הנסיך הקטן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הנסיך הקטן
מכר
אלפי
עותקים
הנסיך הקטן
מכר
אלפי
עותקים
4.7 כוכבים (65 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

אנטואן דה סנט־אכזופרי (בצרפתית: Antoine de Saint-Exupéry)‏ (29 ביוני 1900 - 31 ביולי 1944) היה טייס, סופר, משורר ועיתונאי צרפתי, שנודע בעיקר בזכות ספר הילדים שכתב "הנסיך הקטן".

הרוזן אנטואן מארי רוז'ה דה סנט־אכזופרי נולד בליון למשפחת אצולה כפרית, הילד השלישי מבין חמשת ילדיו של הרוזן ז'אן דה סנט-אכזופרי, סוכן בורסה שנפטר כשאנטואן היה בן שלוש. אמו הייתה מארי דה פונקולומב. בשנת 1921, לאחר שלמד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("École des Beaux-Arts"), התגייס לצבא הצרפתי לחטיבת הפרשים השנייה. לאחר שנכשל במבחני הכניסה לחיל הים, נשלח לשטרסבורג לאימוני טיס. בשנה לאחר מכן קיבל רישיון טיס, והוצע לו לעבור לחיל האוויר, אך משפחת ארוסתו התנגדה, ולכן התיישב בפריז, ומצא עבודה משרדית. אירוסים אלו בוטלו לבסוף, והוא עסק במספר עבודות נוספות בשנים שלאחר מכן, ללא הצלחה. מאוחר יותר התארס לסופרת הצרפתייה, לואיז לווק דה וילמורן.

אף על פי שאיננה תמיד אוטוביוגרפית, הושפעה יצירתו של סנט־אכזופרי רבות מחוויותיו כטייס. כולל גם ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך הקטן", סיפור פואטי מאויר בו הוא מדמיין עצמו תקוע במדבר סהרה (גם אז, בעקבות תקלה במטוסו כפי שאכן קרה למחבר בשנת 1935 כשנחת נחיתת חירום במדבר סהרה) כשהוא פוגש את הנסיך הקטן, ילד קטן ומוזר. למרות היותו ספר ילדים מובהק, באים ב"נסיך הקטן" לידי ביטוי מספר רעיונות מעמיקים בנוגע לחיים ולאהבה.

תקציר

"וְעַכְשָׁו הִנֵּה לְךָ הַסּוֹד שֶׁלִּי. הוּא סוֹד פָּשׁוּט מְאוֹד: רוֹאִים הֵיטֵב רַק עִם הַלֵּב. הַדְּבָרִים הַחֲשׁוּבִים בֶּאֱמֶת נִסְתָּרִים מֵהָעַיִן. בְּנֵי הָאָדָם שָׁכְחוּ אֶת הָאֱמֶת הַזֹּאת, אֲבָל לְךָ אָסוּר לִשְׁכֹּחַ."

הַסֵּפֶר הַנָּסִיךְ הַקָּטָן הוּא יְצִירַת מוֹפֵת יְחִידָה בְּמִינָהּ, הַחוֹצָה גִּילִים וְתַרְבּוּיוֹת. זְמַן קָצָר לְאַחַר צֵאתָהּ לָאוֹר נֶעֱלַם מְחַבְּרָהּ אַנְטוּאָן דֶה סַנְט-אכזופרי בְּטִיסָה בִּשְׁמֵי הַיָּם הַתִּיכוֹן. 70 שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז, וְכָעֵת מֻגָּשׁ הַסֵּפֶר לְקוֹרְאֵי הָעִבְרִית בְּתִרְגּוּם חָדָשׁ שֶׁל הַסּוֹפֶרֶת וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת תַּלְמָה אַלְיָגוֹן-רוֹז, הַנִּמְנֵית אַף הִיא עִם מַעֲרִיצֵי הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.


"הנסיך הקטן יחדור אל נפש הילדים, ואורו יזהר בה עד שתגיע העת שהם יבינו את כל רבדיו." פמלה לינדון טרוורס, מחברת 'מרי פופינס'

 
אנטואן דה סנט–אכזופרי לא זכה לראות את ההצלחה הכבירה של הנסיך הקטן. יצירתו היתה לספר הצרפתי הנקרא ביותר בעולם (יותר מ– 140 מיליון עותקים) ותורגמה ליותר מ– 250 שפות ודיאלקטים - ברשימת הספרים המתורגמים יותר בעולם הוא תשיעי (את המקום הראשון תופס התנ"ך את המקום השביעי פינוקיו, שאר המקומות הראשונים הם כתבי קודש שונים של עדי יהווה).
 
את מהות הקסם של הנסיך הקטן מבטאות היטב המילים שהופיעו על כריכת המהדורה הראשונה של הספר:
"קיימים סיפורים מעטים שביכולתם לשנות את עולמם של קוראיהם. הנסיך הקטן הוא אחד מהם."
 
