המגזין השבועי שלנו עם המלצות קריאה, ראיונות עם סופרים, ציטוטים בלתי נשכחים ועוד.

איזה ליל סדר מוזר זה היה. כאילו, הערב הזה הוא לא פיקניק, אם להתבטא ממש בעדינות, גם בשנים רגילות, אז בשנת מלחמה, עם כל הבירורים על מצב הממ"דים ואם כל האורחים יצליחו להידחק לתוכם – זה היה כבר, איך לומר, טו מאץ', או ליתר דיוק, מאץ' טו מאץ'. וכמה מוזרים נשמעים כל פטפוטי ההגדה השגרתיים על חירות וכאלה, כשהחיים שלנו הולכים ומצטמצמים בין ארבעה קירות וארבעים התקפי חרדה. אז מה קוראים עכשיו? מה מתאים, אם בכלל? לא יודע מה אתכם, אבל אני, לפחות בכל מה שקשור לספרים, קצת בעניין של פריקת עול עכשיו, מתמסר לכל מיני מוזרויות דקונסטרוקטיביות וקריאות קיצוניות שלא ממש מסתדרות בימים כתיקונם (יש עוד כאלה בכלל?). נגיד, רב קומות של ג'יי.ג'יי באלרד, או התרחשויות באי־ממשות המיידית של מקס בלכר, ואולי קצת אווה אילוז או וולבק – אנשים שלא מפסיקים לאתגר את המציאות, חתרנים בלתי נלאים. אם נקרא עוד ועוד ספרים כאלה, אולי לבסוף גם אנחנו נגלה משהו שקצת מתחיל להזכיר חירות אמיתית.

חג שמח, תשמרו על עצמכם, ותהנו מהגיליון

רן בן נון