רשימת חיסול

הקדמה

זהו רומן על נקמה.

הספר רשימת חיסול בוחן מה עלול לקרות כאשר לוחם בשיא יכולתו, מעין טורף־על, נקלע למצב שאין ממנו דרך חזרה. הוא עוסק במה שעלול להתרחש כשנורמות חברתיות, חוקים, תקנות, מוסר ואתיקה עומדים בדרכו של אדם בעל יכולות יוצאות דופן, מחושל מקרבות, במסע לסגירת חשבונות. מה קורה כשהם עומדים בדרכו של אדם שבעצם נחשב למת.

יצירה זו לא היתה יוצאת לאור ללא מאמציו של חברי היקר ושותפי לכתיבה קית ווּד. אמנם שמו אינו מופיע על הכריכה, אבל הספר הזה שייך לו לא פחות מאשר לי. בלחיצת יד בתערוכת כלי הנשק בלאס וגאס החלטנו להגשים את חלומנו המשותף ולכתוב רומן, והתוצאה לפניכם.

בשל האופי הרגיש של שירותי הצבאי בתור לוחם ביחידת הסילס (אריות הים, או הקומנדו הימי, של הצי האמריקאי) והסיווגים הביטחוניים שניתנו לי, אני נדרש להגיש לאישורו של משרד ההגנה כל חומר כתוב המיועד לפרסום, כולל יצירות בדיוניות. לכן, כתב היד הוגש למשרד ההגנה לבדיקה מקדימה וביטחונית ו"אושר לאחר תיקונים". לאורך תהליך הכתיבה נזהרתי מאוד שלא לחשוף טקטיקות, טכניקות או נהלים שבהם משתמשים כוחותינו. הדבר האחרון שאני רוצה הוא לתת לאויב משהו שאולי יעניק לו יתרון בשדה הקרב. תהליך הבדיקה הממשלתי הזה קיים מסיבה מסוימת, וגם לאחר שזכיתי להגן על האומה הגדולה שלנו במלחמה, אני עדיין מחויב להעביר את מה שאני כותב לבדיקת הצנזורה. אנשי הצנזורה בחרו למחוק כמה משפטים מהספר, ואכן עשינו זאת בגרסה שבידיכם.

זו יצירה בדיונית, אך כל סצנה בה מבוססת על רגשות שחוויתי באירועים אמיתיים במהלך עשרים שנותי בצבא. הרגשות האלה, יחד עם ניסיוני הקרבי, מוסיפים לספר אותנטיות, ואנו מקווים שחוויית הקריאה תהיה עוד יותר מרתקת בזכותה.

אף שימי בתור לוחם בסילס השפיעו על בחירתנו בגיבור, ג'יימס ריס אינו אני. הוא מיומן, שנון ואינטליגנטי הרבה יותר ממני. ואף על פי שאיננו זהים, אני מבין את ריס. הוא ניחן בניסיון, בכישורים ובלהט הנדרשים כדי לעשות צדק בתנאים שלו, ואף עבר את האימונים הנחוצים לכך.

הספר הזה עוסק גם בשליטה. המגמה הלאומית של ריכוז הכוח ברמה הפדרלית מוסווית כיום בתואנה של ביטחון הציבור, וזאת מגמה שיש להישמר מפניה בכל מחיר. היא מביאה עמה שחיקת זכויות הדרגתית, שמחסלת באטיות את החירות. הגענו לנקודה שבה כוחה של הממשלה הפדרלית - מאפשר לה לפגוע בכל מי שתבחר. ההאשמות האחרונות, ולפיהן סוכנויות ממשלתיות שמו להן למטרה יריבים פוליטיים, צריכות להדאיג את כל האמריקאים, ללא קשר להשתייכותם המפלגתית. יש פוליטיקאים אופורטוניסטים ושופטים, שלא עמדו לבחירת הציבור, שמערערים על פירוש החוקה ומחזיקים באג'נדות שמפרשות מחדש את מגילת הזכויות, וזאת במטרה לקחת כוח מהעם ולרכז אותו ברמה הפדרלית - האנשים האלה מאיימים על עקרונות הליבה של הרפובליקה שלנו. בתור עם חופשי, פיקוח מתמיד על הכוח הפדרלי הוא האינטרס של כולנו. האמונה העמוקה בחירות היא שמבדילה אותנו משאר העולם. אנחנו אזרחים, לא נתינים, ועלינו לעמוד תמיד על המשמר כדי שנישאר כאלה.

