ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8.2

תקציר

בשישי בלילה אמיר מת. המטוטלת נעה מיֵש לאֵין. איש לא יוכל עוד לשאול אותו שום דבר, אף פעם, גם לא את הזעירה שבשאלות. המטוטלת הזאת לעולם לא חוזרת לאחור.
 
הר האושר הוא היצירה המרכזית שעליה שקד אמיר בשנת חייו האחרונה. כפי שעשה לכל אורך דרכו האמנותית, הוא הלך בה הלאה מספריו הקודמים אל מחוזות חדשים, וברא לתוכה את דמויותיו הגוטפרוינדיות המופלאות, החיוניות להדהים, הנטועות בתוך חייהן הספרותיים באופן כה מוחשי עד שקשה להאמין שהן פרי דמיונו – שהרי אי־שם בעולם בוודאי ישנם או היו סבא לולק משואה שלנו, והדוד לוי מאחוזות החוף, וחיים אברמוביץ' מהעולם, קצת אחר כך, ומיכל מבשבילה גיבורים עפים, ושפר צור ממזל עורב, ויונה מרלין מאגדת ברונו ואדלה...  
 
הר האושר הוא לא סיפור על אושר. ברגעים רבים הוא מצחיק מאוד, אבל הצחוק הזה מבעבע בתוך קלחת של עצב. הוא ספר אופטימי מאוד, אבל האופטימיות שבו ניזונה מן החומר המפחיד של הרִיק. מככבים בו אישה ישראלית צעירה שמחפשת את דרכה המקצועית ואת דרכה בכלל, וגבר שוודי באמצע חייו, אקדמאי שחוקר את המשמעות המילולית המדויקת של טקסטים היסטוריים מרכזיים, ושני אלה מוטחים זה בזה באופן שיוצר שרשרת מרתקת של תגובות. הר האושר הוא ספר שנע בין חיפה לסטוקהולם, ובוחן את הקונפליקט שבין הפחד מהאחר לבין המשיכה אליו. זהו ספר שפורט על מיתרי המחשבה העמוקה, אך ככל ספריו של אמיר, מניע בראש ובראשונה את מצולות הלב. 
 
