מינקס

רעמסס האוול

היום הוא היום המועדף עליי בשנה כולה, והוא כבר הספיק להיהרס כיוון שאנטוני קלר נכנס כרגע כשלצידו נמצאת האישה המדהימה ביותר שראיתי מעודי.

מרוצי בלמונט סטייקס הם אחד הדברים הבודדים שעדיין מצליחים להלהיב אותי. הגשם בליל אמש הספיק בדיוק כדי לגרום לדשא להדיף ניחוח של יערות גשם והפכו את רגבי העפר לקטיפה. אני נמצא בסוויטה הנשיאותית, מקום הישיבה הטוב ביותר, וקו הסיום ממש מתחת לאף שלי.

והנה קלר פוסע פנימה עם הדבר האחד והיחיד שיכול לגרום לי להתעניין במה שהוא עושה בתא הסמוך.

הראש שלי מסתחרר. מתחת לשמלה, הגוף שלה נראה ממש כמו סוס מרוץ דוהר — כשכל השרירים שלו נמתחים ונעים מתחת לפרווה. השמלה שלה דווקא צנועה, סגורה עד לצוואר, שרוולים ארוכים. רק הקימורים של גופה הופכים אותה לשערורייתית.

הפנים שלה שונות ממה שציפיתי. יפות, כן, אבל המילה הנוספת שעולה במוחי היא רציניות. היא ממוקדת ולא מחייכת, עד שהיא קולטת שאני מביט בה. ואז הפה שלה מתעקל ומשדר משהו שאני לא מצליח לקרוא — שעשוע? בוז?

היא נכנסת לתוך התא של קלר.

אני נשאר עם משקה קר ועם הלהט של מי שנתפס בשעת מעשה כמו חובבן. אני יודע איך להתבונן בבחורה יפה ואז להפנות את המבט ולחשוב על המראה שלה במחשבות שלי. זה היה הגוף הארור ההוא, והתנועה, שגרמו לי לבהות במשך זמן רב כל כך.

"גם לבן זונה הגדול ביותר יש רגעים טובים," בריגס לוגם מהבירה שלו ומביט בגועל בקלר, שנהנה בתא הסמוך. "אבל מעצבן אותי לראות את האידיוט הזה שמח."

יש אנשים שבריגס שונא רק מפני שאני שונא אותם. במקרים מסוימים, יש לו סיבות משלו. קלר עונה על שתי ההגדרות.

הוא היה חנון מקריח קלאסי שהקים חברת סטארט־אפ. מאז הוא עבר השתלת שיער ועכשיו יש לו מאמן כושר אישי והוא מסתובב כמו תרנגול, כי החברה שלו יוצאת מחר להנפקה בבורסה.

אני רוצה לשאול את בריגס לגבי הבחורה, אבל זה יראה כאילו אני מודה שקלר עושה משהו טוב. וכרגע לא מתחשק לי אפילו לומר שאני אוהב את צבע הגרביים שלו.

במקום זה, אני אומר לבריגס, "בשנה הבאה אני רוצה לקחת את שתי הסוויטות ותדאג שהן יהיו מחוברות."

בריגס מהנהן, בתנועה שמשמעותה היא שהוא מתייק בזיכרון משימה שביקשתי ממנו לבצע. הוא לא כותב את הדברים, אבל תמיד מבצע אותם. בלי שאלות, בלי תירוצים, בריגס מספק תוצאות.

זאת הסיבה שהוא יד ימיני ואני מתכוון לכך במובן המילולי. הוא עושה את כל העבודה שאני הייתי מבצע, אילו הייתה לי יד נוספת. אני סומך עליו שיעשה למעני בדיוק את מה שאני הייתי עושה. הוא האדם היחיד שבו אני בוטח. ואם בריגס יפרוש או ימות, לא יהיה לי עוזר אחר. יהיו רק את כל האנשים האחרים שעובדים עבורי.

"הנה מגיע בוש," ממלמל בריגס.

ג'ון בוש יושב בתא שלי, אבל שמעתי שהוא מעוניין בחברתו של קלר. אני רוצה לדעת אם נחתמה עסקה.

אני רוצה לדעת על כל מה שמתרחש היום בבלמונט פארק, כשריח הכסף באוויר. כולם שקועים עמוק בהימורים, והאדרנלין גבוה רק מעצם הידיעה שמישהו הולך לגרוף את כל הקופה. יהיו כאן אלכוהול ודיבורים חסרי מעצורים... ובין אם הם יצאו מכאן נלהבים או מאוכזבים, הם לא יהיו בשליטה מלאה, וזאת תהיה ההזדמנות שלי.

