הכל אפשרי

מבוא

במשך חיי זכיתי ללוות הרבה אנשים. גם בהרצאות במשך 18 שנה וגם בשיחות פרטיות, שבהן ליוויתי אנשים בדרך לחתונה שלהם. חברים שהיו להם בעיות רגשיות לא קלות שעזרתי להם. אנשים שנפלו להתמכרויות (סמים, אוכל ועוד) ועזרתי להם. אנשים שהיו להם מחשבות אובדניות וב"ה יצאו מזה, תודה לבורא.

עזרתי לאנשים מענף הספורט שהתקדמו ומצליחים בענף. אנשים שהיו להם חרדות ופחדים (גם אני בצעירותי סבלתי מחרדות). הרבה אנשים שזכיתי לעזור להם, לעודד אותם, לכוון אותם. אצל רובם זיהיתי מחשבות שליליות, מחשבות מעוותות. אמונות מגבילות שנבנו אצלם במשך הילדות והחיים, שבאו להם מאנשים שהם גדלו איתם, מהסביבה, מחברים, ממשברים וקשיים שעברו עליהם. על ידי שיחות ועבודה אפשר לשחרר את העבר, לשנות דפוסי חשיבה, לחשוב חיובי, לחשוב מחשבות מעצימות עם עידוד, פרגון ועוד.

היו אנשים שליוויתי, שהיו בבתי הסוהר, וליוויתי אותם דרך שיחות בטלפון. ניסיתי להעביר להם את המסר שעליהם להאמין שהכול לטובה, שיגידו לעצמם אמרות (מנטרות) חיוביות ולחזור עליהן כל יום. זה מאוד עוזר להרגיל את המוח לחשוב אחרת.

תודות

תודה להוריי היקרים שעזרו לי הרבה בחיי ועודדו אותי להוציא את הספר לאור, תודה לאחיי ואחיותיי, תודה לשמעון יהודה על עזרתו בעריכת הספר, תודה לעמית גרידיש ואחיו בן גרידיש ללירן דיין ואחיו אלון דיין ולקובי דומר שעזרו בהוצאת הספר לאור, ותודה מיוחדת לחברי הנאמן יהושע בן עטר.

מהו קואוצ'ינג (אימון)?

מקור המילה קואוצ'ינג – Coaching

Coach, קואוצ' באנגלית, היא עגלה, כרכרה, קרון נוסעים המעביר את נוסעיו ממקום למקום. שם זה ניתן לכרכרות על שם העיר Kocsi שבה ייצרו אותן. העיר נמצאת בהונגריה, על אם הדרך בין וינה לבודפשט. כשם שהכרכרה נושאת את הנוסעים ליעדם, כך גם תהליך האימון מקדם את המתאמן אל עבר מטרתו.

אימון – היסטוריה

מקור המושג קואוצ'ינג הוא באוניברסיטת אוקספורד. הקואוצ', Coach, היה מלווה, מדריך או מנטור שעזר לסטודנט לעמוד במטלות ובבחינות הקשות וממנו התפתח לתחומים אחרים. האימון האישי צמח מתוך עולם הספורט בארה"ב, שם המאמנים מצליחים לגרום לקבוצות חלשות להפוך לקבוצות חזקות ומעולות. המאמן, ה-Coach, מודע ליכולותיהם כמו גם למגבלותיהם של השחקנים, מציב בפניהם מטרות ויעדים ברורים ומדידים, מסייע להם להתגבר על הרגלים או דפוסים שמנעו מהם בעבר להצליח, דורש מהם יכולת ביצוע גבוהה, יודע לתת "פוש", לקדם, לדרוש ולעודד את שחקניו בצורה נכונה. ה-Coach נלקח היישר ממגרש הספורט אל תוך העולם העסקי, האישי ועוד.

אנשים פרטיים מתאמנים אצל מאמן אישי, בדרך כלל כדי להתגבר על קשיים וקונפליקטים, אך לעיתים דווקא כאשר הם מצליחים. הם מגיעים אל המאמן כדי למנף את השגשוג ולהצליח להעפיל לרום פסגתם. חברות גדולות שוכרות מאמנים ארגוניים ועסקיים כדי לשפר את הישגי מנהליהן ועובדיהן. לעיתים החברות שוכרות מאמנים על מנת לייעל את התפקוד והתפעול של החברה או העסק, ליצור הרמוניה טובה יותר, להאציל סמכויות ולחלק תפקידים באופן ברור יותר. האימון החל את דרכו בארצות הברית ובאירופה ומשם הגיע לישראל וכיום הוא נלמד באוניברסיטאות ותפוצתו רחבה.

