הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
  • ברצוני לקבל מידע על ספרים חדשים ומבצעים לזמן מוגבל למייל
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר דיגיטלי מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • 50 התענוגות של פרובאנס
  • 50 התענוגות של פרובאנס
    מדריכי התענוגות | 2017 | טיולים ופנאי | 418 עמ' מודפסים
    "50 התענוגות של פרובאנס" רואה אור שש-עשרה שנה אחרי "התענוגות של פרובאנס", שזכה להצלחה גדולה ושלח לפרובאנס עשרות אלפי תיירים ישראלים. 
     
    סיורי בפרובאנס לצורך הספר הנוכחי היו נפלאים. הם הוכיחו לי שוב עד כמה נהדר האזור. הם גם הפכו לי את הסדר: מרכז הכובד של היופי עבר, בעיני, לריביירה. היא יפה מכל השאר. ריכוז האמנות בה, ברבדים תקופתיים שונים – פרהיסטוריה, ימי-הביניים, המאה ה-20 - פנומנלי.
     
    הסקרנות היא שמניעה אותי לצאת למסעות. הסקרנות לגלות, לראות, לשמוע, לטעום, להבין. כמו כל ספרי, גם לספר זה ממד של "רפורטז'ה". הפעם, מצולמת. זה ספרי הראשון המעוטר כולו בתמונות. ברובן snapshots ללא יומרה אמנותית, שנועדו לתעד, לעטר ולהמחיש יומן-מסע. הוספתי תמונות מקצועיות רבות. הספר הוא מדריך נוח, יפה, עדכני וגדוש מידע ותובנות למטיילות ולמטיילים בפרובאנס.
     
    הדגשים הם על אמנות, גסטרונומיה, כפרים יפים וטבע, ואנשים. "50 התענוגות" סובייקטיבי ככל ספרי. ה"מסלול" עובר דרך מאות אתרים: ישוב וכמה שכיות-חמדה שבתוכו, כפר "תלוי", שוק, מוזיאון יוצא-דופן, בית-אמן, יצירות-ענק, קאפלות שצוירו בשלהי המאה ה-15 או במאה ה-20, נופים מרהיבים, יינות, וכמובן, מסעדות. משיא הצמרת ועד כמה בתי-אוכל עממיים מאוד. 
     
     
    זהו ספרי השמיני על צרפת. קדמו לו שישה "ספרי תענוגות": צרפת, פרובאנס,  פאריס, דרום-מערב ויינות בורדו. וכן, "אלזאס – מדריך טיולים ליין, אוכל, תרבות ומורשת יהודית" ו"תמונות פאריסאיות", מסע בחיי הרוח וההיסטוריה (אלקטרוני), שניהם ב-2015. 
  • ספר דיגיטלי
     
    37
    משלוח תוך 48 שעות
    הוספה למועדפים שלי
  • א' 
    תשעה ירחי בועה, ועוד אחד
     
    ב־17 במארס 2015, לעת ערב, נפלה עלי תוגה עמוקה. כעבור כמה ימים התחלתי להתעשת. החלטתי לעטוף את עצמי בבועה יפה ונעימה, פרובאנס, ולספר עליה לקוראים. את החודשים הבאים הקדשתי לכתיבת "50 התענוגות של פרובאנס". חרף המציאות המרה שפרצה שוב ושוב אל־תוך הבועה, זו הייתה תקופה מענגת. בכל אחת מהפעמים הרבות מאוד שקראתי את הספר הכתוב לצורך עריכה, ליטוש והגהה, חוויתי שוב ושוב את תענוגות המסעות — הטעמים, הניחוחות, היופי.
    שני מסעותי לפרובאנס, באביב ובסתיו 2015, היו נפלאים. הם הוכיחו לי שוב עד כמה נהדר האזור. הם גם הפכו לי את הסדר: מרכז הכובד של היופי עבר, בעיני, לריביירה. היא יפה מכל השאר. ריכוז האמנות בה, ברבדים תקופתיים שונים — פרהיסטוריה, ימי־הביניים, המאה ה־20 — פנומנלי.
    על הספר
    הספר נכתב על יסוד הרשמים והתובנות שצברתי במסעותי, בסעודות, סיורים וביקורים, בקריאה ובשיחות עם אנשים, וידע עצמי רב. הוא גדוש המלצות, והעדכון יסודי מאוד.
    הסקרנות היא שמניעה אותי לצאת למסעות. הסקרנות לגלות, לראות, לשמוע, לטעום, להבין. כמו כל ספרי, גם לספר זה ממד של "רפורטז'ה". הפעם, מצולמת. הוא מכיל כ־250 צילומים. זה ספרי הראשון המעוטר כולו בתמונות. הן ברובן snapshots ללא יומרה אמנותית, שנועדו לתעד, לעטר ולהמחיש יומן־מסעות. מקצת הצילומים, בעיקר במסעדות, צולמו ללא תאורה מספקת. בנוסף, ביקשתי וקיבלתי תמונות רבות, מקצועיות.
    הספר החדש סובייקטיבי ככל ספרי. הוא שונה מקודמיו בכך שמתוך המכלול העצום שאני מכיר בפרובאנס, והטקסט הענקי שכתבתי בחודשי הבועה, בחרתי בפנינים, ולהן מוקדש הספר. הן ערוכות, בגדול, ממזרח למערב, וחזרה צפונה ומזרחה. ה"מסלול" עובר ברוב חלקיה היפים ביותר פרובאנס. מטרתו העיקרית של הספר במתכונתו זו היא לשמש מדריך נוח, יפה, עדכני וגדוש מידע ותובנות למטיילים ולמטיילות בפרובאנס.
    ספרי החדש רואה אור 16 שנה בדיוק אחרי "התענוגות של פרובאנס" של שנת 2000. הספר הקודם זכה להצלחה גדולה, ושלח לפרובאנס עשרות אלפי תיירים ישראלים.
     
