ידידו הטוב

זמזום מנוע רחוק ניקב את מסך שנתו נטולת החלומות, ומשם פעפע והתגבר כזרזיף שהופך לשטף, מציף את הכרתו, חודר את סכר התודעה.

אוזנו השמאלית התרוממה קלות לחידוד השמיעה. הרעש התגבר, כן, זה בפירוש יכול להיות המנוע הנכון. נשמע ככה. הוא קם בעצלתיים מהמרבץ המרופט, התיישב על אחוריו והתגרד בעונג במשך כמה רגעים. קרן השמש ששזפה את פרוותו הקצרה בשעות האחרונות התקדמה לה זה מכבר אל קצה החדר, מסיימת את מהלכה היומי ומציינת את שעת בין הערביים. הוא התמתח, פורש את רגליו האחוריות מלוא אורכן, זנבו זקור אל על.

רעש המכונית התגבר, והוא שמע את המנוע מאט סיבוביו לפני הפנייה אל הרחוב ואז מאיץ ומגביר את נהמתו. הוא ניגש בטפיפה אל החלון הפונה אל הרחוב, עלה על שתי הרגליים האחוריות והזיז בעזרת חוטמו את הווילון, בדיוק בזמן כדי לראות בחטף את אחוריה של מכונית לבנה נכנסת אל חניון הבניין.