תורת האימון – מקורות

האימון מתבסס על הפסיכולוגיה המודרנית, בדגש על הפסיכולוגיה האקסיסטנציאליסטית, הפסיכולוגיה ההומניסטית, הפסיכולוגיה החיובית, הפסיכולוגיה החברתית- קוגנטיבית, הפסיכולוגיה הקוגנטיבית־התנהגותית, ועוד. היא נשענת גם תורות נוספות כגון סוציולוגיה, פילוסופיה, ספורט, שיווק ותקשורת, כלכלה, ניהול, ומנטורינג (חונכות) בתחום שהמאמן מומחה בו. לאחר איסוף ומיזוג תובנות וכלים מכל התורות הללו, האימון גיבש דרך משלו, והיא נקראת: תורת האימון.

מהו אימון?

בספרות האימון קיימות כמה הגדרות לאימון, להלן אביא חלק מהן, ומהן יוכל לבחור המאמן את המתאימות לו ולמתאמן.

• אימון הוא תהליך המסייע לאנשים למצות את הפוטנציאל האישי הגלום בהם, להגיע להגשמה עצמית ולממש את שאיפותיהם.

• אימון גורם למתאמן לחיות בצורה ממוקדת ונחושה, חיים שבהם הוא מעצב את חזונו, מזהה את מטרותיו שלו ומשיג אותן, אחרי שהוא מעז להשיג יעדים שהוא חשב שהם מעבר ליכולותיו.

• אימון הוא תהליך שבו המתאמן נעזר במאמן על מנת לזהות את מצב החיים האידיאלי ביותר עבורו, להגדירו ולהשיגו, או לעיתים לצמצם את הפער שבין הרצוי למצוי.

• אימון הוא תהליך שכלי-הגיוני, שיטתי, מובנה, ממוקד תוצאות ושלם, שבו מוצאים ביטוי כלים של חשיבה. אמונות, רגשות, דמיון, תוכניות פעולה וכדומה. ישנן גישות שונות, סגנונות מגוונים ודרכים רבות לאמן.

• אימון מקדם את האדם באופן אישי או את קבוצת האימון כמכלול, ומשמש ככלי אפקטיבי במסגרות ארגוניות.

• אימון יכול להתמקד במערכת חייו של המתאמן כמו גם במטרה ספציפית בלבד. גם כאשר האימון ממוקד במטרה ספציפית, הוא בא מתוך פרספקטיבה רחבה וקולקטיבית, המאפשרת את השגת המטרה מבלי לסתור או לבוא על חשבון חלק אחר מחייו.

• אימון מושתת על מערכת יחסים מתמשכת בין מאמן למתאמן היוצרת מרחב ייחודי המתאים לו, שבה הוא יכול להעמיק את הבנתו, להעצים את יכולותיו, לשפר את איכות חייו ולהפיק תוצאות יוצאות דופן בחייו, בעסקיו ובקריירה שלו.

• אימון הוא תהליך המתרחש בתוך מערכת יחסים של מאמן–מתאמן, המאפשר שינוי משמעותי בחיי המתאמן שינוי משמעותי זה לא היה מתרחש באותה רמה או שלא היה מתרחש כלל לולא האימון.

• אימון הוא תהליך שבו המתאמן מתוודע לערכיו, לאמונותיו, ליכולותיו ולרגשותיו האישיים, דבר המקנה לו יכולת לחיות את חייו בצורה המיטבית עבורו.

• אימון הוא תהליך שבו לומד המתאמן לנווט את חייו – "לקחת את ההגה לידיים", במקום שחייו ינוהלו בידי משפחתו, מעסיקיו או שכניו. או לחלופין, במקום שהוא ינוהל בידי אירועים בחייו באופן שהוא נגרר מאירוע לאירוע,הוא בוחר לנהל את חייו בדרך הטובה ביותר.

• אימון מסייע למתאמן להיות מודע לעצמו, לזהות את עצמו, להזדהות עם עצמו או ליתר דיוק – "להיות הוא עצמו".

• אימון עוזר למתאמן לקנות חיים שלמים יותר שבהם כולו הוויה אחת, ואינו אוסף פרטים.

כשלנות וירידות

ענווה או גאווה

כל ההנאות הן דמיונות. יצר הרע נותן לאדם מהנאות העולם הזה, אבל הכול שקר. הגאולה היא שגם בהסתרת פנים האדם לא עוזב את ה', למרות הכול. למרות ההסתרה. למרות כל מה שעובר על האדם, עליו להתחזק, לדבר עם ה', ובזה תלויה הגאולה. גם דבר מעט שהאדם עושה, מתקן תיקונים גדולים. התפילה שבאה בקטנות (בלי חשק) מתקנת את כל הדורות. לפי רבי נחמן מברסלב הזמן הנכון לכך הוא הלילה. השם רוצה מתינות וסבלנות, ולילה זה זמן של מתינות וסבלנות.

