פוליאנה

פֶּרֶק 1 

מִיס פּוֹלִי

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר שֶׁל חֹדֶשׁ יוּנִי נִכְנְסָה מִיס פּוֹלִי הֶרִינְגְטוֹן לַמִּטְבָּח שֶׁלָּהּ בְּחִפָּזוֹן נִכָּר. מִיס פּוֹלִי לֹא נָהֲגָה לַעֲשׂוֹת תְּנוּעוֹת חֲפוּזוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל; הִיא הִתְגָּאֲתָה בִּמְיֻחָד בְּהִתְנַהֲלוּתָהּ הָרוֹגַעַת. אֲבָל הַיּוֹם הִיא מִהֲרָה – מִהֲרָה מַמָּשׁ.

נַנְסִי, שֶׁבְּדִיּוּק שָׁטְפָה כֵּלִים בַּכִּיּוֹר, הֵרִימָה עֵינַיִם בְּהַפְתָּעָה. נַנְסִי הִתְחִילָה לַעֲבֹד בַּמִּטְבָּח שֶׁל מִיס פּוֹלִי רַק לִפְנֵי חָדְשַׁיִם, אֲבָל הִיא כְּבָר יָדְעָה שֶׁגְּבִרְתָּהּ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְהֵחָפֵז בְּדֶרֶךְ כְּלָל.

״נַנְסִי!״

״כֵּן, גִּיבֶרֶת,״ עָנְתָה נַנְסִי בְּעַלִּיזוּת, אֲבָל הִמְשִׁיכָה עֲדַיִן לְנַגֵּב אֶת הַקַּנְקַן שֶׁאָחֲזָה בְּיָדָהּ.

״נַנְסִי,״ קוֹלָהּ שֶׁל מִיס פּוֹלִי הָיָה חָמוּר מְאֹד כָּעֵת, ״כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלַיִךְ, אֲנִי מְצַפָּה שֶׁתַּפְסִיקִי לַעֲבֹד וְתַקְשִׁיבִי לְמָה שֶׁיֵּשׁ לִי לוֹמַר.״

נַנְסִי הִסְמִיקָה בְּאֻמְלָלוּת. הִיא הִנִּיחָה אֶת הַקַּנְקַן תֵּכֶף וּמִיָּד, כְּשֶׁהַמַּגֶּבֶת עֲדַיִן עָלָיו, וּבְשֶׁל כָּךְ כִּמְעַט הִפִּילָה אוֹתוֹ – מָה שֶׁלֹּא תָּרַם לְשַׁלְוַת רוּחָהּ.

״כֵּן, גִּיבֶרֶת. בְּסֵדֶר, גִּיבֶרֶת,״ גִּמְגְּמָה, בְּעוֹדָהּ מְיַצֶּבֶת אֶת הַקַּנְקַן וּמִסְתּוֹבֶבֶת בִּמְהִירוּת. ״פָּשׁוּט הִמְשַׁכְתִּי לַעֲבֹד בִּגְלַל שֶׁאַתְּ בַּ'צְמֵךְ אָמַרְתְּ לִי הַבֹּקֶר בְּאֹפֶן מְיֻחָד לִ'זְדָּרֵז עִם הַכֵּלִים שֶׁלִּי, נוּ.״

גְּבִרְתָּהּ הִזְעִיפָה פָּנִים.

״מַסְפִּיק וְדַי, נַנְסִי. לֹא בִּקַּשְׁתִּי הֶסְבֵּרִים. בִּקַּשְׁתִּי אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב שֶׁלָּךְ.״

