מדוע לא היו להן פנים

מבוא

הקשר בין ארכאולוגיה, תחום ידע שעניינו שחזור והבנת תולדות האדם בהתבסס על ממצאים העולים מן האדמה לבין הפסיכואנליזה, תחום ידע שעניינו הבנת נפש האדם על הכוחות הפועלים בה — אינו מובן מאליו. בכל זאת, קשר זה עומד בבסיסו של חיבור זה שנולד כתוצאה מן המפגש בין שני מחבריו, שאף נסיבותיו אינן מובנות מאליהן. בשנת 2019 פרסם גיא ספר שירים בשם ׳מערה׳ (לוקוס, 2019) שחלק נרחב ממנו מוקדש לפואמה בשם זה. ׳מערה׳ הוא דיאלוג פואטי ארוך בין המשורר לבין אחד מבני האדם הקדומים שנכנסו לפני כ־35,000 שנים למערת שׁוֹבֶה (Chauvet)¹ שבצרפת של ימינו, כדי לצייר על קירותיה. בדיוק בתקופה זו השתעשע רן במחשבות ראשוניות על אודות משמעותן של מערות עבור בני אדם קדומים ומקומם של ציורי המערות בתודעה האנושית הקדומה. בעקבות קריאת הפואמה פנה רן אל גיא במייל שבו הציע לו שיתוף פעולה בין ארכאולוג למשורר ואנליטיקאי, שיתוף פעולה שמטרתו לנסות להבין מזווית נוספת את ציורי המערות. המייל הזה הוביל להתכתבות מסועפת, שיתופי פעולה שונים ואף חברות, שבסופו של דבר הולידה חיבור זה. מה חיפש המשורר והאנליטיקאי במערה? ומה חיפש הארכאולוג אצל המשורר? דומה ששניהם ביקשו להבין משהו על אודות התודעה האנושית, שהציורים מהווים ביטוי ייחודי שלה ואבן דרך בהתפתחותה.

עדות לזיקה העמוקה שבין התאוריה היונגיאנית לבין הארכאולוגיה של הפרה־היסטוריה ניתן לראות בחלום מוקדם של לא אחר מאשר ק. ג. יונג עצמו (יונג, 1993). כך מתחיל החלום: "הייתי בבית שקודם לכן לא הכרתי אותו. בית בן שתי קומות. היה זה 'הבית שלי'.² מצאתי את עצמי בקומה העליונה, במקום היה מין סלון מרוהט ריהוט עתיק ועדין בסגנון רוקוקו" (שם, עמ' 154). בחלומו, סוקר יונג את הקומה העליונה, הוא ממשיך וסוקר גם את הקומה התחתונה ומבין שהיא מימי הביניים. בשלב זה מבין יונג שהוא חייב לחקור את הבית כולו, יורד אל המרתף ומגלה כי הוא נבנה בתקופה הרומית. על גבי אחת ממרצפות האבן של המרתף הוא מבחין בטבעת וכך מסתיים החלום:

כשמשכתי בטבעת, התרוממה האבן ושוב ראיתי גרם מדרגות צר בנוי מאבנים שהוביל למטה למעמקים. הוספתי לרדת ונכנסתי למערה נמוכה חצובה בסלע. הרצפה הייתה מכוסה שכבת אבק, ובאבק היו מפוזרים שברי כלים ועצמות, שנראו כשרידי תרבות פרימיטיבית. גיליתי שני שלדי אדם עתיקים מאוד, הם היו במצב התפוררות. התעוררתי (שם, עמ' 155).