אין לאדם להתעקש לעבוד עבודות גדולות. ואם הוא מתעקש, הוא ייפול וייקחו לו את הכול. עלינו לעבוד במתינות. האדם מחפש את העולם הזה כי הוא מקבל את החיות מהעולם הזה. בעיניים שלנו זה נראה קלקול, אבל למעשה בפנימיות נעשה תיקון ברמות הגבוהות ביותר, ועל האדם נמשך אור מאור גדול הנקרא ענווה, שפלות והכנעה. בכל פעם שהוא מקבל נקודת הכנעה הוא מקבל השגות גבוהות. האדם מגיע להבנה שאם ה' לא עוזר לו, הוא לא יכול. הבנה של המסר הזה היא קניין גדול לאדם. זוהי הסתכלות חדשה על המציאות, גבוהה יותר.

משיח בן יוסף מסמל את מסירות הנפש, את ה״סור מרע ועשה טוב״. אבל הבחינה של משיח בן דוד היא שאדם יודע שמה שלא עובר עליו, זה רצון השם. די לאדם בצער על מה שעבר עליו אחרי ההשתדלות. זה מספיק. ומה שקרה לאדם אינו בידיו. אחרי ההבנה הזאת מה הטעם? הכעס והעצבות הם בפנימיות האדם, השורש שלהם הוא כשאדם אינו מקבל את הנהגת ה'. על האדם להיות בשפלות.

כל החטאים נועדו כדי להגיע לענווה ושפלות. אין לאדם להאשים את עצמו ששקוע בבוץ. כשאדם שוקע בבוץ הוא מרגיש הרגשה נוראית, שהוא נפל ולא יכול לקום. וברגעים האלו עליו לדעת שרק השם יכול לעזור לו. דוד המלך הגיע להבנה הזאת כשאמר (תהלים עג, כב): "כבהמות הייתי עמך". ברגע שאדם עוזב את השם הוא כבהמה. בענווה אדם נמצא עם השם. בגאווה אינו עם השם. האדם גם לא יכול לברוח מהשם. לאדם יש רק את השם, והוא צריך שיקרב אותו.

אי אפשר להימנע מירידות. העיקר שלא תהיה לאדם עצבות. צריך להיות בשמחה. רבי נחמן מלמד אותנו את השמחה. אדם יורד כי הוא נמצא בעצבות. אבל אם הוא יהיה בשמחה לא יהיו לו ירידות. הירידות הן בטבע האדם. עוד מששת ימי בראשית. אין לאדם להאשים את עצמו.

מה הבחירה

הרב פתיה בספר ״בית לחם יהודה״ מדבר על חטא האדם הראשון. הוא כותב שהחטא היה באונס גמור, וכך גם שאר החטאים. והוא מסביר שארך אפים זה כשה' מוחל למי שעשה עבירה. ומידה זו מתגלית רק אחרי שהאדם חוטא. ולכאורה אם מהשמיים נקבע אם האדם יחטא, היכן נמצאת הבחירה החופשית לאדם? התשובה לכך היא שהבחירה היא לא במעשה, אם לחטוא או לא (כמובן, שרצון האדם והשתדלותו צריכים להיות כרצון הבורא, שלא לחטוא), אלא אם להיות בשמחה או בעצבות. זו הבחירה.

אמונה של עבודה הפשוטה בונה את התורה. ואומנם שערי תפילה ננעלו, אך הכוונה היא שצריך לעורר את הלב לשערי תפילה. בכל דיבור עם ה', האדם פועל פעולות גדולות. ר’ נתן אמר שאם האדם היה מדבר עם ה' הרבה, היו מתבטלים הרבה דינים קשים וייסורים. אדם לא שם לב לזה, כי התפילה נקראת ״עלמא דאתכסיא״, עולם מכוסה. ויש הסתרה גדולה בעניין התפילה. צריך להתחזק, לדבר עם ה' בכל יום, והדיבור הזה יבקע לו את כל השערים.

אסור להתייאש. ר' נתן אומר שבלי ספק אדם כזה יזכה לעשות תשובה שלמה.

