חיסונים- הצד השני

מבוא

בשל הנושא הנפיץ של הספר, עליי לפתוח בהצהרת ״הסרת אחריות״, אבל הפעם יש לה משמעות רחבה.

אני לא רופא!!

אפשר שתשאלו — איך אדם ללא הכשרה רפואית יכול לכתוב ספר על חיסונים?

יש לכך כמה תשובות.

הכרך הראשון מתאר את ההיסטוריה והפוליטיקה של עולם החיסונים, מגפות שהיו במאה השנים האחרונות, ניגודי ענינים בעולם הרפואה בכלל ובעולם החיסונים בפרט, אירועים הקשורים בבטיחות חיסונים שקרו בארצות שונות, וכן היבטים מוסריים, חברתיים, משפטיים ותרבותיים של עולם החיסונים.

כדי לכתוב על כל אלו לא צריך להיות רופא!

אבל גם המידע שקיים בכרך השני העוסק בסקירה של היעילות והבטיחות של כל חיסון מחיסוני השגרה, איננו נחלתם של רופאים בלבד. המידע קיים בעיתונות המדעית, בפרוטוקולים של ועדות ממשלתיות ובמסמכים רשמיים אחרים, וכל אחד שמצוי בחומר מדעי יכול לקרוא ולנתח אותו, ואילו אני בסך הכל אספתי את המידע, מיינתי וניסחתי כך שגם מי שאין לו זמן להגיע לכל פינה ברשת יוכל ללמוד ולהשכיל בנושא.

כדאי לזכור שרופאים אינם יודעים הרבה על חיסונים, וגם לא על המחלות נגדן קיימים החיסונים. המחלות הללו הפכו לנדירות מאד (חלק בשל מדיניות החיסונים וחלק ללא שום קשר אליהם), וחומרתן הועצמה באופן מכוון על-ידי הממסד לאחר שפותחו חיסונים נגדן. לכן הרופאים מאמינים לנרטיב הממסדי הזה מבלי לבדוק את העובדות לאשורן, וממליצים מעומק לבם ומתוקף הכשרתם ומקצועיותם להשתמש בחיסונים.

מעבר לכך, מי שנותן את החיסון בפועל לילדים ולתינוקות אינם רופאים אלא אחיות טיפת-חלב במקרה הטוב, או אחיות העובדות אצל קבלני-משנה המספקים שירותי חיסון בבתי הספר במקרה הפחות טוב. הרופאים עצמם לומדים מעט מאד על חיסונים בבית הספר לרפואה, ומתמקדים בתוכנית החיסונים המומלצת בלבד. לא מלמדים אותם כלל על הנזקים הבריאותיים (״תופעות לוואי״) של החיסונים, משום שעל פי השקפת הממסד הרפואי תופעות אלו נדירות מאד, ואלו שנפוצות מסתכמות באדמומיות באזור הזריקה ואולי חום נמוך למשך יום יומיים ממועד ההזרקה. בשל המחקרים הקליניים המוגבלים, שהתבצעו ללא קבוצות ביקורת המקבלות פלצבו אמיתי, אי אפשר לדעת מהם הנזקים הבריאותיים של החיסונים, ולכן כל תופעה שמופיעה בשעות או בימים שלאחר מתן החיסון, לא נחשבת כ״פגיעת חיסונים״, והרופאים תמיד יחפשו סיבות אחרות להופעתה.

יתרה מכך!

גם אילו היה קיים רופא שאיננו מסכים ב-100% ל״קונצנזוס הרפואי״ לפיו ״חיסונים הם תמיד הכרחיים, יעילים ובטוחים״ (ובטוח שיש גם כאלו), רופא כזה עלול להיחשב כ״מתנגד חיסונים״ ובעיקר כאיש מקצוע הפוגע ב״מעמד החיסונים״ ומסכן את מטופליו ואנשים בסביבתם. משרד הבריאות דואג בשנים האחרונות להזמין לשימוע ולאיים בביטול רישיון הרפואה את אלו שבכל-זאת פועלים נגד הזרם המרכזי, ועושה זאת באופן גלוי לכל שאר הרופאים — ראו הוזהרתם!

