מקראות ישראל

חלק א'

שער החומה

(בשבילי, אמר סרן קביליו, אתה סתם בן־אדם.

הוא אמר לרב־סמל איטָח, מלכסן אליו מבט, הג'יפ התהפך ליד נַפָח. כולם פצועים.

רב־סמל איטח עמד בתוככי לשכת המפקד, פניו לבנות כסיד. סרן קביליו דיבר אלי, אבל עיניו היו עדיין מכוונות הצידה:

לא יודע מה הולך לך בראש, פֵּרגֵר, שמקלל את החברים שלו שלא יגיעו הביתה רק בגלל שנשאר שבת.

רביעית ברציפות

סרן קביליו נשא אלי מבט מהיר

טוב אתה יודע חשבון ויודע גם לקלל את החברים שלך שכן יוצאים שבת יש לך תעודת בגרות.

אין לי

אבל למשפט שאומרים בצבא יש בסוף קיר שקוראים לו המפקד. שכחת פעמיים. אולי לא בעצם.

רב־סמל איטח אמר בקול רועד:

הוא לא ידע מה הוא מדבר. זה הספר שהוא כל הזמן קורא מה שמכניס את המוח שלו לסיבוב

סרן קביליו אמר:

אני יוצא לבית חולים צפת. טוראי ראשון רון פרגר בטח לא רוצה לבוא לראות מה שלום החברים שלו

למה לא.

אני יגיד לך בדיוק למה לא, זה שתצטרך להיכנס למשפחות שֵשם לעיניים ולצאת מרוח בלבן של העיניים שלהם כמו אפרוח שיוצא מביצה זה למה לא אם לא אכפת לך.

שום דבר בשבילי. במשפחה שלי זה אותו הדבר בדיוק.

וּמה? שאל סרן קביליו).

עכשיו לא תצא שבת עוד חודש בגלל שחסר כוח־אדם, הסביר רב־סמל איטח כשיצאנו מלשכת המפקד

אמרתי:

מה זה חשוב.

וראיתי שוב את פניה הכבויות של אמי כשהופעתי בבית לאחת החופשות המעטות שסרן קביליו אישר לי. בטירונות היו נותנים לנו טינופת בחדר האוכל. הייתי אוכל את המנה שלי וגם את המנות של חברי. מבטיהם היו מלאי חלחלה וגועל.

רב־סמל איטח אמר:

עוד תצא מהג'ורה של עצמך ואנחנו נעשה אותך חייל טוב. אתה תהיה גבר.

ונתן לי קופסת שימורי פלחי אשכוליות וחצי חפיסת סיגריות לִידו בלי פילטר ונכנס לחדר הסמלים.

שמעתי את סמל עֵלִי דן אומר:

טוב, מה אתם רוצים, לבן אחד על שלושים שחורים.

סמל שוּע עזרא אמר:

יותר שחור משחור זה. אלה הכי מסוכנים. הם הרי באו משם.

רב־סמל איטח אמר:

הכי מסכנים.

סמל הרצל אַחְלַגִ'י אמר:

הכי מסוכנים אומרים לך. ילדים טובים מהבית שפתאום יצאו החוצה ורואים שאף אחד לא מסתכל שהם יכולים להתפרע והכי גרועים זה אלה שמתפרעים בשקט. חושבים ילד טוב של אמא שלו ומבינים את זה רק כשיושבים בג'יפ מתהפך, לפני הזעזוע מוח או כשהסכין הזאת שהוא מחזיק בשרוול מאותת כמו ראי מול השמש.

סמל בכוֹר דוד אמר:

כי מה חשבת שיביאו לך פה? טייס פאנטום?

רב־סמל איטח אמר:

טוב, הוא לא ראה בנות חודש ימים

שוע עזרא אמר:

שום בחורות בחלומות שלו. הגבול הסורי זה התוכנית שלו.

רב־סמל איטח אמר:

מאיפה לקחת את זה?

שוע עזרא אמר:

הוא כל הזמן מתעניין כמה כסף נותנים להורים של כאלה שנהרגים בצבא.

כולם שתקו.

סמל עלי דן:

לא תיכנסו לראש שלו. הוא תמיד יהיה קדימה וקצת הצידה במקום שאי אפשר לראות, או אחורה במקום שאיפה שמסובבים את הראש הוא בא לך מהכיוון השני מאחורנית.

סמל בכור דוד אמר בשקט:

אם אני סרן קביליו הייתי בא אליו מאחורנית ושולח אותו בגלדיאטור ישר למזרע.

סמל עלי דן אמר:

חמישה חודשים שהוא פה לא שלחו לו מהבית אפילו קופסה סיגריות.

רב־סמל איטח אמר:

הלבן בעיניים שלו כבר יוצא מהאוזניים בסילונות שעושים סילואטה ונתקעים בקיר.