הצלחה או כישלון

הצלחה או כישלון מתפרשים לפי זווית הראיה שממנה אנו צופים על מעשינו ועל תוצאותיהם. צריך להתאים את הציפיות לחיים הריאליים. כשנעשה כך, נופתע לראות כי ההצלחה דווקא מאירה לנו פנים יותר מכפי שחשבנו. נעצור ליהנות ולהתבונן בדברים הקטנים ובמה שיש לנו. כשהציפיות גבוהות מדי, האדם רואה כישלון. לא המציאות קובעת את ההצלחה, אלא הציפיות.

דימוי עצמי

את הדימוי שלנו אנו מגבשים כילדים ומתבססים על חינוך הורינו, מושפעים מהמסרים מסביבתנו, מהמשפחה ומהסביבה. אדם משחק את התפקיד שנתנו לו. ילד שמקבל מסרים שליליים על אופיו ישתכנע שהוא כזה. כדי להשתנות יש צורך בעבודה מרובה, לגלות מה מסתתר מאחורי פעולותינו ואת המניעים למעשינו, כדי לפעול שלא על פי התסריט השגוי שקשור לדימוי עצמי שרכשנו. משפטים חיוביים או שליליים שנאמרים לאדם משפיעים על התנהגותו בצורה משמעותית. ישנה טרגדיה שהמחנכים והמורים לא מלמדים את הילדים את חכמת החיים, כמו ללמד איך להיכשל ואיך ליפול בלי להישבר. הדרך להצלחה רצופה כישלונות ונפילות, וחייבים ללמוד איך להתמודד עם הכישלונות.

עידוד

איש אינו זקוק לעידוד כשהוא נמצא במצב של הצלחה. אבל בעת כישלון ונפילה צריך לגלות אמפתיה (הזדהות,הבנה לרגשות הזולת). לצערנו, רבים משדרים מסר הרסני, מאשימים את האדם וביקורתיים. הם לא מלמדים את האדם שנפל מה לעשות ואיך לקום. אין גישה או שיטה אחת להגיע להצלחה. לכל אדם דרך מורכבת משלו להגיע להצלחה. אסור לאדם לנסות לחקות אחרים. זה יכול להיות הרסני.

לכל אדם יש את התפקיד שלו. אם האדם לא מצליח לבצע את התפקיד המיוחד שלו עליו לבדוק את עצמו היטב, שהוא מנצל את כישרונותיו, רגשותיו, מעלותיו וחסרונותיו. על כישלונות וההסתכלות על העבר, אומר ר' נתן (ליקוטי הלכות של ר’ נתן – הלכות בשר וחלב, הלכה ד):

אף על פי שכבר היה כן אלפים ואף רבבות של פעמים שניסה להתחדש ולא עלתה בידו, ואפילו נפל בכל פעם... אף על פי כן אל יסתכל על זה כלל. זה רצון השם שהאדם ישכח הכל ולא יסתכל על מה שהוא עבר בכלל.

פעם ביום, בהתבודדות של האדם, מותר וצריך להסתכל על העבר, ללמוד מהטעויות והנפילות ולנסות לשפר, אך בכל שאר היום צריך להתמלא בשמחה.

הרמח"ל (מסילת ישרים, פרק כג) כותב על הכישלונות:

ועל הכל יתכונן תמיד להכיר חולשת השכל האנושי, ורוב טעויותיו וכזביו שיותר קרוב לו תמיד הטעות, מהידיעה האמיתית ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם ולשמוע תמיד לעצה פן ייכשל.

כולנו טועים ונכשלים, והטעות קרובה ומצויה. אדם מועד לעולם אבל זה לא אומר שהוא חוטא במזיד או שהוא לא בסדר.

אף אחד לא זקוק לעידוד בזמן הצלחה. בכישלון ובנפילה צריך לגלות אמפתיה (הזדהות, הבנה גדולה, להרגיש את האחר, לעזור לו), ורבים לצערנו משדרים מסר הרסני ומאשימים את האדם שנפל, מבקרים אותו במקום ללמד אותו מה לעשות כדי לקום ולהצליח.

צריך לחבק את האדם שנפל, להבין אותו, לעודד אותו ולעזור לו להתחזק שוב ולחזור למסלול הטוב. לא להטיף מוסר בזמן הנפילה והירידה, אלא ללמד כף זכות ולראות בו נקודות טובות.

האדם צריך לדעת לזהות חסמים, פחדים ומחשבות מעוותות, ואז יהיה לו קל יותר להתקדם, להצליח להיות סבלני יותר ולהיות בעל עין טובה. כך יהיה פחות ממורמר ומתוסכל ויותר שמח, כלשון ר' נחמן בסיפור החכם והתם: "ומנהגו (של התם) שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד והיה רק מלא שמחה תמיד".