ג'ק קאר

6 באוגוסט 2017

פארק סיטי, יוטה

פרולוג

לא היה צריך להיות גאון טקטי כדי לבחור את המיקום. בני אדם דבקים בהרגליהם באדיקות רבה או רבה יותר, ונדמה שרואי חשבון דבקים בהם כמעט כנזירים. מ־1 ביוני ועד 1 בנובמבר בכל שנה, מרקוס בויקין התגורר בחוות סטאר ואלי שבהרי ויומינג. שם החווה הנוכחי, שפירושו עמק הכוכבים, נשמע מושך יותר משמו הקודם, סטארוויישן ואלי, שפירושו עמק הרעב, באוזניהם של קוני נדל"ן מהחוף המזרחי ומהחוף המערבי. המקום, שבלב ויומינג הכפרית, היה מובלעת של עשירים שבאו מרחוק. באצבע המטופחת הזאת של ציוויליזציה שנתקעה במורד ההר שכנו בתים בשווי מיליוני דולרים, שמסביבם בעיקר חוואים ובוקרים.

בכל יום שני, רביעי ושישי, בויקין השכים קום, נכנס לרכב השטח היוקרתי הכסוף שלו, מתוצרת מרצדס, ונסע שמונים קילומטרים עד לג'קסון, שהיתה יישוב עירוני יחסית. מבחינת תושבי הקיץ שלה, שכללו בנקאים ומנהלי קרנות גידור, יכלה ג'קסון להתחרות בהמפטונס. העיירה גם היתה המקום היחיד בסביבה - כלומר במרחק של כמה שעות נסיעה - שבו היה אפשר לאכול ארוחת גורמה בליווי בקבוק יין בשמונה מאות דולר, או לשתות לאטה ולקרוא את ה"וול סטריט ג'ורנל" בחברת תושבים עונתיים כמוהו, שבאו מניו יורק, מגריניץ', מבוסטון או מלוס אנג'לס. שלוש פעמים בשבוע הוא היה יכול לתקשר עם אנשים אמיתיים, פנים אל פנים, במקום לחכות בחוסר סבלנות שחבריו יגיבו לפוסטים שלו בפייסבוק. ארוחות הערב ברנדוו ביסטרו היו טעימות להפליא, והשיחות מגרות הרבה יותר, לעומת הסעודה הרגילה שלו לבד על המרפסת, יהיה הנוף מרהיב ככל שיהיה.

כביש 89 נמתח צפונה ודרומה דרך העמק התלול שעל גבול ויומינג-איידהו. לצד הדרך השתרעו שדות חציר ירוקים, שממזרח הצלו עליהם פסגות טרשיות בגובה שלושת אלפים מטרים, וממערב גבעות מתונות יותר. מצפון לעיירה הקטנה אלפיין, התפתלה הדרך לג'קסון מזרחה לאורך נהר סנייק, לתוך הרי היער הלאומי ברידג'ר־טיטון, והרי טיטון המשוננים השתפלו אל שולי הכביש, כמו ספינות תענוגות ענקיות העוגנות לצד מזח אספלט. מטרים ספורים בלבד מהכביש המתוחזק היטב השתרע שטח פראי. זה היה ביתם של איילים פרדיים עצומים ושל צבאים מרשימים, והיו שם גם דובים שחורים למכביר ומדי פעם אייל קורא מזדמן. בויקין, שמימיו לא נגע בנשק ובוודאי לא צד, לא העלה על דעתו ש־15 בספטמבר, יום פתיחת העונה של ציד האיילים באזור G של ויומינג, נופל באותה שנה על יום שני.