אם כן, החלום מציג בפני יונג מעין תל ארכאולוגי המייצג שכבות נפשיות מתקופות הולכות ומתרחקות. השכבה הראשונה מתוארכת לתקופת ילדותו, השנייה לכמה דורות לפניו, השלישית לערש התרבות בה הוא חי והרביעית — לערש המין האנושי. בהתייחסות מאוחרת לחלום זה מספר יונג כי היה לו מקום בהבנה שהלכה ונבטה בו באותן שנים כי בלא־מודע האנושי קיימת גם שכבה לא אישית, שמקורה קדמון. ברבות הימים כינה שכבה זו 'הלא־מודע הקולקטיבי' ועוד יורחב לגביה בהמשך הספר. מאז נחלם אותו ״חלום ארכאולוגי״, עולמות המחקר הארכאולוגי, המיתולוגי וההיסטורי הפכו להיות חלק בלתי־נפרד ממתודולוגיית המחקר של יונג וממשיכי דרכו להיכרות עם שכבות העומק של נפש האדם. תחושותינו והבנותינו קרובות לאלו של יונג הצעיר — הפרה־היסטוריה מחכה לנו בתוכנו ולכן, במעמקי החפירות באתרים פרה־היסטוריים אנו פוגשים, בסופו של דבר, את עצמנו.

ספר זה נכתב כפי שמסתתים 'אבן יד'³ — אבן אחת מסתתת ומשחיזה אבן אחרת, עד שהיא הופכת הן לכלי עבודה בעל חשיבות קיומית ראשונה במעלה והן לגורם המחבר בין האדם לעולם. פעם אחזנו את הארכאולוגיה ביד ימיננו וסיתתנו באמצעותה את התאוריה האנליטית, ופעם אחרת אחזנו את התאוריה האנליטית וסיתתנו באמצעותה את הארכאולוגיה. על מנת לסתת אבן יד היה על בני האדם הקדומים ליישם את כל מה שלמדו והתנסו בו במהלך חייהם, שילוב בין מיומנויות מעשיות ליחסים עמוקים ומשמעותיים עם העולם. גם אנחנו, כל אחד מכיוונו הוא, גייסנו את כל מה שלמדנו עד כה, את אהבתנו העמוקה לנושאים בהם אנו עוסקים ואת השאיפה לפרוץ גבולות ולהרחיב את הבנתנו בתולדות תודעת האדם. אנו מקווים שיצרנו כלי חדש שיש ביכולתו להציע מבט אינטגרטיבי על ציורי מערות ופסלונים מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת. ראשית שאלנו — מדוע ציירו במערות? מדוע התפרצה התופעה לפני כ־40,000 שנים ודעכה מקץ כ־15,000 שנים? מדוע כל זה התרחש דווקא במערב אירופה בעוצמה מרשימה כל כך? על בסיס השערותינו, התכנסנו לשאלות ממוקדות עוד יותר — מדוע נעדרים כמעט לחלוטין ייצוגים אנושיים מקירות המערות? מדוע שכיחות יותר דמויות היברידיות המהוות שילוב של חיות ובני אדם? מדוע לצלמיות אנושיות רבות לא היו פנים?

1 מערת שובה — מערה שנתגלתה בשנת 1994 בדרום צרפת, ועל קירותיה מבחר גדול ונדיר באיכותו של ציורים שגילם בין 37,000 שנים לבין כ־30,000 שנים. נחשבת לאחד מאתרי ציורי המערות הפרה־היסטוריים החשובים בעולם.

2 המירכאות בהן נתונות המילים ׳הבית שלי׳ נועדו, לתפיסתנו, לסמן כי המדובר במרחב הנפשי, ולא בבית הקונקרטי שבו הוא מתגורר. מסיבה זו יונג אינו מכיר את "הבית שלו".

3 אבן יד (HANDAXE) הוא כלי אבן מסותת על פי רוב בצורת טיפה או שקד, שיוצר על ידי בני אדם קדומים המכונים בספרות 'הומו ארקטוס' במשך כשני מיליון שנים באפריקה, אסיה ואירופה. הרחבה בנושא בהמשך (תצלומים בעמ' 57).

ציורי מערות

עוד נחזור לסוגיית התודעה, אך לפני כן, נבקש לספר בקצרה על אודות ציורי המערות.