לתרגום החדש נוספה אחרית דבר מפורטת המגוללת את סיפור כתיבתו של הנסיך הקטן, כמו גם את סיפורו של מחברו, ושופכת אור על ההקדשה ללאון ורת'. מתברר שחברו של סנט-אכזופרי היה צרפתי יהודי, שחווה על בשרו את הכיבוש הנאצי בצרפת.

פרק ראשון

לְלֵיאוֹן וֵרְת'
 
 
יְלָדִים, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם סְלִיחָה עַל שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לְאָדָם מְבֻגָּר.
 
יֵשׁ לִי סִבָּה רְצִינִית:
 
הָאִישׁ הַמְּבֻגָּר הַזֶּה הוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי בָּעוֹלָם.
 
וְיֵשׁ לִי עוֹד סִבָּה: הָאִישׁ הַזֶּה מֵבִין הַכֹּל, אֲפִלּוּ סִפְרֵי יְלָדִים.
 
וְיֵשׁ לִי גַּם סִבָּה שְׁלִישִׁית: הָאִישׁ הַזֶּה גָּר בְּצָרְפַת, וְקַר לוֹ שָׁם עַכְשָׁו, וְהוּא גַּם רָעֵב. הוּא זָקוּק מְאוֹד לְנֶחָמָה.
 
אִם כָּל הַסִּבּוֹת הָאֵלֶּה לֹא מְסַפְּקוֹת אֶתְכֶם, אֲנִי מוּכָן לְהַקְדִּישׁ אֶת הַסֵּפֶר לַיֶּלֶד שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה פַּעַם. בְּעֶצֶם, כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְּבֻגָּרִים הָיוּ פַּעַם יְלָדִים, אֲבָל רַק מְעַטִּים מֵהֶם זוֹכְרִים אֶת זֶה. וְלָכֵן אֲנִי מְתַקֵּן אֶת הַהַקְדָּשָׁה שֶׁלִּי:
 
 
לְלֵיאוֹן וֵרְת'
 
כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד.
 
 
 
 
1
 
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ, רָאִיתִי פַּעַם בְּסֵפֶר עַל יַעֲרוֹת הָעַד צִיּוּר מַדְהִים שֶׁנִּקְרָא "סִפּוּרִים שֶׁקָּרוּ בֶּאֱמֶת". בַּצִּיּוּר רָאוּ נְחַשׁ בּוֹאָה בּוֹלֵעַ חַיָּה גְּדוֹלָה. הִנֵּה עֹתֶק שֶׁל הַצִּיּוּר הַזֶּה.
 
 
  
 
בַּסֵּפֶר הָיָה כָּתוּב: "נַחֲשֵׁי הַבּוֹאָה בּוֹלְעִים אֶת טַרְפָּם בִּשְׁלֵמוּתוֹ, בְּלִי לִלְעֹס אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לָזוּז, וִישֵׁנִים שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁהֵם מְסַיְּמִים לְעַכֵּל אֶת הָאֲרוּחָה."
 חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה עַל הַרְפַּתְקָאוֹת בַּגּ'וּנְגֶּל, וַאֲפִלּוּ הִצְלַחְתִּי גַּם אֲנִי לְצַיֵּר בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי אֶת הַצִּיּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי. צִיּוּר מס' 1. וְכָכָה הוּא נִרְאָה:
 
 
הֶרְאֵיתִי אֶת יְצִירַת הָאָמָּנוּת שֶׁלִּי לַמְּבֻגָּרִים וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם אִם הַצִּיּוּר שֶׁלִּי מַפְחִיד אוֹתָם. 
הֵם עָנוּ לִי, "מָה כָּל כָּךְ מַפְחִיד בְּכוֹבַע?"
אֲנִי לֹא צִיַּרְתִּי כּוֹבַע. צִיַּרְתִּי נְחַשׁ בּוֹאָה שֶׁמְּעַכֵּל פִּיל. לָכֵן צִיַּרְתִּי אֶת הַנָּחָשׁ מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁהַמְּבֻגָּרִים יַצְלִיחוּ לְהָבִין. תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכֹּל. צִיּוּר מס' 2 שֶׁלִּי נִרְאָה כָּכָה: 
 
  
 
