אייבי + בין 4 - מטפלות בשמרטפית

טוֹב מִכְּדֵי לִהְיוֹת אֲמִתִּי
 

 
פַּאחחח!
בִּין טָחֲנָה תִּירָס. הִיא הִנִּיחָה כַּמָּה קְלָחִים שֶׁל תִּירָס אִינְדְּיָאנִי עַל הַמִּדְרָכָה וְאָז חָבְטָה בָּהֶם בְּאֶבֶן. פַּאחחח! הֵם בְּקשִׁי נִשְׂרְטוּ, אֲבָל זֶה הָיָה בְּסֵדֶר. זֶה הָיָה חֵלֶק מֵהַכֵּיף. צָרִיךְ לִדְפֹּק עֲלֵיהֶם הֲמוֹן זְמַן. פַּאחחח!
״מָה אַתְּ עוֹשָׂה?״ זוֹ הָיְתָה נֶנְסִי. הִיא עָמְדָה בַּמִּרְפֶּסֶת.
״טוֹחֶנֶת תִּירָס.״ פַּאחחח! בִּין הִסְתַּכְּלָה בַּקְּלָחִים. הֵם הָיוּ שְׂרוּטִים כָּעֵת. ״גַּם אַתְּ יְכוֹלָה לִטְחֹן קְצָת אִם אַתְּ רוֹצָה. יֵשׁ לִי הֲמוֹן תִּירָס.״
נֶנְסִי הִסְתַּכְּלָה עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁחָבְטָה בַּתִּירָס. ״בִּשְׁבִיל מָה זֶה?״
״אֹכֶל,״ אָמְרָה בִּין. ״אֲנִי מְכִינָה לֶחֶם תִּירָס.״ פַּאחחח! ״הֵיי, תִּרְאִי! אַבְקַת תִּירָס!״
נֶנְסִי כִּמְעַט הָלְכָה לִרְאוֹת. הִיא אֲפִלּוּ יָרְדָה צַעַד אֶחָד בַּמַּדְרֵגוֹת. אֲבָל אָז לָבְשׁוּ פָּנֶיהָ הַבָּעָה צַדְקָנִית. ״כְּאִלּוּ שֶׁאִמָּא תַּרְשֶֶׁה לָךְ לֶאֱכֹל מַשֶּׁהוּ שֶׁהָיָה עַל הַמִּדְרָכָה. תַּמְשִׁיכִי לַחְלֹם.״
בִּין יָכְלָה לִזְרֹק עָלֶיהָ אֶבֶן, אֲבָל הִיא הָיְתָה חֲכָמָה מִכְּדֵי לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה. בִּין הָיְתָה בַּת שֶׁבַע. נֶנְסִי הָיְתָה בַּת אַחַת עֶשְׂרֵה. בִּין יָדְעָה אֵיךְ לְהוֹצִיא אֶת נֶנְסִי מִדַּעְתָּהּ בְּלִי לְהִכָּנֵס לְצָרוֹת. הִיא הִתְחִילָה לִצְעֹק: ״הַחֹרֶף מַגִּיעַ! אִם לֹא נִטְחַן תִּירָס, נִצְטָרֵךְ לֶאֱכֹל אֲבָנִים!״
 

 
״מַסְפִּיק עִם זֶה, בִּין!״ נָשְׁפָה נֶנְסִי. ״כֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ עָלַיִךְ!״
נֶנְסִי חָשְׁשָׁה תָּמִיד שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ עָלֶיהָ.
בִּין רָצְתָה שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּכְּלוּ עָלֶיהָ. הִיא שָׁכְבָה עַל הַמִּדְרָכָה,  הִתְגַּלְגְּלָה מִצַּד לְצַד וְנֶאֶנְקָה: ״רַק קְצָת אַבְקַת תִּירָס, זֶה כָּל מָה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת!״
 

 
דֶּלֶת הַכְּנִיסָה נִטְרְקָה. נֶנְסִי נִכְנְסָה פְּנִימָה. הָיָה כָּל כָּךְ קַל לְהוֹצִיא אֶת נֶנְסִי מִדַּעְתָּהּ.
בִּין שָׁכְבָה עַל הַמִּדְרָכָה וְנָחָה. הַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה חֲמִימָה. הִיא אָהֲבָה שַׁבָּתוֹת.
״יֵשׁ לָנוּ אֲדָמָה בַּבַּיִת,״ אָמַר קוֹל מֵאֲחוֹרֶיהָ.
זוֹ הָיְתָה סוֹפִי ו׳ שֶׁגָּרָה בָּרְחוֹב שֶׁלָּהּ.
״אֵיזֶה סוּג שֶׁל אֲדָמָה?״ שָׁאֲלָה בִּין.
סוֹפִי חִיְּכָה. שְׁתֵּי הַשִּׁנַּיִם הַקִּדְמִיּוֹת שֶׁלָּהּ נָפְלוּ, וְהִיא מִלְּאָה אֶת הֶחָלָל בְּמַסְטִיק. ״הֲמוֹן אֲדָמָה.״
זֶה נִשְׁמַע מְעַנְיֵן. בִּין קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וְחָטְפָה אֶת שַׂקִּית הַתִּירָס שֶׁלָּהּ. הִיא וְסוֹפִי מִהֲרוּ וְהִקִּיפוּ אֶת רַחֲבַת הַפַּנְקֵייק.
 