אחת התופעות המסתוריות ביותר בתולדות האדם התרחשה באירופה לפני כמה עשרות אלפי שנים. בני אדם מודרניים (המכונים גם הומו סאפיינס, "האדם הנבון"), אבות אבותינו הישירים ביותר, הגיעו זה עתה לאירופה. מדובר בקצת יותר מארבעים אלף שנים לפני זמננו. הארכאולוגיה לא מאפשרת דיוק מושלם, אבל אנו יודעים שאירופה, שהייתה מאוכלסת על ידי בני אדם ניאנדרטלים בין 400 אלף ל־40 אלף שנים לפני התקופה שלנו, קלטה מהגרים חדשים שמוצאם מאפריקה, שהם אבות אבותינו הקדמונים, לפני קצת יותר מ־40 אלף שנים. העולים החדשים הללו נדדו מאפריקה מולדתם וערש המין האנושי לפני כ־70-60 אלף שנים, עברו כפי הנראה דרך דרום הלוונט (ישראל של ימינו), שכן גולגולתו של אחד מהם שגילה כ־55 אלף שנים נמצאה במערת מנות שבגליל המערבי. בסופו של דבר הם הגיעו למערב אירופה.

אותם בני אדם מודרניים הגיעו לאירופה מצוידים בטכנולוגיות חדשניות, שונות מאלה של הניאנדרטלים, ואחת התופעות שמאפיינות את חייהם באירופה של תקופת הקרח⁴ נוגעת לייצוגים חזותיים: ציורי קיר ופסלונים. נכון, הם גם ייצרו כלים רבים מחומרים אורגניים כדוגמת עץ ועצם, הם ייצרו כלי צור מופלאים ומרשימים, הבעירו מדורות וקישטו את גופם, אך המאפיין המובהק ביותר, הדרמטי ביותר והמרשים ביותר של אותו זמן הוא הייצוגים החזותיים: ציורי המערות כמובן, ששמם יצא למרחוק, אך גם הפסלונים המרהיבים שנוצרו באותה תקופה על ידי אבות אבותינו הקדומים. ציורי המערות והפסלונים מפתיעים מאוד בעיקר משום שהם הראשונים מסוגם בהיסטוריה של האדם. נכון, היו קודם לכן פסלונים פה ושם (למשל הפסלון מברכת רם⁵ שמקדים במאות אלפי שנים את הפסלונים שבהם אנו עוסקים כאן, d’Errico, F., & Nowell, 2000; Goren-Inbar, 1986), או חריטות כאלה ואחרות (כמו חריטת ההשטאג הניאנדרטלי ממערת גורהם שבגיברלטר או גושי האוכרה החרוטים ממערת בלומבוס שבדרום אפריקה שגם הם קדומים למדי, מלפני כ־30 אלף ו־70 אלף שנים, בהתאמה, Henshilwood et al., 2009; Rodríguez-Vidal et al., 2014), אך אף אחד מממצאים אלה אינו מזכיר את ההיקף, העומק והרושם שניכר מהייצוגים החזותיים של התקופה הפלאוליתית המאוחרת,⁶ התקופה שבה נעסוק כאן (בגדול, בין 40 ל־15 אלף שנים לפני התקופה שלנו). הייצוגים החזותיים האלה מפתיעים לא רק בראשוניותם, אלא גם באיכותם ובכך שהם משקפים יכולות מדהימות של יוצריהם: היכולת לייצר צבעים, להקים פיגומים במעמקי מערות, לצייר בעלי חיים בדיוק אנטומי מרשים, ליצור אפקטים חזותיים העושים שימוש במאפיינים הפיזיים של המערות. לא בכדי זכה אחד האולמות המעוטרים במערת לאסקו שבצרפת בכינוי "הקפלה הסיסטינית הפרה־היסטורית", סוג של הומאז' לצייר הפרה־היסטורי שהיה לא פחות מוכשר ממיכלאנג'לו שצייר את סצנת יום הדין בארמון האפיפיור בוותיקן.