    הדגשים בספר החדש הם על אמנות, גסטרונומיה, כפרים וטבע, ואנשים.
    בספר שלושה שערים. בראשון, ארבעה מבואות: על הספר והמסע, אמנות, גסטרונומיה ויין. השער השני מוקדש ל־25 תענוגות הריביירה, שהיא החלק המזרחי של פרובאנס. השלישי מתאר את 25 התענוגות של שאר פרובאנס — החלק המערבי, המרכזי והעליון של האזור. בספר פרקי מסלול, פרקי יישוב, פרקי שף, פרקי אמנות — ופלאי טבע.
    הפרקים עוברים דרך מאות אתרים: ישוב וכמה שכיות־חמדה שבתוכו, כפר "תלוי", שוק, מוזיאון יוצא־דופן, בית־אמן, יצירות־ענק, קאפלות שצוירו בשלהי המאה ה־15 או במאה ה־20, נופים מרהיבים, יינות, וכמובן, מסעדות. משיא הצמרת ועד כמה בתי־אוכל עממיים מאוד.
    האייקון הבולט מציין את 50 המומלצים ביותר. לטעמי, ה־Must.
    היא האות מ' באלפבית העברי העתיק.
    פרובאנס — מושגים ואייקונים
    אדם קדמון — במערת ואלוֹנֶה שליד מארסיי נמצאו העקבות הקדומים ביותר, מלפני יותר מחצי מיליון שנה, לנוכחות ההומו ארקטוס בצרפת. במערת טֶרָה אַמַאטָה שבפרברי ניס נמצאו העקבות הקדומים ביותר באירופה, מלפני 400,000 שנה, לרתימת האש לשירותו של האדם: סימן הבישול הראשון ביבשת. בפרובאנס החלו גידול הגפן ודריכת היין בצרפת, ונתגלתה חבית היין העתיקה בעולם, בת יותר מאלפיים שנה.
    אזוביון — לבנדר, Lavande בצרפתית, Lavandula בלטינית, ה"נשמה של פרובאנס". מרבדיו הכחולים־סגולים מקשטים בקיץ שטחים נרחבים בפרובאנס העילית ומפיצים ניחוחות משכרים. מהאזוביון מפיקים תמציות בשמים ומשתמשים בו כתבלין. מפרחיו מייצרות הדבורים דבש נפלא.
    אָיוֹלי, רוּיי, טַאפּנַאד, אַנשוּאָיָד, פִּיסטוּ — רטבים וממרחים על בסיס שמן־זית שבלעדיהם אין קיום למטבח הפרובאנסאלי.
    באסטיד (Bastide) ומאס או מא (Mas) — באסטיד היא חווה גדולה, לעיתים מבוצרת, בדרך כלל עתיקה. מאס הוא משק חקלאי. הבאסטיד והמאס המוזכרים בספר עברו, בדרך־כלל, הסבה לאכסניות ולמסעדות, עם הרבה סגנון וחן.
    בויאבס (Bouillabaisse) — מרק הדגים של הדייגים בחופי פרובאנס, שהפך למאכל יוקרה ולסמל. מאפיין אותו בישול מהיר, בבעבועים עזים, של דגים מסוגים שונים, קשים ורכים, הנשארים שלמים ומוגשים בנפרד.
    בלוט (Belotte) — משחק קלפים, שידעתי בנעורי והספקתי לשכוח, בילוי הזמן הכמעט טבעי של רבים בפרובאנס.
    גאריג (Garrigue) — בתה, בעברית. שטחי־בר נרחבים, מצופים באופן אחיד בצמחיית־שיחים עבותה, שורצת ארנבות — אחד מסימני ההיכר של הנוף.
    וינסנט ואן גוך — שהה בארל ובסן־רמי 27 חודשים בסך הכל, תקופה קשה של בריאות נפשית מעורערת, אך גם של יצירה פורייה מאין כמוה. השיא של יצירתו. אין עוד צייר שהיטיב כמוהו למזג את האור עם המראות המקומיים. ציורי פרובאנס שצייר הם היפים ביותר שבנמצא.
     