הַמְּבֻגָּרִים יָעֲצוּ לִי לֹא לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן עַל צִיּוּרֵי נְחָשִׁים ־ מִבַּחוּץ אוֹ מִבִּפְנִים, וּבִמְקוֹם זֶה, לְהִתְעַנְיֵן בְּגֵאוֹגְרַפְיָה, בְּהִיסְטוֹרְיָה, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְדִקְדּוּק. וְלָכֵן כְּבָר בְּגִיל שֵׁשׁ וִתַּרְתִּי עַל עָתִיד מַזְהִיר שֶׁל צַיָּר. אִבַּדְתִּי אֶת הַבִּטָּחוֹן אַחֲרֵי הַכִּשָּׁלוֹן הַצּוֹרֵב שֶׁל צִיּוּרִים מס' 1 וּמס' 2 שֶׁלִּי. הַמְּבֻגָּרִים אַף פַּעַם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם שׁוּם דָּבָר, וְזֶה מַמָּשׁ מְעַיֵּף אֶת הַיְּלָדִים לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכּוׁל שׁוּב וָשׁוּב.
מִשּׁוּם כָּךְ הָיִיתִי חַיָּב לִמְצֹא לְעַצְמִי מִקְצוֹעַ אַחֵר, אָז לָמַדְתִּי לְהָטִיס מְטוֹסִים. טַסְתִּי כִּמְעַט בְּכָל הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת לִמּוּדֵי הַגֵּאוֹגְרַפְיָה עָזְרוּ לִי מְאוֹד. יָדַעְתִּי לְהַבְחִין בְּהֶרֶף עַיִן בֵּין סִין לְבֵין אָרִיזוֹנָה. זֶה מְאוֹד מוֹעִיל כְּשֶׁתּוֹעִים בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה. 
 בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים קָשַׁרְתִּי קְשָׁרִים רַבִּים עִם אֲנָשִׁים רְצִינִיִּים מְאוֹד. זְמַן רַב חָיִיתִי עִם מְבֻגָּרִים. הִכַּרְתִּי אוֹתָם מִקָּרוֹב. זֶה לֹא שִׁפֵּר בְּהַרְבֵּה אֶת דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם.
 כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי מְבֻגָּר שֶׁנִּרְאָה לִי קְצָת עִם רֹאשׁ פָּתוּחַ, נִסִּיתִי עָלָיו אֶת צִיּוּר מס' 1 שֶׁלִּי, שֶׁשָּׁמַרְתִּי אִתִּי כָּל הַשָּׁנִים. רָצִיתִי לָדַעַת אִם הוּא בֶּאֱמֶת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּבִין עִנְיָן. אֲבָל תָּמִיד הִגִּיעָה הַתְּשׁוּבָה, "זֶה כּוֹבַע." וְאָז לֹא הָיִיתִי מְדַבֵּר אִתּוֹ לֹא עַל נַחֲשֵׁי בּוֹאָה, לֹא עַל יַעֲרוֹת עַד וְלֹא עַל כּוֹכָבִים. נִסִּיתִי לְהִכָּנֵס לָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ. דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ עַל בְּרִידְג', עַל גּוֹלְף, עַל פּוֹלִיטִיקָה וְעַל עֲנִיבוֹת. וְהַמְּבֻגָּר הַזֶּה שָׂמַח מְאוֹד לְהַכִּיר בֶּן אָדָם נָבוֹן כָּל כָּךְ כָּמוֹנִי...
 
 
2
 
כָּכָה חָיִיתִי לְבַדִּי, מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי עִם מִי לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת, עַד לְאוֹתָהּ נְחִיתַת חֵרוּם בְּלֵב מִדְבַּר סָהָרָה לִפְנֵי כְּשֵׁשׁ שָׁנִים. אֶחָד הַחֲלָקִים בַּמָּנוֹעַ שֶׁלִּי הִתְקַלְקֵל. וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ אִתִּי לֹא מְכוֹנַאי וְגַם לֹא נוֹסְעִים, הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת לְתַקֵּן בְּעַצְמִי אֶת הַתַּקָּלָה הַחֲמוּרָה הַזֹּאת. זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁל חַיִּים אוֹ מָוֶת. הָיוּ לִי מֵי שְׁתִיָּה בְּקשִׁי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. 
כָּךְ נִרְדַּמְתִּי בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן עַל הַחוֹל הָאֵינְסוֹפִי, בְּמֶרְחַק אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. הָיִיתִי בּוֹדֵד יוֹתֵר מִנִּצּוֹל עַל רַפְסוֹדָה בְּלֵב יָם. לָכֵן אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם כַּמָּה הֻפְתַּעְתִּי, כְּשֶׁעִם אוֹר רִאשׁוֹן הֵעִיר אוֹתִי מִין קוֹל קָטָן שֶׁכָּזֶה. הוּא אָמַר:
"בְּבַקָּשָׁה... צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!"
"מָה?"
"צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה..."
זִנַּקְתִּי מִמְּקוֹמִי בְּבֶהָלָה כְּמֻכֵּה בָּרָק. שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת הָעֵינַיִם. הִתְבּוֹנַנְתִּי הֵיטֵב. לְמוּלִי עָמַד יַלְדּוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ, שֶׁהִבִּיט בִּי בְּכֹבֶד רֹאשׁ. הִנֵּה הַדְּיוֹקָן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ שֶׁהִצְלַחְתִּי לְצַיֵּר כַּעֲבֹר זְמַן.
 