ציורי המערות שאליהם אנו מתייחסים בספר זה נמצאו בעיקר במערב אירופה, והריכוזים הגדולים ביותר שלהם מצויים בצרפת וספרד, בהן נתגלו עד היום כ־400 מערות מצוירות. בספרד נמצאת המערה המעוטרת "אלטמירה", שהייתה המערה הראשונה שהתגלתה ושנודעה לעולם כבר בשנת 1879, לפי קצת פחות ממאה וחמישים שנים. מערות בודדות נוספות מאותו פרק זמן נתגלו באזורים אחרים של אירופה כגון ברומניה, איטליה ואנגליה.⁷

מרבית המערות המעוטרות לא שימשו כאתרי מגורים, ונראה כי שימושן העיקרי שייך לסיבות שלשמן עיטרו את קירותיהן. באתרי המגורים, לעומת זאת, נמצאו צלמיות ופסלונים מרהיבים ומרשימים שנעשו מאבן, מעצם ומחַטּים של ממותות. לעיתים נמצאו פסלונים גם במערות. הפסלונים מרהיבים לאין שיעור, ומעידים על יכולת טכנולוגית ואמנותית מרשימה מאוד (למשל Conard, 2003; Høgh-Olesen, 2025; Soffer et al., 2000). מיוצגים בהם בני אדם והן בעלי חיים, ולעיתים גם וגם. מאז ועד היום הייצוגים החזותיים המרשימים הללו מרתקים את הציבור הרחב ואת עולם המחקר, היות ובעיני רבות ורבים הם מבשרים את הולדת התרבות המערבית המבוססת על אמנות, יצירתיות ויכולת טכנולוגית מרשימה. יש אפילו שהציעו שמדובר בדת הראשונה, בייצוגים המלמדים על תפישה דתית ואמונית בשלבים מוקדמים מאוד של תולדות האדם (למשל Clottes and Lewis-Williams, 2007).

יחד עם זאת, משמעותם של ייצוגים חזותיים אלה, ציורי המערות והפסלונים, עדיין נותרה עלומה ונסתרת מאיתנו. איננו יודעים מדוע בני התקופה שבו ונכנסו למערות חשוכות ועמוקות לשם יצירת ייצוגים חזותיים על קירות המערה, ומדוע ייצרו פסלונים מרהיבים כל כך אשר ככל הנראה נענדו על גבי הגוף או שימשו בני לוויה לבני האדם הקדומים (למשל Clottes, 2013). בהמשך, לאחר שנציג בקצרה את ההסברים המוכרים לתופעות אלה, נציע הסברים משלנו, אך נקדים ונדגיש כי אין וככל הנראה לא יהיה הסבר מקובל ומוסכם לציורים אלה.