היות שאני לא רופא, ואין לי שום תפקיד רשמי בתחום, אינני חושש מאימתה של המערכת. מעולם לא המלצתי לזולתי המלצות רפואיות או בריאותיות (גם לא חינוכיות או דתיות), משום שאני מאמין שאת הבחירות החשובות בחיים אדם צריך לעשות בעצמו, והורים — על אחת כמה וכמה. נכון, צריך ללמוד ולהבין במה מדובר, אבל את זה באמת כל אחד יכול.

ועכשיו גם קוראי ספר זה!

***

כיום, כאשר זוג רוצה למסד את הזוגיות שלו ולהקים משפחה, מותר לו לבחור הכל! אם להתחתן עם בן המין השני או עם בן מינו, אם בכלל להתחתן (או להישאר ״ידוע בציבור״ למשל), כמה ילדים לעשות (אם בכלל), האם לבצע את כל בדיקות ההריון או רק חלק (או בכלל לא), האם ללדת בבית או בחדר-לידה טבעי בבית חולים, ואפילו, רחמנא ליצלן, האם למול את הבן או להשאירו שלם1. אבל בתחום אחד בלבד אין שום לגיטימציה לבחירה — חיסונים. כי חיסונים, יאמרו לכם הרופאים ואנשי המדע (ואפילו השכנים וההורים בגן של ילדיכם) הוא נושא כל-כך מסובך, שרק אימונולוגים מומחים שיושבים במגדל השן של משרד הבריאות יכולים להבין, ולכן כל חיסון שהוחלט עליו בעשרות השנים האחרונות חייב להינתן במועד שנקבע, וזה כולל עד גיל שנתיים בלבד (נכון לכתיבת שורות אלו) 23 מנות של 7 חיסונים שונים, ב-8 זריקות נפרדות!

האם יש הצדקה כלשהיא שחיסונים לא יעמדו לבחירה? האם ״הסכמה מדעת״ רלבנטית לכל פרוצדורה רפואית (כולל ניתוח לב פתוח) אבל לא לעשרות זריקות שילדיכם מקבלים מהרגע שהם נולדים? והאם בכך שאתם שואלים שאלות ומבררים, ומחליטים אולי לוותר על חיסון זה או לדחות חיסון אחר, אתם הופכים ל״מתנגדי-חיסונים״ המסכנים את ילדיכם או את הילדים בגן שלהם, והופכים לאויבי החברה?

חשוב לזכור שוב שמדובר בפרוצדורה רפואית, ובדיוק כמו כל טיפול רפואי, פשוט או מסובך, חובה להגיע אליו מוכנים ולהבין את השיקולים הרפואיים, אחרת יש חשש ששיקולים לא רלוונטיים (כלכליים, פרסונלים, תרבותיים) ישפיעו על החלטות הצוות הרפואי. זה קורה עם תרופות, ניתוחים וטיפולים אחרים, וזה קורה בוודאי גם עם חיסונים. תוכנית ״המקור״ הציגה בסוף דצמבר 2018 את סיפור התמודדותו של האלוף במיל’ גיורא איילנד עם מחלת הסרטן ומלחמתו במערכת הרפואית. וכך ניסח זאת איילנד:

אל תלך לרופא בלי שלמדת את הנושא הכי טוב שאתה יכול ללמוד. אל תלך לרופא בתור תם שאומר ‘אני לא יודע כלום, אתה הרופא, תספר לי’. תבוא בתור אחד שיודע!