    אחד האייקונים המובהקים של פרובאנס
    (OT Arles – © Photo Maurice Tromp)
    זית — העץ המקומי ביותר, ושמן הזית, המוצר האותנטי ביותר — עשרות כפרים מתחרים ביניהם על איכות השמן, ומקדישים לו חגיגות עממיות.
    טוֹמֶט (Tomette) — לבנה קטנה מתומנת, עשויה מחומר אדום, המשמשת למן המאה ה־12 לריצוף בתים בפרובאנס, ואחד מסמליה המובהקים.
     
    הסמל של פרובאנס בכלל, ושל בומאנייר, שם צולם הפסלון, בפרט
    טרטרן מטרסקון (Tartarin de Tarascon) — גיבורו האגדי של הסופר אלפונס דודה, פרובאנסאלי "אסלי", לַהֲגָן בלתי־נדלה שפיו מפיק מרגליות של גוזמה ובדיה.
    כפרים תלויים (Villages Perchés) — כמה עשרות כפרים עתיקים מאוד, המפארים בעיקר את הגבעות וההרים מצפון לריביירה. הם "תלויים" על צוקים, ולעיתים מדהימים ביופיים.
    מיסטרל (Mistral) — הרוח הצפונית העזה הנושבת לפרקים במערב פרובאנס. בשיא עוצמתה היא קשה־מנשוא. אני זוכר ימי מיסטרל במארסיי, שבהם נדרש כוחם של שני גברים בשביל לסגור חלון כפול. הסופר פרדריק מיסטרל (1830-1914), מחייה השפה הפרובנסאלית ותרבותה, גם הוא אייקון אזורי.
    מרסל פאניול (Marcel Pagnol) — איש האשכולות של פרובאנס. כתב ספרים כמו "ז'אן דה פלורט" ו"מאנון של המעיינות", שתרגמתי, ומחזות, בעיקר הטרילוגיה "מאריוס", "פאני", "סזאר" — גיבוריה העממיים והכה נוגעים ללב של מארסיי, שנכנסו לאתוס הספרותי של העיר. ביים סרטים, ויצר סגנון ייחודי דרומי, נאיבי וכה אנושי.
    סאנטון (Santons) — הקטנה של Saint, קדוש. הסאנטונים הם צלמיות של דמויות שונות ומגוונות, מהפולקלור, הספרות, הדת, המוצבות בחג המולד ב"קרש" (Crèche) — שחזור מיניאטורי־נאיבי מקושט כדבעי של הדיר המשוער שבו נולד ישו בבית לחם. הם נמכרים במאות בתי־מלאכה וחנויות, ויש גם מוזיאונים, ועידות וירידים המוקדשים לאמנות העממית הזו, המסמלת את פרובאנס.
    עשבי פרובאנס (Herbes de Provence) — עשבי התיבול של האזור: ריחן, רוזמרין, מרווה, אורגנו, תימין, מיורן, טרגון, שומר, תמכה (cerfeuil) ועוד כמה. הם גדלים בארצות רבות, אך המושג הכורך את כולם יחד קשור, בעולם כולו, לפרובאנס. כי הם מבטאים קודם־כל את המטבח האזורי.
    פאסטיס (Pastis) — השיקוי האזורי, אפריטיף ומשקה מרענן לכל עת, המיוצר מאניס ובאדיאן. "חלב ציפורים", מכנים אותו. 45 אחוזי כוהל. מוהלים בחמש מידות של מים קרים, שמלבינים אותו, ומלווים במיני "מזטים" קטנים.
    פטאנק (Pétanque) — בילוי־הזמן הרווח ביותר בקרב האזרחים הותיקים של פרובאנס, יחד עם הבלוט. מעין כדורת שמשחקים עם כדורים כבדים למדי, וכדור־מטרה קטן בשם קושונה (Cochonet), "חזרזיר". סביב המשחק צמחו תרבות, פולקלור ואליפויות.
     
