האדם החמישי

פרולוג

תל אביב 1954 

הוא ירד מהאוטובוס, חצה את רחוב אלנבי ופנה לכיוון שדרות רוטשילד. רגע לפני הפנייה הציץ בשעון היד הכבד שענד. עדיין יש לו זמן. תמיד הגיע בזמן. "יקה מהבית" לעגו לו הצוערים בקורס הקצינים שהסתיים לפני כשנה.

ומכיוון שזמנו היה מצוי בשפע, החליט לעצור בקיוסק הסמוך במרכז השדרה. הוא ביקש גזוז בטעם לימון, ובעודו לוגם מהמשקה המתוק נחו עיניו על עמוד השער של עיתון הערב. בכותרת הראשית הופיעה הידיעה כי ראש הממשלה, משה שרת, שוב הזהיר שישראל לא תעבור לסדר היום על הרצח שביצעו פדאיון שחדרו מירדן למושב מבוא בית"ר שבפרוזדור ירושלים. בהמשך העמוד הבחין

בדמותו התמירה של גאמל עבדול נאסר, ראש הממשלה החדש של מצרים. בתמונה נראה נאסר לוחץ את ידו של השגריר הבריטי ומצהיר כי פינוי כוחות בריטניה מאזור תעלת סואץ לא יפגע באינטרסים מערביים באזור.

החום האופייני של סוף חודש יוני היה כבד מהרגיל לתקופה זו של השנה. גל חמסין מחניק אפף את העיר בשבועיים האחרונים וסימני הלחות המיוזעת החלו להכביד עליו.

‏הוא שילם על הגזוז וחפיסת הסיגריות נלסון פילטר והמשיך בדרכו צפונה, מברך בלבו על החלטת מפקדיו לשלוח אותו בלבוש אזרחי, ללא מדים.

‏בהליכה מהירה חצה את שרידי הגינה המצהיבה והמוזנחת בחזית הבית, פנה אל עבר הכניסה האחורית והחל לטפס במדרגות. ‏עד ליום שני הכל התנהל כרגיל. כך לפחות האמין.

כרבע שעה לאחר שקיבל את שיחת הטלפון, כבר היה עסוק בבדיקת תקינות הרשמקול והסלילים הגדולים העגולים ששימשו לצורך ההקלטה. הדובר באותה שיחת טלפון לא הציג את עצמו, הסתפק בציון העובדה כי פנייה זו נעשית באישור הגורמים המוסמכים. הוא דרש ממנו להגיע לדירת הגג בבית ההוא, בשדרות רוטשילד, כבר ביום רביעי בשעות הערב.

‏"הדירה תהיה ריקה ואת המפתח תמצא בחור המנעול" הסביר האיש בקול בריטון מנומס ופסקני.

‏את ציוד ההקלטה התבקש למקם באחד משלושת החדרים שהיו בדירה. את המיקרופונים אמור היה להטמין בחדר ישיבות צר ומאורך שעמד במרכז דירת הגג הסמוכה, זו שפונה לחצר הפנימית של הבית. בזמן שהתקין את המיקרופונים בשני מקומות סמויים מהעין, הבחין במערכת חוטים נסתרת שהובילה מחדר הישיבות אל הדירה הסמוכה, שם הציב את הרשמקול.

"חשוב שתסיים את התקנת הציוד עוד באותו היום," נזכר בדברי המטלפן האלמוני ובקולו האינפורמטיבי.

"תסגור את שתי הדירות ותשאיר את המפתחות בדלת. ‏תחזור ביום חמישי בתשע בבוקר. בדיוק. תתמקם בדירה עם הרשמקול ותפעיל את המערכת בשעה עשר ושלושים.

בסיום הישיבה תכניס את הסלילים לתוך קופסת הקרטון ותכתוב על הקופסה את שמך ואת תאריך ההקלטה. תוכל לעזוב את המקום רק שעה וחצי לאחר שהישיבה תסתיים. את הקופסה תשאיר ליד הרשמקול."

הוא ניסה לשאול את המטלפן האלמוני אם מפקדיו ביחידה יודעים על כך והאם עליו לפנות אליהם כדי לקבל את אישורם להיעדר מהיחידה.

" אף אחד לא ישאל אותך שאלות" שמע קול חסר סבלנות מעברו השני של הקו. "פשוט תחזור לעבודה ביום ראשון ותשכח מכל מה שעשית. אתה צעיר מוכשר ונראה שהעתיד שלך מובטח. אין לך מה לדאוג."