יש לא מעט שאלות שאנשים צריכים לשאול את עצמם, לפני שהם מחליטים מה עמדתם בנושא החיסונים:

האם באמת כל החיסונים הכרחיים ויעילים? האם באמת כל החיסונים בטוחים ואיך מנטרים את הנזקים הבריאותיים שלהם? האם אנשים שאינם מחוסנים באמת מסכנים את סביבתם? מהי השפעתן של חברות התרופות על מדיניות החיסונים? איך פועלים הגופים הרגולטורים המאשרים או ממליצים על החיסונים כמו ה-FDA וה-CDC בארה״ב ומקביליהם בישראל? האם הרופאים והאחיות מצויים בחומר ויודעים את עבודתם בבואם לחסן את ילדיכם? מה מקומו של הציבור בסוגיה, ומדוע גבר לאחרונה הלחץ החברתי על אלו שנמנעים מלחסן על פי מדיניות משרד הבריאות?

בספר אנסה לענות על השאלות הנ״ל, וכמובן על שאלות נוספות, אבל לפני שאתאר את עולם החיסונים, מההיבט הפוליטי, המדעי, ההיסטורי, החברתי והמוסרי, ונבחן את הפתרונות שמציע לנו הממסד הבריאותי, חשוב להבין היכן בדיוק אנו עומדים בנוגע להבנה של האדם את מערכת החיסון.

כך מתאר זאת ד״ר גארי פאת’מן, פרופסור אמריטוס לאימונולוגיה וראומטולוגיה מבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד:

מערכת החיסון נותרה קופסה שחורה... היא מסובכת בטירוף, מורכבת מלפחות 15 סוגי תאים שונים אשר מפרישים עשרות מולקולות שונות אל תוך הדם, כדי לתקשר אלו עם אלו ולהילחם [בפתוגנים פולשים]. בתוך כל אחד מתאים אלו יושבים עשרות אלפי גנים אשר פעילותם יכולה להיות מושפעת מגיל, תרגילי התעמלות, זיהומים, מצב חיסוני, תזונה, מתח ועוד גורמים רבים... זוהי מכונה שפועלת עם כמות איומה של חלקים נעים. ואנחנו לא יודעים מה רוב החלקים עושים, או אמורים לעשות....

למרות מערכת החיסון המסובכת והשוני הגנטי הגדול בין בני האדם, מציג השלטון את החיסונים כ״פתרון קסם״ המתאים לכולם, ומפחיד אותנו בחומרתן של המחלות, ומצד שני מהלל ללא סייג את בטיחותם ויעילותם של החיסונים, עד כדי כך שמי שמוותר עליהם נחשב כ״מכחיש מדע״ וכקונספירטור, ובעיקר כ״סכנה לציבור״.

אני מניח שאחת השאלות שתופנה אליי ביחס לכתוב בספר תהיה ״מֵאַיִן לקחת את המידע?״ ו״האם בחרת להציג רק את המאמרים שהיו נוחים לך?״

התשובה לשאלה הראשונה מוצגת ברשימת המקורות של הספר, המונה יותר מ-70 ספרים וכ-3,500 מקורות, רובם הגדול מחקרים מדעיים, ואילו לגבי התשובה לשאלה השנייה, התשובה היא: ״בוודאי שעשיתי צ’רי פיקינג!!״

כאשר עושים חיפוש בספרייה הרפואית הלאומית של ארה״ב PubMed על המילה Vaccine, מקבלים קרוב לחצי מיליון תוצאות. אם-כך ברור שהייתי צריך לבחור את המחקרים שהתאימו לנרטיב שאני מעוניין להציג. בדיוק כך עושה הממסד הרפואי בכל מקום בעולם — מציג את המחקרים התומכים בהשקפה שהוא רוצה לקדם. כך עושים ה-CDC, ה-FDA, וה-NIH. כך גם עושה משרד הבריאות הישראלי, אם וכאשר הוא מפנה את קוראיו למחקרים מדעיים, משום שכמעט תמיד לא מצורפת למידע המוצג לציבור רשימת מאמרים מדעיים, והקוראים אמורים לסמוך על המומחים שהם אכן מבססים את החלטותיהם על מדע אמין ואמיתי. עובדה זו תומכת בנרטיב הרשמי המוצג לציבור — ״הנושא מסובך ומורכב, ורק מומחים בתחום יכולים להבינו״.

