אוויר לנש(י)מה

מור בידר מספר על מסע אישי מילדות מורכבת ופגיעה מינית שעבר, דרך שנים של הדחקה ועד התמודדות מודעת עם הטראומה.

כבר בילדותו המוזיקה והפסנתר היו עבורו מרחב של ביטחון, ביטוי עצמי ומפלט מהמציאות, והפכו עם השנים לאוויר לנשימה.

בבגרותו, עבודתו כצלם וכסאונדמן חשפה אותו לטראומות של אחרים, כשבתוכו המשיכה הטראומה האישית לפעול מתחת לפני השטח. המפגש עם ריברסינג, טיפול מבוסס נשימה מודעת, פתח עבורו דרך חדשה להתבונן בגוף, ברגשות ובדפוסים שניהלו אותו.

במהלך אחד הטיפולים צף זיכרון מודחק של הפגיעה, והפחד, הכאב והבושה חזרו בעוצמה. הוא הבין שהגוף זוכר גם את מה שהמוח מדחיק, ושתגובות של קיפאון וחרדה ממשיכות ללוות אותו שנים אחרי.

בהדרגה למד לזהות את מנגנוני ההישרדות שפעלו בו, ולנשום דרכם במקום להיבלע בהם. הוא הבין שהטראומה היא חלק מהסיפור שלו, אך אינה חייבת לנהל אותו. בהמשך בחר לחשוף את סיפורו בפומבי, להיפרד מהבושה ולהפוך את הכאב האישי למרחב שמאפשר לאחרים להרגיש פחות לבד.

זהו סיפור על גוף שזוכר, על מוזיקה שמחזיקה חיים ועל האפשרות לחזור לנשום – לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לחיות.