אני עמדתי דמום על־יד החדר. ידעתי שכל הדברים שאמרו בחדר הם אמת, אבל לא כולה. יכולתי להיות ויולן בפילהרמונית אם אבא היה קונה לי ויולה בגיל חמש־עשרה. יכולתי להיות ארכיטקט, ידעתי שיכולתי להיות אפילו סופר, עד שקראתי את 'המשפט' והבנתי מעצמי שזה חסר טעם לכתוב אחרי קפקא, אבל יכולתי להיות במאי תיאטרון, ואפילו הכנתי ספר בימוי למחזה 'אותו ואת בנו'. בדמיוני ישבתי בסוף האולם מצויד במשקפת ונתתי לשחקנים הוראות במכשיר קשר. על מיטת הסוכנות בחדר בבית של הורי בירושלים חשבתי שכל זה נמצא מעבר לקיר. אבל בחוץ היה חלל ריק מורכב ממישור מגודר תיל וקיר לבנים נמוך וצחנת שתן וזרע וכמה קונדומים קבורים חציים בחול וידעתי ששום ויולן, שום סופר, שום ארכיטקט לא יצא מהמקום שאני עומד בו. החצר האחורית של בית הורי התחלפה בחצר האחורית של מגורי הקצינים בבסיס הטירונות של משטרה צבאית בקדוּם מקום בו הייתי עומד שעות בדום וסמל המחלקה גדעון נחום ומפקד המחלקה אֵלְגַרָסִי חגים סביבי סיגריות בידיהם ואומרים, רוצה לעשן פרגר?

לא המפקד

בּטוּח פרגר? בוא הנה קח סיגריה

ומושיטים לי את חפיסות הסיגריות שלהם ואני הייתי מושיט יד והם היו אומרים אבל אמרנו לך דום מתוח, פרגר, ואני אמרתי, אני יודע המפקד, אבל בסוף מישהו מוותר ומתעייף ולא בטוח שזה דווקא אני וזה גם מה שאמרתי לאחי כי הוא שקלט את חרוק השיניים וחידלון הכוח של הורי כשנפלתי אל רצפת עולמם עורב לבן ענקי עם כנפיים שבורות והחליט להראות לי איך נראה הגבול הסורי מהצד השני עוד לפני שידעתי שיש בעולם גבול עם סוריה אבל גם הוא בסוף ויתר והתעייף ועזב את הבית ואני נשארתי שוכב בו כמו מת עד שהלכתי לצבא וגם שם נשארתי שוכב כמו מת למרות סגן אלגרסי וסמל גדעון נחום שאמר, תתחיל לסנן את החול באצבעות ומחר בבוקר תתייצב אצלי עם עשרים גומיות שטוף ברז למסדר המפקד.

כרעתי על ארבע והתחלתי לסנן חול בין האצבעות. סמל גדעון נחום אמר:

ובלי כפפות, פרגר.

אמרתי לו, אף פעם לא היו לי.

סמל שוע עזרא אמר מחדר הסמלים:

לא עוזר מכות למי שמתכונן ללכת לגבול הסורי.

סמל בכור אמר:

אחד כמו זה מובילים דרך האף עם חבל, כמו דוב מאולף.

יום השישי נטה לערוב. רחקתי משם בצעד חרישי והלכתי לישון. שכבתי כמות שאני, על השמיכה הצבאית המתוחה ממסדר הבוקר בנעליים ומעיל נָאט"וֹ מלוכלך, והאולר חמש האצבעות שלוף בידי מופנה כלפי מעלה. אבל הם לא באו עם שמיכה ואגרופים קמוצים. הם העירו אותי בשקט, נוגעים ברכות בכתפי. סמל שוע עזרא, סמל בכור דוד וסמל אחלג'י הרצל. הם נתנו לי שתי חפיסות עֵדֵן פִילְטר ושני מְצוּפִּים ובקבוק טֶמפוֹ ואמרו בוא אתנו ואל תגיד מילה, והובילו אותי לג'יפ שעמד בחוץ, רועד מקור.

אמרתי להם, היה לי אח שחלם להיות סטודנט ובסוף הסתפק במעיל סטודנטים.

הם שתקו, פיותיהם מעלים אד.

הסברתי להם: מעיל סטודנטים זה מעיל שאפשר ללבוש אותו הפוך, שני מעילים ממעיל אחד.

אבל לי לא היה אף פעם מעיל, חוץ מהמעיל הזה.

והראיתי על המעיל הצבאי המלוכלך.

ואני הייתי גונב לו את המעיל וחוטף ממנו מכות רצח. יש לו שבע שנים יותר ממני פוֹר קבוע.

ואחרי המכות הייתי גונב לו את המעיל שוב ואז המכות.

אחי אמר לי, אני ידאג לגמור אותך לפני שהמעיל ייגמר.

אני אמרתי לו, עוֹר בְעד עוֹר, בֶגד חֵלֵף בֶגד

סמל שוע עזרא אמר בקול קודר:

לא הולכים לכסח את הצורה שאין לך אם זה מה שמדאיג אותך.

