אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים,
גּוֹרִילוֹת חֲשׁוּבוֹת
"הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שֶׁלִּי", כָּתְבָה בִּין בְּכוֹתֶרֶת הַדַּף שֶׁלָּהּ. שְׁיוֹאוּ! שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת! זֶה הַזְּמַן לַעֲשׂוֹת הַפְסָקָה.
"בִּין," אָמְרָה גְּבֶרֶת אַרוּבָּה־טֵייט. "אַתְּ זְקוּקָה לְעֶזְרָה?"
"אֲנִי נָחָה," הִסְבִּירָה בִּין.
"אַף אֶחָד אַחֵר לֹא נָח עַכְשָׁו," אָמְרָה וַנֶסָה. הַשֻּׁלְחָן שֶׁלָּהּ הָיָה צָמוּד לְשֶׁל בִּין. הִיא כְּבָר הִתְחִילָה לְצַיֵּר תְּמוּנוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שֶׁלָּהּ.
"תּוֹדָה, וַנֶסָה," אָמְרָה גְּבֶרֶת אַרוּבָּה־טֵייט בְּקוֹל שֶׁבְּעֶצֶם אָמַר "תִּהְיִי בְּשֶׁקֶט". וְאָז הִיא אָמְרָה "בִּין" בְּקוֹל שֶׁבְּעֶצֶם אָמַר "תַּתְחִילִי לַעֲבֹד".
בִּין נֶאֶנְחָה וְלָקְחָה אֶת הָעִפָּרוֹן שֶׁלָּהּ. הָאֲנָשִׁים הַחֲשׁוּבִים שֶׁלִּי. יֹפִי־טוֹפִי, הִנֵּה הֵם. הִיא צִיְּרָה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ. הִיא צִיְּרָה אֶת אִמָּא שֶׁלָּהּ אוֹכֶלֶת עוּגָה שְׁלֵמָה בְּעַצְמָהּ. אִמָּא שֶׁלָּהּ אוֹהֶבֶת עוּגוֹת.
הִיא כָּתְבָה "אִמָּא". אַחַר כָּךְ הִיא צִיְּרָה אֶת אַבָּא שֶׁלָּהּ עִם כַּף מֵעֵץ, מֵכִין עוֹד עוּגָה בִּשְׁבִיל אִמָּא שֶׁלָּהּ. "אַבָּא", כָּתְבָה. בִּין קִוְצְ'צָ'ה אֶת אֲחוֹתָהּ הַגְּדוֹלָה נֶנְסִי בְּאֵיזוֹ פִּנָּה לְמַטָּה. הִיא צִיְּרָה לָהּ כַּמָּה זְבוּבִים מְזַמְזְמִים מִסָּבִיב לָרֹאשׁ. "נֶנְסִי", כָּתְבָה.
