מבוא
שמש אוגוסט האירה את מפרץ שטוקהולם בשעה שספינת התותחים “ואסה” גלשה בחריקה צורמת מן המבדוק שעליו נבנתה. כבלי הקשירה נותקו מהתושבות שאליהן נעגנה, והיא נעה באטיות אל עבר המים.
נד של מי ים עלה מעלה כשגוף הספינה פגע במים, ורסיסים ניתזו לכל עבר והרטיבו את אנשי המבדוק. קפטן ספרינג האנסון ניצב זקוף על הסיפון, ידיו שלובות על חזהו ומבטו נעוץ באופק. הוא ידע כי הספינה נבנתה בהנחייתו ובהשגחתו האישית של מלך שבדיה גוסטבוס אדולפוס, על מנת להביס את הצי הפולני, וחש את כובד האחריות המוטל על כתפיו.
רוח עזה שהחלה מנשבת על פני המפרץ חבטה במפרשים בעצמה והעיפה את כובעו של הגאי הספינה אל המים. הכובע צף קמעה, ספג מים ואז שקע במצולות.
המראה לכד את מבטו של הקפטן. איזה מין סימן הוא זה? הרהר. האם הוא מסמל הצלחה, או שמא אסון גדול מצפה לנו בדרך?
משב הרוח שהלך והתחזק, הקציף את פני המים והלם במפרשיה של הספינה שנפתחו באחת כאילו נשמעו לצו המלכותי, והמחישו לאזרחים שנקבצו על החוף את עוצמתה ויופייה של ספינת הקרב. המפרשים העצומים שנפרשו לרווחה, החרטום המזדקר לפנים ופיתוחי העץ הרבים שקישטו את גוף הספינה והציגו דמויות מיתולוגיות, תרמו להוד וההדר אשר ניבטו ממנה.
חרטום הספינה החל לפלח את מי הים הבלטי, והיא התקדמה בקלילות אל עבר קהל ההמונים שקיבל את פניה בתרועות. אלה נמשכו לכל אורך קו החוף של מפרץ שטוקהולם.
לאחר דקות ספורות של שיט חלפה הספינה אל מול בימת הכבוד שהוקמה לכבודו של מלך שבדיה ואורחיו. קפטן האנסון הביט בדגל ארצו האהובה שהתנוסס גבוה מעל הבמה, ואז פנה והחל מרעים בקולו הוראות לאנשי הצוות הרבים. אלה החלו מתרוצצים על הסיפון כאנשי ים מיומנים להפליא.
שורה כפולה של צוהרי תותחים נפתחה בצדה האחד של הספינה, ומתוכם הגיחו קני תותחים בצבע ברונזה, בוהקים באור שמש הצהריים כמאיימים על אויב נסתר. נערי התותחים דילגו במרץ בין הסיפונים והגישו במהירות את שקיות אבק השרפה לצוותי התותחנים שהאיצו בהם ללא הרף.
“היי, אתה שם,” הרעים בקולו קצין התותחים על אחד מנערי הסיפון, “בפקודת המלך, עלינו להציג כוח אש מרשים. הבא לכאן מטען כפול, ומיד.”
“איי-איי קפטן,” השיב הנער, ומבלי לבזבז זמן יקר יצא למלא את הוראת מפקדו.
לאחר שהתותחים הוטענו במטען אבק שרפה כפול, פנה קצין התותחים אל עבר קדמת הספינה, ובהצדעה הודיע לקפטן האנסון, “התותחים טעונים ומוכנים לפקודתך, אדוני.”
קפטן האנסון הודה לו בהצדעה מהירה, פנה אל בימת הכבוד והביט במלך שבדיה הישוב על כס מלוכה ובקהל העצום סביבו. המלך הרים את המטה אשר בידו לאישור, וקפטן האנסון קד קלות לעומתו וקרא בקולו העמוק, “אש.”
רעם אדיר החריד את האוויר והניס בבהלה להקת ציפורים שחגה מעל התורן. מרחוק נשמע קול ההמון מריע בהתלהבות למראה תצוגת הירי המרשימה.
הקפטן חייך לעצמו בסיפוק, אך החיוך נמשך רגע קט בלבד. לפתע החלה הספינה מתנודדת בפראות, ומכל עבר נשמעו צווחות בהלה. הרוח החזקה הכתה במפרשים הפרושים לרווחה והטתה את גוף הספינה הישר אל מי המפרץ.
קפטן האנסון לפת באימה את המעקה ונעץ את מבטו בסיפון המוטה. צוהרי התותחים הפתוחים התמלאו מים שהציפו את הסיפונים התחתונים והגבירו את נטייתה של הספינה, וזו החלה שוקעת.
גוף הספינה נאנק וחרק כמנסה להתנגד לכוחות שמשכו אותו אל אובדנו, אבל הדרמה נמשכה רק דקות ספורות. מי המפרץ פרצו במהירות אל חלל הספינה, הציפו את גופה והיא החלה שוקעת. בתוך שניות נעלמה הספינה מן העין. קולות הגסיסה של ה”ואסה” נדמו, ושקט מטריד השתרר על פני המים. רק זעקות הקהל המבוהל שצפה במראה הנורא החרידו את המפרץ.
השקט המדומה ששרר על פני המים נמשך פרק זמן קצר מאוד. לפתע פרצו מעלה נתזי מים מלווים בבועות אוויר, משמיעים רעש מזוויע, וסימנו את מקום טביעתה של ה”ואסה”. המלחים שעל הסיפון הספיקו לקפוץ ממנו ולהתרחק בשחייה, אך מרבית הצוות נלכד מתחת לסיפונים וירד עם ספינתו למצולות.
“ארור המלך ותוכניותיו המגלומניות,” שאג קפטן ספרינג האנסון בעת שגופו נחבט במים השוצפים. “לו רק פקדתי להוריד את המפרשים הגדולים בעת הירי...”
