מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
מערבון
מריה פורשה

תקציר

רגע לפני שפורצת סביבו סערת מי-טוּ העלולה לחסלו, עוזב השחקן המפורסם אלכסיס זָגְנֶר את ביתו ואת רעייתו, נוטש תפקיד ראשי בתיאטרון, דון ז'ואן, ונעלם בלי להשאיר סימן. במקביל, אוֹרוֹר, אם חד-הורית פריזאית שהתעייפה ממרוץ החיים, עוזבת את העיר הגדולה אל הבית הכפרי של אמה המנוחה. בצירוף מקרים אקראי כביכול נפגשים השניים בבית האֵם ובלית ברירה נאלצים לחלוק בו. כך מתחיל הקשר בין שני גולים-פליטים אלה הנמהלים זה בחייו של זה. 

מערבון הוא רומן עכשווי על תקופתנו, על האלימות שבה ועל פגיעותה, הכתוב במבט חודר, בשנינות וברכות כאחד. אבני היסוד שלו הם ידוענוּת, רשתות חברתיות, ארעיות תעסוקתית, אזורי סְפָר וקצב חיים מסחרר, אבל מעליהן מרחפת גם השאלה בדבר אפשרות קיומה של האהבה.  

מריה פורשה, סופרת צרפתייה, ילידת 1980, פרסמה עד כה שבעה רומנים וארבע נובלות. היא זכתה בפרסים ספרותיים רבים בצרפת, ביניהם ה-Prix de Flore שהוענק לה בשנת 2023 על מערבון.  זהו תרגום ראשון לעברית מיצירתה.