•••

ג'יימס ריס הגיע ברגל יום קודם לכן משביל בצדו האחר של ההר, שהתחיל קרוב לכביש בקו אווירי, אך היה מרוחק קילומטרים רבים בנסיעה. הנוף הנשקף מהכביש היה הדבר הקרוב ביותר לשטח פראי שרוב התושבים העונתיים כמו בויקין העזו להתקרב אליו. ואמנם ריס עשה מסע רגלי של שעות ספורות בלבד מהטנדר שלו, אך היה יכול באותה מידה להגיע מעולם אחר. הוא נשא תרמיל קל שאליו הוצמד נרתיק רובה מניילון, לבש בגדי ציד בדפוס הסוואה מתוצרת סיטקה ונעל את הנעליים מתוצרת סלומון, ששימשו אותו באינספור מבצעים ברחבי העולם. אם היה מתהלך פה בחליפת ההסוואה הצמרירית המסורתית של צלפים, חמוש ברובה כבד, הוא היה בולט כמו אדם המשוטט בהרים בטוקסידו. אבל בבגדים של צייד, הוא היה בלתי נראה כמו בחור בבלייזר כחול בנמל תעופה. הטיפ האנונימי שהעביר למשטרה על ציידי איילים ללא רישיון מדרום לג'קסון היה אמור להעסיק את כל הפקחים באזור. ולמקרה הבלתי סביר שייתקל בנציג של הרשויות, רישיון הציד ותג האייל שבכיסו ישכנעו כל פקח שהוא בסך הכול עוד צייד שמחפש איילים ביום העמוס ביותר בעונת הציד.

הוא היה יכול לנוע בלילה לאור פנס ראש או בעזרת אמצעי ראיית לילה, ובקיצור אמר"ל, אבל העדיף להגיע לעמדה לפני החשיכה. לא היה טעם להסתכן בפציעה בשטח הקשה הזה, והוא היה להוט להתחיל. הוא חקר את הטופוגרפיה במפות ובתצלומי לוויין מאות פעמים, וגם צעד בנתיב הזה מראש לפני יומיים כדי לוודא שהשטח תואם את תצלומי האוויר.

האזור היה תלול וגבוה. כושר גופני טוב, ואפילו מצוין, בגובה פני הים לא עוזר באוויר הדליל בגובה של אלפיים וחמש מאות מטרים. הוא עצר להסדיר את הנשימה ולגמוע מים מצינורית השתייה המחוברת לרצועת הכתף. רגליו בערו, וריאותיו זעקו לחמצן. הגופייה שלו היתה ספוגת זיעה, למרות הטמפרטורה, שהיתה בסביבות עשר או חמש־עשרה מעלות, והוא פתח את רוכסן המעיל כדי להתאוורר. הוא לא מיהר, אך נע בנחישות. זאת לא היתה הפעם הראשונה שטיפס במעלה הר כדי להגיע ליעד.

עמדת התצפית שלו נותרה כפי שהשאיר אותה: גומחה קטנה בצורת פרסה שחוקה במדרון, שהיתה נגישה רק מהחזית. הסיכוי שצייד או פקח יתגנבו אליו מכיוון שעה שש היה קלוש, והוא יוכל לזהות כל מי שיתקרב מלפנים ממרחק בטוח. הנקודה השקיפה אל עיקול בכביש בין שתי גבעות תלולות, קרוב יותר לפסגת הגבעה השנייה בנסיעה לכיוון ג'קסון.

כמו במערה נטולת גג, בעמדה הוא יהיה מוסתר מעיניהם של ציידים סקרנים שיחפשו איילים אחר הצהריים ביום שלפני פתיחת העונה ובה גם יהיה מוגן מהרוח, כשהטמפרטורה תצנח אל מתחת לאפס בלילה. הוא שלף את הרובה מהנרתיק והניח את התרמיל במרחק קצר מפתח הגומחה, כדי שהקנה לא יבלוט. הרובה, מסוג אקולס לג'נד, נבנה בידי אומן מיוטה, שהרובים פרי יצירתו נמכרו בסכום של כמה משכורות טובות שלו בצי. אביו נתן לו אותו במתנה בסיום הסבב הראשון שלו אחרי 11 בספטמבר, והוא היה אחד החפצים היקרים ביותר ללבו. הוא תכנן לצוד יותר אחרי שיפרוש מהצבא וייכנס למגזר הפרטי. הרובה, וינצ'סטר מגנום בקליבר 300, היה מדויק יותר מרובי הצלפים שבהם השתמש בצבא, אף על פי ששקל פחות. במקום כוונת ציד רגילה, הוא הרכיב עליו נַייטפורס NXS, עם עדשה בקוטר 32 מילימטר והגדלה של שני מילימטרים וחצי עד עשרה מילימטרים, בדומה לעדשה שהשתמש בה במשימותיו. התרמיל שימש לו משען קדמי, וכרית ייצוב קטנה תמכה בקת. במצב שכיבה, עם תמיכה מלאה, הרובה היה יציב כאילו הונח על שולחן במטווח מקצועי. כשמכוניות וטנדרים הגיעו לפסגה ממערב, הוא ביצע ירי על יבש דרך השמשה הקדמית לעבר מושב הנהג כדי ללמוד את התזמון הנכון. לתיירים ולמקומיים שנסעו בכביש ההררי הזה באותו יום סתווי אחר הצהריים לא היה מושג שהם על הכוונת של אחד הלוחמים הקטלניים ביותר באמריקה.

