ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
לינדנברוק

תקציר

איש מבין הנוסעים שפגשו את מיקי לוינסון באותה יממה בשדה התעופה של לינדֶֶנבּרוּּק, עיר שדה נידחת בדרום גרמניה, לא התרשם שמדובר באדם יוצא דופן. מרביתם היו שוכחים מן הסתם את הגבר הצעיר והנחבא אל הכלים, אלמלא גילה להם שזכה בפרס הגדול בלוטו ויצא להגשים את חלומם של רבים ולטייל סביב העולם.

מסיבה לא ברורה מתעכבות טיסות ההמשך שוב ושוב. מיקי לוינסון, שיצא מתל אביב לפנות בוקר, נכנע לעייפות ונרדם על כורסה צדדית. כשיתעורר יתברר לו שבזמן שישן השתנה העולם לבלי הכר. הטרמינל השומם מאדם יהיה מעתה כל עולמו: יבשת חדשה של בדידות ושפע, שיהיה עליו ליישבה לבדו. אבל האומנם הוא לגמרי לבדו בשדה הנטוש? סביב דמותו החידתית חגה גלקסיה של דמויות שגם הן, כל אחת לפי דרכה, משייטות בעולם חסר כבידה של נדודים והמתנה מתמשכת: מהגרים, נואפים חסרי תקנה, גנבים קטנים ובלש מתחיל אחד.

לינדֶֶנבּרוּּק הוא רומן וירטואוזי ומרגש על אפשרותה - לא, הכרחיותה - של האהבה כעוגן אחרון בעולם מתערער.

ירמי פינקוס מלווה בעדינות ובהומור חד־פעמיים את דמויותיו, בעודן מחליפות זו עם זו תלבושות ומשכללות כמיטב כישרונן את הצגת־היחיד המוזרה של חייהן. ספריו הקודמים של פינקוס, הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט, בזעיר אנפין, רווקים ואלמנות והחמדנים, זכו לאהבת המבקרים והקוראים.