אני יושב בתא המרכזי, השולחן עמוס, ובקירור נמצאים כל סוגי הבירה שמיוצרים בגרמניה. בקרוב יתחילו לזמזם סביבי כל הזבובים הרכלנים והמידע יתחיל לזרום אליי...

אבל במקום כל זה, הסוחרים שלי חומקים לתא הסמוך.

"לאן לעזאזל פניווייז הלך הרגע?" שואל בריגס.

הוא מקבל תשובה כשהוא רואה את פן חומק דרך הדלת לתא של קלר.

"אה."

בריגס הוגה את ההברה הבודדת כאילו הוא יודע בדיוק מה מתרחש.

אני נשבר.

"מי הבחורה?"

בריגס מגחך. "בלייק אבוט."

"מי זאת בלייק אבוט?"

"נערת הליווי שמקבלת את התשלום הגבוה ביותר במנהטן."

המתח שעל פניי מתרופף מעט. הידיעה שקלר הביא איתו בחורה לוהטת כזו הופכת מעט יותר נסבלת עם הידיעה שהוא היה צריך לשלם עבורה. עכשיו אני סקרן.

"מה המחיר של לילה איתה?"

בריגס מחייך. "אין דבר כזה לילה איתה. אתה צריך להיות ברשימה שלה. זה כמו חברות בקאנטרי קלאב."

זונה עם מודל עסקי. זה די מוצא חן בעיניי.

"אין מצב שהיא כל כך בררנית אם היא הכניסה את קלר."

בריגס מושך בכתפיו. "ויקרס ניסה להיכנס. הציע חמישים אלף דולר — אפילו לא קיבל שיחת טלפון."

אני משמיע נחרת בוז. "הכוס שלה מצופה זהב?"

בריגס מרים חסילון בגודל אגרוף, טובל אותו ברוטב, לוקח ביס עצום ומדבר תוך כדי לעיסה.

"אין לי מושג. היא מכריחה אותם לחתום על הסכם סודיות. אבל לוקאס לרסן אומר שהיא משנה לך את החיים. תראה את קלר — לפני שנה הוא בקושי הצליח לסגור עסקה. ועכשיו כולם מחזרים אחריו."

"קלר הוא שום דבר," אני אומר בארסיות רבה יותר מכפי שהתכוונתי.

הוא הציע לנו מניות בחברת ויזטק. אחרי שעברנו על הספרים שלו, דחינו את ההצעה. שבוע לאחר מכן מישהו הגיש תלונה נגדנו דרך האס־אי־סי. לבריגס לקח כמעט שעה כדי לוודא שזה אכן נעשה בידי הנחש הקטן והנקמני ההוא.

אין לי בעיה עם מישהו שתוקף אותי בגלוי עם גרזן. עסקים הם מלחמה. אבל אם מישהו דוקר אותי בגב, עדיף לו שלא אדע לעולם של מי היד שאחזה בסכין.

"עם מי עוד היא נפגשת?"

"זאק סימונס." לבריגס יש תשובה מוכנה. הוא יד ימיני וכלב התקיפה שלי, אבל המשימה החשובה ביותר שלו היא לעקוב אחרי כל מי שיש לו חשיבות כלשהי.

"ללרסן יש שנה מוצלחת. השנה של סימונס טובה אפילו יותר."

"כן. טוב, זה מה שאומרים — תתחיל לצאת ותהפוך להיות לוהט."

בטוח. אנשי כספים מלאים באמונות תפלות. אנחנו עובדים רק עם מספרים, אבל אין דבר שגורם יותר להיסטריה מאשר שוק המניות.

"גם דזמונד לואו ביקר אצלה — לדבריו, הסקס היה מטורף, הוא לא הפסיק לדבר על זה," מגחך בריגס. "עד שהיא העיפה אותו."

לואו הוא חתיכת חרא שחצן. המחשבה שנערת ליווי זרקה אותו גורמת לי לחייך.

"היא כבר מוצאת חן בעיניי."

"לא כדאי." בריגס מזעיף את פניו.

"למה לא?"

"כי אני יודע כמה תחרותי אתה יכול להיות."

