מלחמת הכלכלות

מבוא: מי כובש את מי?

"אבוי לי, אבי כבש את כל העולם, לא נשאר לי כלום"
(אלכסנדר הגדול) 

ב־2015 התחלתי את לימודיי במכללה לביטחון לאומי של מדינת ישראל. מכללה זו מאגדת את בכירי הממשלה ובכירי גופי הביטחון העוסקים בביטחון הלאומי הישראלי לשנת לימודים שבה מעמיקים בסוגיות הביטחון הלאומי הישראלי. בין בוגרי המכללה אפשר למצוא רמטכ"לים, שגרירים בכירים, ראשי ארגוני ביטחון ועוד.

נוכחותי במכללה חרגה מעט מהנורמה, שכן באותה עת כיהנתי כסגן בכיר לממונה על התקציבים באוצר, כאשר תחת אחריותי נכללו, בין היתר, תקציבי הביטחון והחוץ של מדינת ישראל. כדי להבין את גודל האנומליה, תקופה זו התאפיינה במאבק חריף בין אגף התקציבים באוצר למשרד הביטחון בסוגיית תקציב האחרון. מאבק זה הגיע לשיאו בפרק עוקצני במיוחד של הסדרה הנצפית "ארץ נהדרת", ובו הוצג צה"ל כארגון בעל יעילות נמוכה (בלשון המעטה).

במבט לאחור, ההחלטה של ראשי המערכת לשלב אותי במכללה, שבאותה עת נתפסה כאמיצה, הועילה במידה רבה לשיקום היחסים בין משרד האוצר למשרד הביטחון באותן שנים. כיום אני יכול לומר בוודאות, בתפקידי הנוכחי כציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון, כי ההחלטה הניבה פירות רבים ובלתי מתוכננים מראש.

לטובת הפקת תועלת לאומית משהותם של בכירי המערכת במכללה לביטחון לאומי, כל חניך במכללה נדרש לכתוב עבודה שנתית המשלבת תאוריה ומעשה. עבודות אלה מתוכננות לשמש בסיס לתוכניות עבודה עתידיות של גופי הביטחון. לנוכח הרקע המקצועי שממנו אני מגיע, הציפייה של ראשי המערכת הייתה שאכין עבודה מפוארת על תקציב הביטחון הנכון למדינה.

בחרתי אחרת.

ספר זה הוא תולדה של עבודת המחקר המסכמת שכתבתי במסגרת המכללה לביטחון לאומי, וכן במסגרת עבודת התזה של התואר השני במדעי המדינה. מטרתו להאיר את עיני הקורא, ולחשוף אותו למציאות שלעיתים "עוברת לידו" והוא אינו מודע אליה. לקוראים שכבר מכירים חלק מהנושאים המתוארים בספר, אני מקווה שקריאתו תביא להעשרת הידע שלכם ותאיר את עיניכם בנוגע לפרטים שונים היוצרים יחדיו תמונה מלאה ומקיפה יותר של המציאות.

מציאות זו אפשר לתאר במילים אחדות: "המאבק על שליטה עולמית".

ברצוני ליצור אצלך הקורא את ההבנה הפשוטה שגם אם אינך משתתף פעיל במאבק על השליטה העולמית — אתה בהכרח חלק ממנו. וככזה אתה נכבש או כובש, ולעיתים שניהם. תארו לכם מדינה שאינה מודעת לכך שנכבשה, או אף אינה מודעת למדינות שכבשה. נשמע מעט לא הגיוני, הלוא כן?

מי מכם ששיחק פעם את המשחקים מונופול, סיכון, קטאן או שחמט יודע היטב שניסיון במשחק ובניית אסטרטגיה מתאימה הכרחיים לניצחון. אי־הבנת כללי המשחק או עיכוב בבניית אסטרטגיית ניצחון יכולים להיות הרסניים במשחק. גם במדינות, כאשר אנו מתעכבים או לא מבינים בדיוק את כללי התחרות העולמית, אנו עלולים למצוא עצמנו בנחיתות. עובדה שהטרידה אותי היא האפשרות לגלות יום אחד שכל מלאכת הכיבוש העולמית כבר הושלמה בידי אחר, ולנו לא נותר מה לכבוש.