נרטיב זה מתעלם מהנתונים הידועים כבר זמן רב — העיתונים המדעיים מפרסמים בעיקר את המחקרים התומכים באינטרסים המסחריים של חברות התרופות, והיות שרוב המחקר המדעי ממומן על-ידי חברות מסחריות, קיימת הטיה מובנית במחקרים אלו. אפשר להתרשם מכך לאורך כל הספר.

הד לעובדה זו נמצא בכמעט כל מאמר מדעי שתוצאותיו עשויות לשחוק מעט את הנרטיב המוחלט ״יעילים ובטוחים״; במאמרים כאלו אפשר יהיה למצוא, בדרך כלל בתקציר או במסקנות, משפט המהלל את החיסונים אשר ״הצילו מיליוני אנשים״ והם ״אחת ההמצאות החשובות ביותר במאה השנים האחרונות״. כנראה שללא הצהרה כזו המאמר לא יתקבל לפרסום.

כל זאת משום שלחיסונים יש מעמד של ״דת״, וחשוב לשמור על ״מעמד החיסונים״, משום שהורים לא אחראים עלולים לקחת את גורלם בכפם ולפעול בניגוד להמלצות הרשמיות של תוכנית החיסונים המומלצת, דבר שעלול לפגום ביעילות כל מדיניות החיסונים (חסינות העדר), ולגרום להתפרצויות ולפגיעה באנשים בעלי מערכת חיסון מוחלשת.

אנשים אלו נקראים על-ידי הממסד והתקשורת ״מתנגדי חיסונים״, אבל רוב נמנעי החיסונים אינם ״אקטיביסטים״. הם ״הושלכו״ למקום זה בשל פגיעה מחיסונים שלהם או של ילדיהם, ונאלצו להפוך ל״מומחי חיסונים״ או לכל הפחות ל״הססני חיסונים״, בדיוק כמוני. הטענות המופרכות כאילו אנו ״פוגעים בתינוקות שאינם מחוסנים או בחלשי-מערכת-חיסון״ הן טענות מופרכות ומקוממות. איזה הורה יסכים לחסן את ילדיו לאחר שנוכח במו-עיניו שהחיסונים אינם בטוחים לכולם? איזה הורה יסכים לסכן את ילדיו כדי ״להגן״ לכאורה על אנשים אחרים שהוא איננו מכיר?

יש כאן ציפייה לא מציאותית של ״ערבות הדדית״ מזויפת, שהפכה בתקופת הקורונה למלחמת אחים מיותרת ומסוכנת, ולקרעים בתוך המשפחה ובמקומות העבודה בין בעלי תו ירוק לבין נמנעי ה״חיסון״. יתכן שהממסד מעוניין בקיטוב זה, אם לשפוט מדבריו של ראש הממשלה דאז נפתלי בנט במהלך ישיבת הממשלה בחודש ספטמבר 2021, כאשר אמר: ״אני רוצה שההורים יריבו אחד עם השני. אני רוצה שההורים של אלה שחיסנו את ילדיהם יפעילו לחץ על ההורים שלא חיסנו״.

אבל לא רק ראש הממשלה התבטא בצורה אגרסיבית כל כך. בשפה מלחמתית דומה השתמש היועץ השיווקי פיטר לרנר (מנכ״ל האגף הבינלאומי בהסתדרות ודובר צה״ל לשעבר) ביום עיון של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), עם אישור החיסונים ב-21 בדצמבר 2020.

״... אני חושב שצריך להיות מאד מאד אגרסיביים. מקמפיין גרילה. מ״ניים אנד שיים״. צריך להצביע על האנשים האלה [אלו שפועלים בפומבי נגד חיסונים] שהם מסכנים את הציבור הכללי. מבחינה תקשורתית הם לא יכולים להיות קולות לגיטימיים, ולא משנה איזו השכלה יש להם. אנחנו כל השנים אומרים לאנשים ‘תמדדו כמה צעדים אתם עושים’, ‘תדאגו לבריאות של עצמכם’ — אנחנו צריכים להחזיר את השליטה הזאת קצת למערכת״.