אני נועץ בו מבט מזווית העין. "לא בגלל בחורה."

"נכון," בריגס משמיע נחרת בוז. "רק בגלל כל השאר."

אני מותח את הצוואר בניסיון להציץ לתוך התא של קלר. אני מזהה פיסה מפתה מהגב של הבחורה, מהכתף ומקצה האוזן שלה.

אני לא מאמין באמירה להיות לוהט, אבל הרעיון של סקס במודל של קאנטרי קלאב מסקרן אותי.

כשהעיניים שלי עדיין על הגב שלה, אני שואל, "יש לי את הטוב שבכל העולמות... למה לא את זה?"

"לעזאזל, לא." בריגס מניד בראשו.

"למה לא?"

"כי מה אם זה באמת כל כך טוב ולעולם לא תחווה דבר טוב כל כך שוב? לא, תעזוב את זה. אני בעד סקס של שיכורים ברגע האחרון — מהסוג שאפשר להשיג בכל רגע נתון."

כן. ללא ספק, זה חתם את העניין.

אני עובר לקצה האחר של החדר כדי לקחת בירה רייסדורף שאני לא מתכוון לשתות. מכאן יש לי שדה ראייה טוב לעבר התא הקטן יותר.

קלר באמת נראה אחרת — הראש זקוף, הכתפיים משוכות לאחור, הוא שזוף וכמעט שופע סטייל. אבל אין ספק שבלייק אבוט היא המגנט שבחדר. האנשים החשובים ביותר מתקבצים סביבה. היא משוחחת עם פרידמן, שמנהל את קרן הגידור השישית בגודלה בעיר. אני לא חושב שאי פעם ראיתי את הטורף קר הרוח הזה מחייך, אבל עכשיו הוא חושף לראווה את כל השיניים התותבות שלו וכתפיו הגרומות רוטטות מרוב צחוק.

אם היא לא תיזהר, היא עוד תגרום התקף לב ללקוח עתידי.

רק המחשבה על זה מעוררת בי בחילה.

הרעיון שהטלפיים המקומטים והזקנים של פרידמן ייגעו בגוף הקטיפתי שלה גורם לי לרצות להקיא.

חוץ מזה, זו סתם הגזמה. פרידמן לא שותה בשקיקה כל מילה שלה מפני שהוא רוצה לזיין אותה — היא באמת גורמת לו לצחוק.

אני רוצה לדעת מה היא אומרת.

אני פונה לעבר המסדרון וחולף על פני הדלת של הסוויטה הקטנה. בליל הקולות שעולה מבפנים מונע ממני לזהות מילים — אני מזהה רק את הריח של יותר מדי גברים, עם ניחוח קל של הבושם שלה. הרגליים שלי מתנודדות, כאילו אני עומד ליפול.

אני בוחן את הדרך שבה היא עומדת, את תנוחת הגוף שלה, את האצבע שתומכת קלות בלסת. החיוך האיטי, קשר העין. היא טובה במה שהיא עושה, באמת טובה.

היא לא האישה היחידה בחדר — מרים קסטרו, ראש צוות המסחר של ברידג'ווטר, נעה בתוך הקהל כמו מתנקשת מקצועית. היכולת של בלייק לשוחח גם איתה באותה קלות היא זאת שבאמת מרשימה אותי.

היא נראית כל כך רגועה וטבעית, עד שאני כמעט מפספס את רגע החולשה שלה. קלר מפריע לשיחה שלה עם קסטרו כשהוא מניח את ידו ברכושנות על החלק התחתון של גבה ולוחש משהו לתוך אוזנה. השפה העליונה שלה מתעקלת בחיוך שמיועד להסתיר הבזק של כעס.

היא מפתה ואני לא מעוניין להיות קורבן לפיתוי. זה מרגיז אותי. עם זאת, אני מרגיש שאני רוצה לנטוש את התא שלי ולהידחק פנימה, בסמוך לקלר.

איכשהו, אני מצליח להגיע עד לפתח הדלת.

היא מרימה את מבטה. עיניה פוגשות את עיניי. וזה נמשך שנייה שלמה אחת.

"אתה צריך משהו, מר האוול?" מלצר מוטרד צץ לידי.

"לא." אני חולף על פניו ומתקדם בחזרה אל שורת המסכים שצמודים לקיר. יש לי מסכים גם בתא שלי, אבל משום מה אני מעדיף פתאום את אלה.