ספר זה אינו ספר לימוד כלכלי מקצועי קלסי. הוא יעסוק בשימוש בעוצמה כלכלית ככלי להשגת ביטחון לאומי. מימוש העוצמה הכלכלית בשילוב העוצמה הצבאית והעוצמות האחרות העומדות למדינה הוא מכפיל כוח משמעותי במדיניות הביטחון הלאומי הישראלית. מטרת הספר, בין היתר, לגוון ולהרחיב את ארגז הכלים הביטחוני של בכירי המערכות הביטחוניות ושל צה"ל, ואת השיח הכלכלי בנושאי הביטחון הלאומי.

הספר שואף לאפשר הבנה טובה ומעמיקה יותר של מהות הסכסוכים בין מדינות, ונותן הצצה למתרחש מאחורי היחסים והמאבקים בין המעצמות העולמיות. הבנה זו יכולה לסייע בקידום מדיניות ביטחון ישראלית מול גורמי חוץ, ונותנת בסיס ליכולת לצפות את תגובתם של שחקנים בין־לאומיים למהלכים ישראליים.

בעיצומה של כתיבת הספר החלה רוסיה את פלישתה לאוקראינה. ספר זה לא יעסוק במתרחש לאחר הפלישה, שכן המלחמה עדיין מתנהלת, אם כי המלחמה הכלכלית המתנהלת נגד הפלישה הרוסית היא בהחלט דוגמה חיה למהות המציאות המתוארת בו.

בשנתיים האחרונות אני מכהן כציר הכלכלי בוושינגטון מטעם ממשלת ישראל ומשרד האוצר. עבודתי עוסקת ברבים מן הנושאים שיתוארו בספר זה. מתקפת 7 באוקטובר "תפסה" אותי בוושינגטון, ובעודי חווה כאן את מלחמת "חרבות ברזל" מנקודת המבט הכלכלית הבין־לאומית, עם דגש על ייצוג המדינה מול המעצמה הגדולה בעולם, אנסה להצביע על הנקודות שאני מוצא כרלוונטיות להבנת התמונה הגדולה, גם בתוך מלחמה זו.

ספר זה נחתם בסוף 2024, שנה שבה, על רקע המלחמה, מונחים כמו "לחץ אמריקני", "חרם טורקי", "מצור ימי" ועוד הפכו לחלק בלתי נפרד מהמאבק הקיומי של ישראל בזירות המרובות. מה הקשר בין מכתב ששלח החשב הכללי במשרד האוצר לבנקים הישראליים ובין החלטה בין־לאומית על הקמת מדינה פלסטינית? כיצד איום של נשיא נבחר בהטלת מכסים על רכבים חשמליים קשור למלחמה בסמים או להתמודדות עם הגירה בלתי חוקית?

ספר זה אינו מתיימר לגעת בכל הסוגיות הללו, אך אני משוכנע שקריאתו תעניק לכם, הקוראים, נקודת מבט חדשה ותפתח דלת להבנה מעמיקה יותר של הזירה הכלכלית הבין־לאומית.

הספר הנמצא לפניכם הוא פרי תרומתם של רבים. ברצוני להזכיר כמה מהם כאן. בראש ובראשונה תודה לרעייתי מצדה, שתמיכתה אפשרה לי לבנות במהלך השנים את הידע ואת הניסיון העומדים בבסיס הספר, והיא אף סייעה רבות בכתיבתו. תודתי גם להוריי, אשר הנחילו בי ערכים של לימוד, של חקר ושל כתיבה. תודה מיוחדת לאבי פרופ' יוסף הקר, שתרם מזמנו לסייע לי לשפר את כתיבתי, והשפיע רבות על הניסוח ועל איכות הספר הנמצא לפניכם.