  
 
אֲבָל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי, כַּמּוּבָן, הַרְבֵּה פָּחוֹת זוֹהֵר מֵהַיַּלְדּוֹן שֶׁרָאִיתִי שָׁם. זֹאת לֹא אַשְׁמָתִי. הֲרֵי הַמְּבֻגָּרִים דִּכְּאוּ אֶת כִּשְׁרוֹן הַצִּיּוּר שֶׁלִּי כְּבָר בִּתְחִלַּת הַקַּרְיֵרָה, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ, וּמֵאָז לֹא לָמַדְתִּי לְצַיֵּר שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד נַחֲשֵׁי בּוֹאָה מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים.
עַל כֵּן הִבַּטְתִּי בַּחִזָּיוֹן הַזֶּה בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת מִתַּדְהֵמָה. אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁהָיִיתִי שָׁם בְּמֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. וְאוּלָם הַיַּלְדּוֹן שֶׁלִּי לֹא נִרְאָה כְּאִלּוּ תָּעָה בַּדֶּרֶךְ, לֹא מֵת מֵעֲיֵפוּת, לֹא מֵת מֵרָעָב, לֹא מֵת מִצָּמָא וְלֹא מֵת מִפַּחַד. לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁרָמַז עַל כָּךְ שֶׁהוּא יַלְדּוֹן שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר, אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. כְּשֶׁהִצְלַחְתִּי לְדַבֵּר סוֹף־סוֹף, אָמַרְתִּי לוֹ:
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?"
וְהוּא רַק חָזַר וְאָמַר, בְּשֶׁקֶט, כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בְּעִנְיָן רְצִינִי בְּיוֹתֵר:
"בְּבַקָּשָׁה... צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה..."
כְּכָל שֶׁהַתַּעֲלוּמָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ יוֹתֵר לְסָרֵב. וְאַף שֶׁנִּמְצֵאתִי בְּמֶרְחַק אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב וּבְסַכָּנַת חַיִּים, וְזֶה נִרְאָה לִי חֲסַר הִגָּיוֹן לַחֲלוּטִין, הוֹצֵאתִי מֵהַכִּיס נְיָר וְעֵט. אֲבָל אָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁלָּמַדְתִּי בְּעִקָּר גֵּאוֹגְרַפְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, חֶשְׁבּוֹן וְדִקְדּוּק, וְאָמַרְתִּי לַיַּלְדּוֹן (בְּטוֹן קְצָת לֹא נָעִים) שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְצַיֵּר. הוּא עָנָה לִי:
"לֹא נוֹרָא. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה."
מֵאַחַר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא צִיַּרְתִּי כִּבְשָׂה, צִיַּרְתִּי לוֹ שׁוּב אֶחָד מִשְּׁנֵי הַצִּיּוּרִים הַיְּחִידִים שֶׁיָּדַעְתִּי לְצַיֵּר. זֶה שֶׁל נְחַשׁ הַבּוֹאָה מִבַּחוּץ. וְהָיִיתִי הָמוּם לִשְׁמֹעַ אֶת תְּגוּבָתוֹ שֶׁל הַיַּלְדּוֹן:
"לֹא! לֹא! אֲנִי לֹא רוֹצֶה פִּיל בְּתוֹךְ נְחַשׁ בּוֹאָה. נְחַשׁ בּוֹאָה מְסֻכָּן מִדַּי, וּפִיל גָּדוֹל מִדַּי. אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן. אֲנִי צָרִיךְ כִּבְשָׂה. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה."
אָז צִיַּרְתִּי.
 
  
 
הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּתְשׂוּמֶת לֵב וְאָז אָמַר:
"לֹא! זֹאת כְּבָר חוֹלָה מִדַּי. צַיֵּר לִי אַחֶרֶת." 
צִיַּרְתִּי:
 
  
 
הֶחָבֵר שֶׁלִּי חִיֵּךְ בְּנִימוּס וְהֵעִיר בַּעֲדִינוּת:
"אַתָּה בְּוַדַּאי רוֹאֶה... זֹאת לֹא כִּבְשָׂה, זֶה גְּדִי, יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם."
צִיַּרְתִּי שׁוּב:
 
  
 
אֲבָל גַּם הַצִּיּוּר הַזֶּה נִפְסַל, כְּמוֹ קוֹדְמָיו:
"זֹאת זְקֵנָה מִדַּי. אֲנִי רוֹצֶה כִּבְשָׂה שֶׁתִּחְיֶה הַרְבֵּה זְמַן."
נִהְיֵיתִי קְצַר רוּחַ. הָיִיתִי חַיָּב לְתַקֵּן כְּבָר אֶת הַמָּנוֹעַ. אָז שִׁרְבַּטְתִּי אֶת הַצִּיּוּר הַזֶּה:
 
  
 
