראתה קצת מוטרדת. "מצטערת, האמת שהוא ביקש ממני להגיד לך, אבל די שכחתי. מה שלא יהיה, הוא רוצה שתיגש למפעל."
    "מתי?"
    "לפני שעה בערך."
    מפעל ההרכבה היה המפעל ההענק שבו בנינו חלק מהסקיי קרוזר. "למה?" שאלתי. "מה קורה?"
    "לא בדיוק הבנתי, אבל הבחור מהקיו איי גילה משהו לא בסדר עם מייצב הכיוון? והוא פשוט סגר כאילו את כל קו הייצור? הוריד את הסוויץ', כאילו?"
    נאנקתי. "זה בטח מארטי קְלוּזָה. מארטי, מפלגה של איש אחד." המפקח הבכיר על בקרת האיכות במפעל ההרכבה היה נודניק לא קטן. אבל הוא עבד בהאמונד כבר חמש עשרה שנה ועשה עבודה ממש מעולה, ואם הוא לא מסכים שחלק מסוים יצא מהמפעל, יש לזה בדרך כלל סיבה טובה.
    "לא יודעת. בכל אופן, כולם בהנהלה ממש התחרפנו כאילו, ומייק רוצה שתטפל בזה. עכשיו."
    "שיט."
    "אתה עדיין רוצה את הבייגל?" שאלה זואי.

     

    ג'וזף פיינדר (באנגלית: Joseph Finder; נולד ב-1958) הוא סופר אמריקאי שנודע בעיקר בזכות כתיבת מותחני עסקים. ספריו המזוהים ביותר עם סגנון הכתיבה שלו הם: "פרנויה", "המנכ"ל", "רצח בעיניים" ו"משחקי כוח". ספרו "זהות שאולה", עובד לסרט קולנוע בכיכובם של מורגן פרימן ואשלי ג'אד.

    עוד על הספר

    משחקי כוח ג'וזף פיינדר

    "יש בעיה."
    זיהיתי את קולה של זואי, אבל לא טרחתי להפנות את ראשי מהמחשב. הייתי שקוע מדי בדיווח חדשותי באתר AviationNow.com. מטוס חדש לגמרי של אחת החברות המתחרות התרסק יומיים קודם לכן בסלון האווירי בפריז. אני אמנם לא הייתי שם, אבל הבוס שלי היה, ואיתו גם כל המנהלים הבכירים של החברה, לכן שמעתי על כל מה שקרה. לפחות אף אחד לא נהרג.
    ולפחות המטוס לא היה משלנו.
    הרמתי בידי את הספל הגדול - "הסְקַיי קְרוּזֶר של האמונד: עתיד התעופה" - ולגמתי מהקפה השחור. הוא היה קר ומר.
    "שמעת אותי, לאנדרי? זה רציני."
    הסתובבתי לאט בכיסאי. זואי רובישו היתה המזכירה של הבוס שלי. היה לה שיער נחושת צבוע ופנים לבנות כמו רוח רפאים. היא היתה בת עשרים וחמש בערך וגרה באֶל סֶגוּנְדוֹ, לא רחוק ממני, אבל בלילות בילתה במועדוני אל.איי. אילו התיר זאת קוד הלבוש בחברת האמונד, נדמה לי שהיתה באה לעבודה בכל יום בעור שחור עם ניטים, לק שחור על הציפורניים ובטח גם פירסינג בכל הגוף. גם בחלקי גוף שאתה לא רוצה בכלל לחשוב שעושים בהם פירסינג. אבל ייתכן שהיא כבר עשתה את זה ממילא. לא רציתי לדעת.
    "אז זה אומר שלא הבאת לי בייגל." אמרתי.
    "הייתי בדרך למטה, אבל פתאום מייק צלצל. מבומביי."
    "מה הוא עושה בהודו? הוא אמר לי שהוא חוזר היום למשרד לכמה שעות, ואחר כך יוצא לאיזה מקום."
    "טוב, אז מה שקורה זה שיורוספיישאל מפסידים הזמנות מכל העולם מאז שהמטוס שלהם התרסק."
    "אז מייק ארגן לעצמו פגישות באייר אינדיה במקום לחזור הנה," אמרתי. "יפה מצדו שהוא אמר לי."
    מייק זוֹרְן היה סגן נשיא בתאגיד האמונד ומנהל התוכניות הממונה על בניית מטוס הנוסעים החדש שלנו, מטוס סילון רחב גוף, אֵיץ' 880, שהדבקנו לו את הכינוי סְקַיי קְרוּזֶר. ארבעה סגני נשיא ומאות אנשים היו כפופים לו - מהנדסים ומתכננים ומומחי חומרים ואנשי שיווק וכספים. אבל מייק היה עסוק כל הזמן בלמכור את האמא של ה 880, מה שאומר שהוא בילה מחוץ למשרד הרבה יותר זמן מאשר בתוכו.
    לכן הוא לקח לו עוזר ראשי - אותי - שידאג שהכול ידפוק כמו שצריך. שירביץ למי שצריך. הביצועיסט והמתרגם מטעם האו"ם, מפני שהיה לי רקע מספיק בהנדסה כדי לשוחח עם כל מהנדס בשפה המיוחדת שלו, לשוחח על ענייני פיננסים עם אנשי הכספים, ולדבר עם החבר'ה מקומת הסדנאות במפעל ההרכבה שלא כל כך מאמינים בטיפוסים המדושנים שיושבים במשרד ומשנים שוב ושוב את השרטוטים המעצבנים שלהם.
    זואי נראתה קצת מוטרדת. "מצטערת, האמת שהוא ביקש ממני להגיד לך, אבל די שכחתי. מה שלא יהיה, הוא רוצה שתיגש למפעל."
    "מתי?"
    "לפני שעה בערך."
    מפעל ההרכבה היה המפעל ההענק שבו בנינו חלק מהסקיי קרוזר. "למה?" שאלתי. "מה קורה?"
    "לא בדיוק הבנתי, אבל הבחור מהקיו איי גילה משהו לא בסדר עם מייצב הכיוון? והוא פשוט סגר כאילו את כל קו הייצור? הוריד את הסוויץ', כאילו?"
    נאנקתי. "זה בטח מארטי קְלוּזָה. מארטי, מפלגה של איש אחד." המפקח הבכיר על בקרת האיכות במפעל ההרכבה היה נודניק לא קטן. אבל הוא עבד בהאמונד כבר חמש עשרה שנה ועשה עבודה ממש מעולה, ואם הוא לא מסכים שחלק מסוים יצא מהמפעל, יש לזה בדרך כלל סיבה טובה.
    "לא יודעת. בכל אופן, כולם בהנהלה ממש התחרפנו כאילו, ומייק רוצה שתטפל בזה. עכשיו."
    "שיט."
    "אתה עדיין רוצה את הבייגל?" שאלה זואי.