    כדורי פטאנק היסטוריים© A&I INBAR) )
    גבולו הצפוני של עץ הזית
    שניים מארבעת גבולותיה של פרובאנס, ברורים: הים־התיכון בדרום והגבול האיטלקי במזרח. במערב, פרובאנס "שלי" נעצרת בנהר הרון, גבול טבעי. ממערבה לרון אין זו פרובאנס, יגידו מה שיגידו מדריכים אחרים. הקושי הוא בצפון. פרובאנס העילית מטפסת לתוך האלפים. לדעתי, הגבול הצפוני גסטרונומי בטיבו: קו הרוחב 44 ומשהו צפון, קצה תחומו של גידול הזית בפרובאנס. לפעמים אני חורג ממנו, אם הדרך מחייבת.
    בתוך התחום שהוגדר, יש מהכול. פאר ומותרות בריביירה, אמנות על כל צעד ושעל, כפרים עתיקים תלויים על צוקים, דרכים צרות ומפותלות מעל עמקים עמוקים, צמחיית שיחים עבותה, יערות שבסתיו הם נצבעים בגוני שלכת מדהימים. 200 ק"מ של חופים מפורצים, ניחוחות רוזמרין, ואזוביון, שבעונתו צובע את הטבע בכחול־סגול ומשלים את הצהוב העז של המימוסה. מבטא מתנגן כמו שיר, משחקי פֶּטַאנק אינסופיים, כוסות פאסטיס המלוות את משחקי הבֶּלוֹט בבתי־הקפה, שירת הציקאדות, עוד אחד מסמלי האזור, וה"בלגן" הים־תיכוני — כל זה על רקע שרידיה של תרבות רומית, שדווקא ידעה להשליט סדר בכל דבר.
     