וְהִכְרַזְתִּי:
"הִנֵּה תֵּבָה. הַכִּבְשָׂה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה נִמְצֵאת בְּתוֹכָהּ."
אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה אֹרוּ פָּנָיו שֶׁל מְבַקֵּר הָאָמָּנוּת הַצָּעִיר שֶׁלִּי:
"זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁרָצִיתִי! אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ הַרְבֵּה עֵשֶׂב בִּשְׁבִיל הַכִּבְשָׂה הַזֹּאת?"
"לָמָּה?"
"כִּי אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן..."
"זֶה בָּטוּחַ יַסְפִּיק. נָתַתִּי לְךָ כִּבְשָׂה קְטַנְטֹנֶת." 
הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַצִּיּוּר:
"הִיא לֹא קְטַנָּה עַד כְּדֵי כָּךְ... תִּרְאֶה! הִיא נִרְדְּמָה..."
וְכָכָה הִכַּרְתִּי אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.

אנטואן דה סנט־אכזופרי (בצרפתית: Antoine de Saint-Exupéry)‏ (29 ביוני 1900 - 31 ביולי 1944) היה טייס, סופר, משורר ועיתונאי צרפתי, שנודע בעיקר בזכות ספר הילדים שכתב "הנסיך הקטן".

הרוזן אנטואן מארי רוז'ה דה סנט־אכזופרי נולד בליון למשפחת אצולה כפרית, הילד השלישי מבין חמשת ילדיו של הרוזן ז'אן דה סנט-אכזופרי, סוכן בורסה שנפטר כשאנטואן היה בן שלוש. אמו הייתה מארי דה פונקולומב. בשנת 1921, לאחר שלמד אדריכלות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("École des Beaux-Arts"), התגייס לצבא הצרפתי לחטיבת הפרשים השנייה. לאחר שנכשל במבחני הכניסה לחיל הים, נשלח לשטרסבורג לאימוני טיס. בשנה לאחר מכן קיבל רישיון טיס, והוצע לו לעבור לחיל האוויר, אך משפחת ארוסתו התנגדה, ולכן התיישב בפריז, ומצא עבודה משרדית. אירוסים אלו בוטלו לבסוף, והוא עסק במספר עבודות נוספות בשנים שלאחר מכן, ללא הצלחה. מאוחר יותר התארס לסופרת הצרפתייה, לואיז לווק דה וילמורן.

אף על פי שאיננה תמיד אוטוביוגרפית, הושפעה יצירתו של סנט־אכזופרי רבות מחוויותיו כטייס. כולל גם ספרו המפורסם ביותר, "הנסיך הקטן", סיפור פואטי מאויר בו הוא מדמיין עצמו תקוע במדבר סהרה (גם אז, בעקבות תקלה במטוסו כפי שאכן קרה למחבר בשנת 1935 כשנחת נחיתת חירום במדבר סהרה) כשהוא פוגש את הנסיך הקטן, ילד קטן ומוזר. למרות היותו ספר ילדים מובהק, באים ב"נסיך הקטן" לידי ביטוי מספר רעיונות מעמיקים בנוגע לחיים ולאהבה.

הנסיך הקטן אנטואן דה סנט־אכזופרי
לְלֵיאוֹן וֵרְת'
 
 
יְלָדִים, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם סְלִיחָה עַל שֶׁהִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לְאָדָם מְבֻגָּר.
 
יֵשׁ לִי סִבָּה רְצִינִית:
 
הָאִישׁ הַמְּבֻגָּר הַזֶּה הוּא הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלִּי בָּעוֹלָם.
 
וְיֵשׁ לִי עוֹד סִבָּה: הָאִישׁ הַזֶּה מֵבִין הַכֹּל, אֲפִלּוּ סִפְרֵי יְלָדִים.
 
וְיֵשׁ לִי גַּם סִבָּה שְׁלִישִׁית: הָאִישׁ הַזֶּה גָּר בְּצָרְפַת, וְקַר לוֹ שָׁם עַכְשָׁו, וְהוּא גַּם רָעֵב. הוּא זָקוּק מְאוֹד לְנֶחָמָה.
 
אִם כָּל הַסִּבּוֹת הָאֵלֶּה לֹא מְסַפְּקוֹת אֶתְכֶם, אֲנִי מוּכָן לְהַקְדִּישׁ אֶת הַסֵּפֶר לַיֶּלֶד שֶׁאוֹתוֹ אִישׁ הָיָה פַּעַם. בְּעֶצֶם, כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְּבֻגָּרִים הָיוּ פַּעַם יְלָדִים, אֲבָל רַק מְעַטִּים מֵהֶם זוֹכְרִים אֶת זֶה. וְלָכֵן אֲנִי מְתַקֵּן אֶת הַהַקְדָּשָׁה שֶׁלִּי:
 
 
לְלֵיאוֹן וֵרְת'
 
כְּשֶׁהָיָה יֶלֶד.
 