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
דון ז'ואן דה לה שמאטע / רן בן נון
מה קורה כשהגיבור הופך מקאובוי לאינדיאני
לקריאת הפרק הראשון
דון ז'ואן דה לה שמאטע / רן בן נון
מה קורה כשהגיבור הופך מקאובוי לאינדיאני
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • דון ז'ואן מבריז מהחזרה הגנרלית של ההצגה שכמו נוצרה עבורו - אלכסיס, השחקן, מוגדר ככוכב העל של המאה, אבל הוא פשוט נעלם, אף אחד לא יודע היכן הוא, כל החשבונות שלו ברשתות נמחקו ובטלפון המספר לא מחובר. כשנראה לאחרונה, הוא היה לבן כסיד, חיוורון של אחד שנתפס בקלקלתו והסתבך בצרות, או בשפת המאה ה-21, #metoo. כך נפתח "מערבון" המבריק של מריה פורשה הצרפתייה, והגיבורה הנשית שלו היא אורור, אם חד הורית באמצע החיים, נראית טוב, אנורקטית במידה ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה, המתפרנסת ממה שנקרא בולשיט ג'וב ושונאת כל רגע, בעבודה ובכלל. אורור היא מופת של ייאוש מילניאלי מופלא. היא שוכבת עם אחד הבוסים שלה ולא מוצא תכלית קיומית, כשהכל מסביבה משדר סתמיות מהדהת, שפורשה מתארת במפל רשע מהנה להפליא, מחודד ועוקצני. קוסמה, בנה בן ה-7, תקף ילדה בבית הספר והורחק, ואז, כשמודיעים לה שאמה נפטרה והשאירה לה בית בכפר, אורור המעולפת מתשישות עוקרת לשם. העלילה עוברת לחבל אוקסיטניה הנידח במערב צרפת, בבית עתיק הבנוי על צלע הר, מקום טוב לשכוח בו מהעולם.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • ההסכמה/ ונסה ספרינגורה
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • אינטלקטואלי וגבוה לפרקים.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • כעת אורור מתפרנסת מבולשיט ג'וב אחרת, שניתן לבצע מרחוק. תכלס, היא משגיחה דרך מצלמות המסך שמי שעובד מהבית אכן עובד מהבית, כמה דוחה. בינתיים מתברר שאלכסיס היה חבר בקבוצת בוחנים באודישנים בתיאטרון והתעסק עם נבחנת צעירונת אחת יותר מדי. אשתו כבר הודיעה שלא תתמוך בו. פורשה מתנהלת בתסבוכת הזו כמספרת מודעת שכולה אכזריות ועוקצנות, חותכת דרך עננת הקשקוש הרוחני באבחת משפט - אף אחד לא קונה באמת את הנזירות החדשה של אורור, היא נשארה אותה כלבה חרמנית ולא מסופקת, רק באיפוק מקסימלי. אז איך מופיע פתאום אלכסיס באמצע שום מקום? ובכן, לא סתם קוראים לזה מערבון: פרש בודד ואישה מורעבת מופיעים באופן בלתי צפוי במערב צרפת, כך שהדימוי המוזר נמתח על פני הספר כולו. פורשה משתעשעת בקונבנציות העלילתיות ובהרגלי הקריאה שלנו בסיפור עסיסי, סקסי, מהביל, משגע ומהנה באופן קיצוני. מתברר שסבין, אמה של אורור, היתה היועצת הרוחנית של אלכסיס, בין השאר (לכן אורור נקראת בפי המקומיים "הבת של המכשפה") וכעת, בעיצומו של המשבר האישי העמוק, הוא צץ לפתע בכפר. בדרך, כמקובל, שבקו מכוניתו והטלפון שלו, וככה זה מתחיל, מערכת יחסים משונה מאוד בין שני אנשים יפים, שמשחררים את הפיזיות שלהם בפריפריה ובטוויסט אימתני ואכזרי נשארים על אותה חלקת אדמה, בינתיים, רק לכמה רגעים, פה ושם.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • תרבות, חברה, מיניות, יחסים, חינוך, אקולוגיה - פורשה מתעבת הכל ומפרקת הכל בשנינות אכזרית נפלאה. הניהיליזם שלה מכיר קצת את וירז'יני דפנט, אבל מול שנאת הכל הסוחפת בסגנון דור ה-X של דפנט, פורשה מציגה ריחוק מילניאלי משועשע ואגבי יותר. גם אצלה, עידן המי-טו, פוליטיקת הזהויות ומה שנקרא הטרלול הפרוגרסיבי חוטפים מכל הכיוונים בהנאה מרובה. זו שוב הדינמיקה הכבר קלאסית של פרשיית מי-טו; איך אדם צולל ממרומי האולימפוס לשאול תחתיות תוך שניות ספורות, מבוטל ונמחק מהעולם - במקרה של אלכסיס זה ממש ליטרלי. פורשה היא אמנית על בתיאור רגשות ויחסים; היא מגלה מבני עומק נסתרים וקודים עלומים, את מערכת ההפעלה האמיתית של הגיבורים, למה הם מי שהם ומה גרם להם להיות כאלה. כלי הניתוח הדקיקים שלה מותירים אותם חשופים, פגיעים, עלובים, קצת מגוחכים, אך עם זאת כה אנושיים. כאילו הסופרת מצאה את התשובה לשאלה הדרמטית, מה זה להיות בן אדם, בעודה נעה בין ריחוק קליני ציני כמעט משועשע, לבין עומק טראגי רב עוצמה ומפלח קרביים. כך הספר הופך ממערבון קלאסי על קאובוי בודד ואישה צעירה ויפה, למערבון פוסט מודרני על ייסורים ורגשות אשם, שכר ועונש, כור מצרף של נשמות מעונות, שם מחוסל הניאו דון ז'ואן החדש, שחשב שמגיע לו הכל וכעת חייב לשלם את מחיר חטאיו.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • השטיק של המערבון נמתח קצת מעבר לפרופורציות סבירות. בהתחלה זה חמוד, בהמשך קצת מוגזם.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • קלואה, הקורבן של אלכסיס, היא הגיבורה הטראגית של הסיפור, החלק הרציני, העמוק והכואב בו. מה שקרה לה, אסור שיקרה.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "מבחינה פילוסופית, אף אחד לא מצא מעולם משהו טוב יותר מתענוגות הבשר כדי לשכך מעט את הסבל המושרש".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • מקסים במערב צרפת, ארץ הגיר, צחיח במובן המגניב ביותר.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בבקשה בבקשה, אנא מכם, תרגמו לנו עוד ועוד ועוד מריה פורשה.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • "מערבון" מציע ניתוח אינטלקטואלי מבריק לדרכי פעולתו של הטורף המיני, הטכניקה שבה הוא מציף את הקורבן וכולא אותה ברשת עכביש של פיתוי שלא ניתן לחמוק ממנה. אבל המאה ה-21 אינה מקום לדון ז'ואנים; כשאתה כותב את אותו הדבר לאלף נשים שונות מאות פעמים, בסוף מישהו יעלה עליך בחיפוש פשוט, ואז אתה מחוסל. גברים מקצוענים, לטובתכם, תשאירו אותו במכנסיים ותפרשו מהציבור. דמות הזכר הכובש עוברת ניתוח פסיכולוגי בלשני באמצעות הטקסטים מהמסרונים של אלכסיס, פענוח גאוני א-לה בורדייה ורולאן בארת, שבסופו הוא מוטל על שולחן הניתוחים מפורק מנשקו, עירום ועלוב; או במונחי המערבון, הוא הפסיק להיות הקאובוי והתחיל להיות האינדיאני. אבל כשהשריטות של אלכסיס ואורור נפגשות, כשהביטול שלו מגלה את טראומת הילדות שלה, אז קורה הנס, נוצר חיבור בלתי אפשרי. האם כל אדם, גם הדושבג הרעיל והמתועב, ראוי למחילה ויותר מכך, לאהבה? אחרי כל נהרות הציניות והפוסט מודרניזם, המחוות והאלוזיות למערבון הקלאסי ולדון ז'ואן; אחרי הכל, זה מה שנשאר, זה הדבר היחיד שקיים בעולם, פשוט אהבה.
עוד ביקורות לספרים