ציורי המערות מייצגים בעיקר בעלי חיים. בעלי חיים גדולים ובינוניים, ובעיקר בעלי חיים שהיוו את מוקד התזונה האנושית באותם אזורים שבהם צוירו: ממותות, בני בקר, ביזונים, סוסים ואיילים. יחד עם זאת, אייל הצפון, שהיה מרכזי מאוד בתזונה, כמעט ואינו מיוצג ולעומת זאת מיני איילים אחרים מיוצגים יותר ממנו. אך אין מדובר בסוג של "תפריט פלאוליתי": כלומר הייצוג של בעלי החיים על הקירות לא זהה לייצוג שלהן באתרי המגורים, שבהם נמצאו שרידי עצמות בעלי החיים שנאכלו. בני התקופה אכלו בעיקר איילים וסוסים, אך גם בעלי חיים גדולים יותר כמו בני בקר, ביזונים וממותות. כלומר, קיימת התאמה חלקית בלבד בין בעלי החיים שנאכלו לבין אלה שצוירו במערות. הדגש בציור היה בעיקר על בעלי חיים גדולים, כגון ממותות, ביזונים וסוסים, בעוד בעלי החיים שניצודו ונאכלו במספרים הגדולים ביותר, איילי הצפון, כמעט ולא מיוצגים בציורים. עצמות ממותות נמצאות רק בחלק קטן מאתרי התקופה, אך ניכר שבלא מעט אתרים אכלו בשר ושומן ממותות שהובאו לשם ללא העצמות. בדיאטה הפלאוליתית בעלי חיים גדולים תרמו למאגר הקלורי תרומה גדולה הרבה יותר מאשר בעלי חיים בינוניים או קטנים (למשל Ben-Dor and Barkai, 2024). ולכן חשיבותה של החיה עבור בני האדם אינה נובעת ממספר הפרטים הניצודים, אלא מתרומתם הקלורית למאזן האנרגטי. כך שהדגש על ייצוג בעלי חיים גדולים בציורי המערות עשוי להעיד על חשיבותם התזונתית למרות שמבחינה מספרית הם לא היו בעלי החיים הניצודים ביותר. בנוסף, יש לקחת בחשבון שבעלי חיים קטנים קל יותר לשאת בשלמותם אל אתר המגורים משדות הציד, ולכן בעלי חיים אלה יהיו מיוצגים באמצעות עצמותיהם שהובאו לאתר בעוד שבעלי חיים גדולים יותר לרוב בותרו באתר הציד ואל אתר המגורים והצריכה נישאו בעיקר חלקי גוף עתירי בשר ושומן, אך על פי רוב נמנעו מנשיאת עצמות כבדות. אם כך, ציורי המערות מייצגים בהחלט את כל הרצף של בעלי חיים גדולים ובינוניים שעליהם הסתמכו בני האדם לכלכלתם, ובדרך כלל נעדרים מהם בעלי חיים קטנים אשר תרומתם לדיאטה הייתה מזערית, אך גם אותם אכלו, כמובן. אנו מוצאים באותן מערות גם ייצוגים של בעלי חיים נוספים, כדוגמת קרנף או דוב (שגם אותם אכלו בני האדם מדי פעם או באירועים מיוחדים), או בעלי חיים טורפים אחרים (שאותם אכלו לפעמים, או לפחות צדו, ובוודאות השתמשו בפרוותיהם לצרכים שונים) ולפעמים גם ציפורים (שגם אותן, בדרך כלל, גם צדו ואכלו אך גם השתמשו בנוצותיהם. גם עופות דורסים מופיעים בציורים, ואותם אולי לא אכלו אך כמובן השתמשו בנוצותיהם). בעלי חיים, כאמור, הינם דומיננטיים מאוד בייצוגים שמופיעים במערות. חשוב לציין כי בעלי החיים לא היוו רק מקור מזון עבור בני האדם הקדומים. מחקרים ארכאולוגיים ואנתרופולוגיים מציעים כי בני אדם קדומים, כמו גם חברות ילידיות בנות זמננו, ראו בבעלי החיים שותפים שווים לעולם ולצד אכילתם בני האדם העריכו אותם מאוד והתנהגו כלפיהם בצורה מכבדת (למשל Barkai, 2021). נרחיב על כך בהמשך. לצד בעלי החיים מופיעים ייצוגים גאומטריים רבים: קווים, עיגולים, נקודות וכן הלאה. הייצוגים הגאומטריים עולים, מבחינה מספרית, על ייצוגי בעלי החיים, והם פרושים על פני חלקים רבים של המערות המדוברות ומלווים, בדרך כלל, את ציורי בעלי החיים. כמו כן מופיעות במערות טביעות ידיים של בני אדם וחיקוקי אצבעות (שנעשו לרוב על ידי לחיצת האצבעות על גבי טין רך). במקרים רבים בוצעו הייצוגים תוך ניצול התוואי הטבעי של המערה לצורך