תודתי נתונה לעמיתיי, למוריי ולתלמידיי, שהעשירו אותי בידע רב, אתגרו אותי ודחקו בי להשתפר. תודה למשרד הביטחון ולצה"ל על האפשרות להעלות על הכתב את תובנותיי ואת ידיעותיי בנושא חשוב זה, ובפרט לאנשים המוכשרים והחרוצים של "מערכות", בהם העורך עדי לרנר, וד"ר אמיר גילת מפקד "מערכות".

לבסוף אזכיר את אימי יפה הקר, זכרה לברכה, הנמצאת בליבי תמיד. ספר זה מוקדש לזכרה.

קריאה מהנה

הקדמה: הרעיון המסדר

מהי עוצמה? האם עוצמה היא כוח פיזי? אולי כוח רעיוני? האם עוצמה היא כוחה של מדינה להשפיע על הנעשה בעולם או שמא חוסנה הפנימי? האם מקורה בכוח צבאי או שמא בכוח המדיני שלה? התשובות לשאלות אלה עברו שינויים רבים במהלך השנים, עד כדי תהפוכות של ממש. מבט על ההיסטוריה מגלה כי יש דוגמאות רבות לניסיונות של מדינות להשפיע על סביבותיהן. לא אחת, הדרך המקובלת להשיג השפעה הייתה כיבוש צבאי או הכנעה צבאית. לדוגמה אלכסנדר הגדול, נפוליאון, מלחמות העולם ועוד.

לאחר מאות שנים רוויות "דם, יזע ודמעות", כפי שהגדיר זאת צ'רצ'יל, נראה כי העולם מצא דרכים אחרות להשגת השפעה זו, לפחות לעת עתה. המודל החדש להשפעה מבוסס לא מעט על מודל ההשפעה הכלכלית. ההתפתחויות הטכנולוגיות הרבות ש"השטיחו את העולם", כהגדרתו של תומס פרידמן בספרו העולם הוא שטוח מ־2006, סייעו במידה רבה לפרוץ את הדרך למודל חדש. בין יתר מניעיו אפשר לראות את הרצון לצמוח מבחינה כלכלית ואת הרצון לשפר את רמת החיים המקומית.

התובנות בספר זה מבוססות על ההנחה הבסיסית, שמניע מרכזי ברצון של מדינה לכבוש את העולם הוא כלכלי. כלומר הרצון של מדינה לשפר את כלכלתה ואת איכות החיים בה עובר לא פעם דרך ניצול משאבים של מדינה אחרת.

גם בחוקי המלחמה הקדומים המופיעים בתורה, הכיבוש לא הסתיים בשליטה בשטח כי אם במניע כלכלי ברור. בספר דברים נכתב: "וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ, וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ" (דברים כ, י"א). כלומר בבואך להילחם בעם אחר, גם אם הנכבש בוחר בחלופה של שלום ולא בהשבת מלחמה — ימצא עצמו כפוף לתשלומי מס לכובש.

המוטיווציה הכלכלית אינה יחידה, לעיתים קיימות נוספות — דתיות, לאומיות, סכסוכי עבר ועוד. בעבר, מדינה בעלת מוטיווציה להשפיע על התנהגותה של מדינה אחרת ברמה האסטרטגית, ואף בעלת רצון לגזול את משאביה, בחרה בעיקר בחלופות צבאיות, או לכל הפחות באיום צבאי.

בלי להיכנס לניתוח היסטורי מורכב, אפשר לומר בהכללה כי כיבושים אלה לרוב הסתיימו בסוג של נסיגה, מפוארת יותר או פחות (אחת האחרונות שבהן — נסיגת הכוחות האמריקניים מאפגניסטן בשנת 2021). על פלישת רוסיה לאוקראינה שהתעצמה ב־2022, אפשר לומר שניסיונות לכבוש, אפילו כאלה המתפרסים על כמה שנים, אינם דבר חדש. סופם ורמת הצלחתם זו שאלה אחרת.

הרצון לשליטה זרה במדינות ובלאומים שונים בעלי רצון לעצמאות הביא למלחמות עקובות מדם. לא ברור אם בסופו של דבר היטיבו רצונות אלה את מצבה של המדינה הכובשת, או שמא עדיף היה לה שלא להיכנס להרפתקה כזאת מראש.

