השם שלו, פאולו א.מואורה (40) מסגיר חלק קטן מהסיפור שלו, שהתחיל בסאו פאולו שבברזיל. הוא בנם של שתי אימהות לסביות, עינת וגורצ'י, יהודיות ילידות ברזיל. כבנם של שתי לסביות בתקופה בה לדבריו היה מאבק קשה ואלים על זכויות קהילת הלהט"ב, הילדות שלו בסאו פאולו בשנות ה-80 הייתה יוצאת דופן בלשון המעטה. "אני זוכר שההומואים התנגדו שהלסביות יצטרפו למאבק שלהם והפוך. היה קרע פנימי", הוא מספר. אבל על דבר אחד כולם הסכימו: להתנגד בעוצמה למקרים המרובים של אלימות נגד הקהילה. "היו לא מעט מקרים קשים ביניהם אירוע בו שרפו בתוך מכונית את אחת החברות של האימהות שלי רק כי היא לסבית".

כשהיה בן 13 האימהות שלו נפרדו. ויחד עם אחת מאימהותיו, עלה ארצה והשתקע באשקלון. "אחרי ההגעה לארץ עברתי תקופה לא קלה", הוא מספר. "אמא חלתה ואני הסתגרתי ומתוך הכאב התחלתי לכתוב סיפורים קצרים". מעל עשור הוא משחק בתיאטרון גשר ביפו והוא גר לא רחוק מהתאטרון. הוא גם שיחק ב"מקום של תקווה" - מרכז הצגות אינטראקטיבי בנושא שואה, הוא מלמד משחק ב-Poze בראשון לציון.