טרמינל, ז'ה טם, איי לאב יו / רן בן-נון
ירמי פינקוס לוקח את האשכנזים שלו למקום חדש
טרמינל, ז'ה טם, איי לאב יו / רן בן-נון
ירמי פינקוס לוקח את האשכנזים שלו למקום חדש
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • מיקי לוינסון, 37, רווק שנראה טוב מנהריה, עם פגם מולד בלב שיחסל אותו מתישהו, אבל לא עכשיו, לא עובד כבר 5 שנים, מסתובב בעולם; מגיע למקום, שוהה, ממצה, עובר הלאה. בדרך להמבורג הוא עוצר לחניית ביניים בלינדנברוק, עיר שדה בגרמניה עם שדה תעופה לטיסות לואו קוסט. אלא שאז מתפרצת בעולם מגפה דמוית קורונה משודרגת, אין יוצא ואין בא. סגר מהודק, לוקדאון הרמטי באופן גרמני מאוד. כך נפתח לינדנברוק של ירמי פינקוס, שלוקח את האירוניה והמיזנתרופיה השגורות שלו למקומות משעשעים וקיצוניים מאוד.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • אי/ ערן שגיא
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • מאוזן להפליא.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • בתור התחלה, פינקוס מיד מקיף את גיבורו בטבעת חנק של טיפוסים תמוהים ועגומים: ולנטינה, שנולדה באודסה באייטיז, ולאחר נפילת מסך הברזל עקרה ללינדנברוק, שם היא מנקה את השירותים בשדה התעופה; יוזף, הברמן במסעדת שדה התעופה, מעוניין בוולנטינה אך נוהג באיפוק קלאסי וסוחר בחפצי ערך ששכחו הסועדים במקום; שמעון, גרוש דיכאוני הסובל מעודף משקל ניכר, לא הצליח להתחמק מנסיעה לבר מצווה של אחיינו במנצ'סטר; מוניקה (במקור מלכה) בן מיור היא שכדנית נמרצת המתישה את כל סובביה. בהומור מוזר ומבט עקום על החיים, פינקוס מפזם את שירתם של השקופים, אלה שלא רואים אותם, מה שנקרא "דה הלפ", אנשים בשולי החיים, ורוקם להם ביוגרפיות עבותות. זו הסתמיות האדירה של הקיום האנושי, האפור האינסופי והריקנות המהדהדת. אנחנו רק חולפים פה, אף אחד לא רואה אותנו, מנקים קצת, מעבירים סמרטוט ומתפוגגים אל הכלום הגדול. כמו בכל ספריו, יש כאן גלריה משעשעת ומלאת עסיס של דגמי אשכנזים שונים שכמו נלקחו מהמאה הקודמת והמעבר לנוכחית הצליח להם פחות; מופע איטי של גרגרנות, קמצנות התחשבנות, גרידיות או סתם סכלות, שנע בתוך חליפות בשר רוטטות ועלובות, כשהמבט מתעכב על כל פגם וכל חולשה, כל רפיסות וכל מחלה. לא מראה מרנין, אך מאוד אנושי. הכי אליטות ישנות, אירופאים כבני אדם.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • ובמרכז ניצב גיבור חסר פנים, נחבא אל הכלים, צל חולף, מתבונן, כמו הסופר עצמו, תמיד בצד, אף פעם לא ממש חלק מההתרחשות. מיקי מתנמנם על כורסת עיסוי בשדה התעופה ומתעורר לעולם אחר, כשבחלקו השני של הספר פינקוס מספר את סיפורו האמיתי של גיבורו, לא השקר כלשהו שהוא מוכר לאנשים שהוא פוגש; מעין היפוך קאט דה בולשיט מבריק של מספר מיומן, זה סיפור עסיסי, מטונף ומלא צבע, הרבה ביבים בלי הרבה גאולה, עם רמז לסוף לא הרואי במיוחד. המגפה המשתוללת בחוץ משמשת עבור פינקוס כמטאפורה לשקיעתה של אירופה הישנה, יבשת שכולה עבר מפואר ללא עתיד, כשבתוכה מגלם לוינסון הד קלוש לעבר אשכנזי שטבע במצולות השכחה ופינה מקומו ללבאנט, המתגלם בדמות בובו הבלש הדולק בעקבותיו. כאן פינקוס מתגלה גם כמספר מוכשר, השוזר בעלילה חוטים של מתח וסקרנות, שבמקום למשוך אותה קדימה והלאה, גוררים אותה מטה לשאול תחתיות.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • אם אתם במקרה אוהבי אדם, תתרחקו מהספר הזה כמו מאש, וחוץ מזה, פינקוס הוא שמנופוב מזעזע ללא תקנה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דניס, בעלה נהג המשאית עלוב הנפש וחמום המוח של ולנטינה. מה שהיא עושה עם מיקי זה גם כדי להתנקם ביצור הקטן והמתועב הזה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "חישוב סטטיסטי פשוט יוכיח, כי ככל שמאריך אדם ימים גוברים סיכוייו להיקלע לאסון: תאונת רכבות מחרידה, רעידת אדמה, מהפכה, התקפת טרור. אין מה לעשות - יבוא מה שיבוא".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • איזה מקום מדכא זה לינדנברוק. יש מצב אולי לאיזה אוקטוברפסט במקום?
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן כן כן. בסצינה הבלעדית שלו, פינקוס הוא לגמרי אלוף.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • הכל קורה בעברית יפהפיה, נוטפת כל טוב, מהנה עד אין קץ, עם מגע של קלאסיקה ארכאית ויד מיומנת של מאסטר, ובתוכה שלל תסמיני מחלה מזוויעים בדרגה הולכת וגוברת של אימה, כמו פיתוח מושלם לתיאורי רפיסות הבשר השגורים של פינקוס, מעוררי חלחלה ועצב; אנו כה כך שבריריים, רגעיים, בני חלוף, צ'יק והיינו פה, חולפים דרך קיום סתמי, קשה ומיותר וגופנו הרכרוכי מתמוסס חזרה אל האדמה. דרך כל בשר היא מסלול גועלי למדי וחסר כל תקווה; גם האהבה, או לפחות התשוקה, לא תציל אותנו.