 
בְּדֶרֶךְ כְּלָל נִרְאָה הַבַּיִת שֶׁל סוֹפִי ו׳ מַמָּשׁ כְּמוֹ הַבָּתִּים הָאֲחֵרִים בְּרַחֲבַת הַפַּנְקֵייק, אֲבָל הַיּוֹם הוּא נִרְאָה שׁוֹנֶה. הַיּוֹם הָיְתָה גִּבְעָה עֲנָקִית שֶׁל אֲדָמָה בַּחֲזִית הַבַּיִת. גִּבְעָה מִפְלַצְתִּית. הִיא הִגִּיעָה לַגֹּבַהּ שֶׁל הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית. אוּלַי אֲפִלּוּ יוֹתֵר גָּבוֹהַּ. הִיא הִתְפַּשְּׁטָה עַל מַחֲצִית הַמִּדְשָׁאָה, עַד לַשְּׁבִיל. הָאֲדָמָה הָיְתָה בְּצֶבַע חוּם כֵּהֶה, מֵהַסּוּג שֶׁמֵּפִיץ רֵיחַ טוֹב וְכִמְעַט נִהְיָה לְבֹץ.
 

 
״וַאוּ. הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ קָנוּ לָךְ אֲדָמָה?״ שָׁאֲלָה בִּין.
״בְּעֵרֶךְ,״ אָמְרָה סוֹפִי. ״הֵם יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית, אֲבָל רַק בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא.״
״אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת לְשַׂחֵק עָלֶיהָ?״ שָׁאֲלָה בִּין. זֶה הָיָה טוֹב מִכְּדֵי לִהְיוֹת אֲמִתִּי. ״אִמָּא שֶׁלָּךְ מַרְשָׁה?״
סוֹפִי ו׳ הִבִּיטָה בְּדֶלֶת הַכְּנִיסָה לְבֵיתָהּ וְצִחְקְקָה. ״אִמָּא שֶׁלִּי לֹא בַּבַּיִת! יֵשׁ שָׁם שְׁמַרְטַפִּית!״
בִּין נָעֲצָה עֵינַיִם בְּגִבְעַת הֶעָפָר. הֵם לֹא הָיוּ שָׂמִים אוֹתָהּ בֶּחָצֵר הַקִּדְמִית אִם הֵם לֹא הָיוּ רוֹצִים שֶׁאֲנָשִׁים יִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהּ, חָשְׁבָה. ״לֹא כְּדַאי שֶׁנִּשְׁאַל אֶת הַשְּׁמַרְטַפִּית?״ אָמְרָה.
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע שִׁרְבְּבָה נַעֲרָה בַּת עֶשְׂרֵה אֶת רֹאשָׁהּ אֶל מִחוּץ לְדֶלֶת הַכְּנִיסָה. זֹאת הָיְתָה הַשְּׁמַרְטַפִּית. ״אָה,״ אָמְרָה לְסוֹפִי. ״הִנֵּה אַתְּ.״
״מֻתָּר לָנוּ לְשַׂחֵק פֹּה עִם הָאֲדָמָה הַזֹּאת?״ שָׁאֲלָה בִּין בְּנִימוּס.
הַשְּׁמַרְטַפִּית הִבִּיטָה בַּגִּבְעָה כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא רָאֲתָה אוֹתָהּ עַד לְאוֹתוֹ רֶגַע. ״נִרְאֶה לִי. אֶה. רַק אַל תַּכְנִיסוּ לִכְלוּךְ הַבַּיְתָה.״
״אֵין בְּעָיָה,״ אָמְרָה בִּין. ״אֲנַחְנוּ אֲפִלּוּ לֹא רוֹצוֹת לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה.״
הַשְּׁמַרְטַפִּית הִנְהֲנָה וּפָנְתָה לְסוֹפִי. ״נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי אֶצְפֶּה בַּטֶּלֶוִיזְיָה, בְּסֵדֶר?״
״בֶּטַח,״ אָמְרָה סוֹפִי. הִיא וּבִּין חִכּוּ עַד שֶׁהַנַּעֲרָה חָזְרָה וְנִכְנְסָה פְּנִימָה. וְאָז סוֹפִי הִסְתּוֹבְבָה אֶל בִּין. ״בְּמָה כְּדַאי לָנוּ לְשַׂחֵק?״
״לְשַׂחֵק?״ אָמְרָה בִּין. ״אֵין לָנוּ זְמַן לְשַׂחֵק! הַר הַגַּעַשׁ הַזֶּה עוֹמֵד לְהִתְפָּרֵץ!״