האופן שבו הסתיימה שיחת הטלפון הבהיר לו היטב כי הדובר מצדו השני של הקו נמנע במכוון משאלות נוספות. ואולם, למרות הדרך המוזרה שבה התגלגלו העניינים למן ‏שיחת הטלפון ביום שני, חשאיותו של הדובר האלמוני לא הטרידה אותו במיוחד. ממילא לא גילה עניין רב בתוכן המפגש שהיה אמור להקליט. עיקר מחשבותיו היו נתונות לערב הקסום שבילה בחברת דליה ולחופשה שאליה עמד לצאת בעוד שבועיים.

הוא לא שמע אותם עולים במדרגות, אולם הניח כי נכנסו דרך הכניסה האחורית של הבניין.

הרשמקול הכבד, פאר היצירה של חברת גרונדינג הגרמנית, ניצב על שולחן קטן במרכז החדר. בשעה עשר ושלושים בדיוק לחץ על כפתור ההפעלה האדום והסלילים החלו לנוע באיטיות. במקום שרר שקט מוחלט, למעט אותה חריקה צורמנית שבקעה ממכשיר ההקלטה. מבעד לרמקול, אותו תלה מעל הרשמקול, לא נשמע דבר.

את הרמקול הישן, שהיה נתון בתיבת עץ, מעשה ידיו, התקין בדקות האחרונות ממש, כשהוא מוודא שהדברים הנאמרים שם בחדר אכן נקלטים באמצעות המיקרופונים שטמן יום קודם לכן. כך בדיוק לימדו אותם לפעול במהלך

הקורס שנערך לפני ארבעה חודשים במבנה המוזר ההוא ברחוב צ'לנוב.

החום בחדר היה מעיק. הוא ניגש לחלון וניסה להרים את תריס העץ הכבד, אך ללא הועיל. התריס והחלון סירבו להיפתח. הוא חזר והתיישב בכיסא היחיד שעמד בחדר

וניגב את פניו המיוזעות בחולצה שלגופו. כעבור כרבע שעה נשמע, מבעד לרמקול, רעש של גרירת כיסא, ולאחריו קול עמוק שאמר "שבו, רבותיי, שבו."

הוא הציץ בשעון. השעה היתה עשר דקות לפני השעה אחת-עשרה. הדובר בעל הקול העמוק לא נשמע לו מוכר וקשה היה לו להעריך כמה אנשים נמצאים בחדר. לאחר כשתי דקות שבמהלכן החליפו האנשים דברי ברכה צוננים חזר ושמע אותו מבקש מהנוכחים להתרכז בנעשה.

"אני מניח שכולנו יודעים מדוע אנחנו כאן, וגם אותך ביקשתי להגיע הנה, למרות שבוודאי לא קל לך."

" נכון, אבל באתי כי הבנתי שעומדת להתקבל החלטה, או שאולי אני לא מעודכן והיא כבר התקבלה," נשמע קול גברי מהוסס שהסגיר שמץ של מבטא זר.

" הבנתי שמוטק'ה נפגש איתו בפריז לפני מספר ימים. בבית קפה בסן ג'רמן דה-פרה, אני חושב. כך לפחות דווח ‎‏לי" הטעים בעל הקול העמוק.

"נכון, נכון, והוא אפילו הקפיד שמוטק'ה ישלם את החשבון" נשמע קול שלישי.

צחוק קל נשמע בחדר.

"אני סבור שבדקתם את כל האלטרנטיבות של עבודה מהסוג הזה," נשמע קולו של האיש בעל המבטא הזר.

" אנחנו בדקנו. ‏ הם בדקו והוא בדק. זה ברור ‎מאליו." ‏‏ענה בעל הקול העמוק." בכל מקרה, אנחנו לא מפסידים מהעניין. להפך, גם במקרה של 'ברוך' אפשר להרוויח."

"ומי בדיוק נתן את ההוראה?" שמע את קולו המהוסס של הדובר השלישי.

בשלב הזה הוא כבר לא יכול היה להתאפק. הוא עזב את החדר המאובק, לא לפני שווידא כי הרשמקול ממשיך להקליט את הדברים, ופנה לחדר השירותים הקטן שנמצא בקצה המסדרון כדי לרענן את פניו במעט מים קרירים.

כשחזר, כעבור כמה רגעים, שמח להיווכח כי המכשיר המשיך לפעול כתקנו. אין מה לעשות, הרהר הגרמנים האלה יודעים לבנות דברים .אצלם הכל עובד .יותר מדי.