משה בר-סימנטוב, לשעבר מנכ״ל משרד הבריאות, התבטא באופן דומה בישיבה של ועדת החיסונים באוקטובר 2018, שעסקה בשימוש בחקיקה לשם העלאת שיעור קבלת חיסוני השגרה של גיל הילדות: ״צריך לבחון אפשרות של הורדת מידע שגוי מהרשתות החברתיות כמו במקרי טרור או פדופיליה״.

***

אני מודאג מאד מהלך הרוח הציבורי הדוחף אנשים להחדיר לגופם חומרים ללא רצונם. קוד נירנברג שנוסח אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות הניסויים הרפואיים המזוויעים שערכו הנאצים בקורבנותיהם, אמור לחול כיום על כולנו — אסור לכפות בשום צורה תרופה או חיסון על אנשים שאינם מסכימים לכך. כך גם מצוין בפירוש בפרק ״הסכמה מדעת לטיפול רפואי״ ב״חוק זכויות החולה״.

אילו המדינה היתה בודקת באמת את תדירות פגיעות החיסונים, מזהה את אלו הצפויים להיפגע, וגם מבטיחה לנפגעים טיפול ופיצוי הולם, אפשר היה אולי לחיות עם זה. אולם המדינה היא זו שאחראית בו-זמנית גם על בטיחות החיסונים, גם על קידומם, וגם על פיצוי הנפגעים, ומאחר שבחרה צד (הצד היחיד הקיים לתפישתה) היא מתכחשת לחלוטין לפגיעות מחיסונים, טוענת (בגיבוי הרופאים) שהחיסונים אינם גורמים לתופעות לוואי קשות, ומזניחה את אלו שבכל-זאת נפגעים. במצב זה חייבים האזרחים ללמוד את הנושא ולקחת אחריות מלאה על החלטותיהם.

כאן באה לידי ביטוי השקפת העולם של הממסד הרפואי (״הממסד התרופתי״), מול אלו שהשקפתם לגבי המושג ״בריאות״ שונה לגמרי, כמוני!

אני לא מאמין שבריאותי תלויה בחומרים כימיים וביולוגיים שצריך להחדיר לגוף בצורה של תרופות או חיסונים. אני מאמין בבנייה מושכלת וטבעית של מערכת החיסון של התינוק החל מהתפתחותו בבטן אמו (למשל, בהקפדה של האם על תזונתה בעת הריונה), בהנקה ממושכת, בהימנעות ממזונות אלרגניים בתחילת החיים, בתזונה בריאה ומגוונת, בהימנעות מרעלים ומגורמים חיצוניים מזהמים ועוד. כל אלו, לתפישתי, שומרים על האדם מפני מחלות ומאפשרים לו איכות חיים ואריכות חיים.

על פי השקפה זו, מחלות הילדות אינן נחשבות כמחלות מסוכנות, והילדים שחולים בהן עוברים אותן בקלות יחסית, ואף מפיקים מכך תועלת משום שהם רוכשים הגנה לכל החיים, וגם זוכים להגנה מפני מחלות אחרות בזכות המחלה הטבעית.

ספר זה נועד לכל מי שכבר החליט שהוא לא מתכוון להצטרף לחגיגה, למתלבטים, וכמובן לכל מי שמתכוון לחסן בתוכנית החיסונים המומלצת. משום שמי שמשתמש בשירותי הרפואה של המדינה לצורך חיסונים אמור להיות הראשון לדרוש שקיפות, תחקירים עיתונאים, מעקב אחר תופעות לוואי, מחקרי-בטיחות ויעילות נאותים — כל מה שיבטיח שהחיסון לא יסכן אותו או את ילדיו, ותהיה לו הצדקה מלאה להחדיר אותו לגופו או לגופם של ילדיו. כל אלו לא קרו עד היום, כפי שתוכלו להיווכח בספר.

