מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9
הקבוצה
מיכל בן־נפתלי

תקציר

ילדה מתלווה לאימהּ, לסבתה ולקרוב משפחה אבוד שצץ במפתיע לחופשה בעיירת מרפא בהרי האלפים. שם, כשהיא מוקפת בגינוני שפע של עולם הולך ומתפורר, מגלה הילדה את מרד הנעורים הטמון לא בפריקת עול, אלא דווקא בציות קיצוני למצוות האם. כשתחזור מאותה חופשה, תפסיק הנערה לאכול.  במקום אחר ובזמן אחר, אישה צעירה מצטרפת לקבוצה טיפולית לנשים הסובלות מהפרעות אכילה. משפט אחד אכזרי שתאמר למספרת אחת הנשים, יקים ביניהן חומה של גועל וטינה, וילווה את המספרת שנים כמו קללה שאי אפשר להסיר.  

מיכל בן־נפתלי, סופרת ומתרגמת פורה וזוכת פרס ספיר לשנת 2015 על ספרה המורה ('כתר'), כתבה נובלה וממואר על נשיות וגופניות, על הבחירה המוטלת על נשים - בין הגס והפרוע לבין הנשלט והמאופק - ונוגעת באומץ במקומות שבהם הבושה של הקיום פוגשת בבושה המעמדית.  

"אין כאן הרבה כותבים עכשוויים שמניחים את המילים כמו מיכל בן־נפתלי – כתיבתה מדויקת ומפתיעה כאחת.״ ענת עינהר, 'ידיעות אחרונות', על בגד מאש ('כתר') שהיה מועמד לפרס ספיר 2019. 

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
עד מוות / רן בן-נון
מיכל בן נפתלי מרחיבה את גבולות הדיון בהפרעות אכילה
לקריאת הפרק הראשון
עד מוות / רן בן-נון
מיכל בן נפתלי מרחיבה את גבולות הדיון בהפרעות אכילה
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • בין הגוף לנפש, במגע הלא נעים, המטריד, עם העולם, שבאופן טיפולי אפשר לקרוא לו הפרעת אכילה, אך בעצם מכיל מגוון שלם של התנהגויות והימנעויות, שאיכשהו נדמות להכרחיות. כי אחרת, איך אפשר בכלל לסבול את המציאות המגעילה, הדוחה, שמסביב. זה המרחב המנטלי שבו צפות שתי הנובלות החדשות של מיכל בן נפתלי. בנובלה הראשונה, "קיץ", הדוברת היא מתבגרת ממשפחה רוסית-פולנית, שאמה שוקעת לדיכאון בעקבות מות סבה. בניסיון נואש לעודד את רוחה פורשות הסבתא, האם והבת לעיירת הנופש האוסטרית באד גסטיין ולפולחן מוות אשכנזי שכולו איפוק והעמדת פנים: לא מדברים על מה שחשוב, מטאטאים הכל מתחת לשטיח בשתיקה פולנית או בפטפטנות רוסית, הולכים ואוכלים – כלומר, יותר אוכלים מאשר הולכים.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • רעב – הסיפור של הגוף שלי/ רוקסן גיי
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • רציני וקשה לקריאה, גם מבחינת הנושא וגם מצד השפה.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • הסבתא היא דמות גדולה ועתירת נוכחות ומולה, בהתרסה, האם היא דמות נזירית ומסוגפת. מה יהיה המרד של הנכדה? איזו דמות מתרקמת לה במחשכים? כשהאם נמלטת חזרה ארצה, כי כל הבילוי הזה היה עבורה קצת יותר מדי, הבת נשארת לשלושת השבועות האחרונים של הקיץ עם סבתה. התוצאה היא אחת, ובן נפתלי גורמת לה להיראות כמעט בלתי נמנעת – הרעבה עצמית מוחלטת, שהיא מעין יישור קו עם האמא שמעולם לא רצתה להביא אותה לעולם.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • נובלת הנושא, "הקבוצה" לוקחת את אותה הפתולוגיה כמה שנים קדימה, אל חבורת נשים המתמודדות עם אנורקסיה ובולימיה, אבל בעצם זו קבוצה ללא תמיכה – יש בה תחרות ואפילו יריבות: מי רזה יותר, אצל מי המחלה חמורה בעליל, מי ניצחה את הגוף בעוצמת רוחה והפכה את עצמה לאין, ומי קרובה יותר למוות.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • זה באמת מדכא לחלוטין, באופן בלתי הפיך ועוכר שלווה.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • הגיבורה של "הקבוצה" היא אנורקטית שמתנשאת על בולימיות, כי בעיניה הן סתם חיקוי זול של הפרעת אכילה "אמיתית", כזו שמתים ממנה. אמא'לה.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "על הכל אפשר להערים, חוץ מעל הגוף. אי אפשר לנטוש אותו. הוא עלול להעניש על כל הבוז שהופגן כלפיו, על הניסיון להלעיטו או לאלפו או למתן את תובענותו. הוא עלול לנקום".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • אתר ספא אירופי אנין כלשהו, למשל איזה "באד" בשוויץ. אבל בבקשה, תאכלו משהו כשאתם משתכשכים.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • בן-נפתלי, מהסופרות המעוטרות בישראל, רשמה בשנים האחרונות זכייה אחת ומועמדות אחת לפרס ספיר. נמשיך לעקוב אחריה באדיקות.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • בן נפתלי מוכיחה שוב את היכולת הנדירה שלה להתאים צורה לתוכן: אחרי הדחיסות התיאורית והעומס הרגשי של הנובלה הראשונה, בשנייה הכל מסופר בריחוק קליני אינטלקטואלי סטרילי, שרק מעצים את הדרמה במשחק מבריק עם רמות שונות של ניכור ואימה. "הקבוצה" הוא מפגן מרשים של כתיבה מסחררת, שבסופו צריך לקחת נשימה עמוקה ואולי גם לנשנש משהו, אבל ממש קטן.
עוד ביקורות לספרים