התפתחויות חלו גם בשימוש בעוצמה הכלכלית של המדינות. המודל הבסיסי ביותר של מימוש עוצמה כלכלית הוא ניצול משאבי הכלכלה לטובת פיתוח יכולות צבאיות. מודל זה בא לידי ביטוי באופן משמעותי במלחמת העולם השנייה, במרוץ ייצור החימושים בין גרמניה לארצות הברית. האחרונה רתמה את כלל מאמציה הכלכליים לטובת המלחמה, והגיעה לכוח ייצור אדיר שהכריע לבסוף את הצבא הגרמני והצבא היפני. מודל זה לא נזנח לגמרי, אך האיזון בין הקצאת המשאבים ליכולות צבאיות ובין יתר הצרכים של המדינות, בעיקר במדינות המפותחות, משתנה.

ההשקעה ביכולות הצבאיות מביאה לפיתוחים טכנולוגיים מדהימים. הטנק הראשון אינו דומה כלל לטנק המוכּר כיום, ומטוס הקרב הראשון אינו דומה למטוס הקרב העתידי. ההשקעה במחקר צבאי מביאה לא פעם להשלכות חיוביות על הכלכלה, והיא מעצימה את היכולות הכלכליות של המדינה.

עם זאת, יש מדינות בעלות רמת תחכום הולכת וגדלה שלמדו על בשרן את מחיר המלחמה הצבאית, והן מוצאות זירות חדשות לנהל בהן את הקרב על כיבוש העולם. כשם שהמלחמה התרחבה מהיבשה לים, לאוויר ואף לחלל ולמרחב הקיברנטי, כך המערכה על כיבוש העולם התרחבה מהממד הצבאי־הפיזי לממד הכלכלי.

בממד זה עוסק הספר שאתם קוראים כעת, ובו כלי מלחמה שונים לחלוטין מצד אחד ודומים מאוד מצד אחר. ספר זה יציג, בטעימות קטנות, מדינות המסתכלות על העולם זה מכבר דרך "משקפיים" חדשים אלה, ולעומתן מדינות אחרות שטרם הרכיבו את "המשקפיים" הנכונים. מדינות ששינו את נקודת מבטן, הן בעיניי המדינות עם השאיפות האמיתיות ביותר לשלוט ולכוון את מהלכיו של העולם. היתר, ככל הנראה, ימצאו את עצמן, כך או אחרת, בצד הכובש או הנכבש.

דוד בן־גוריון, בסקירה על מצב הביטחון שכתב באוקטובר 1953 קבע: "גורמים לא צבאיים יכריעו לא פחות מגורמים צבאיים".1 אמנם כוונתו הייתה ככל הנראה לצרכים הכלכליים המקומיים של המשק, אך נראה שגם בזירה הבין־לאומית אין נכון מכך. בכניסה לעולם המאבקים על השליטה בכלכלה העולמית, העוצמה הכלכלית הופכת לחלק מהותי יותר ויותר במדיניות הביטחון הלאומי המובנית של המדינות השונות.

מדינות שונות מנהלות את מדיניות הביטחון הלאומי שלהן בצורות שונות. יש המפרסמות את מדיניותן ברבים, ויש כאלה שאפילו כלפי פנים אינן מעלות על הכתב את מדיניות הביטחון הלאומי שלהן, ואפשר ללמוד על מדיניותן רק מהתבוננות באמירות מנהיגיהן ובפעולותיהן. עם זאת אפשר להניח כי יש קווי דמיון בין מדיניות הביטחון הלאומי של מדינות שונות, שהתחקות אחריהן יכולה להביא לבחינה מחודשת של המדיניות הקיימת. בספר זה אנסה להתחקות אחר קווי הדמיון האלה, ולהפיק מהם תובנות היכולות להשפיע על מדיניותן של מדינות שטרם נכנסו למרוץ.