    סאנטון — משחק הקלפים (© C.Chillio CRT PACA)
    מתי לנסוע
    ראשית, מתי לא: ביולי־אוגוסט לא להתקרב לפרובאנס. העונות היפות ביותר הן האביב והסתיו. יתרון האביב בשפע הירקות ובימים הארוכים. יתרון הסתיו בצבעי השלכת ובפטריות־הבר. אבל מחשיך מוקדם, יום הטיול קצר, וככל שמתקרבים לסוף אוקטובר, מקומות רבים נסגרים עד האביב.
    בריביירה, המצב בקיץ חמור עוד יותר. מיליונים מציפים אותה, הכול מלא וגדוש. הכבישים סתומים, החופים מלאים עד אפס מקום, כל מאות החניונים, המוזיאונים, אתרי התיירות ומתקני הספורט והנופש — ואפילו נמלי היאכטות ורבבות מקומות העגינה — "מפוצצים". לכל מקום שתלכו, ילוו אתכם נחילי אדם. השירות טוב פחות, המחירים גבוהים ב־50% ואפילו ב־100%: בכל מלון יש מחירי שיא העונה (הכולל גם את פסטיבל קאן והגראן פרי של מונקו במאי), סוף העונה ומחוץ לעונה. הכול מפני שחצי מ־11 מיליון התיירים והנופשים, המניבים הכנסות שנתיות של 10 מיליארד אירו, נוהרים ביולי־אוגוסט. החצי השני מתפזר על־פני עשרת החודשים הנותרים. מחוץ לעונה מרוויחים גם במחיר, גם בתנאים.
    ובחורף? בריביירה 300 ימי שמש בשנה. מזג האוויר בחורף נעים. כל עיר מתגאה בסטטיסטיקה רבת־שנים של שיאי חום ומיעוט גשמים בחורף. יורד גשם, לאו דווקא בחורף, אפילו שלג — במו עיני ראיתי — אבל זה נדיר. ולא לשכוח שבפברואר מתקיים קרנבל ניס, האטרקציה הבידורית הגדולה ביותר בריביירה.
    על מוסלמים, יהודים, צרפתים וחזית לאומית
    בפרובאנס אוכלוסיה מוסלמית גדולה. הדבר בולט מבעבר. הם ברובם אוכלוסייה קשת־יום, מודרת, ממורמרת, צעירים חסרי־עתיד שצופים בעיניים כלות בסממני השפע של חברה אמידה שאינה רוצה בהם, ומראה זאת.
    הצרפתים פוחדים מהמוסלמים. לראייה סקר, שבו נתבקשו להעריך את אחוז המוסלמים בצרפת. התשובה הממוצעת — 23%. כמעט פי שלושה מהאומדן, 8%־9%. הסקר מעיד על פחד. והפחד כנראה מוצדק. בניס ומארסיי נרשמו אחוזי הפשיעה הגבוהים ביותר בצרפת לערים גדולות. רק בכמה מפרברי פאריס גרוע יותר. קראתי ש־60% מהאסירים בבתי הסוהר בצרפת, מוסלמים. הפחד מהמוסלמים והפשיעה המיוחסת להם מביאים יותר ויותר אנשים להצביע לימין הקיצוני. רוב המצביעים אינם פאשיסטים, הם רוצים ביטחון, אבל מחזקים מפלגה מסוכנת לדמוקרטיה, שבבחירות האזוריות של דצמבר 2015 גרפה בצרפת מספר קולות גדול מאי פעם. בפרובאנס, החזית הלאומית לא זכתה, וזאת מפני שרשימת השמאל פרשה כולה לטובת רשימת הימין הדמוקרטי. הבטחת ניצחון הימין המתון הותירה את המפלגה הסוציאליסטית, השולטת כיום בצרפת, מחוץ לאסיפה האזורית הנבחרת של האזור, שבה יש רוב ימני ומיעוט גדול ימני־קיצוני....
    היהודים פוחדים. ישראל הרשמית עולצת על הגידול המשמעותי במספרי העולים מצרפת, ובכלל זה מהריביירה ומארסיי, ואילו ממשלת צרפת אומרת שצרפת ללא יהודים לא תהיה אותה צרפת, וקוראת להם להישאר. על מה בדיוק הרעש? על הגירה של כאחוז אחד לשנה מסך יהודי צרפת. לפי שעה, הרבה מהומה על כמעט לא מאומה. אבל אין לדעת מה צופן העתיד.
    כללי זהירות
    לסטטיסטיקה של הפשיעה נכנסים בגלל מזל רע, ושאננות. יש כללים שמצמצמים את הסיכון:
    1. לטמון כסף ומסמכים בצורה שלא תיתן סיכוי לכייסים בשווקים, במקומות הומי אדם ובתחבורה ציבורית.
    2. לא להסתובב עם דרכון, כרטיס אשראי וכסף רב. אם אפשר, להשאירם בכספת במלון.
    3. בערים גדולות, לא להניח ארנק על הברכיים כשנוסעים ברכב שחלונותיו פתוחים.
    4. לא להסתובב בחשיכה במקומות שנראים מפוקפקים.
    5. לחנות בחניון מנוטר־מצלמות ולא להשאיר ברכב כל חפץ נראה לעין. לא לפתוח את תא המטען בחניון.
    6. אם רק אפשר, להשאיר את המזוודות במלון. כשעורכים טיול־כוכב, הדבר לרוב אפשרי.
    סממנים, המצביעים על אדם שהוא יהודי דתי, חושפים אותו לפשיעה על בסיס גזעני. לא בכדי המליצו מוסדות הקהילה במארסיי ליהודי העיר, בינואר 2016, לצאת לרחוב ללא כיפה, עד יעבור זעם.
    ספק אם הזעם יעבור אי פעם.
    כבישים
    בצרפת היו 6 סוגי כבישים: E, כביש אירופי; A, אוטוסטרדה; N, נאסיונאל, כביש ארצי; D, דפרטמנטאל, כביש מחוזי; C ו־V, קומונאל ו־ויסינאל, דרכים כפריות. ב־2012 נוסף עוד סוג, M, כביש מטרופוליטני. הוא נובע מהכרזת המדינה על ערים ראשיות והיישובים סביבן כמטרופולינים — בפרובאנס, ניס ומארסיי־אקס־אן־פרובאנס.
    הכלל בצמתים, תמיד, זכות־קדימה לבאים מימין. עקב אי־כיבוד הכלל, עברה צרפת מהפך נופי: במקום צומת, כיכר עגולה. זכות קדימה לנוסע בכיכר. לפני הכניסה לכיכר, מופיע תמיד השילוט: Vous n’avez pas la priorité — אין לכם זכות קדימה. השיטה מנעה תאונות רבות מפני שחייבים להאט לפני הכיכר, וכך גם קל יותר לכבד את זכותו של הזולת.
    אתרים
    במקרים רבים רשמתי את מחיר הכניסה המלא, המחיר/ים המוזל/ים ומי זכאים לו/להם, ומי נכנסים חינם. אין שום אחידות. לפעמים, הכניסה חינם עד גיל 18 ולסטודנטים. לפעמים, רק לילדים עד גיל 7. נכים נכנסים על־פי־רוב חינם. במקרים שבהם רשמתי שני מחירים, בלי לפרט, הנמוך יותר חל, בדרך־כלל, על בני 60+, צעירים וסטודנטים.
    רוב המוזיאונים סגורים יום בשבוע, שני או שלישי, ורובם גם ב־1 במאי, 25 בדצמבר ו־1 בינואר. לפעמים גם ב־1 בנובמבר. אני מציין את יום הסגירה, וכן +3 או +4, כמספר ימי החג/השבתון הנוספים שבהם האתר סגור.
    אתרים הפתוחים כל חודשי השנה או רובם, מקדימים את שעת הסגירה ככל שמתקרב החורף, מחשיך מוקדם ומתמעטים התיירים.
    אגודת הכפרים היפים בצרפת — — Les plus beaux villages de France בודקת כפרים על פי קריטריונים קבועים. ב־55 שנות פעילות, רק 163 כפרים נמצאו ראויים לתואר, שנחשב כמעט "רשמי". בפרובאנס 16 כפרים כאלה, ואני מציין אותם.
     