״כֵּן, גִּיבֶרֶת.״ נַנְסִי הֶחְנִיקָה אֲנָחָה. הִיא תָּהֲתָה אִם תּוּכַל אֵי־פַּעַם, אֵיכְשֶׁהוּ, לְרַצּוֹת אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת. נַנְסִי מֵעוֹלָם לֹא ״יָצְאָה לַעֲבֹד״ לִפְנֵי כֵן; אֲבָל לְאַחַר שֶׁאִמָּהּ הַחוֹלָה הִתְאַלְמְנָה לְפֶתַע וְנוֹתְרָה מְטֻפֶּלֶת בִּשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים צְעִירִים יוֹתֵר, מִלְּבַד נַנְסִי עַצְמָהּ, נֶאֶלְצָה הַנַּעֲרָה לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה כְּדֵי לְפַרְנֵס אוֹתָם, וְהִיא הָיְתָה מְרֻצָּה כָּל כָּךְ כְּשֶׁמָּצְאָה מָקוֹם בַּמִּטְבָּח שֶׁל הַבַּיִת הָעֲנָקִי עַל הַגִּבְעָה. נַנְסִי הִגִּיעָה מֵ״הַשִּׁכּוּנִים״, מֶרְחַק כַּעֲשָׂרָה קִילוֹמֶטְרִים מִשָּׁם, וְעַד כֹּה הִכִּירָה אֶת מִיס פּוֹלִי הֶרִינְגְטוֹן רַק בְּתוֹר הַגְּבִירָה שֶׁל אֲחֻזַּת הֶרִינְגְטוֹן הַוָּתִיקָה, וְאַחַת הָעֲשִׁירוֹת מִבֵּין תּוֹשָׁבֵי הָעִיר. זֶה קָרָה לִפְנֵי חָדְשַׁיִם. כָּעֵת הִכִּירָה אֶת מִיס פּוֹלִי בְּתוֹר אִשָּׁה נֻקְשָׁה וַחֲמוּרַת סֵבֶר, שֶׁהִזְעִיפָה פָּנִים אִם סַכִּין נָפַל בְּקוֹל קִרְקוּשׁ עַל הָרִצְפָּה, אוֹ אִם דֶּלֶת נִטְרְקָה בַּחֲבָטָה – אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא חָשְׁבָה לְחַיֵּךְ, אֲפִלּוּ כְּשֶׁסַּכִּינִים וּדְלָתוֹת לֹא הִשְׁמִיעוּ קוֹל.

״כְּשֶׁתְּסַיְּמִי אֶת עֲבוֹדוֹת הַבֹּקֶר שֶׁלָּךְ, נַנְסִי,״ אָמְרָה מִיס פּוֹלִי כָּעֵת, ״אַתְּ יְכוֹלָה לְפַנּוֹת אֶת הַחֶדֶר הַקָּטָן בִּקְצֵה הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל עֲלִיַּת הַגַּג, וּלְהַצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה הַמִּתְקַפֶּלֶת. טַאְטְאִי אֶת הַחֶדֶר וְנַקִּי אוֹתוֹ, כַּמּוּבָן, אַחֲרֵי שֶׁתְּפַנִּי מִמֶּנּוּ אֶת הַתֵּבוֹת וְהָאַרְגָּזִים.״

״כֵּן, גִּיבֶרֶת. וְאֵיפֹה אֲנִי יָשִׂים בְּבַקָּשָׁה תַּ'דְבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹצִיא מִשָּׁם?״

״בַּעֲלִיַּת הַגַּג הַקִּדְמִית.״ מִיס פּוֹלִי הִסְּסָה, וְאָז הִמְשִׁיכָה: ״אֲנִי מַנִּיחָה שֶׁכְּדַאי כְּבָר שֶׁאֲסַפֵּר לָךְ, נַנְסִי. בַּת־אֲחוֹתִי, מִיס פּוֹלִיאָנָה וִיטִייֶר, מַגִּיעָה לָגוּר אִתִּי. הִיא בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה, וְהִיא תִּישַׁן בַּחֶדֶר הַהוּא.״

״יַלְדָּה קְטַנָּה תָּבוֹא לְכָאן, מִיס הֶרִינְגְטוֹן? אוֹי, אֵיזֶה נֶחְמָד זֶה יִהְיֶה!״ קָרְאָה נַנְסִי, שֶׁחָשְׁבָה עַל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאַחְיוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת מְפִיצוֹת בַּבַּיִת בַּ״שִׁכּוּנִים״.

״נֶחְמָד? נוּ, זֹאת לֹא בְּדִיּוּק הַמִּלָּה שֶׁאֲנִי הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת,״ הֵשִׁיבָה מִיס פּוֹלִי בְּנֻקְשׁוּת. ״בְּכָל אֹפֶן, אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת לְהָפִיק מִזֶּה אֶת הַמֵּיטָב, כַּמּוּבָן. אֲנִי אִשָּׁה טוֹבָה, כָּךְ אֲנִי מְקַוָּה. וַאֲנִי יוֹדַעַת מַהִי חוֹבָתִי.״

נַנְסִי הִסְמִיקָה בְּלַהַט.

