הליקון 142 - המולת המלחמה העירה אותי

נורית זרחי

חיים

עַל הַחַיִּים לְהַצִּיעַ

לָנוּ חֹמֶר לְשַׂחֵק בּוֹ

מִלְּבַד פַּחַד, לְהִזָּהֵר

שֶׁלֹּא לְפוֹצֵץ אֶת הַנִּדְמֶה כְּמוֹ

יְלָדִים שֶׁמְּנַפְּחִים בָּלוֹן.

עַד כֹּה סִיַּעְתִּי לָהֶם,

לַשְׁתִּי בִּבְצֵק הַיּוֹמְיוֹם

שֶׁתִּהְיֶה לִי כִּכַּר חֲלוֹמוֹת

שֶׁיִּהְיוּ לִי פֵּרוּרִים

לְהַצִּיעַ לְרַעֲיוֹן הַהִתְקַדְּמוּת,

לְפַזֵּר לָעוֹרְבִים, לַצּוֹצָלוֹת, לְלֹא מִבְחַן

עֵרוּת, הָעִקָּר שֶׁהָרְגָעִים

יֵהָפְכוּ לְשָׁעוֹת אוֹ לְהֵפֶךְ,

שֶׁלֹּא יַעֲלוּ בְּעָשָׁן כְּמוֹ יַלְדֵי הַמַּיִם

כְּשֶׁנִּקּוּ אֶת הָאֲרֻבּוֹת בְּשִׂמְלָתָם

הָרְטֻבָּה מִמֵּימֵי הַלֶּתֶה. חַיִּים

אֲנִי מַזְהִירָה אֶתְכֶם עוֹד טֶרֶם נְטִיתֶם

אֶת אָהָלְכֶם הָאַחֲרוֹן

בִּדְקוּ אֶת כֹּבֶד מִשְׁקַלְכֶם

אַתֶּם מְבִינִים אֶת פֵּשֶׁר

הַמִּלָּה דַּי?

וחזור

הָעֵצִים שֶׁהִתְפַּתְּלוּ לִגְדֹּל

מַחְזִיקִים אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינֵינוּ

שֶׁלֹּא יֵעָצְמוּ מִלִּרְאוֹת אֵיךְ

הַהִיסְטוֹרְיָה עוֹקֶבֶת אַחַר פִּשְׁעֵנוּ -

הַחַיִּים. תִּרְאֶה אֵיךְ הִיא חוֹזֶרֶת

לְרֹאשָׁהּ כֶּתֶר עַתִּיק שֶׁל

מַלְכוּת וְדִין. זֶה רַק נִדְמֶה

שֶׁיֵּשׁ לָנוּ חַיִּים פְּרָטִיִּים. בְּעֶצֶם

כֻּלָּנוּ נִדּוֹנִים לַסִּמּוּן הַמֻּטְבָּע

עַל פֶּרֶק יָדֵנוּ, זֶה הַנִּמְחָק

וְצָץ מֵחָדָשׁ בָּעוֹר. וּכְמוֹ זָנָב שֶׁנִּכְרַת,

אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לְנַתֵּר וְלִקְפֹּץ,

לְשַׁחְזֵר אֶת לְטָאַת הַנֶּצַח.

מה שנעשה והציפורים

מֵעֵבֶר לַסַּמְבַּטְיוֹן, בַּמּוּבָן,

צִפֳּרֵי מַיִם בָּנוּ קֵן, מַחְבַּר

עָלִים נוֹצִיִּים, שִׁכְבַת יוֹם

עַל יוֹם. לְפֶתַע נוֹרְתָה אֶבֶן מִן

הַמּוּבָן עַצְמוֹ יָשָׁר אֶל

חֲלַל הַפֶּה הַשָּׁחֹר,

נִגְזַר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.

הַבֵּיצִים הַזְּעִירוֹת, אִם הָיוּ,

מָחֲקוּ אֶת הֶעָתִיד

מִמַּעֲרֶכֶת הַזְּמַן. גַּם

הַפְּעָלִים נִמְחֲקוּ. צָרִיךְ

הָיָה שָׁם מִי שֶׁיַּזְכִּיר

שֶׁהַפֵּשֶׁר אֵינוֹ אֶלָּא מַנְדָּט

שָׁלוּחַ מִטַּעַם תְּהוֹם.

גנומים

הוֹפּ הוֹפּ הִנֵּה אֲנַחְנוּ,

גְּדוּד פִּטְרִיּוֹת, יוֹם אֶחָד וְאֵינֶנּוּ.

קוֹמָתֵנוּ נְמוּכָה, קְצָרָה מִן הַלֶּקַח,

גְּמוּדָה מִן הַלֹּא יִתָּכֵן,

אֲנַחְנוּ כּוֹבְשׁוֹת הָאָרֶץ, רְדוּמוֹת קֶבַע עַל הַמִּשְׁמֶרֶת,

גְּזוּרוֹת כְּמַצְנְחִים אֲבָל נְטוּלוֹת רְחִיפָה,

בּוֹקְעוֹת בְּשָׂפָה שְׁתוּקָה כְּמֶדוּזוֹת. עַל שְׂפָתֵינוּ

פֵּרוּרֵי אֲדָמָה חַמִּים כְּזִכְרוֹנוֹת.

בְּאִינְטֶלֶקְט וֶגֶטָטִיבִי, אֲנַחְנוּ

נְטוּלוֹת מוּדָעוּת, לְלֹא דִּבּוּר אוֹ דֵּעָה.

הוֹפּ הוֹפּ, אֲנַחְנוּ הָאוֹרְפֵיאוֹת,

לְלֹא כָּל מוֹמֶנְט טְרָגִי, מֵעֵבֶר לְצַעַר הָעוֹלָם.

עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת, לְלֹא עֵינַיִם.

אֲנַחְנוּ מַצִּיעוֹת לָכֶם, שֶׁלֹּא כְּמוֹ בָּעוֹלָם הַקְּלָאסִי,

אַל תֵּדְעוּ אֶת אֵין עַצְמְכֶם, נוּחוּ.

צוואה 2

לְנֹכַח הַזְּמַנִּים אָמִיר אֶת דַּעֲתִי בְּדַת הַיָּקִינְתוֹן, דַּת פִּקְעֵי הָאָבִיב וְהַצִּבְעוֹנִים.

אַזְמִין גַּם אֶת סְטִיבֶנְס, שֶׁתָּלָה עֵין עוֹרֵב בֵּין הֶהָרִים.

שֶׁיִּתְקָרְבוּ שְׁלֹשֶת אוֹרְחַי:

בַּמְבָּה, תְּלוּשַׁת צַוָּאר, וּבָאָה.

כְּמָרִים בִּגְלִימָה שְׁחֹרָה שֶׁיָּעִירוּ בַּחֲרִיקַת קוֹל אֶת הַמַּאֲמִינִים מִמִּסְגַּד הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי.

יַאֲזִין הַיָּם וְלֹא יִסּוֹג.

יֵקַל לַדּוֹלְפִינִים כְּמוֹ לַעֲנָנִים רְצוּעֵי מִגְדָּלִים הַמְהַבְהֲבִים לְעֶבְרִי בְּסָגֹל דִּמְדּוּמִי -

וְהַנַּעֲרָה עָדִית שֶׁחָלְפָה פֹּה, צְלוּלַת זִכָּרוֹן

חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹת הַדָּת,

חִידַת הַיָּקִינְתוֹן וְהָעוֹרֵב.