    MuCEM במארסיי, בצד שמאל של התמונה — המוזיאון החשוב ביותר שנחנך בפרובאנס במאה ה־21. האדריכל, רודי ריצ'יוטי, שילב אותו במצודה המגנה על הכניסה לנמל הישן.CRT PACA ©photo C.Chillio © Rudy Ricciotti) )
    מלונות ושאר פתרונות דיור
    שיטת ההזמנות בימינו מבוססת על אתריהן של חברות־ענק, שהציבור מדרג בהם את חוויותיו. הביקורת הבלתי־אמצעית מאפשרת בחירה, ועוצמתן המסחרית של החברות מאפשרת למזמינים מראש להשיג לא־פעם מחירים זולים בעשרות אחוזים מהמחירים הרשמיים. כשכתבתי שורות אלה, בישר לי חבר שהזמין דרך אחד האתרים חדר במלון־הפאר נגרסקו בניס במחיר מגוחך. הזמינו גם אתם מלון לעונת־שפל לפחות חודשיים מראש, ותופתעו לטובה ממחירי חדרים, גם במלונות 5 כוכבים.
    השיטה ייתרה מבחינתי את הצורך לבדוק מלונות. אני מספר רק על מלונות שלנתי בהם והתרשמתי לטובה. היינו גם במלונות שאינני יכול להמליץ עליהם בשום פנים ואופן. עדיין קיימים מלונות פשוטים ללא מיזוג אוויר. מומלץ לברר. לפי חוק, ארוחות בוקר במלונות אינן כלולות במחיר החדר.
    במאמר מוסגר: איך מוזילים עוד יותר את מחיר החדר? אני מסתמך על יאיר בר־זוהר, מומחה לתיירות בכלל ולמלונות בפרט, שחקר את העניין ומפרט את המלצותיו באתרו "יאיר טיולים". ההמלצה הראשית היא שלאחר שראיתם מחיר טוב באתר ההשוואות שיאיר ממליץ עליו, טלפנו למחלקת ההזמנות במלון, ספרו על המחיר המוצע, ויש סיכוי גבוה שתקבלו מחיר זול יותר ואולי גם הטבות נוספות. מדוע? בגלל גובה העמלה שגובה אתר־ההזמנות מהמלון, כדאי לו לחלוק אותה עם הלקוח, ולהרוויח יותר. ר' באתר "איך מוצאים לינות (במלונות, צימרים ועוד) איכותיים וזולים? השיטה".
     