לגבי מי שכבר החליט לא להתחסן או לא לחסן את ילדיו — בספר תוכלו למצוא מידע רב המגובה במקורות, על החיסונים, על ההיסטוריה שלהם, ובעיקר על התבניות על פיהם פועלים גופי הרפואה הממוסדת כבר יותר ממאה שנה. חלק גדול מתבניות אלו התגלו במלוא מערומיהן בתקופת הקורונה, וכדאי להיות מודעים להלך המחשבה, לצורת העבודה ולהיגיון, המאפיינים את האג’נדה המקדמת ״חיסונים לכל״. היכרות מעמיקה של תפיסה זו תאפשר לקוראים להבין את דברי הממסד טוב יותר, ולזקק את האמת מתוך התעמולה המאפיינת את קידום החיסונים.

לכן, לא תמצאו בספר זה עצות רפואיות! יתכן שתוכלו ללמוד על בריאות בכלל ועל בריאות-חיסונים בפרט, אולם הספר לא נועד להמליץ לכם אם להשתמש בחיסון זה או אחר. זאת משום שהחלטה זו היא שלכם בלבד, ורק אתם יכולים להחליט אם הטיפול המונע הנקרא ״חיסון״ מתאים לכם או לילדיכם.

ספר זה הוא תמצית של הספר השלם ״חיסונים — עובדות בלבד!״. הספר השלם יצא בשני כרכים בחודש יולי 2023, והוא כולל סה״כ 760 עמודים ו-3,455 הפניות. ניסיתי להוציא את העיקר מהספר השלם, ולכן הוא לא כולל את ההפניות, לא כולל את סקירת המגפות (מלבד מגפת הקורונה), את סקירת אירועי דליפת הנגיפים ממעבדות ואת תקריות החיסונים שקרו ברחבי העולם, וכן יש פירוט קטן יותר של המחקרים עליהם מבוסס הכתוב.

בשל היקף החומר, ברור שלא כל העובדות על החיסונים נכנסו לספר (לא לכאן ולא לספר השלם), וברור גם שפה ושם אפשר יהיה למצוא טעויות ושגיאות שלא נוקו כראוי לפני הוצאתם לאור. כותב שורות אלו ישמח לקבל כל הערה ושאלה, ולתקן את הטעון תיקון במהדורה הבאה.

קריאה מהנה ובריאות לכל!
רני כשר
כפר גלעדי
יולי 2025

ההיסטוריה והפוליטיקה של החיסונים

מגפות ומחלות מידבקות מלוות את האנושות כבר אלפי שנים, והטיפול בהן במהלך השנים היה באמצעים טבעיים ורוחניים שהיו ידועים באותו זמן. במאות השנים האחרונות החלו ממשלות לנסות להתמודד עם התפרצויות של מגפות ומחלות מידבקות, אשר גרמו לתחלואה ולתמותה, בעיקר בריכוזי אוכלוסין. הידועה ביותר היתה המגפה השחורה (או ״המוות השחור״) שהכתה בכל העולם הישן בשנים 1347 עד 1351 וקטלה בין 75 ל-200 מיליון בני אדם. מקובל לייחס אותה לחיידק הדבר אך קיימות גם אפשרויות אחרות (כגון נגיף קדחת דימומית בעל זמן קינון ארוך שאיפשר הפצתה). בשנת 1346 גירש המלך אדוארד השלישי את כל חולי הצרעת מהסיטי של לונדון כדי להיאבק בהתפשטות המחלה, וב-1564 ברחה אליזבת הראשונה לטירת וינדזור בזמן מגפת דבר, והורתה לתלות בכיכר השוק את כל מי שהגיע לטירה מלונדון למרות האיסור. כשליש ממקרי המוות במאה ה-19 יוחסו למחלות מידבקות, כשהקטלניות ביותר היו שחפת, שנית, שעלת וחצבת, לכן אין זה פלא שהשליטה במחלות מידבקות היתה אתגר של הרופאים והשלטון המקומי, ופיתוח חיסונים היה לדעתם הפתרון הטוב ביותר.

גם לחיסונים היסטוריה ארוכה; קיימות עדויות על שימוש בטכניקות של חיסון בספר שפורסם בסין כבר בשנת 1549 וכן בבנגל שבהודו בסביבות 1580, ובעת החדשה ובעולם המערבי לפני כ-300 שנה.