 
 
 
1
 
כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ, רָאִיתִי פַּעַם בְּסֵפֶר עַל יַעֲרוֹת הָעַד צִיּוּר מַדְהִים שֶׁנִּקְרָא "סִפּוּרִים שֶׁקָּרוּ בֶּאֱמֶת". בַּצִּיּוּר רָאוּ נְחַשׁ בּוֹאָה בּוֹלֵעַ חַיָּה גְּדוֹלָה. הִנֵּה עֹתֶק שֶׁל הַצִּיּוּר הַזֶּה.
 
 
  
 
בַּסֵּפֶר הָיָה כָּתוּב: "נַחֲשֵׁי הַבּוֹאָה בּוֹלְעִים אֶת טַרְפָּם בִּשְׁלֵמוּתוֹ, בְּלִי לִלְעֹס אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ הֵם לֹא מְסֻגָּלִים לָזוּז, וִישֵׁנִים שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁהֵם מְסַיְּמִים לְעַכֵּל אֶת הָאֲרוּחָה."
 חָשַׁבְתִּי הַרְבֵּה עַל הַרְפַּתְקָאוֹת בַּגּ'וּנְגֶּל, וַאֲפִלּוּ הִצְלַחְתִּי גַּם אֲנִי לְצַיֵּר בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי אֶת הַצִּיּוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּי. צִיּוּר מס' 1. וְכָכָה הוּא נִרְאָה:
 
 
הֶרְאֵיתִי אֶת יְצִירַת הָאָמָּנוּת שֶׁלִּי לַמְּבֻגָּרִים וְשָׁאַלְתִּי אוֹתָם אִם הַצִּיּוּר שֶׁלִּי מַפְחִיד אוֹתָם. 
הֵם עָנוּ לִי, "מָה כָּל כָּךְ מַפְחִיד בְּכוֹבַע?"
אֲנִי לֹא צִיַּרְתִּי כּוֹבַע. צִיַּרְתִּי נְחַשׁ בּוֹאָה שֶׁמְּעַכֵּל פִּיל. לָכֵן צִיַּרְתִּי אֶת הַנָּחָשׁ מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁהַמְּבֻגָּרִים יַצְלִיחוּ לְהָבִין. תָּמִיד צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכֹּל. צִיּוּר מס' 2 שֶׁלִּי נִרְאָה כָּכָה: 
 
  
 
הַמְּבֻגָּרִים יָעֲצוּ לִי לֹא לְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן עַל צִיּוּרֵי נְחָשִׁים ־ מִבַּחוּץ אוֹ מִבִּפְנִים, וּבִמְקוֹם זֶה, לְהִתְעַנְיֵן בְּגֵאוֹגְרַפְיָה, בְּהִיסְטוֹרְיָה, בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְדִקְדּוּק. וְלָכֵן כְּבָר בְּגִיל שֵׁשׁ וִתַּרְתִּי עַל עָתִיד מַזְהִיר שֶׁל צַיָּר. אִבַּדְתִּי אֶת הַבִּטָּחוֹן אַחֲרֵי הַכִּשָּׁלוֹן הַצּוֹרֵב שֶׁל צִיּוּרִים מס' 1 וּמס' 2 שֶׁלִּי. הַמְּבֻגָּרִים אַף פַּעַם לֹא מְבִינִים בְּעַצְמָם שׁוּם דָּבָר, וְזֶה מַמָּשׁ מְעַיֵּף אֶת הַיְּלָדִים לְהַסְבִּיר לָהֶם הַכּוׁל שׁוּב וָשׁוּב.
מִשּׁוּם כָּךְ הָיִיתִי חַיָּב לִמְצֹא לְעַצְמִי מִקְצוֹעַ אַחֵר, אָז לָמַדְתִּי לְהָטִיס מְטוֹסִים. טַסְתִּי כִּמְעַט בְּכָל הָעוֹלָם. וּבֶאֱמֶת לִמּוּדֵי הַגֵּאוֹגְרַפְיָה עָזְרוּ לִי מְאוֹד. יָדַעְתִּי לְהַבְחִין בְּהֶרֶף עַיִן בֵּין סִין לְבֵין אָרִיזוֹנָה. זֶה מְאוֹד מוֹעִיל כְּשֶׁתּוֹעִים בַּדֶּרֶךְ בַּלַּיְלָה. 
 בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים קָשַׁרְתִּי קְשָׁרִים רַבִּים עִם אֲנָשִׁים רְצִינִיִּים מְאוֹד. זְמַן רַב חָיִיתִי עִם מְבֻגָּרִים. הִכַּרְתִּי אוֹתָם מִקָּרוֹב. זֶה לֹא שִׁפֵּר בְּהַרְבֵּה אֶת דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם.
 כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי מְבֻגָּר שֶׁנִּרְאָה לִי קְצָת עִם רֹאשׁ פָּתוּחַ, נִסִּיתִי עָלָיו אֶת צִיּוּר מס' 1 שֶׁלִּי, שֶׁשָּׁמַרְתִּי אִתִּי כָּל הַשָּׁנִים. רָצִיתִי לָדַעַת אִם הוּא בֶּאֱמֶת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּבִין עִנְיָן. אֲבָל תָּמִיד הִגִּיעָה הַתְּשׁוּבָה, "זֶה כּוֹבַע." וְאָז לֹא הָיִיתִי מְדַבֵּר אִתּוֹ לֹא עַל נַחֲשֵׁי בּוֹאָה, לֹא עַל יַעֲרוֹת עַד וְלֹא עַל כּוֹכָבִים. נִסִּיתִי לְהִכָּנֵס לָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ. דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ עַל בְּרִידְג', עַל גּוֹלְף, עַל פּוֹלִיטִיקָה וְעַל עֲנִיבוֹת. וְהַמְּבֻגָּר הַזֶּה שָׂמַח מְאוֹד לְהַכִּיר בֶּן אָדָם נָבוֹן כָּל כָּךְ כָּמוֹנִי...
 
