מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
דרכים אחרות
רם פרומן

תקציר

על רקע ימי המחאה הסוערים בקפלן ויגון המלחמה בעזה, מוצא המחבר שלל מכתבים, יומנים ורשימות של חלוצים ואנשי רוח, מראשית הציונות ועד שנות השבעים. לתדהמתו, עולים מהכתובים רעיונות קיצוניים וחדשנים להפליא - שמעולם לא זכו להד ציבורי. האנשים שמאחוריהם היו ליברלים ומהפכנים הן בדעותיהם והן בחייהם האישיים, ואם לא די בכך – כולם נמנים על בני משפחתו הקרובה והרחוקה.  

מפגש מכונן עם בן גוריון, מניפסט מ-1910 בעד נישואי תערובת ומריבת מכתבים סוערת עם ברנר, דמויות ומאורעות שעיצבו את ההיסטוריה הישראלית ואת ישראל היום כפי שהיא נשקפת מבעד לעיניו של אינטלקטואל, חילוני, שמאלני וציוני. הספר דרכים אחרות הוא גם סיפור ההתעוררות האישי של מחברו: אינדיווידואליסט מנותק שהפך לפעיל חברתי, התוהה האם ישראל באמת הייתה חייבת להתפתח כפי שהתפתחה? ואולי, בהשראת גיבורי הספר הנשכחים, ניתן גם כיום לבחור בדרכים שלא נלקחו ולנתב את ישראל מקום טוב יותר?