קבלת חיסון לפני שנות ה-60 היתה בדרך כלל החלטה אישית, ולרוב החלטה הורית. ערים ומדינות חיסנו את תושביהם נגד מחלות שגרמו למגפות, והמעורבות הממשלתית במצב החיסוני של אדם היתה מועטה. אולם בשל העובדה שהמחלות המידבקות אינן עניין אישי בלבד, הפך הדיון בחיסונים לדיון ציבורי, ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 החלו המוסדות הרשמיים להשקיע בפיתוח חיסונים. בארה״ב הורה הנשיא וושינגטון כשנה לאחר תום מלחמת האזרחים (1777) לחסן את כל חייליו שלא חלו עדיין באבעבועות שחורות בחיסון הישן שהיה זמין באותה התקופה, אולם החל מ-1796, וכן במלחמת ארה״ב-בריטניה ב-1812, חוסנו החיילים בחיסון החדש של ג’אנר, ומ-1880 חוסנו נגד דלקת ריאות. ממלחמת העולם הראשונה חוסנו חיילי ארה״ב בחיסון נגד טיפוס שפותח ב-1898, בחיסון נגד קדחת צהובה (1900), ובמהלך מלחמת העולם השנייה גם בחיסונים נגד טטנוס (1942), שפעת, דיפתריה, כולרה ודֶבֶר.

על רקע כפיית החיסונים במדינות אחדות בארה״ב (ניו-יורק) לעומת איסור על כפייה זו במדינות אחרות (יוטה), קמו תנועות של הורים שהתנגדו לכפיית חיסונים, וכן התפתח דיון ציבורי בנוגע לקו הדק העובר בין ״טיפול״ (הממלכה המסורתית של הרפואה) לבין ״מניעה״ (הממלכה של בריאות הציבור), דיון אליו הצטרפו גם רופאים ואנשי מקצוע.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 בארה״ב, בעקבות השפל הכלכלי, התקשו חלק מהרשויות המקומיות לספק חיסונים לכולם, והדרישה לחיסונים ירדה בעקבות כך גם במרפאות הפרטיות. מגמה זו השתנתה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כאשר השלטון הפדרלי היה מעוניין לחסן כמה שיותר אנשים בוגרים נגד אבעבועות שחורות ודיפתריה, מחשש הידבקות ממהגרים ומחיילים משוחררים שחזרו לארה״ב מארצות בהן המחלות היו נפוצות.

בסקר שנערך על-ידי משרד הבריאות בניו-יורק ב-1941 הביעו יותר מ75% מהנשאלים ביטחון ביעילות החיסונים נגד אבעבועות השחורות, דיפתריה וטיפוס הבטן (חיסונים שהשלטונות עודדו לקבל באותה תקופה), ומספר שנים לאחר מכן (1947), בהתפרצות של אבעבועות שחורות בניו-יורק (12 מקרים ושני מקרי מוות), יותר משישה מיליון אזרחים התנדבו לקבל את החיסון בתוך חודשיים בלבד, ככל הנראה כתוצאה מהלך רוח ציבורי של ערבות הדדית, שהיה קיים בציבור מייד אחרי המלחמה. מגפת הפוליו ו״מצעד הפרוטות״ בתחילת שנות ה-50, הכנסת חיסונים נגד מחלות קלות כמו חצבת חזרת ואדמת בתחילת שנות ה-60, הכנסת חיסונים נוספים נגד הפטטיטיס B, המופילוס אינפלואנזה b ונגיף הפפילומה, ועד מגפת הקורונה ב-2020, כל אלו היו המשך ישיר של התערבות הולכת וגדלה של הממשל במניעת מחלות, במטרה לשמור על בריאות הציבור.