בספר אגדיר מושגים כלכליים בסיסיים הנדרשים להבנת הרעיונות והדוגמאות השונות. בתחילה אגדיר את המאבק הכלכלי העולמי ומגרש המשחקים של הכלכלה הגלובלית. לאחר מכן אפרט את כלי הלוחמה הכלכלית העיקריים ואביא דוגמאות שונות, עכשוויות יותר ופחות, לשימוש בכלים אלה בין המדינות השונות. לבסוף אציע תובנות היכולות לשמש בבניית עוצמה כלכלית אפקטיבית למדינות שיחפצו בכך.

איני מאמין באובייקטיביות מוחלטת. אמונותיו, מולדתו, תרבותו ואזרחותו של אדם משפיעות באופן מהותי על רעיונותיו. לכן אקדים ואומר כי מוטיווציה מרכזית של ספר זה היא "להזיז מעט את הגבינה" המקומית. תקוותי להשפיע על דרך קבלת ההחלטות בישראל בכל הנוגע לביטחון הלאומי, ועל מקומה של העוצמה הכלכלית בשיח זה. על כן אנסה להציע איזון חדש במאזן העוצמות הישראלי שלדעתי יקדם, ולו במעט, את השתלבותה של ישראל במרוץ להשגת שליטה והשפעה כלכלית עולמית.

פרק א

הקרב על המקום הראשון

מי החזק ביותר?

ב־1977 התעוררה שאלה שהעסיקה, ככל הנראה, לא מעט אנשים בארצות הברית ובעולם כולו: מי האיש החזק בעולם? התשובה הגיעה בדמותה של תחרות, שמאז הפכה לקלסיקה עולמית — תחרות "האיש החזק בעולם". התחרות כוללת מתמודדים מכל מדינות העולם, ששולחות את נציגן החזק ביותר לשלל אתגרים קיצוניים. בין האתגרים: גרירת מטוסי נוסעים, הנפת סלעי ענק, זריקת גזעי עץ עצומים ועוד. בכל שנה האיש בעל הביצועים הטובים ביותר מוכתר בתואר "האיש החזק ביותר". הגדול מכולם, נכון להיום, בעל חמישה תארים (יותר מכל אחד אחר), הוא מריוש פודזיאנבסקי, יליד פולין.

בעוד התשובה לשאלת האיש החזק בעולם ניתנה בתחרות כוח אימתנית, מתעוררת השאלה כיצד אפשר לקבוע מי היא הכלכלה החזקה בעולם?

ראשית, כדי לאמוד את מאזן הכוחות הכלכלי ולהכריע מי החזק ביותר נדרש להגדיר כלי מדידה, או במילים אחרות, את כללי התחרות. מאזן הכוחות כמובן אינו סטטי, היצר הבסיסי להוביל קיים גם ברמת מדינות העולם הנמצאות בתחרות הכלכלית הגלובלית. יצר זה דוחף כל מדינה לרצות לשפר את מעמדה ואת מיקומה בדירוג הכלכלי העולמי. הרצון להיות ראשונים אינו ממניעים תחרותיים בלבד. עם זאת, ברור שככל שהכלכלה המקומית חזקה יותר, כך יכולותיה של המדינה לשפר את איכות החיים המקומית ולהשפיע על מדינות אחרות בנושאים אסטרטגיים גדלה.

אם כן, מה הכללים? איך מודדים כלכלה? איך קובעים מי חזק ומי חלש? הכלכלה הגלובלית פיתחה שיטות שונות למדידת כלכלת המדינות:

מדדי התוצר הלאומי (תוצר, תוצר לנפש, תוצר PPP)

דמיינו בעיניכם טירה על צלע הר עם נוף מרהיב. בטירה יושב לא אחר משליטה של הכלכלה החזקה בעולם — הנסיך, בן למשפחת המלוכה ליכטנשטיין. קרל השישי, שהכיר בנסיכות הצ'כית בתחילת המאה ה־18, לא היה מעלה על דעתו שהקים בעצם את הכלכלה החזקה בעולם, שמעטים בכלל היו יודעים למקם אותה על המפה העולמית.