התוויית מתאר בעלי החיים או לצורך יצירת אפקט מרשים במיוחד, כמו יציאה דרך מסדרון צר אל חלל עתיר בייצוגים או ציור על תקרת מסדרון צר וגבוה שמחייב שכיבה על הקרקע כדי לצפות בייצוגים. ייצוגים רבים בוצעו בקצה המערה, בחדר האחרון, אך קיימים גם ייצוגים לאורך חלל המערות ובמקומות שונים (ראו Kedar et al., 2021). ייצוגים נוספים בוצעו בגומחות קטנות בקצוות המערה, חללים קטנים היכולים בקושי להכיל אדם בודד. אפילו ממצא זה לבדו מעורר שאלות בנוגע למהותם של הציורים, שכן רבים מהם, גם כאלה שנוצרו במאמץ רב, לא נועדו להצגה בפני קהל כלשהו (לפחות לא בפני קהל בשר ודם, ועוד נרחיב רבות בדבר). ייצוגים אחרים נעשו בחללים גדולים, אפילו עצומים, דמויי קתדרלות, ואלה בהחלט ייתכן ונועדו שיצפו בהם, אולי במהלך טקסים שבוצעו במקום. במקרים רבים הייצוגים בוצעו תוך התייחסות לסדקים בקירות המערה או בהתחשב במתארם, באופן שיוצר אפקט של תנועה או התלכדות עם קיר המערה. קיימים מקרים שבהם ננעצו עצמות בעלי חיים בסדקי הקירות שעליהם נמצאו ציורי בעלי חיים. ייצוגים של צמחים או תווי נוף נעדרים כמעט לחלוטין, וכך גם ייצוגים אנושיים. כמעט אין דמויות אדם בציורי המערות, ואם הן מופיעות, כמעט תמיד יהיה זה בהקשר לבעלי חיים או בדמות היברידית, בני תערובת: חלקם אדם, חלקם חיה. לצורך המחשה נציין את הסצנה ממערת לאסקו שבצרפת ואת פסלון "איש האריה" מגרמניה (תצלומים בעמ' 58). במערת לאסקו צוירו מאות ציורים מרשימים של בעלי חיים לפני כ־17 אלף שנים, אך קיים בה רק ציור אחד של אדם. אותו ציור יחיד של אדם מציג אותו מוטל למרגלות ביזון מרשים, וראשו ראש ציפור. הביזון מצויר בפרטי פרטים באופן מרשים במיוחד, ראשו מורכן כאילו הוא נוגע־נוגח באדם, בעוד האדם מצויר בקווי מתאר בלבד. פסלון "איש האריה" שנמצא במערת הולנשטיין־שטדל בגרמניה הורכב ממאות שברים שנמצאו במהלך השנים. גובהו 31 סנטימטרים, הוא עשוי שנהב ממותה מלפני כ־40 אלף שנים והוא מתאר דמות זקופה שחציה אדם, חציה אריה. לדמות יש ראש של אריה מערות שמזכיר גם מבנה חתולי, וגוף אנושי. באותה מערה נמצאו גם פסלונים נוספים מגולפים בשנהב — רובם מייצגים בעלי חיים, מלבד פסלון אחד יוצא דופן, המתאר אישה עבת־בשר וחסרת ראש (תצלום בעמ' 60), שאליה נגיע בהמשך כשנדון בשאלת היעדר הפנים. דוגמאות מפורסמות נוספות לייצוגים אנושיים היברידיים הן סצנת ה"מכשף" ממערת "שלושת האחים" (Cave of the Trois-Frères) שבדרום מערב צרפת, בה מתואר בן כלאיים של אייל ואדם (Clottes, 2005) וסצנה נוספת במערת שובה המפורסמת, שם בחלל העמוק והחשוך ביותר של המערה מופיע ייצוג מרשים של אישה־ביזונה, שילוב של גוף אישה וגוף ביזון (Lewis-Williams, 2003) (תצלום בעמ' 59). רבים מהציורים בוצעו תוך הפגנת כישורים אמנותיים מרשימים ביותר. ניכר כי האמנים הקדומים הכירו את מושאי הציור באופן אינטימי ומפורט. חלק מהייצוגים לא יושמו בציור, אלא בחריטה או בפיסול. בחלק מהמקרים הייצוגים מופיעים באזורים בעומק המערה, אזורים קשים מאוד לגישה ומטבע הדברים גם לצפייה. ברור כי נעשה שימוש באש לצורך תאורה במערות חשוכות ועמוקות אלה, ובמערות רבות יש עדויות לשימוש בלפידים או מנורות שבער בהן שומן בעלי חיים (Kedar et al., 2021). למי שנכנס היום למערה מצויד בפנס, קשה להעריך את המיצג האור־קולי שהציף את החושים אי־שם בתקופה הפלאוליתית המאוחרת: אורות ריצדו, גיצים נפוצו לכל עבר, קולה של האש לחש־רחש במערה והפיח בה רוח חיים.