 
2
 
כָּכָה חָיִיתִי לְבַדִּי, מִבְּלִי שֶׁיִּהְיֶה לִי עִם מִי לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת, עַד לְאוֹתָהּ נְחִיתַת חֵרוּם בְּלֵב מִדְבַּר סָהָרָה לִפְנֵי כְּשֵׁשׁ שָׁנִים. אֶחָד הַחֲלָקִים בַּמָּנוֹעַ שֶׁלִּי הִתְקַלְקֵל. וּמִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיוּ אִתִּי לֹא מְכוֹנַאי וְגַם לֹא נוֹסְעִים, הֶחְלַטְתִּי לְנַסּוֹת לְתַקֵּן בְּעַצְמִי אֶת הַתַּקָּלָה הַחֲמוּרָה הַזֹּאת. זֶה הָיָה עִנְיָן שֶׁל חַיִּים אוֹ מָוֶת. הָיוּ לִי מֵי שְׁתִיָּה בְּקשִׁי לִשְׁמוֹנָה יָמִים. 
כָּךְ נִרְדַּמְתִּי בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן עַל הַחוֹל הָאֵינְסוֹפִי, בְּמֶרְחַק אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. הָיִיתִי בּוֹדֵד יוֹתֵר מִנִּצּוֹל עַל רַפְסוֹדָה בְּלֵב יָם. לָכֵן אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם כַּמָּה הֻפְתַּעְתִּי, כְּשֶׁעִם אוֹר רִאשׁוֹן הֵעִיר אוֹתִי מִין קוֹל קָטָן שֶׁכָּזֶה. הוּא אָמַר:
"בְּבַקָּשָׁה... צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה!"
"מָה?"
"צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה..."
זִנַּקְתִּי מִמְּקוֹמִי בְּבֶהָלָה כְּמֻכֵּה בָּרָק. שִׁפְשַׁפְתִּי אֶת הָעֵינַיִם. הִתְבּוֹנַנְתִּי הֵיטֵב. לְמוּלִי עָמַד יַלְדּוֹן מְיֻחָד בְּמִינוֹ, שֶׁהִבִּיט בִּי בְּכֹבֶד רֹאשׁ. הִנֵּה הַדְּיוֹקָן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁלּוֹ שֶׁהִצְלַחְתִּי לְצַיֵּר כַּעֲבֹר זְמַן.
 
  
 