אני קורא באיטיות את השמות שמופיעים על המסך. אסטרואיד, גולדפיינדר, הנדסום צ'אפ... עקבתי אחרי כולם בתשומת לב במהלך השנה, מתוך מחשבה שאולי אקנה סוף־סוף סוס מרוץ משלי.

השם האחרון חדש ברשימה. את פלייטליין הוסיפו הבוקר, לאחר שקובוובס נכשל בבדיקת השתן. שמעתי על זה שעה לפני סוכני ההימורים וההערכות שלי לגבי הסיכויים של הסוס היו גרועות יותר משלהם. הוא זכה רק במרוץ אחד.

אני מהמר על אסטרואיד, השני בטבלת ההימורים.

עקבים נוקשים על אריחים. אני מריח אותה שוב, ריח עשן, מושק, עם מתקתקות בלתי מורגשת כמעט. הבושם שלה מתובל כמו תה, העור שתחתיו נראה חם כמו דבש ושופע מתיקות רכה. הייתי משלם הון כדי ללכוד את הניחוח הזה בבקבוק ולהשפריץ אותו ברחבי הבית. אבל אז לא הייתי מצליח לעבוד לעולם.

אני מסתובב מתוך מחשבה שהיא התקרבה כדי לשוחח איתי. במקום זה, היא מתייצבת במרחק של שלושה מסכים ממני כדי להמר.

אני עדיין משוכנע שהיא הגיעה לכאן בשבילי.

אני ממתין עד שהיא מדפיסה את הכרטיס שלה ומסתובבת.

כשמגיע הרגע, אני מרגיש כאילו זרם של אוויר מכה בפנים שלי.

היא נראתה טוב מאחור, ונראית עוד יותר טוב מלפנים. אני לא מצליח להבחין אם העיניים שלה כחולות או ירוקות.

אף אחד מאיתנו לא אומר מילה. אנחנו רק בוחנים זה את זה.

אני מהנהן למראה הנעליים שלה, אופנתיות, מחודדות ומסוכנות.

"מפתיע שלא נתת למישהו מהאידיוטים ההם לעשות את זה עבורך."

היא מחייכת. גומת חן מופיעה ונעלמת כמו קריצת עין. "לא חשבתי שאפשר לסמוך עליהם."

הקול שלה זורם במורד גבי. היא מחזיקה את הכרטיס שלה כך שאני לא מצליח לראות באיזה סוס בחרה.

היא גבוהה, אבל אני גבוה יותר. הנשימות שלה הופכות איטיות ככל שאני מתקרב.

אני נכנס למרחב האישי שלה, אנחנו חולקים את אותו אוויר והיא נאלצת להטות את הסנטר כלפי מעלה.

העיניים שלה ירוקות, ללא ספק.

אני תולש את הכרטיס מתוך ידה.

שוב אותו הבזק של כעס — אני מתרשם מהמהירות שבה היא מסתירה אותו. אפילו כשאני מרגיז אותה בכוונה.

אני אומר, "הסיכוי של פלייטליין הוא ארבעים לאחת. מה את יודעת שאני לא?"

"הרבה דברים." היא חוטפת את הכרטיס בחזרה. "השם של בירת מרוקו. כיצד להכין ביצה עלומה מושלמת."

"מה גורם לך לחשוב שאני לא יודע להכין ביצה עלומה?"

"לא אמרתי שאתה לא יודע להכין. אמרתי שאתה לא עושה את זה בצורה מושלמת כמוני."

אני מעמיד פנים שנפגעתי. "אל תמעיטי בערכי."

היא מחייכת לעברי בלי להירתע. "חס וחלילה."

אנחנו כל כך קרובים זה לזה, עד שהמרחק בין כף היד שלי לירך שלה מזערי. אני רוצה להתחכך בה כאילו בטעות. אני חושב שהיא רוצה שאנסה. אני יודע שהעבודה שלה מחייבת אותה להתנהג כאילו היא מעוניינת — אבל כמו הכעס שלה, אני מרגיש שגם זה אמיתי. מתחת לשלווה הרגועה והיציבה מבעבע לו גל חום.

לא הצגנו את עצמנו. אני יודע מי היא, והייתי נעלב אם היא לא הייתה יודעת מי אני.

היא משלבת את זרועותיה, מטה את ראשה הצידה והעיניים שלה נעות מפניי אל החזה שלי ובחזרה למעלה. "אני שמחה לראות אותך כאן."

