טאבולה ראסה - מתוך תקלה בקצה הגלקסיה

פרה עצובה

ל־א' היה חלום חוזר. הוא חלם אותו כמעט בכל לילה, אבל בבקרים, כשגודמן או אחת המדריכות היו מעירים אותו ושואלים אותו אם הוא זוכר מה חלם, הוא תמיד מיהר לומר שלא. וזה לא שהחלום היה מפחיד או מביך, סתם חלום טיפשי שבו הוא עומד על גבעה ירוקה ליד כן ציור ומצייר בצבעי מים את הנוף הפסטורלי שנשקף ממנה. הנוף בחלום היה עוצר נשימה, ומכיוון ש־א' הגיע למוסד כתינוק, הגבעה הירוקה היתה כנראה מקום דמיוני שהמציא או מקום אמיתי שנחשף אליו באיזו מצגת באחד השיעורים. הדבר היחיד שמנע מהחלום להיות נעים לגמרי היה פרה אחת ענקית עם עיניים אנושיות שתמיד ליחכה עשב ממש ליד כן הציור של א'. היה בפרה הזאת משהו מטריד ומקומם: הריר שנטף מפיה, המבט העצוב שתקעה ב־א' והכתמים השחורים על גבה, שנראו פחות כמו כתמים ויותר כמו מפת העולם. ובכל הפעמים ש־א' חלם את החלום הזה התעוררו בו תחושות זהות — רוגע שהופך לתסכול שהופך לזעם שמיד אחר כך הופך לחמלה. בחלום הוא אף פעם לא פגע בפרה, אף פעם, אבל הוא תמיד רצה.