הזן קוד לכניסה
 
  • אני רוצה להישאר מחובר/ת במחשב זה
 

שכחתם סיסמה?
הכניסו את הדואר האלקטרוני עימו
נרשמתם ותקבלו מייל לאיפוס הסיסמה
מייל לאיפוס סיסמתכם נשלח לכתובת
האימייל שהזנתם

  • צבירת נקודות ברכישת ספרים במחיר מלא
  • ספר מתנה ביום ההולדת
  • צבירת נקודות במסגרת "חבר מביא חבר"
  • רצח בבית הספר לאמנויות
    ספר מוגן
     
  • רצח בבית הספר לאמנויות
    כנרת זמורה-דביר | אפריל 2017 | פרוזה מקור | 288 עמ' מודפסים
    "קירה," אמר אוהד ברגע שענתה לטלפון. "קרה משהו נורא..."
    קירה היא עיתונאית חדת לשון ונבונה להפליא. אוהד הוא המאהב שלה, והדבר הנורא שקרה הוא לא שאשתו תפסה אותם על חם ולא שמצבה של בתו החולה החמיר, אלא שאמא שלו, סמדר בן־טובים, נרצחה.
     
    סמדר בן־טובים היתה המנהלת הקשוחה והכריזמטית של תיכון תהילה. מי רצה במותה? מי רצח אותה בדם קר במשרד שלה,  כשבית הספר היה ריק מתלמידים ורק השומר המבוגר היה בו, ולפי גרסתו נח בחדר האחות והאזין לקונצ'רטו כפול לכינור וּויולה? את זה מתכוונת קירה לחקור, לא רק בשם השליחות העיתונאית שלה אלא גם בשם האהבה לאוהד.  
    במיומנות ובכישרון טווה עופרה עופר אורן פרט לפרט ומוליכה את קירה אל פתרון של תעלומה גדולה יותר וסבוכה יותר מכפי שנדמה במבט ראשון.
     
    "רצח בבית הספר לאמנויות" הוא רומן מתח וסיפור אהבה והתפכחות הכתוב בכישרון ובתנופה. 
    זה ספרה התשיעי של עופרה עופר אורן, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
    מתוך הביקורות על ספריה הקודמים:
     
    "עופר אורן מספרת על האנשים האלה היטב, בשפה בהירה, בפיכחון וברגישות, והיא יודעת לספר את סיפורם בעלילת שברים וקרעים ששובה את הקורא מהר מאוד."                              
    אורית הראל, מוטקה  
         
    "כשהפתרון צץ לפתע [...]  נקבצים באחת נידחי הסיפור כהיאסף סיכות מתכת פזורות אל מגנט האיסוף; ויותר מכך, הפתרון עושה את עורו של הקורא חידודין חידודין."                            
    צור ארליך, מעריב/מקור ראשון
     
    "עופרה עופר היא סופרת מוכשרת מאוד, והספר שלפנינו הוא יצירת אמנות אמיתית... חותר ומתקרב לשלמות."    
    רחל שקלובסקי, מעריב    
                                                                             
    "מפגן מרשים של חדשנות."                    
       עמרי הרצוג, הארץ                                                                                       
    מתאים למכשירים: טאבלטים, סמארטפונים, win10
  • 39
    הוספה למועדפים שלי
  • 1
     
    כשהטלפון צילצל, קירה עדיין שכבה במיטה ושתתה את הקפה השני של הבוקר.
    היא זיהתה את המנגינה מהצליל הראשון, החוזר ארבע פעמים, גיטרות מתגברות והלמות תופים, ומיד לאחר מכן הביטלס 
    שואגים באנגלית — "קדימה, בואי..." השיר שבחרה לצלצול המזהה של אוהד היה, "לכל אחד יש מה להסתיר, חוץ מאשר לי ולקוף שלי..."
    היא חייכה והושיטה את היד בזהירות, כדי לא להפיל את הספל. מה פתאום אוהד מטלפן? הרי שלושתם אמורים להיות עכשיו ביחד בבית, איפה אשתו? מה עם הילדה? אולי בכלל לא ישנו שם הלילה, כי לאלונה שוב עלה החום, היא שוב הקיאה ושילשלה.
    "קירה," אמר אוהד ברגע שענתה לו. "קרה משהו נורא..."
    היא הזדקפה, אחזה את שולי המחשוף של כתונת הלילה ואספה אותם, כאילו התייצב בחדר זר שאסור לו לראות לה את השדיים הגלויים כמעט לגמרי. דמותה ניבטה אליה מן המראה שעל השידה הנמוכה מולה, סתורת שיער ופעורת מבט.
    מן העבר השני של הקו שמעה את אוהד מתייפח והתחילה לרעוד — כל מיני אפשרויות הבזיקו במוחה: נעמה גילתה הכול, ואוהד מתקשר בנוכחותה כדי לנתק את הקשר ביניהם? לא, בנסיבות כאלה לא היה מעז לבכות, היה נאלץ להפגין קור רוח ואדישות מחושבת.
    אז אולי זאת אלונה, אולי המצב החמיר, אולי היא אושפזה. או אולי...?
    קירה לא העזה להמשיך את המחשבה, וגם לא היה בכך צורך. אוהד דיבר.
    "אמא," הוא אמר, "אמא שלי, קירה. הבוקר מצאו... מצאו אותה... מישהו — אני לא מאמין!" פרצה מפיו יבבה לא נשלטת, "לא מאמין למה שאני אומר — מישהו רצח לי את אמא!"
    • עופרה עופר אורן
    • עופרה עופר אורן
     
  • המלצות נוספות