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
אומרים שיכול היה להיות פה שמח / רן בן-נון
רם פרומן משרטט היסטוריה אלטרנטיבית למדינת ישראל
לקריאת הפרק הראשון
אומרים שיכול היה להיות פה שמח / רן בן-נון
רם פרומן משרטט היסטוריה אלטרנטיבית למדינת ישראל
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • תחילת 2023, ההפגנות ברחוב קפלן בתל אביב ובמיוחד הגדולה שבהן, זו של "ליל גלנט". תחושה של קסם באוויר, החילוניות חוזרת ורם פרומן, מרצה להיסטוריה ומשפטים, מגלה שבניגוד לאופיו הנוטה להתבודדות הוא דווקא נהנה מחווית ההמון והמטרה המשותפת. דעתן ומבריק, מעין נביא זעם שמאלני ליברלי, פרומן פוגש בקפלן אנשים שהכיר מכל שלבי חייו, עד שמגיע בוניק, בן דוד מדרגה שנייה, ואיתו היסטוריה משפחתית מפוארת, שכולה רגעים דרמטיים מדברי ימי המדינה. האם הישראליות והציונות יכלו להיראות אחרת? האם יכולנו לבחור מסלול שונה, שלא יוביל אותנו אל עברי פי פחת, המקום שבו כולנו נרקבים היום? אף אחד לא מספר את הסיפור הזה טוב יותר מאשר רם פרומן.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • מלחמת אחים/ אסף שרון
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • לא כבד מדי.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • בוניק - שנקרא כך על שום דמיונו לחלוץ הפולני האגדי זביגנייב בוניק, אבל שמו האמיתי הוא בכלל אורן - מעביר אליו תכתובת ישנה של סבא רבא מהצד המרוחק של המשפחה, משה צוקרסקי, שעברת את שמו לצבר. פרומן, דוקטור להיסטוריה שמלמד קורס על תולדות החילוניות הישראלית - בדגש על משנתו של ברנר, שאותו הוא מעריץ – שמח לגלות שסבא צוקרסקי כתב לברנר, שהשיב לו בקצרה. בין הרעיונות מאירי העיניים שעולים כאן נמצאת למשל התזה ברוח חנוכה, לפיה החילונים הם מתייוונים, נמשכים לתרבות המערב במקום לדת היהודית המגבילה, ונרדפו על ידי יהודים משיחיים קנאים, דמויי המתנחלים של ימינו. חנוכה הוא בעצם הנכבה של החילונים שצריכים להתנתק סופית מהיהדות ולקרוא לעצמם עברים, וכיום ישראלים, ולא יהודים. פרומן, פילוסוף אמיץ ונועז מאין כמוהו, מוסיף וטוען שאין יהדות בלי דת יהודית, ואין דבר כזה יהדות חילונית. הוא נע בין ההגות החשובה הזו לבין תחושת ההתעלות והביחד של ההפגנות והשיבושים; הכל מתחבר, החילונים חייבים להתחיל לחשוב על עצמם במונחים סקטוריאליים ולהתנהג בהתאם, זו תמצית משנתו. כאן הוא מגלה שסבו, יוסף גלזר, נפגש עם בן גוריון וניסה להניאו מהטעות ההיסטורית של החינוך הבדלני והפטור מגיוס לבני ישיבות. בן גוריון נפנף אותו באמירה המקבילה להדתה-שמדתה של ימינו, וסבא יוסף נואש מחינוך ופוליטיקה ופרש למשרה פקידותית אפורה בקיבוץ. לעומת זאת, מסבא איזק, המכונה שק, יש לו קרוב משפחה מתנחל שסיפר לו על הגרעינים התורניים המאיימים לכבוש ערים חילוניות, אפילו את תל אביב. בתגובה, פרומן מקים את הפורום החילוני ב-2011, וביום כיפור 2023 ניצב בחזית המאבק נגד תפילה בהפרדה מגדרית בכיכר דיזנגוף.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • חלקו השני של הספר מתרחש בעקבות אסון 7 באוקטובר. פרומן כותב תסריט לסרט שלא מתעלם מהצד הפוליטי של המצב, וגונז אותו לאחר שלא הצליח לגייס מימון להפקתו. אף אחד לא רוצה פוליטיקה עכשיו, אבל חייבים. ואז מגיעה הדודה תרצה, ירושלמית מרחביה, מרצה לתרבות צרפת באוניברסיטה העברית. תרצה, מעשנת גולואז כבדה, מתה בגיל צעיר מסרטן ריאות, אך לפני כן הצליחה לחזות כבר ב-67' את כל זוועות הכיבוש, המשיחיות, הגזענות, גזל האדמות וניצול האחר, כלומר, האחר שבמקרה לא נצליח לחסל. ההפגנה האחרונה של תרצה פרומן היתה הפגנת ה-400 אלף נגד מלחמת לבנון; ההפגנה הראשונה של רם פרומן הייתה זו של רצח רבין. כמה סמלי. יחסית לאדם כה חילוני, בספר מופיעים לא מעט מפגשי גורלות ואותות משמים – ובסופו המתוחכם גם מבינים איך ולמה זה קורה. הרעיון המרכזי של פרומן לא פחות נועז ופורץ דרך מזה של דודתו - הממלכתיות היא זו שמחסלת את השמאל. המחאה הדרמטית נגד ההפיכה המשטרית הפכה אחרי 7 באוקטובר ל"אחים לנשק" ו"יחד ננצח", וכך בעצם הצילה את ביבי וממשלת הימין הלא מתפקדת והמטורללת שלו. המשיחיות הפנאטית הזו מביאה אותו למסקנה שהיהדות אינה הפתרון - היא הבעיה; ואגב, כך גם נפתלי בנט, התקווה הגדולה של המרכז-שמאל הדמוקרטי. איזה ייאוש.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • ימנים? תברחו! הכי רחוק שאפשר.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • מכל הדמויות בספר, הדודה תרצה היא ללא ספק המגניבה ביותר. כל שמאלן צעיר צריך קרובת משפחה אגדית שכזו.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "כשיהודים חיים בחו"ל הם שוברים שיאים בכל תחום כמעט, בעוד שאלו החיים בישראל מתמחים רק בכיבוש ונישול. המדינה שלנו הופכת את היהדות לשק גללים ואת היהודים לכלבים משולחי רסן".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • ניפגש כרגיל בכל מוצ"ש בקפלן. דרכים אחרות הוא ספר שהופך את המונח "קפלניסט" למחמאה הכי גדולה שאפשר לקבל.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בהחלט. עיון או פרוזה, רם פרומן הוא הוגה שתמיד מעניין לקרוא.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • ולבסוף מגיעה החלוצה פניה פרומן, שכבר ב-1910 כתבה מניפסט על הצורך לעודד נישואי תערובת עם בני המקום הערבים; כך גם נשתחרר מכבלי הדת היהודית וגם ניגאל מהגזענות הארורה ונשבור את חומת הריחוק, הניתוק והניכור בין העמים. איזו פנטזיה סקסית ומקסימה לסיום אופטימי, בספר שמעז לשאול מה היה אם וגם יש בו כמה רעיונות מעניינים על מה בכל זאת אפשר לעשות. האם משפחתו של פרומן ניחנה בכישרון נבואי נדיר? חכו לטוויסט המגניב בסוף הספר, שמותיר אחריו הרהור ישן נושן – עוד לא אבדה תקוותנו.
עוד ביקורות לספרים