נשמע מעט מוזר, לא?

יש להניח כי אם התואר "הכלכלה החזקה בעולם" יינתן בעזרת סקר סטטיסטי נרחב, התשובה הנפוצה ביותר תהיה — ארצות הברית. המתחרה העיקרית על התואר הנכסף תהיה ככל הנראה סין, ואולי אפילו מדינות האיחוד האירופי יהיו תחרות מסוימת.

ואם יתברר לכם כי על פי מדדים מקובלים ביותר, הכלכלה החזקה בעולם היא בכלל ליכטנשטיין, לוקסמבורג או מונקו? כמו לכל אדם, כך לכל מדינה יש תעודת זהות משלה. תעודת זהות זו מלווה את המדינה בכל השוואה בין־לאומית. למשל, אנו משווים שטחי מדינות שונות, מספר תושבים, ובאופנים שונים — גם את עושרה של המדינה. מדידת העושר מתבצעת בשיטות שונות. השיטה הרווחת היא חישוב כל המוצרים שאותה מדינה מייצרת בשנה. כמות המוצרים הכוללת שאותה מדינה מייצרת (בהפחתת המוצרים שהיא מייבאת) נקראת תוצר לאומי. למדידה עצמה, ובעצם להגדרות המדידה, השפעות מרחיקות לכת על הדירוג. בהשוואת התוצר בכללותו בין מדינות, ארצות הברית היא הכלכלה החזקה בעולם — סך המוצרים שהיא מייצרת הוא הגבוה מכל המדינות.

אבל נניח שקיימת עיר שבמרכזה ערמת זהב גדולה, ושחי בה תושב אחד בלבד. אותו אדם בר מזל, הוא עשיר ביותר, אולי העשיר בעולם. אבל מה יקרה לאותה עיר אם במקום תושב אחד יהיו בה מיליון תושבים? אותה ערמת זהב תחולק במיליון, ואותם אנשים יהיו עשירים הרבה פחות מאותו תושב יחיד.

על כן, כדי לדייק את מדידת התוצר ולשקף באופן מסוים את כמות האנשים שאותו תוצר נועד לשרת, צוּרף למדידת התוצר פרמטר נוסף המשנה "במעט" את המדידה — תוצר ביחס למספר התושבים (Per Capita). השפעת השינוי על הדירוג העולמי היא לא פחות מדרמטית. שיטת מדידה זו מגלה כי כלכלות עשירות, שלהן מספר תושבים נמוך, הופכות לכלכלות החזקות בעולם. ארצות הברית — הכלכלה בעלת כוח הייצור הגדול ביותר — מידרדרת במדד למקום השביעי בלבד.

אבל האם זו המדידה הנכונה?

חברי העיתון הכלכלי הבין־לאומי האקונומיסט (ולא רק הם כמובן) חשבו שאין די בצירוף הפרמטר של מספר התושבים כדי לקבל תמונה השוואתית נכונה. גם רמת המחירים במדינות השונות צריכה לבוא לידי ביטוי בהשוואה. בספטמבר 1986 נולד מדד חדש — האקונומיסט הציג לעולם את מדד ה"ביג מק". בתחילה פורסם מדד זה כמעין בדיחה: "בורגראקונומיקס", אבל מאז הוא מתפרסם מדי שנה.²

התפיסה הייתה שכדי שנוכל להשוות את הכלכלות השונות, אנו צריכים להשוות את כוח הקנייה באותן מדינות, כלומר כמה עולה לי אותו מוצר במונחי כסף במדינות שונות? המוצר הנבחר היה ה"ביג מק" — כריך ההמבורגר של חברת מקדונלד'ס. החברה הייתה אחת ממשווקות המזון בעלות הפריסה הרחבה ביותר בעולם, ועל כן קל יחסית להשוות את מחירי אותו מוצר במדינות השונות.