כשהיה מרוצה מהעמדה, והזווית למטרה היתה מושלמת, הוא נסוג אל אחורי הגומחה ההררית והדליק את הגזייה שלו. הוא הרתיח מים והוסיף אותם למזון המיובש בהקפאה שהביא לארוחת הערב. כשהשמש שקעה מתחת לקו האופק והטמפרטורה צנחה בחדות, הוא זחל לתוך שק השינה. הוא חשב על הילדה הקטנה שלו, על תלתליה הבלונדיניים ועל הדמעות שנקוו בעיניה הכחולות, האמיצות, כשנפרדה ממנו לפני שיצא לסבב המבצעי האחרון. חצי שנה והוא יהיה בבית לתמיד, הבטיח. הוא עדיין ראה את פניה הצמודות לשמשה בנמל התעופה, למבט אחרון, כשעלה למטוס. השבועיים הראשונים בכל סבב מבצעי היו תמיד הקשים ביותר, הם והשבועיים האחרונים, כשכבר חיכה בקוצר רוח לחזור. בזכות העובדה שזאת היתה הנסיעה האחרונה שלו מעבר לים, האור בקצה המנהרה היה הפעם בהיר יותר. סוף כל סוף תסתיים השגרה הבלתי נגמרת של אימונים־סבבה מבצעי־אימונים, שהיתה מנת חלקו כלוחם בסילס במשך הרבה יותר מעשור.

הוא התכרבל בשק השינה שלו תחת מופע כוכבים עוצר נשימה, שאנשים שחיו כל חייהם בעיר לא יכולים אפילו לדמיין, ושנתו ערבה לו כפי שלא ערבה זה כמה שבועות. הוא ישן בלי להתעורר ולהבין שהסיוט הוא המציאות. בלי להושיט יד במיטה אל אישה שלא היתה שם. בלי לשמוע את הבכי השקט של בת שלעולם לא תיכנס שוב למיטתו בלילה ותבקש שיגן עליה מפני המפלצת שמתחת למיטה.

בחמש בבוקר, כשהשעון שלו צפצף, הוא כבר היה ער ובהה בקבוצת הכוכבים אוריון. ארוחת הבוקר שלו כללה לגימה מבקבוק המים וחטיף אנרגיה. הוא נכנס לעמדה מאחורי הרובה וחיכה בסבלנות שהשמש תזרח.

•••

מרקוס בויקין היה טיפוס של בוקר, כמעט כמו כל מי שעסק בפיננסים. בתחום הזה, או שאתה על הרגליים מוקדם ומתיישב ליד השולחן, או שאתה ישן והופך לארוחה. אחרי שהציץ באייפון ובדק את תחזית מזג האוויר, הוא לבש ג'ינס מעצבים, חולצת פולו ורודה של לקוסט ומעליה מעיל פליז של פטגוניה, נעל מוקסינים איטלקיים בגוון חום־אדמדם, ולסיום חבש כובע של היֶאנקיז כדי להסתיר את הקרחת מהמלצרית בת העשרים ומשהו שניסה להשכיב בימים אלה. מבחינתו, היא לא היתה שרה, הסטודנטית להנדסת הסביבה שחוסכת כסף לתואר שני, אלא "המלצרית". עד כה ניסיונותיו לא הניבו פרי, אבל היא היתה מרוששת והוא היה עשיר. במוקדם או במאוחר היא תשתכר ותמעד, והוא יהיה שם כדי לנצל את המצב. העובדה שהוא גר כל כך רחוק מג'קסון היתה חלק מהאתגר, אם כי הוא ידע שכדי לשפר את סיכוייו, ייתכן שיצטרך לשכור דירה בעיירה. הוא לקח את צרור המפתחות מהשיש במטבח ולחץ על כפתור ההתנעה מרחוק. היה קור כלבים בחוץ, והוא רצה שהרכב יהיה חמים ונעים, ולכן הפעיל את המיזוג ואת חימום המושבים, ובינתיים הכין לעצמו קפה לדרך. אחר כך פתח את דלת הבית העצומה, העשויה עץ אלון, והוציא את הטלפון כדי להעלות תמונה של זוהר הזריחה הכתום המפציע מעל ההר לפני שיאבד את אות הוויי־פיי. הקליטה הסלולרית היתה גרועה עד ג'קסון. לא באמת היה לו אכפת מהנוף. השמש תעשה את אותו הדבר מחר, אבל הוא ידע שהתמונה תגרום לחבריו בשני החופים לקנא והתענג על המחשבה. הוא נכנס לרכב ופנה במורד השביל ההררי לכיוון כביש 89, בעוד מחשבותיו נודדות למה שיגיד למלצרית כשיראה אותה.