״בֶּטַח, גִּיבֶרֶת. פָּשׁוּט חָשַׁבְתִּי לִי שֶׁאִם תִּהְיֶה פֹּה יַלְדָּה קְטַנָּה, אוּלַי – אוּלַי זֶה יוֹסִיף לָךְ קְצָת שִׂמְחָה,״ מִלְמְלָה.

״תּוֹדָה לָךְ,״ עָנְתָה הַגְּבֶרֶת בְּיֹבֶשׁ. ״עַל כָּל פָּנִים, לֹא הָיִיתִי אוֹמֶרֶת שֶׁזֶּה נָחוּץ לָנוּ בִּמְיֻחָד כָּרֶגַע.״

״אֲבָל, הֲרֵי אַתְּ – אַתְּ רוֹצָה אוֹתָהּ, תַּ'יַלְדָּה שֶׁל אֲחוֹתֵךְ,״ הֵעֵזָּה נַנְסִי לוֹמַר, מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁה עֲמוּמָה שֶׁעָלֶיהָ לְהָכִין אֵיכְשֶׁהוּ קַבָּלַת פָּנִים חֲמִימָה לַזָּרָה הַקְּטַנָּה וְהַבּוֹדֵדָה הַהִיא.

מִיס פּוֹלִי זָקְרָה אֶת סַנְטֵרָהּ בִּיהִירוּת.

״נוּ בֶּאֱמֶת, נַנְסִי, רַק מִפְּנֵי שֶׁבְּמִקְרֶה הָיְתָה לִי אָחוֹת שֶׁהֶחְלִיטָה בְּרֹב טִפְּשׁוּתָהּ לְהִתְחַתֵּן וּלְהָבִיא יְלָדִים מְיֻתָּרִים לָעוֹלָם – שֶׁהוּא כְּבָר דֵּי צָפוּף מִמֵּילָא – לֹא בָּרוּר לִי מַדּוּעַ עָלַי דַּוְקָא לִרְצוֹת לְטַפֵּל בָּהֶם בְּעַצְמִי. בְּכָל אֹפֶן, כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי קֹדֶם, אֲנִי מְקַוָּה שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת מַהִי חוֹבָתִי. אַל תִּשְׁכְּחִי לְנַקּוֹת בַּפִּנּוֹת, נַנְסִי,״ סִכְּמָה בְּחַדּוּת כְּשֶׁיָּצְאָה מֵהַחֶדֶר.

״כֵּן, גִּיבֶרֶת,״ נֶאֶנְחָה נַנְסִי וְהֵרִימָה אֶת הַקַּנְקַן הַמְּיֻבָּשׁ־לְמֶחֱצָה – שֶׁהָיָה כָּעֵת קַר כָּל כָּךְ, עַד כִּי נִדְרְשָׁה לוֹ שְׁטִיפָה נוֹסֶפֶת.

 

כְּשֶׁהָיְתָה בְּחַדְרָהּ, שָׁבָה מִיס פּוֹלִי וְהוֹצִיאָה אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁקִּבְּלָה שִׁלְשׁוֹם מֵהָעֲיָרָה הַמַּעֲרָבִית הַמְּרֻחֶקֶת, וַאֲשֶׁר הֵסֵב לָהּ הַפְתָּעָה בִּלְתִּי נְעִימָה כָּל כָּךְ. הַמִּכְתָּב נִשְׁלַח אֶל מִיס פּוֹלִי הֶרִינְגְטוֹן, בֶּלְדִינְגְסְוִיל, וֶרְמוֹנְט, וְנִכְתַּב בּוֹ כְּדִלְקַמָּן:

״גְּבִרְתִּי הַיְּקָרָה. צַר לִי לְהוֹדִיעַ לָךְ כִּי הַכֹּמֶר ג'וֹן וִיטִייֶר מֵת לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם וְהוֹתִיר אַחֲרָיו יַלְדָּה אַחַת, בַּת אַחַת־עֶשְׂרֵה. הוּא לֹא הִשְׁאִיר אַחֲרָיו שׁוּם דָּבָר נוֹסָף, לְמַעֲשֶׂה, מִלְּבַד כַּמָּה סְפָרִים; שֶׁכֵּן, כְּפִי שֶׁיָּדוּעַ לָךְ לְלֹא סָפֵק, הוּא הָיָה הַכֹּמֶר שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁלָּנוּ, וּמַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיְתָה זְעוּמָה בְּיוֹתֵר.