אני מחייך. "למה בדיוק?"

"ובכן, כפי שאתה יודע, כל המיליארדרים צריכים לקנות סוס מרוץ, מכונית מרוץ, או חללית למאדים."

"עדיין לא קניתי אף אחד מאלה."

היא זוקרת אצבע, "אבל עוד תקנה —" היא שומטת את האצבע ואומרת נחרצות, "ואני הכי אוהבת את המיליארדרים עם הסוסים."

העובדה שיש לה העדפות לגבי מיליארדרים משעשעת אותי.

"מה ההבדל?"

יש לי תאוריה משלי. אני רוצה לשמוע את שלה.

היא מונה את הסיבות עם אצבעותיה. "מיליארדרים של חלל — מגלומנים. חושבים שהם טובים מדי לכדור הארץ. מיליארדרים של פורמולה־1 — הם פסיכופתים מסוג מיוחד, שמנסים לשפר את התוצאה עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת עד שהם מוציאים אותך מדעתך. אבל בעלי סוסים —"

אני ממתין לגזר הדין, ותוהה אם היא תצליח לקרוא אותי.

"בעלי סוסים הם בעלי חלומות. ארבעים וארבעה אלף סייחים נרשמים מדי שנה — רק שישה־עשר מגיעים לבלמונט."

התאוריה שלה מוצאת חן בעיניי, אבל היא נדיבה מדי.

"הם לא בעלי חלומות. הם מהמרים. כשמכונית מרוץ מתרסקת, אתה כותב צ'ק על סך חמישה־עשר מיליון דולר וקונה מכונית חדשה. כאן אתה מסכן את העסק שלך. הסוס מועד ושובר רגל — לא רק שאתה מפסיד במרוץ, אתה מפסיד את החווה שלך. דמי ההרבעה שנדרשים תמורת סוס שמועמד לניצחון הם מיליון דולר היום. הבעלים שלו מעלה על המסלול דמי הרבעה בסך מיליון דולר רק משום שהוא צריך לשמור עליו."

"אה, אוקיי." בלייק מהנהנת בראשה בהבעה נזופה ומחייכת לעברי. "כלומר, אתה לעולם לא תקנה סוס —"

אני מחייך בחזרה. "לא אמרתי את זה."

רגע השתיקה שלאחר מכן שונה מרגע השתיקה הקודם — הפעם זה דומה לפתיחה של בקבוק יין והמתנה שמטרתה לאפשר ליין לנשום.

אני שואל אותה, "למה את פה? ואל תגידי לי קלר."

חיוך קטן ומסתיר סוד מרחף על פניה. "אני כאן מאותה סיבה שכולם פה... כדי לזהות כוכב עולה."

אני מגיב בלגלוג עדין. "את חושבת שפלייטליין הוא הכוכב האמריקאי הבא?"

הצחוק שלה מבהיר שממש לא אכפת לה מה אני חושב. "סביר להניח שלא. אבל איפה הכיף בלנצח ביחס של שלוש לאחת?"

"מינקס¹ קטנה שכמותך — הצצת במסך שלי."

"מתוחכם יותר מאשר לגנוב את הכרטיס שלך."

הראש של קלר מציץ מתוך הסוויטה. הוא רואה את בלייק מדברת איתי וממהר לעברנו.

"המרוץ עומד להתחיל."

"אני יודעת," אומרת בלייק בלי לזוז.

קלר מהנהן לעברי. "רעמסס."

"מדוע שלא תבואו לצפות מהתא שלי?" כדי להבטיח שבלייק תקבל את ההזמנה, אני חייב להציע לשניהם. "רואים משם טוב יותר את קו הסיום."

זה ממש לא מה שקלר רוצה.

"התאים די דומים," הוא ממלמל.

"לא בדיוק, אבל בערך," אני אומר וקורץ לעבר בלייק.

אני לא תמיד כזה נבזה. אבל כשאני כן מתנהג בנבזות, ההרגשה טובה.

קלר מעיף מבט לתוך הסוויטה ומבחין בבוש שניצב ליד הבופה. הוא משנה את דעתו בפתאומיות.

"בסדר, למה לא."

אין לי בעיה עם זה. אם שני אלה מתכוונים לסגור עסקה, הם יצטרכו לעשות את זה כשהם יושבים לידי. בעצם... שני מושבים ממני. אני מושיב את בלייק לידי.