ברור כי מדד ה"ביג מק" פשטני מאוד ואינו מביא בחשבון פרמטרים כלכליים בסיסיים כמו ביקוש מקומי להמבורגר — שיכול להיות שונה בין ארצות הברית, למשל, ובין הודו, או למשל פרמטרים של עלות הובלה, תחרות מקומית, מיסוי מקומי ועוד. לדוגמה, ברמה המקומית — במאי 1997 דורגה ישראל כמדינה השלישית היקרה בעולם מבחינת מחיר ה"ביג מק". בינואר 2001 תפסה ישראל לראשונה את המקום הראשון במדד. לאחר מכן סירב משרד האוצר במשך כשלוש שנים לספק נתונים לאקונומיסט, וישראל לא נכללה במדד.

חישוב התוצר במונחי סל מוצרים או עלות מחיה נקרא "תוצר במונחי PPP‏" (Purchasing Power Parity). ואכן על פי מדד זה, הכלכלה החזקה בעולם היא נסיכות ליכטנשטיין. על פי מדד זה, ארצות הברית בקושי נכנסת לעשירייה הראשונה בעולם. במבט מקומי — ב־2023, נכון למדדים אלה, נעה ישראל בין המקום ה־18 למקום ה־29 בהשוואה ביחס לכוח הקנייה במדינה.

שער חליפין

לכל מדינה מטבע המשמש לרכישת מוצרים, לקבלת שכר ועוד. זהו המטבע המקומי. כלומר את הדברים שמבצעים בישראל בשקלים, מבצעים האמריקנים בארצות הברית בעזרת מטבע אחר — הדולר.⁶ אבל מה יעשה אדם שרוצה לצאת מארץ מגוריו ולרכוש מוצרים בחו"ל? או במונחי המילניום שלנו — איך נרכוש באינטרנט מוצר המיוצר בחו"ל בעוד אנו מרוויחים את משכורתנו בשקלים אבל המוצר מתומחר בדולרים?

כדי לאפשר את הסחר בין המדינות נקבע שער חליפין למטבע, המייצג את מחיר המטבעות השונים באופן יחסי מאחד לאחר. יש הבוחרים להסתכל על שערי החליפין כמעין חלון ראווה של הכלכלה המקומית מול הכלכלה הגלובלית. אם נבחר בהסתכלות זו, האם לא הייתם מסדרים את חלון הראווה שלכם לעולם כך שיהיה אטרקטיבי מעט יותר? נחזור לכך בהמשך.

התוצר מרכיב בתוכו את עודף הייצוא או הייבוא. מכירות מוצרים המיוצרים במדינה לחו"ל (מצד היצואנים), וכן רכישת מוצרים המיוצרים בחו"ל והבאתם למדינה (מצד היבואנים), הם גורמים המשפיעים באופן מהותי על שערי החליפין. לדוגמה, דמיינו שוק סחורות. במקום דוכנים המוכרים פירות וירקות, בשוק הדמיוני שלנו מוכרים אך ורק מוצר אחד — דולרים. התשלום על מוצר זה מתבצע בשימוש במטבעות מסוג אחד — שקלים. לשוק מגיעים קונים — שנקרא להם "יבואנים", שחייבים להשיג מטבע חוץ — דולר, כדי שיוכלו לרכוש בו את מוצריהם בחו"ל ולהביאם למכירה בארץ. מולם, בצד השני של הדוכן, נמצאים המוכרים — היצואנים. אלה מוכרים את מוצריהם בעולם, ותמורתם מקבלים תשלום בדולרים. רק שלצערם, עובדיהם המקומיים דורשים תשלום שכר בשקלים כדי שיוכלו לשלם את חשבונותיהם השונים בארץ.

המוכרים והקונים בשוק מבצעים מספר רב של עסקאות במקביל. מסחר זה מבוצע ומנוטר דרך מערכת הבנקאות העולמית. המערכת מייצרת למסחר מעין ממוצע עסקאות, וכך קובעת שער יציג למטבע הנסחר, בדוגמה שלנו — דולר, במונחי שקלים. בשוק הבין־לאומי המסחר מתבצע במקביל על כלל המטבעות בשימוש בכלל המטבעות, אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*