״הוּא הָיָה בַּעֲלָהּ שֶׁל אֲחוֹתֵךְ הַמְּנוֹחָה, כִּמְדֻמַּנִי, אֲבָל מִדְּבָרָיו הֵבַנְתִּי שֶׁבֵּין הַמִּשְׁפָּחוֹת לֹא שָׂרְרוּ יְחָסִים טוֹבִים בִּמְיֻחָד. מִכָּל מָקוֹם, הוּא חָשַׁב שֶׁלְּמַעַן אֲחוֹתֵךְ תִּרְצִי אוּלַי לָקַחַת אֶת הַיַּלְדָּה וּלְגַדֵּל אוֹתָהּ בְּקֶרֶב בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁבַּמִּזְרָח. עַל כֵּן אֲנִי כּוֹתֵב לָךְ.

״הַיַּלְדָּה הַקְּטַנָּה כְּבָר תִּהְיֶה מוּכָנָה וּמְזֻמָּנָה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ כְּשֶׁתְּקַבְּלִי אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה; וְאִם תּוּכְלִי לָקַחַת אוֹתָהּ, נוֹדֶה לָךְ מְאֹד אִם תִּכְתְּבִי שֶׁהִיא רַשָּׁאִית לָבוֹא מִיָּד, שֶׁכֵּן יֵשׁ כָּאן אִישׁ אֶחָד וְאִשְׁתּוֹ שֶׁנּוֹסְעִים מִזְרָחָה בְּקָרוֹב מְאֹד, וְהֵם מוּכָנִים לְהָבִיא אוֹתָהּ אִתָּם לְבּוֹסְטוֹן וּלְהַעֲלוֹת אוֹתָהּ לָרַכֶּבֶת לְבֶּלְדִינְגְסְוִיל. יוֹדִיעוּ לָךְ, כַּמּוּבָן, בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזוֹ רַכֶּבֶת פּוֹלִיאָנָה צְפוּיָה לְהַגִּיעַ.

״בְּתִקְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֵּךְ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בְּקָרוֹב,

בְּכָבוֹד רַב, שֶׁלָּךְ,

גֶ'רֶמַיָה אוֹ. וַייט.״

 

בְּהַבָּעָה זוֹעֶפֶת קִפְּלָה מִיס פּוֹלִי אֶת הַמִּכְתָּב וְתָחֲבָה אוֹתוֹ לַמַּעֲטָפָה שֶׁלּוֹ. הִיא הֵשִׁיבָה עָלָיו אֶתְמוֹל וְכָתְבָה שֶׁהִיא מוּכָנָה לָקַחַת אֶת הַיַּלְדָּה, כַּמּוּבָן. הִיא קִוְּתָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת הֵיטֵב מַהִי חוֹבָתָהּ בְּעִנְיָן זֶה! – כְּכָל שֶׁהַמְּשִׂימָה עֲלוּלָה לִהְיוֹת בִּלְתִּי מְהַנָּה.

כְּשֶׁיָּשְׁבָה כָּךְ כָּעֵת, עִם הַמִּכְתָּב בְּיָדָהּ, חָזְרוּ מַחְשְׁבוֹתֶיהָ וְנָדְדוּ אֶל אֲחוֹתָהּ, גֶ'נִי, שֶׁהָיְתָה אִמָּהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַזֹּאת, וְלַתְּקוּפָה שֶׁבָּהּ גֶ'נִי, כְּעַלְמָה בַּת עֶשְׂרִים, הִתְעַקְּשָׁה לְהִנָּשֵׂא לַכֹּמֶר הַצָּעִיר, לַמְרוֹת הַהִתְנַגְּדוּת שֶׁל מִשְׁפַּחְתָּהּ. הָיָה אָז גֶּבֶר עָשִׁיר שֶׁרָצָה בָּהּ – וְהַמִּשְׁפָּחָה הֶעֱדִיפָה אוֹתוֹ בְּהַרְבֵּה עַל פְּנֵי הַכֹּמֶר; אֲבָל גֶ'נִי לֹא הִסְכִּימָה. הַגֶּבֶר הֶעָשִׁיר הִתְבָּרֵךְ לֹא רַק בְּכֶסֶף רַב יוֹתֵר אֶלָּא גַּם בְּשָׁנִים רַבּוֹת יוֹתֵר, בְּעוֹד שֶׁלַּכֹּמֶר הָיָה רַק רֹאשׁ צָעִיר מָלֵא אִידֵיאָלִים וְלַהַט נְעוּרִים, וְלֵב מָלֵא אַהֲבָה. גֶ'נִי הֶעֱדִיפָה אֶת אֵלֶּה – בְּאֹפֶן טִבְעִי לְמַדַּי, כַּנִּרְאֶה; כָּךְ שֶׁהִיא הִתְחַתְּנָה עִם הַכֹּמֶר וְעָבְרָה אִתּוֹ דָּרוֹמָה.