הר האושר הוא ספרו השביעי של אמיר גוטפרוינד, זוכה פרס ספיר על ספרו "אוחוזות חוף". מת בגיל 52, בתום שנה שבה חתר בכל כוחו אל הדברים שעוד רצה להספיק לכתוב, והותיר אחריו קהל עצום של קוראים ואוהבים.
[הילה בלום]
ב-27 בנובמבר 2015 נפטר גוטפרוינד בגיל 52 בבית החולים רמב"ם, לאחר שחלה בסרטן. את הוצאתו לאור של ספר זה לא זכה לראות.
אושר אחרון / רענן שקד
אהבה, סקס, פוליטיקה וקרטיב מאכלסים את "הר האושר", ספרו האחרון – והנהדר, והלא-אחיד ברמתו – של אמיר גוטפרוינד. לקרוא, בטח לקרוא
אושר אחרון / רענן שקד
אהבה, סקס, פוליטיקה וקרטיב מאכלסים את "הר האושר", ספרו האחרון – והנהדר, והלא-אחיד ברמתו – של אמיר גוטפרוינד. לקרוא, בטח לקרוא
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • שירי, רווקה אטרקטיבית שמצליחה לדפוק לעצמה את החיים בכישרון ובהתמדה מעוררי השתאות, מתאהבת – או משהו דומה לזה – בסמואל ניטר, פרופסור שוודי מצליח שהתפרסם כשהפך לניאו-נאצי רק למטרות מחקר. סקס, שפות, מלחמות וגם קרטיב בלתי נשכח אחד ממלאים את "הר האושר", בעוד זוג האוהבים הלא סביר – שמדבר בו-זמנית את שפת האהבה, שפת האינטרס, וגם עברית ושוודית – עושה הכל כדי להחזיק את הקשר, פעם אחת, בחיים.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • כמו קפיצת באנג'י אחרונה לתוך עולמו הפיוטי, הסקסי, הסיפורי והשואתי של אמיר גוטפרוינד. כשהחבל נקרע באמצע.
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קל לקריאה כמו כל דבר של גוטפרוינד, מכיוון שלפני הכל, האיש ידע לספר סיפור מרתק, ליצור דמויות מרהיבות, אקסצנטריות ועדיין משכנעות, ולפרוט על נימים של תבונה ורגש, הזדהות ותדהמה. אבל לא הכל קל פה; זהו ספרו האחרון של גוטפרוינד, שאותו לא הספיק להשלים, וחוסר האחידות באיכות ובפיתוח הסיפור ניכר. חלק מהפרקים נפלאים; אחרים נזקקים עדיין, בעליל, לדראפט נוסף. כך שמשלב מסוים אתם ממשיכים לקרוא בעיקר כדי לדעת איך נגמר בסוף.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בעיקר בשביל החצי הראשון, המגובש יותר, הנפלא, שבו גוטפרוינד לגמרי בשיאו ובמיטבו; סיפור לא ייאמן – ועדיין אפשרי לגמרי – על פרופסור שוודי, ניאו-נאצי בעברו, שונא ישראל בכל זמן, שמגיע לישראל, מתאהב בישראלית וכמעט מצליח למנוע ממנה להרוס לו את זה. הכתיבה משעשעת, הסיפור זורם, הדמויות לא דומות לשום דבר ועדיין נדמה שאנחנו מכירים אותן היטב. קסם גוטפרוינדי במיטבו.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • כי זה חכם ומתוחכם, נע בקלילות בין עולם הרווקות והיחצנות התל-אביבי לעולם האקדמי השוודי, ויוצא מתוך המעגל הקטן הזה – אהבתם של הישראלית והשוודי – למעגלים הולכים וגדלים החוצה: אבא שלה, אח שלו, פוליטיקה ישראלית ואירופאית – ולכל דמות סיפור מדהים שיכול היה לאכלס בקלות ספר משל עצמו. "הר האושר" הוא כמו גלולה מרוכזת של סיפורים שגוטפרוינד כבר לא יספיק לספר במלואם. אבל הנה הם פה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כי "הר האושר" הוא גן של שבילים מתפצלים, והקפיצה לסיפורים צדדיים – נהדרים לכשעצמם ככל שיהיו – מסיטה שוב ושוב את תשומת הלב מהסיפור המרכזי. והכתיבה נעה בין המעולה לטובה פחות, וניכר שמדובר במוצר לא-מוגמר, שאלמלא מותו בטרם עת של גוטפרוינד לא היה יוצא בגרסה הזו אלא עובר שכתובים ועריכה נוספים.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דורין, המעסיקה של שירי במשרד היחצ"נות "דורין – שיאי תקשורת" ואם חד-הורית מופרעת. דמות מוגזמת עם תלתלי ברונזה ענקיים, ביצ'ית באופן משובב, ששוכרת את שירי לעבודה ואומרת לה: "את לא ממש-ממש-יפה, לא אופי חזק, אבל את מלאה חריצים. זה נהדר לי, נהדר למקצוע. הלקוחות ייתפסו בחריצים".
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אירופה הזאת מרושעת, וכשגרים כאן גם מבינים שהיא גוועת, נחלשת, חולה. הם מפחדים מן המהגרים שכובשים אותם, אך אינם יכולים להגיב. אם יעשו את מה שהם באמת רוצים לעשות, לא יוכלו להחזיק בדעות שהופכות אותם לתרבות נאורה, נבדלת מגיהנום הברבריות שמסביב. אני שונא את אירופה ומאמין רק בה, בתרבותה".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • לא איפה – איך; בריכוז. בקשב. לפעמים בצחוק, לעיתים בפה פעור. לא דווקא לפני השינה. עדיף על הספה בשבת בצהריים.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • באופן טראגי, לא יהיה עוד. זהו ספרו האחרון של גוטפרוינד, שמת בנובמבר האחרון. אבל הוא עושה חשק גדול לחזור לספריו הקודמים, בפרט אם טרם הספקתם.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • קריא, מצחיק, מדהים, טראגי, ולפעמים גם מתיש ולא אחיד ברמתו. כן, הכל יחד. בספר לא ארוך במיוחד.