בריגס עומד ליד גיגית הבירה ומניד בראשו באיטיות לעברי. אני מתעלם ממנו בקלות, כי המראה של בלייק מלבב הרבה יותר.

השיער שלה ארוך, שחור וחלק, אבל לא מבריק. הוא כל כך לא מבריק, עד שנראה כמעט כמו חלל ריק, כמו חור ששואב אותך לתוכו. כשהוא מתחכך בגב כף ידי, הזרוע שלי רוטטת כולה. הציפורניים שלה לא צבועות, אבל הן מטופחות וחדות. ואני רוצה שהן ישרטו את הגב שלי.

כשהיא זזה, הברך שלה נצמדת לברך שלי. רק שכבת עץ דקה מפרידה בינינו.

הזין שלי הולך ומתקשה. עד כדי כך, שבעוד דקה אנשים יתחילו לשים לב — במיוחד בלייק. בכל פעם שהיא מצמידה את הברך שלה אליי, הוא גדל ומתקשה מעט יותר. אני לא חושב שזה קרה לי מאז התיכון. זה יכול להיות משעשע — למעט העובדה שאני לא ממש מסוגל לעצור את זה.

אני יכול לקום ולהתרחק ממנה, אבל אני ממש לא מתכוון לעשות את זה.

העיניים שלה ממוקדות בשערים, שם מרוכזים שנים־עשר הסוסים. פלייטליין נמצא במסלול הקיצוני, המיקום הגרוע ביותר.

השערים נפתחים והסוסים מסתערים קדימה, שניים מהם מחליקים ומפגרים אחרי האחרים כבר מההתחלה. פלייטליין חותך בחדות ומתמקם במסלול הפנימי. הרוכב שלו אגרסיבי וחותר קדימה בין שאר הסוסים. כשהסוס מגיע לגדר, הוא דוהר כמו רכבת משא, הפרסות שלו הולמות ומעלות ענני אבק.

הפתיחה של אסטרואיד טובה. הוא נלחם על ההובלה עם גולדפיינדר, המועמד לניצחון. אני צריך לעקוב אחרי הסוס שלי, אבל לא יכול להפסיק להסתכל על פלייטליין שמתקדם באיטיות לאורך הגדר.

וגם לא על בלייק. היא רוכנת במושב שלה, כמעט לא נושמת, כפות ידיה מונחות על הפה שלה.

הסוסים כבר משולהבים. מרוץ הסוסים של בלמונט סטייקס מכונה מבחן של אלופים. זהו מסלול העפר הארוך ביותר בצפון אמריקה וכולל הקפה של שני קילומטרים. לפעמים הסוסים דוהרים מהר כל כך בהתחלה, שהם נאלצים להגיע אל קו הסיום בהליכה.

פלייטליין לא מאט — הממזר מגביר מהירות. הוא סוס גדול בעל חזה רחב. אילו הייתי רואה תמונה שלו לפני המרוץ, אולי הייתי משנה את ההימור שלי.

אסטרואיד וגולדפיינדר עדיין מובילים, עם יתרון ברור על כל הסוסים האחרים.

פלייטליין מפלס את דרכו למקום השלישי. הוא מצמצם את הפער בינו ובין הסוסים המובילים ונמצא בקו אחד עם העקבים שלהם.

"מה לעזאזל —" נאנק בריגס.

התא מלא בצעקות ובצהלות, איומים חסרי רסן וקריאות עידוד. מהכיוון של בלייק לא נשמעת אפילו לחישה. אני לא בטוח שהיא בכלל נושמת.

הרוכב של פלייטליין רוכן עם כל הגוף וכמעט לוחש לתוך אוזנו של הסוס. הוא שועט קדימה וחולף היישר בתוך הרווח שבין צוואריהם המתוחים של אסטרואיד וגולדפיינדר. הוא חוצה את קו הסיום ביתרון ברור.

בלייק זכתה כרגע בשמונה מאות אלף דולרים.

אני מצפה שהיא תצעק או אפילו תתעלף.

אבל אני לא רואה הלם. אפילו לא התרגשות.

פניה זוהרות בשביעות רצון טהורה.

ועכשיו אני מגורה, אבל גם מלא חשדות.