אָז נוֹצַר הַקֶּרַע. מִיס פּוֹלִי זָכְרָה זֹאת הֵיטֵב, אַף שֶׁבְּאוֹתָם יָמִים הָיְתָה רַק יַלְדָּה בַּת חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, הַצְּעִירָה מִכֻּלָּם. הַמִּשְׁפָּחָה לֹא רָצְתָה עוֹד כָּל קֶשֶׁר עִם אֵשֶׁת הַמִּיסְיוֹנֶר. אָכֵן, גֶ'נִי עַצְמָהּ כָּתְבָה לָהֶם בְּמֶשֶׁךְ זְמַן־מָה, וְקָרְאָה לְיַלְדָּתָהּ הָאַחֲרוֹנָה ״פּוֹלִיאָנָה״ עַל שֵׁם שְׁתֵּי אַחְיוֹתֶיהָ־שֶׁלָּהּ, פּוֹלִי וְאָנָה – הַתִּינוֹקוֹת הָאֲחֵרִים מֵתוּ כֻּלָּם. זוֹ הָיְתָה הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁגֶּ'נִי כָּתְבָה; וּבְתוֹךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת הִגִּיעָה הַיְּדִיעָה עַל מוֹתָהּ, מְנֻסַּחַת בְּפֶתֶק קָטָן וְקָצָר, אַךְ שְׁבוּר־לֵב, מֵאֵת הַכֹּמֶר עַצְמוֹ, בַּעֲיָרָה קְטַנָּה בַּמַּעֲרָב.

בֵּינְתַיִם, אֵצֶל דַּיָּרֵי הַבַּיִת הָעֲנָקִי שֶׁעַל הַגִּבְעָה, לֹא עָמַד הַזְּמַן מִלֶּכֶת. מִיס פּוֹלִי הִתְבּוֹנְנָה בָּעֵמֶק הַמִּשְׂתָּרֵעַ לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ לְמֶרְחַקִּים, וְהִרְהֲרָה בַּשִּׁנּוּיִים שֶׁאוֹתָן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים הֵבִיאוּ לְחַיֶּיהָ.

כָּעֵת הָיְתָה בַּת אַרְבָּעִים, וּלְגַמְרֵי לְבַדָּהּ בָּעוֹלָם. אָב, אֵם, אֲחָיוֹת – כֻּלָּם מֵתוּ. זֶה שָׁנִים שֶׁהִיא בְּעָלָיו הַיָּחִיד שֶׁל הַבַּיִת וְשֶׁל אַלְפֵי הַדּוֹלָרִים שֶׁהוֹתִיר לָהּ אָבִיהָ. הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁרִחֲמוּ עָלֶיהָ בְּגָלוּי בְּשֶׁל חַיֶּיהָ הָעֲרִירִיִּים, וְדָחֲקוּ בָּהּ לִמְצֹא יְדִידָה אוֹ שֻׁתָּפָה כָּלְשֶׁהִי שֶׁתָּגוּר אִתָּהּ; אֲבָל הִיא לֹא קִבְּלָה בִּבְרָכָה אֶת רַחֲמֵיהֶם וְגַם לֹא אֶת עֲצוֹתֵיהֶם. הִיא לֹא בּוֹדֵדָה, כָּךְ אָמְרָה. הִיא אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת לְבַד. הִיא מַעֲדִיפָה שֶׁקֶט. אֲבָל עַכְשָׁו...

מִיס פּוֹלִי הִתְרוֹמְמָה בְּפָנִים זְעוּפוֹת וּבִשְׂפָתַיִם קְפוּצוֹת בְּחָזְקָה. הִיא שָׂמְחָה, כַּמּוּבָן, עַל כָּךְ שֶׁהִיא אִשָּׁה טוֹבָה, וְשֶׁלֹּא רַק שֶׁהִיא יוֹדַעַת מַהִי חוֹבָתָהּ, אֶלָּא שֶׁנֵּחַנָּה גַּם בְּאֹפִי חָזָק דַּיוֹ כְּדֵי לְמַלֵּא אוֹתָהּ. אֲבָל...