"רבותיי," שמע את בעל הקול העמוק, "עכשיו, כשהבהרנו את הדברים, אנחנו יוצאים לדרך. צריך רק לדאוג שרוברט יתחיל להאזין לרדיו. שיכין את הפרודוקטים ואנחנו נמסור לו מה והיכן לבשל." הוא הפסיק את דבריו למספר שניות, ואז המשיך. "חברים, השיחה הזאת לא התקיימה מעולם. ואם נניח חלילה שהכל ייגמר בפלונטר, כל הנוכחים כאן יודעים בדיוק מה צריך להגיד."

תזוזת הכיסאות וקול חריקת המתכת הבהירו לו כי הפגישה עומדת להסתיים. הוא שמע את צעדיהם ההולכים ומתרחקים במורד המדרגות וחזר לשבת על הכיסא. כעבור שעה וחצי נכנס לדירה ממול ,הוציא את שני ‏המיקרופונים והכניס את סלילי ההקלטה לתוך קופסת

קרטון שהוכנה מראש. הוא רשם את שמו ואת התאריך

26.6.1954, טרק את דלת הכניסה ועזב את הבניין.

1.

ינואר 2006

"גבירותי ורבותי, חברות וחברי הכנסת. אני רוצה להתחיל בהצבעה, אני מבקש מכולם להיכנס ולהתיישב במקומות" קרא בני תורן בחגיגיות והתרווח בכיסאו.

"אני מבקש להזכיר לכם כי ההצבעה שעומדת על סדר היום נוגעת לגבולותיה העתידיים של מדינת ישראל. בעוד מספר רגעים תידרשו להכריע בסוגיית פינוי שמונים אחוז מהיישובים ביהודה ושומרון, כצעד ראשון בדרך להסכם עם הרשות הפלשתינית. מטבע הדברים, מדובר בהצבעה רגישה במיוחד. היא מועברת בשידור ישיר בכל אמצעי

התקשורת ואני מבקש מכל הנוכחים לשמור על איפוק ומכובדות," אמר בקול סמכותי וסקר את אולם המליאה.

"אני רוצה לנצל את המעמד ולשלוח בשמי ובשם כנסת ישראל איחולי החלמה מלאה לראש-הממשלה. כולנו תקווה כי מצבו הבריאותי ישתפר והוא ישוב אלינו במהרה." תורן הפסיק את דבריו וסימן למזכיר הכנסת

להתקרב לדוכן. להפתעתו, הבחין כי מושבו של חבר הכנסת אילן שר נותר ריק. הוא הסתכל סביבו בפליאה, ומשלא הבחין בדמותו התמירה של שר, משך בכתפיו ,רכן קדימה אל עבר המיקרופון שניצב בפינת הדוכן וכחכח בגרונו.

מזכיר הכנסת הוותיק ניגש אל הדוכן ועמד לצדו. נמוך קומה, רחב כתפיים, שערו דליל ומאפיר ועיניו הכחולות נטולות כל הבעה. בידו הימנית החזיק ברשימת חברי הכנסת והתחיל בהקראת השמות.

‏לפתע, בדיוק כאשר השתרר השקט באולם, נכנס קצין הכנסת לאולם המליאה, ניגש לדוכן, רכן לעבר תורן וכמוהו גם מזכיר הכנסת שהפסיק את ההצבעה. הם התלחשו ביניהם במשך כמה דקות בעודם מתעלמים ממבטם המשתאה של חברי הכנסת. ביציע העיתונאים מיהרו הצלמים לכוון את המצלמות אל מה שהעריכו כדרמה ההולכת ומתפתחת ממש לנגד עיניהם.

‏יושב ראש הכנסת ניגש אל הדוכן, כבש את מבטו ברצפת האולם ובידיים רועדות לגם מכוס המים שניצבה לפניו.

"אני‏ מבקש מיושב ראש הקואליציה ומראש האופוזיציה להגיע לדוכן," קרא בקול שקט מהרגיל, נשען על השולחן בשתי ידיו. אחר כך התיישב בכבדות על כיסאו ונשך את שפתו התחתונה.

‏בתום שתי דקות נוספות הסתיימה ההתייעצות המשולשת.

‏אריה בלום, יושב ראש הקואליציה בחודשים האחרונים, נטש את הדוכן בפנים חיוורות ועשה את דרכו אל עבר יציע המכובדים. הוא ‎ניגש‏ בצעדים איטיים לאישה מטופחת, בעלת שיער שחור גולש, ולאחר כמה רגעים ירדו השניים לירכתי היציע ונבלעו בגרם המדרגות שהוביל לכיוון היציאה מהאולם.