משמעות ציורי המערות נותרה, כאמור, בגדר תעלומה. התאוריות השונות שהועלו במהלך השנים לצורך הסבר תופעה זו הופרכו בזו אחר זו, ובעולם המחקר אין כיום הסכמה על אודות הסיבות שהביאו את בני האדם הקדומים במערב אירופה לעטר מערות חשוכות ועמוקות באופן מרהיב שכזה (למשל Clottes 2016; Coneky 1987; White 1992; Abadia 2015 and Morales 2013). רוב החוקרים חשים תסכול כה רב לנוכח פשר הציורים, עד שבשנים האחרונות נשמעים יותר ויותר טיעונים מפי מומחים לנושא, האומרים כי לעולם לא נדע מדוע נכנסו בני התקופה למערות וציירו על הקירות. חלקם אף טוענים שאין סיבה או טעם לשאול את השאלה הזו, מאחר ולעולם לא תימצא לה תשובה. מבחינתם, הסיבות נעלמו יחד עם בני האדם הקדומים והן נשגבות ונעלמות מאיתנו.

*המשך הפרק זמין בספר המלא* 

4 במיליון השנים האחרונות התרחשו על פני כדור הארץ מחזורים של תקופות קרחוניות ותקופות בין־קרחוניות הנובעים משינויים ביחסים בין כדור הארץ לשמש. כל מחזור נמשך כמאה אלף שנים, וכולל תקופת קרח ארוכה בת כ־80 אלף שנים ותקופה בין־קרחונית קצרה יחסית. בתקופת קרח האקלים קר ויבש ופני הים נמוכים מאוד. בתקופה בין־קרחונית האקלים חם ולח ופני הים גבוהים. בני אדם מודרנים חיו באירופה בסוף תקופת הקרח האחרונה, שהחלה לפני כ־120 אלף שנים והסתיימה לפני כ־12 אלף שנים. לפני כ־40 אלף שנים באירופה האקלים היה קיצוני מאוד, קר ויבש, ומחצית מאירופה הייתה מכוסה בקרח.

5 פסלון שזכה לשם "ונוס מברכת רם" על שם האגם שבו נמצא ברמת הגולן, שמתוארך בכמה מאות אלפי שנים לפני הפסלונים שבהם אנו עוסקים כאן. מדובר בפריט קטן מאוד שעוצב מחומר געשי. בפסלון נחרצו חריצים שייתכן ומדמים בת אדם. זהו פריט יחיד וייחודי ואין כמעט דומים לו בארץ ובעולם. לכן מקובל כי אינו מייצג מערכת סמלים משותפת ומשמעותו שנויה במחלוקת.

6 או בשמה העברי, 'תקופה האבן המאוחרת', מיוונית עתיקה — palaiós — קדום, עתיק, ו־líthos — אבן.

7 מערות מעוטרות בנות אותה תקופה נמצאו גם באיים הסמוכים לאינדונזיה וברוסיה, אך באלה לא נעסוק כאן.