אבעבועות שחורות

המחלה הראשונה בה טיפלו שלטונות הבריאות היא מחלת האבעבועות השחורות. זוהי מחלה מידבקת הנגרמת על-ידי נגיף Variola major, אשר עובר מאדם לאדם באמצעות מגע ודרך האוויר. המחלה גורמת לעלייה בחום, לחולשה ולכאבים, וכן לשלפוחיות על העור ובריריות פנימיות המשאירות גלדים. התמותה מהמחלה גבוהה — כ-30%, והיא נובעת מדימומים במערכת העיכול, התקף לב או אלח דם. בהיסטוריה האנושית נזכרת המחלה כגורמת לתחלואה קשה ולתמותה רבה.

הטיפול הראשון במחלה הובא ע״י ליידי מרי וורטלי מונטגיו, אשתו של השגריר הבריטי בטורקיה בתחילת המאה ה-18. הטיפול נקרא ״וריולציה״ (variolation), וכלל נטילת כמות קטנה של חומר מפצעים של חולה אבעבועות שחורות, והכנסתו אל שריטות שנוצרו בעורו של אדם אחר. אם הכל התנהל כמצופה, האדם סבל ממחלה קלה, בעקבותיה נעשה חסין. התקווה בהדבקה המכוונת היתה שבתנאים מבוקרים כאשר האדם בריא, הוא יחלה במחלה וירכוש חסינות כנגדה בתנאים אופטימליים, וזאת לעומת הידבקותו באופן אקראי במועד שעלול לסכן אותו מבחינה בריאותית.

הממסד הרפואי לא אימץ באותו זמן את הרעיון החדש משום שמקורו היה ברפואה עממית מהמזרח שאין לה בסיס מדעי, שניים עד שלושה מבין מאות המתחסנים מתו בעקבות הפרוצדורה, וכן הסתבר שהחיסון גרם להפצה מוגברת של המחלה ולהדבקה במחלות נוספות.

בעקבות התפרצות המחלה בשנת 1738 בארה״ב החלו שוב להשתמש בפרוצדורה בקרב אנשי האצולה, וכן נפתח ב-1746 בית חולים בלונדון, כדי לאשפז אנשים לאחר שהודבקו במחלה, אך בשל העלות הגבוהה של האשפוז, רק עשירים יכלו להתאשפז בו.

בשנת 1764 פורסם מאמר בו נטען שהחיסון מגביר את שכיחות המוות מהמחלה, אך למרות זאת, נחשב החיסון ליוקרתי מאד בקרב החוגים הגבוהים, ורופאים המשיכו לבצע אותו במטופליהם במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.

במקביל, עברה שמועה בקרב נשים שעבדו בחליבת פרות, שהידבקות באבעבועות הבקר עשויה להגן מפני אבעבועות שחורות. אדוארד ג’אנר, רופא כפרי מאנגליה, החליט לבדוק את הנושא לעומק, וב-1796 חיסן באותו אופן ילד בן שמונה בשם ג’יימס פיפס, ולאחר מכן חשף אותו לאבעבועות שחורות; הילד לא נדבק. ג’אנר האמין שהחסינות של פיפס היא לכל החיים (לאחר מכן תיקן לעשר שנים ואז לשנה אחת בלבד). למרות שהמדגם שלו היה קטן (1), ולמרות שלא היה ידוע המצב החיסוני של הילד לפני שהדביק אותו, המתודה המדעית הזו הספיקה לתקופתה כדי לפתח חיסון נגד אבעבועות שחורות, ולחסן בו אנשים רבים לאחר מכן.

ג’אנר השתמש באותה גישה בה מעבירים חלק מתכולת שלפוחית של אדם חולה אל דמו של אדם בריא דרך שריטה בעור, ומדביקים אותו במחלה בתנאים מפוקחים. כאשר עושים זאת עם חומר מאבעבועות שחורות קוראים לכך ״וריולציה״ (variola היא אבעבועות שחורות בלטינית). כאשר עושים זאת עם חומר מאבעבועות-בקר (cowpox), נקראת פעולה זו ״וקסינציה״ (vacca היא פרה בלטינית). מכאן נולדה המילה vaccination לציון פעולת חיסון.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*