הדממה ביציע האורחים הייתה מוחלטת. עשרות ‏המבקרים שמרו על איפוק מפתיע, שעמד בניגוד גמור להבזקי המצלמות ולהתרגשות ביציע העיתונאים. חברי הכנסת, שמרביתם נותרו ישובים במקומותיהם, נראו מודאגים ומבולבלים וכמעט לא החליפו ביניהם דברים.

מצד שמאל של האולם, מבעד לדלת צדדית, הגיחה בשנית דמותו של קצין הכנסת. הוא ניגש אל היושב ראש ולחש שוב משהו באוזנו. לאחר שנענה בחיוב, מיהר לעזוב את המקום.

בצעדים מדודים, שניכר בהם המאמץ לנסות לשדר מידה מסוימת של יציבות, חזר תורן למקומו. הוא התיישב ומחה את אגלי הזיעו שניגרו על מצחו.

"חברים" פתח בקול שקט וכאוב, מניח ללשונו להחליק על שפתיו היבשות". בנסיבות הקשות שבהן אנו נאלצים לפעול, ולאחר ששקלנו את כל ההיבטים האפשריים, החלטנו כי אין טעם להשהות את פרסום הדברים, שכן הידיעה הקשה משודרת ברגעים אלה ממש ברשתות הטלוויזיה הזרות. לפני כמה דקות קיבלתי את ההודעה כי חבר הכנסת אילן שר נמצא בספריית המשכן ללא רוח חיים. רופא הבית, דוקטור סתיו, קבע את מותו. ביקשתי מחבר הכנסת בלום לבשר את הבשורה המרה לדורית שר, רעייתו של אילן, שנכחה במשכן. אנו מרכינים ראש ומשתתפים בצער המשפחה על מותו הטראגי של אחד מהפוליטיקאים המבטיחים ביותר שידענו. זהו יום אבל לעם ישראל כולו. יהי זכרו ברוך." תורן עצר לרגע, התבונן סביב, והמשיך: "לבקשת קצין הכנסת והרשויות המוסמכות לכך, אני מבקש מכולם לא לעזוב את המקום. שערי הכנסת נחסמים ברגעים אלה והיציאה תתאפשר אך ורק דרך השער המרכזי, שער פולומבו. אנא, התחשב בנסיבות הטראגיות, קבלו את הדבר בהבנה. כמוכן, ההצבעה שנועדה להיום נדחית עד להודעה חדשה."

יו"ר הכנסת סיים את דבריו, קיפל את הניירות שהחזיק בידו וירד מהדוכן ברגליים כושלות. הרעש באולם, שהלך והתגבר לקראת סיום הדברים, הפך למהומה שהקשתה עליו לפלס את דרכו אל עבר שולחן הממשלה.

כל השרים המתינו במקומותיהם. ארשת פניהם נותרה חתומה, מסרבת להסגיר רגש כלשהו. לאיש באולם לא היה צל של ספק כי מותו הפתאומי של חבר הכנסת שר ישנה באחת את פני המפה הפוליטית בישראל. כולם ידעו, תומכיו ומתנגדיו כאחד, כי אף שטרם התברר הכיוון שאליו ביקש להטות את ההצבעה, ועדיין לא נהיר היה כיצד נפל הפור בלבו של האיש המפותל הזה, ישפיע הדבר עמוקות על מפלגתו השסועה ויגרום לרעידת אדמה בזירה הפוליטית כולה. עכשיו נדחק הצדה הסכם המסגרת עם הרשות הפלשתינית, ובא אל סיומו אחד השבועות הסוערים ביותר שידעה המדינה.

אט-אט, כמו בתפאורה חובבנית של הצגת תיאטרון משמימה העומדת בפני סיומה, עוממו האורות באולם המליאה ואחרוני הנוכחים נחפזו לנטוש את מושבם, משיחים בפנים חיוורות על מלוא המשמעויות שנכונו למותו העלום של האיש שטען לראשות הממשלה, ושהחזיק, עד לשעות האחרונות ממש, את המפתח הבלעדי לאישור ההסכם בבית הנבחרים.

יושב ראש הכנסת, שנותר לבדו באולם, אסף גם הוא את מיטלטליו המעטים ופנה אל המסדרון המקיף את אולם המליאה. הוא ‎גישש ‏ את דרכו עד שמצא את דלת היציאה, הביט לאחור בדאגה ושחרר אנחה קורעת לב.