אֲבָל הַצִּיּוּר שֶׁלִּי, כַּמּוּבָן, הַרְבֵּה פָּחוֹת זוֹהֵר מֵהַיַּלְדּוֹן שֶׁרָאִיתִי שָׁם. זֹאת לֹא אַשְׁמָתִי. הֲרֵי הַמְּבֻגָּרִים דִּכְּאוּ אֶת כִּשְׁרוֹן הַצִּיּוּר שֶׁלִּי כְּבָר בִּתְחִלַּת הַקַּרְיֵרָה, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שֵׁשׁ, וּמֵאָז לֹא לָמַדְתִּי לְצַיֵּר שׁוּם דָּבָר מִלְּבַד נַחֲשֵׁי בּוֹאָה מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים.
עַל כֵּן הִבַּטְתִּי בַּחִזָּיוֹן הַזֶּה בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת מִתַּדְהֵמָה. אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁהָיִיתִי שָׁם בְּמֶרְחָק שֶׁל אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. וְאוּלָם הַיַּלְדּוֹן שֶׁלִּי לֹא נִרְאָה כְּאִלּוּ תָּעָה בַּדֶּרֶךְ, לֹא מֵת מֵעֲיֵפוּת, לֹא מֵת מֵרָעָב, לֹא מֵת מִצָּמָא וְלֹא מֵת מִפַּחַד. לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם דָּבָר שֶׁרָמַז עַל כָּךְ שֶׁהוּא יַלְדּוֹן שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר, אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב. כְּשֶׁהִצְלַחְתִּי לְדַבֵּר סוֹף־סוֹף, אָמַרְתִּי לוֹ:
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה?"
וְהוּא רַק חָזַר וְאָמַר, בְּשֶׁקֶט, כְּאִלּוּ מְדֻבָּר בְּעִנְיָן רְצִינִי בְּיוֹתֵר:
"בְּבַקָּשָׁה... צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה..."
כְּכָל שֶׁהַתַּעֲלוּמָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר, כָּךְ קָשֶׁה לָנוּ יוֹתֵר לְסָרֵב. וְאַף שֶׁנִּמְצֵאתִי בְּמֶרְחַק אֶלֶף אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים מִכָּל יִשּׁוּב וּבְסַכָּנַת חַיִּים, וְזֶה נִרְאָה לִי חֲסַר הִגָּיוֹן לַחֲלוּטִין, הוֹצֵאתִי מֵהַכִּיס נְיָר וְעֵט. אֲבָל אָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁלָּמַדְתִּי בְּעִקָּר גֵּאוֹגְרַפְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, חֶשְׁבּוֹן וְדִקְדּוּק, וְאָמַרְתִּי לַיַּלְדּוֹן (בְּטוֹן קְצָת לֹא נָעִים) שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְצַיֵּר. הוּא עָנָה לִי:
"לֹא נוֹרָא. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה."
מֵאַחַר שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא צִיַּרְתִּי כִּבְשָׂה, צִיַּרְתִּי לוֹ שׁוּב אֶחָד מִשְּׁנֵי הַצִּיּוּרִים הַיְּחִידִים שֶׁיָּדַעְתִּי לְצַיֵּר. זֶה שֶׁל נְחַשׁ הַבּוֹאָה מִבַּחוּץ. וְהָיִיתִי הָמוּם לִשְׁמֹעַ אֶת תְּגוּבָתוֹ שֶׁל הַיַּלְדּוֹן:
"לֹא! לֹא! אֲנִי לֹא רוֹצֶה פִּיל בְּתוֹךְ נְחַשׁ בּוֹאָה. נְחַשׁ בּוֹאָה מְסֻכָּן מִדַּי, וּפִיל גָּדוֹל מִדַּי. אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן. אֲנִי צָרִיךְ כִּבְשָׂה. צַיֵּר לִי כִּבְשָׂה."
אָז צִיַּרְתִּי.
 
  
 
הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּתְשׂוּמֶת לֵב וְאָז אָמַר:
"לֹא! זֹאת כְּבָר חוֹלָה מִדַּי. צַיֵּר לִי אַחֶרֶת." 
צִיַּרְתִּי:
 
  
 
הֶחָבֵר שֶׁלִּי חִיֵּךְ בְּנִימוּס וְהֵעִיר בַּעֲדִינוּת:
"אַתָּה בְּוַדַּאי רוֹאֶה... זֹאת לֹא כִּבְשָׂה, זֶה גְּדִי, יֵשׁ לוֹ קַרְנַיִם."
צִיַּרְתִּי שׁוּב:
 
  
 
אֲבָל גַּם הַצִּיּוּר הַזֶּה נִפְסַל, כְּמוֹ קוֹדְמָיו:
"זֹאת זְקֵנָה מִדַּי. אֲנִי רוֹצֶה כִּבְשָׂה שֶׁתִּחְיֶה הַרְבֵּה זְמַן."
נִהְיֵיתִי קְצַר רוּחַ. הָיִיתִי חַיָּב לְתַקֵּן כְּבָר אֶת הַמָּנוֹעַ. אָז שִׁרְבַּטְתִּי אֶת הַצִּיּוּר הַזֶּה:
 
  
 
וְהִכְרַזְתִּי:
"הִנֵּה תֵּבָה. הַכִּבְשָׂה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה נִמְצֵאת בְּתוֹכָהּ."
אֲבָל לְהַפְתָּעָתִי הָרַבָּה אֹרוּ פָּנָיו שֶׁל מְבַקֵּר הָאָמָּנוּת הַצָּעִיר שֶׁלִּי:
"זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁרָצִיתִי! אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ הַרְבֵּה עֵשֶׂב בִּשְׁבִיל הַכִּבְשָׂה הַזֹּאת?"
"לָמָּה?"
"כִּי אֶצְלִי הַכֹּל קָטָן..."
"זֶה בָּטוּחַ יַסְפִּיק. נָתַתִּי לְךָ כִּבְשָׂה קְטַנְטֹנֶת." 
הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַצִּיּוּר:
"הִיא לֹא קְטַנָּה עַד כְּדֵי כָּךְ... תִּרְאֶה! הִיא נִרְדְּמָה..."
וְכָכָה הִכַּרְתִּי אֶת הַנָּסִיךְ הַקָּטָן.