•••

בזירת קרב שורר עומס חושי, והכאוס מוחלט, בייחוד אם אתה המפקד. רעש האש משני הצדדים מחריש אוזניים, וההדף מהיריות ומהפיצוצים מטלטל כל תא בגוף. אנשים צועקים לא מפאת פחד או פאניקה, אלא כדי לתקשר מעל המהומה. נותבים נורים פנימה, רקטות חולפות בקרבת מקום, האבק מהפיצוצים ומפגיעות הקליעים עוטף את העולם בענן מוחשי. קשר הרדיו באוזניים מוסיף לתוהו ובוהו ומצריך תגובה מודעת, מה שאומר שיתר הפעולות באותו הרגע חייבות להיות אוטומטיות. זיהוי מטרות, ירי, החלפת מחסניות: כל אלה צריכים להיעשות בצורה חלקה, כמו נהיגה, העברת הילוכים ולחיצה על דוושת הדלק ברכב תוך כדי שיחה בטלפון. כמפקד, עליך להתעלות עוד יותר מעל הסערה ולהסתכל מעבר להישרדותך האישית. עליך לכוון את האש ואת התנועה של הכוח כולו ולהתנגד לדחף לירות עם כולם. בקרב, הזמן כאילו מיטשטש ומאט תוך כדי קבלת החלטות מתמדת.

אבל הזירה כאן היתה ההפך מכאוס. דבר לא הטריד את חושיו של ריס, פרט לעצי הצפצפה הנעים בשלווה ברוח ולמנגינה המרגיעה של הטבע המתעורר לעוד יום לאורה של זריחה יפהפייה בהרים. לא היתה מערכת קשר ולא היה עם מי לתקשר. הרעש המלאכותי היחיד היה זמזום מזדמן של מכונית או טנדר על כביש האספלט. המרחק אל השקע בכביש היה בדיוק חמש מאות שבעים ואחד מטרים, ופירוש הדבר היה שהכדור יצנח יותר ממאתיים ושמונה־עשר סנטימטרים בדרכו מהקנה אל המטרה. הכוונת היתה מאופסת לתשעים מטרים, כך שיהיה עליו לפצות על ההפרש. הוא העלה את הכוונת ב־14 קליקים, 1.4 מִיל או ארבעה־עשר סנטימטרים, כדי לפצות על צניחת הקליע. הכיוון לטווח המדויק ייתר את הצורך בהגבהה ידנית. כך היה ביכולתו להניח את מרכז כוונת הצלב בדיוק על המטרה. תשתמש בכל יתרון שאתה יכול להשיג. הרוחות היו קלות בשעת הבוקר המוקדמת, וטוב שכך. חישובי רוח היו תמיד מסובכים בהרים, אפילו למקצוענים. מד הרוח הדיגיטלי שלו, הקסטרל, הראה רוח במהירות של כשלושה קמ"ש משמאלו, רוח צד מלאה שדרשה סטייה של חמישה־עשר סנטימטרים. מכיוון שהרוח היתה עלולה להשתנות בכל רגע, הוא השתמש בסימוני המרחק שעל הכוונת ולא הסתכל במרכזה, אלא שלוש עשיריות מיל ימינה ממנו.