כשהרוכב מסיר את הקסדה שלו, מתברר שזו רוכבת. הם כולם כל כך קטנים ושריריים, עד שקשה לדעת. היא מחייכת חיוך רחב כשהמארגנים מניחים את השמיכה הלבנה על גב הסוס שלה.

בריגס מעוצבן. הוא הימר על מאה אלף דולר שגולדפיינדר יגיע למקום הראשון או השני.

"יותר גרוע לפספס במקום אחד מאשר להגיע אחרון."

"לא נכון," אומר פניווייז בעגמומיות. הסוס שלו הגיע אחרון.

אני לא יכול להפסיק להסתכל על בלייק, מנסה להבין מה בדיוק קורה פה. היא מחייכת בשלווה כשכולם מברכים אותה.

"על כמה הימרת?" שואל קלר.

"אלפיים." היא משקרת בקלות.

יש מגוון סיבות שבגללן לא מספרים ללקוח שזכית זה עתה בשמונה מאות אלף דולר. יש לי תחושה שאלה לא הסיבות של בלייק.

כששואלים אותי מה אני עושה, אני אומר השקעות, אבל זה לא באמת מדויק. מה שאני עושה זה ללקט מידע ולהחליט מה המשמעות שלו.

אני צופה בבלייק במשך הערב כולו.

הדברים לא ממש מסתדרים.

קלר שוב מניח את הזרוע שלו על המותניים שלה, בהתרסת בעלות. היא מניחה לו לעשות זאת.

לראות את שניהם יחד שוב לא סתם מרגיז אותי. הוא בלתי נסבל.

"תודה על התצפית," קלר אומר לי, ונראה קצת יותר מדי שמח.

בלייק מושיטה את ידה. כף היד שלי מכסה את כף ידה בשלמותה.

זו הפעם הראשונה שהעור שלי נוגע בשלה. היא מרגישה בדיוק כפי שהיא נראית, כמו סוג של חיה חלקה ושופעת חום. רכה מאוד עם פלומת שיער מוזהבת וכמעט בלתי מורגשת על החלק האחורי של זרועותיה.

"שמחתי לפגוש אותך," אומרת בלייק, כאילו זה כל מה שעשינו.

"נדבר יותר מאוחר," קלר אומר לבוש, ונשמע כאילו הם כבר דיברו.

לא עקבתי אחרי השיחה שלהם, אפילו לא בחצי אוזן.

זו בדיוק הסטירה המעוררת שהייתי זקוק לה. אני לא עושה טעויות.

אני מפנה את הגב לבלייק ולא מביט בה כשהיא מתרחקת. ייתכן שזו ההקרבה העצמית המשמעותית ביותר שעשיתי אי פעם.

במקום זה, אני עוצר את בוש. בתוך עשר דקות, הוא מזמר אודות העסקה שלו עם קלר ובתוך עשרים דקות נוספות, הוא מסכים לצאת ממנה.

אם זה תלוי בי, קלר לא יקבל את החלק שלו ברווחים.

"כמה זה יעלה לנו?" בריגס שואל אחרי שבוש עוזב.

"פחות ממה שתעלה לנו מכירה בשורט² של המניה."

"זה אגרסיבי. ונקמני."

"שני הדברים המועדפים עליך."

בריגס מחייך. "אני שמח שחזרת לעניינים."

"חזרתי. במאת האחוזים. רק ש —"

בריגס נאנח ומעביר את היד שלו על פניו.

"ראית פעם מישהו חוגג בצורה כזו אחרי זכייה של ארבעים לאחת?"

בריגס מושך בכתפיו. "דזמונד קורא לה זונה בת מזל."

משהו מתחיל לבעור בתוכי.

זה לא מוצא חן בעיניי. לא מוצא חן בעיניי שגם אני קראתי לה קודם זונה, בתוך ראשי. כשדיברנו, המילה הזאת כלל לא התאימה לה.

"בת מזל?" אני אומר בבוז. "זה היה משחק מכור. אני רוצה שתגלה עליה כל מה שאפשר."

בריגס נראה כאילו הוא מחשב בזהירות את מה שאמרתי. זה לוקח הרבה זמן.

לבסוף, הוא משמיע את האנחה הקטנה שלו.

"אין בעיה, בוס."

הערות

1 כינוי למישהי שמצליחה להשיג את שלה בעזרת קסם אישי, חוצפה או פלרטוט.

2 מהלך שבו מהמרים שמחיר של מניה ירד, ומרוויחים אם זה באמת קורה.