    מלון־הפאר לה באסטיד דה גורד — מראה מחלון החדר כלפי מטה© A&I INBAR) )
    למעוניינים לטעון גם טלפון וגם מחשב מצפה לפעמים הפתעה: מחסור בשקעים! מלונות, גם יוקרתיים ואפילו כאלה ששופצו לאחרונה, לא חשבו על הצורך הזה. לא פעם נאלצים לנתק מנורה או טלוויזיה. ואכן גילינו שמכשירים שונים מנותקים מהשקעים. כדאי לנסוע עם מפצל.
    רבים מאוד ממלונות ה־4 ו־5 כוכבים הוסיפו ספא מפנק. כנראה אי־אפשר בלי, בעידן הנהנתנות.
    רעב חטוף של אחר הצהריים
    רוב המסעדות בצרפת מפסיקות לקבל סועדים אחרי 14.30. גם אם המסעדה עדיין מלאה, "המטבח סגור". נתקלנו בזה הרבה, והתרגזנו כי היינו רעבים. בבתי־קפה כפריים גם יסרבו להכין כריך בשעות מסוימות. בושה וחרפה למעצמת גסטרונומיה. על אם הדרך ראינו מלון Best Western, ושלט מאיר־עיניים מבשר שהמסעדה פתוחה בכל שעה. האם לבתי־אוכל פשוטים בעלי שמות אמריקאיים יש תודעת־שירות מתקדמת יותר מזו של רוב המסעדנים בצרפת? פה ושם מצאנו צדיקים, ומזללות פתוחות רצוף. מי שנוסעים באוטוסטרדות יכולים לאכול בכל שעה, אבל אנחנו נמנעים מאוטוסטרדות, כי לשם מה באנו לפרובאנס אם לא בשביל הכבישים הצרים המתפתלים בין הכפרים? סעו עם אוכל ושתייה במכונית.
    אני מפנה בזאת את תשומת־הלב לקטגוריית המסעדות Bib Gourmand במדריך המישלן. הסימול הוא פרצופון שמח בקווים אדומים. המישלן מעניק את הסימול לביסטרו או מסעדה המציעים ארוחה של שלוש מנות במחיר שאינו עולה על 32 אירו (36 אירו בפאריס). הנה הקישור לרשימת 651 ה"ביב גורמאן" של צרפת. באינטרנט אפשר למצוא רשימות לפי אזורים. http://restaurant.michelin.fr/restaurants/bib-gourmand/.
    סובלנות המשטרה כלפי הצירוף נהיגה+אלכוהול = אפס.
    מידע לתייר
    לשכות תיירות רבות סגורות בצהריים, ולפעמים גם בסופי שבוע, שהם ימי התיירות העיקריים. המידע שקיבלנו במקומות שונים, כולל לשכות תיירות, היה לא פעם חלקי ולא תמיד מהימן. ברוב המקרים, האינטרנט אמין אף זמין יותר — אם כי, כמובן, אין ודאות שהפרטים הנחוצים לכם אכן מעודכנים באתריהם של יישובים קטנים.
    בשל ניצחון המכונה ה"חכמה" על האדם, במקומות מסוימים אין עובדים בשירות הקהל. בתחנת הרכבת הראשית של ניס, למשל, אין קופות, רק מכונות לא הכי נוחות. ואדם אחד אובד־עצות במודיעין.
    אינטרנט
    בצרפת מתרחב השימוש ב־WI FI— אבל אי־אפשר להתחבר בלי להזדהות. תקנה חדשה, הקשורה למלחמה בטרור. לפעמים, התהליך מסובך.
    הפניות
    בפרקי הספר מופיעות בסוגריים הפניות לפרקים אחרים. ההפנייה מורכבת מר' — ראו — ומספר הפרק. (ר' 38), לדוגמה, משמעותו "ראו בפרק 38".
    מפות
    אני ממליץ להוריד לטאבלט או לטלפון את האפליקציה הנוחה מאוד של Via Michelin, המציגה מפות, מסלולים, אתרים, מסעדות, מלונות ועוד. וכן את האפליקציה של מפות גוגל.
    ספר אלקטרוני — יתרונות
    ספר אלקטרוני מאפשר עדכונים תקופתיים. הוא גם אינו מחייב מפתח, כי אפשר למצוא כל דבר בנקל בהוראת "חפש". ולהגיע לכל מפה באחת האפליקציות. אפשר מתוך הספר להיכס לאתרים שונים דרך הקישורים הרבים שכללתי בו.
    ענייני לשון
    לצד השם הצרפתי של יישוב, אתר, יצירה, אדם, מסעדה ומלון, רשמתי את התעתיק העברי הנכון היחיד שבנמצא: התעתיק הפונטי, לרבות ניקוד בשעת הצורך. ניסיתי לאפשר לקורא, ובעיקר לנוסע, להגות נכונה מילים ושמות בשפה שאינו בהכרח מכיר, ושלא תמיד נהגית כפי שהיא כתובה. האות א במילים או שמות לועזיים, פרובאנס, למשל, מסמנת פתח או קמץ.
    מושגים של מטבח או אמנות כנסייתית אני מסביר בגוף הפרק שבו הם עולים או מפנה לפרק אחר שבו הם נזכרים.
    בצרפת 36,000 יישובים, שתושביהם בוחרים במועצה מקומית. לכל מועצה, בין אם זו עיריית פאריס או מועצת כפר של 60 נפש, קוראים Mairie, בעברית עירייה, ולראש־המועצה Maire, ראש העיר. מגוחך בעיני לקרוא בעברית למועצת־כפר "עירייה", ועל־כן. בספר, כתבתי "כפרייה".
    תודות
    לאשתי איה, שהתלוותה אלי במסע הראשון, ובעוד אני נוהג רשמה את רשמיה ששימשו אותי בכתיבה. לבני עידו, שהתלווה אלי במסע השני, נהג ואפשר לי לרשום את רשמי במהלך הנסיעה. שניהם חיוו דעה ביקורתית בענייני יופי, טעם וריח, המשתקפת מעל דפי הספר. לבתי יסמין, שערכה את הספר עריכה ראשונה וגם עשתה הגהה, אבל מוכנה לנסוע, במקום לעסוק בטקסטים... לחברי, הנוסע המתמיד ד"ר דני גורדון, שקרא את הספר קריאה אחרונה ברומא לקראת מסע לפרובאנס, והעיר הערות.
    תודה לכל מי שסייעו לי בארגון מסעותי ב־2015, קיבלו את פני וגילו לי את צפונות המטבחים, היינות, האמנות, המסורות והיישובים. תודה לאגודת רלה־א־שאטו ולשפים החברים בה, לאלן דיקאס, לועד התיירות האזורי של הריביירה (CRT Riviera) על עזרתו, בין היתר בארגון סיורים בין כפרים וקאפלות בצפון־מזרח האזור. עזרה, שבלטה לטובה באופן מיוחד על רקע יחס שאין־לתאר מצד ועד התיירות האזורי של פרובאנס (CRT PACA).
    חן חן למי שתרמו תמונות לספר. תודה מיוחדת ל־CRT Riviera, CDT Var, CDT Vaucluse בעלי מאגרי צילומים ידידותיים למשתמש. תודה מיוחדת לצלם אלן אוקל (Hocquel) ממחוז ווקליז, שהשתמשתי בתמונות רבות שצילם. וכן ללשכות־התיירות של ארל, מאנטון, אוויניון, מפרץ סן־טרופה, סנט־אטיין־דה־טינה, פיון, רויה־בוורה ADTRB, סן־פול־דה ואנס ועוד, וגם למוזיאון קוקטו במאנטון, ליקבים שאטו דה בוקסטל, דומן אובט, דומן דה גאווסון, ולשפים ז'אן־אנדרה שאריאל, רובר לאלמאן, קסאביה מאתייה, אדואר לובה, ברונו אוז'ה, בנז'מן ברונו, אלן דיקאס, פייר גאנייר, ז'אני גלז, רונאן קרוואדק וז'וליין דיגור — וסליחה אם שכחתי מישהו.
    תודה לכל הצלמים, שאני מציין את שמותיהם, שצילמו את התמונות שקיבלתי מגופי תיירות, מוזיאונים, מסעדות ואנשים פרטיים לשימוש מאושר בספר.
    תודה לוויקיפדיה, ויה מישלן וגוגלמאפס, עזרים חשובים תמיד.
    אומאז' לאריה ניר ז"ל, שבחושים מחודדים של מו"ל דחק בי לפני כעשרים שנה לכתוב את ספרי הראשון, "התענוגות של צרפת", והיה שותפי בספרי השני, "התענוגות של פרובאנס" של שנת 2000.
    עשיתי כל מאמץ לעדכן את הפרטים המופיעים בספר לסוף 2015 — תחילת 2016. אבל טעות לעולם חוזרת, ודברים משתנים. כל ההמלצות מבוססות על חוויה אישית. טעמי אינו בהכרח טעמם של הקורא או הקוראת. גם אצל המומלצים, מסעדות, יינות, אתרים, דברים משתנים.
    קריאה נעימה, טיולים מרתקים. וכמו בכל ספרי, אשמח לתגובות ולהערות.
     