הוא שמע את המהום הצמיגים עוד לפני שפנסי ההלוגן הכחולים הופיעו כהילה מעל הכביש כשהרכב טיפס במעלה הגבעה. המרצדס הכסופה היתה ללא ספק של בויקין. תודה לאל שהבחור הזה לא נהג באיזה טנדר פורד נפוץ. הרכב נסע ישר לכיוונו, כך שלא נדרשה הקדמה, אבל הוא נסע מהר, ולא היה לו זמן רב להתפעל מהתכנון המוצלח שלו. הוא עקב אחר היעד שלו כשירד במורד הגבעה, בדיוק כפי שעקב אחר שתי המכוניות האחרות שעברו בכביש מוקדם יותר בבוקר. הוא נשם עמוק, החזיק לרגע את האוויר בריאות ואז נשף לאט, עד שהנשימה נפסקה בטבעיות, והריאות היו ריקות מאוויר. ברגע הזה הוא היה יציב וממוקד במשימה. התנועה של כוונת הצלב האטה כמעט לכדי עצירה. גם כשמשתמשים במשען יציב, היא אף פעם לא יציבה לחלוטין כמו בסרטים. המרצדס הגיעה לקטע המישורי, והוא איבד את זווית התנועה שלה קדימה, כך שהיא נראתה כאילו נעצרה לשנייה. הוא לא ראה את הנהג, לא מהמרחק הזה ובוודאי לא באור הזה. הוא כיוון מעט ימינה ממרכז השמשה הקדמית ולחץ לאט על ההדק.

אוזניו שמעו את הירייה, אבל מוחו בקושי קלט את הצליל. הרתע היחיד היה תמונת הכוונת, שקפצה והתערפלה כשהרובה עף מעט כלפי מעלה. אף על פי שהרג אינספור אנשים בפינות נידחות של העולם, גופו עדיין הגיב בפרץ אדרנלין "של הילחם או ברח", שהיה כמו סם. הוא הרג בעבר גברים רבים בשירות המדינה, אבל הפעם כשלחץ על ההדק, הפר את הקוד החברתי המקודש ביותר. זה עתה ביצע רצח.

הכדור המונוליתי היה מסוג בארנס טריפל שוק, עשוי נחושת מוצקה וחרוץ בקצהו החלול כך שיתפצל לארבעה "עלי כותרת" בפגיעה, כמו פרח קטלני. הוא תוכנן לחדור עמוק לבשרן של חיות גדולות ועשה זאת טוב כל כך, עד שבכוחות המיוחדים אימצו אותו לשימוש במלחמה העולמית בטרור. כשפגע בשמשה הכמעט אנכית של המרצדס, עלי הכותרת נתלשו והשאירו אחריהם גליל נחושת בקוטר של פחות מסנטימטר, שעדיין נע מהר יותר מרוב הקליעים בצאתם מהקנה. הוא פגע בבויקין בגשר האף וחדר בזווית קלה כלפי מטה, כשהוא מרסק בדרכו סחוס, מוח ועצם והופך אותם לעיסה. אחר כך ניתק את החוליה הצווארית הראשונה ויצא מהעורף, כשהוא נראה כמעט כפי שנראה כשנכנס, חדר דרך משענת הראש העשויה עור וסיים את מעופו בספוג הריפוד של המושב האחורי.

בקרת השיוט של המרצדס היתה מכוונת לתשעים וחמישה קמ"ש כשמוחו של הנהג הפסיק לשדר פקודות לגופו. ידיו ורגליו רעדו והתעוותו כפי שקורה לרוב בעלי החיים ובני האדם כשהם נורים במערכת העצבים המרכזית, אבל גלגלי הרכב, בזכות ההנדסה הגרמנית, המשיכו לנוע במעלה הכביש כאילו דבר לא קרה. כשהמכונית חלפה בשאגה על פני עמדתו, ריס חשב לרגע שהחטיא. אבל כשהרכב הגיע לפסגת הגבעה, אחרי שהאיץ בשיפוע התלול, גופתו של בויקין נטתה קדימה ברתמת הבטיחות. מה שגרם להגה להסתובב בחדות שמאלה. כמו כדור שלג, התנופה קדימה, השיפוע כלפי מטה ומרכז הכובד הגבוה של הרכב יחד גרמו למרצדס להתהפך קדימה על הגלגל הימני הקדמי, לבצע סלטה באוויר ולהתרסק אל תוך התעלה התלולה שבצד הכביש. צליל ההתנגשות של המתכת והגומי באספלט ובסלעים היה מחריש אוזניים, אבל רק אדם אחד שמע אותו.

ריס חייך בפעם הראשונה זה חודשים בשעה שהוציא שקית זיפלוק מהכיס הפנימי של המעיל. מתוכה הוא שלף דף מקופל, שעליו ציור בצבעי פנדה ומצדו השני רשימת שמות. בבדל עיפרון, הוא מחק את השם הראשון מהרשימה והחזיר את הנייר למקומו, צמוד לחזה.