    אביטל ענבר
    אפריל 2016
     
    בדף הפייסבוק "אביטל ענבר תענוגות פרובאנס" תמצאו סיפורים, תמונות, עדכונים ותוספות לספר.
    על המחבר: ר' ויקיפדיה "אביטל ענבר"
    • אביטל ענבר
    • אביטל ענבר

      אביטל ענבר, מוסמך להיסטוריה מאוניברסיטת פאריס 8, הוא עיתונאי, מתרגם, סופר, שחי בצעירותו שנים ארוכות בצרפת. כתב במרבית העיתונים בישראל, ובעיתונים צרפתים. כתיבתו העיתונאית עסקה בין היתר בצרפת על כל היבטיה, מגסטרונומיה, יין, תיירות, אמנות ותרבות ועד לחלקה בשואה, עבור בפוליטיקה, כלכלה, טכנולוגיה מתקדמת ועוד. כתב וערך כתב-עת בשם "כאן צרפת" שהופץ עם עיתון הארץ. תרגם יותר ממאה ספרים מצרפתית לעברית, בהם רומאנים וסיפורים של טובי הסופרים של צרפת, הוגו, וולטר, דידרו, מופאסאן, דיראס, אמיל אז'אר/רומן גארי, ז'יד, פאניול, בוריס ויאן, דימא, אלבר כהן... בין 1997 ל-2012 כתב שישה "ספרי תענוגות" על צרפת ואזוריה:  פאריס, פרובאנס, ספר שהיה להיט, דרום-מערב צרפת, יינות בורדו ואלזאס. בשנים 1995-2003 הוציא לאור את מדריך המסעדות גומיו ישראל.

      "תמונות פאריסאיות" הוא ספרו השביעי על צרפת, והראשון כ-E-book.

      על פועלו למען תרבות צרפת, ש"תמונות פאריסאיות" מעלה על נס אחדות מפניה, קיבל שני עיטורי כבוד מממשלת צרפת.

      במקביל רואה אור שוב, במהדורת דפוס מעודכנת, ספרו על "אלזאס – מדריך טיולים ליין, אוכל, תרבות ומורשת יהודית".

     
  • נושאים
  • המלצות נוספות
    • מדריך מטרופוליס חצי האי פיליון, וולוס ומטאורה
    • מדריך מטרופוליס מילאנו
    • מדריך מטרופוליס מינכן ובוואריה
    • מדריך מטרופוליס היער השחור
    • מדריך מטרופוליס רומא
    • מדריך מטרופוליס ברצלונה
    • מדריך מטרופוליס סלוניקי
    • מדריך מטרופוליס מדריד
    • מדריך מטרופוליס ורשה
    • הפנאמריקנה
    • אלף מקומות מופלאים לראות לפני שנמות
    • רומא - מדריך לילד המטייל