הסתכלתי בכף ידי ואמרתי לעצמי, כף היד הזאת יכלה לנגן בקלות אפילו על ויולה ג'ספאדוֹ דֶה סאלוֹ 42' בלי שום מאמץ, ולהם אמרתי, אז יום אחד אחי חלה בסרטן בלוטות הלִימְפּה ושחזרו מהרנטגן בהדסה, אבא שלי אמר לי, מעיל לא יצא לך מזה בכל מקרה, ולקח מספריים וגזר את המעיל לחתיכות קטנות.

סמל בכור אמר לסמל שוע:

תסתכל לי בלַבָן בעיניים ותגיד לי בפנים אם יש לכל העניין הזה טעם.

אני אמרתי:

זה אפילו לא הבקרוב של הסרט

סמל בכור דוד אמר:

שילמנו מצופים וסיגריות בשביל לא לשמוע אף מילה

סמל שוע עזרא אמר:

הרי עדיף כבר שניקח בחזרה את הסיגריות ונעשן אותם הפוך, הפילטר בחוץ והאש בתוך הגרון.

אני אמרתי:

זה עוד לא סוף ההתחלה אומרים לכם

אמר לי סמל שוע עזרא, מסתכל לי ישר בעיניים:

לאכול את הנייר כסף ואת המצופים לזרוק.

הפלגנו בג'יפ הקפוא במורד רמת הגולן שנראתה כמו גל של הריסות שנתיים לפני מלחמת יום כיפור. סמל בּיטוֹן מַיְמוֹן שכולם קראו לו פוֹפַיי שהיה בחופשה חיכה לנו בבגדים אזרחיים עוטה דובון צבאי הדור בכיכר המרכזית של חצור הגלילית. פנים מבועתות של בנות מחובקות בשידול קרבו אל חלון הג'יפ התבוננו בי ונרתעו בבעתה או בצחוק אכזרי, בתנועת סירוב של הכתפיים. גם במרחק השנים לא אוכל לשפוט את הרתיעה הזאת ומה ראו מחלון הג'יפ. אחרי הטירונות, כשסגרתי על סמל גדעון נחום באיזה פינה חשוכה בשיכון ואמרתי לו, סלחתי לך, וכף היד הזאת שיכלה למעוך את פניו אל הקיר אליו הצמדתי אותו, רק ליטפה את לחיו, אמר לי, תודה פרגר, עדיף נשיקה ממצורע, והטיח את פניו בקיר ואמר, תסתכל בעצמך, פרגר, והראה לי את חצי פניו שריטש על קיר האבן הירושלמית, ואמר נשארת ישן גם אחרי שהרגו אותך נשארת ישן בעיניים פתוחות מת נשארת, ואני פניתי והלכתי ממנו. הג'יפ חג על עמדו פעמים אחדות ורעם כדי להסות את קולו של סמל ביטון מימון צועק אל קהל הבנות הנרתע והולך, בשר לבן טרי, מוגלה אשכנזית ישר מהתנור של הגרמנים ואת סמל שוע עזרא אומר לו, אתה משחק באש, פופיי, זה יעלה לך ביוקר ודהרנו משם רגע לפני שעמדו לרגום אותנו באבנים ולבסוף עצר הג'יפ וכבה מול איזה בית נמוך בקצה העיירה. סמל ביטון מימון, שעמד על מדרגת הג'יפ, קפץ ונעלם אל תוך חדר מדרגות חשוך, צבוע צהוב וצַרוּע פס כחול בגובה הכתפיים. הוא חזר אחר פרק זמן קצר מאוד ואמר לסמלים שחיכו לו מחוץ לג'יפ:

עשר לירות זה התוספת בשביל שלא בודקים את הסחורה למלפני.

סמל הרצל אחלג'י קרב לאיטו לג'יפ ואמר:

קדימה, פרגר

ירדתי מהג'יפ. סמל אחלג'י שהיה כל הזמן יורק ומסתכל בך מהצד שם את ידיו על כתפי והתבונן בי ישר:

עכשיו אתה עולה במדרגות פרגר ונכנס לדירה בקומה השנייה. בחדר הראשון יושבים ילדים ורואים טלוויזיה.

תגיד יפה שלום ואל תשים לב שלא אומרים לך כלום אלה ילדים מנומסים.

ואז, פֶרגֶר, תראה מימין עוד דלת סגורה. תיכנס בשקט ותתנהג בעדינות.

הוא תפש את ידי באגרופו והתבונן בה ארוכות.

תבקש לסגור את האור ואל תשתמש באצבעות, מָבִין?

הוא הסב מבטו הצידה ואחר־כך נעץ בי את עיניו וירק:

אל תלכלך את הסדין, פרגר

או אולי אתה לא יודע בדיוק איפה זה נמצא.

אני שתקתי, אורב לו במבט. הוא אמר:

זה קל. רק תספור בדמיון חמש־עשרה אצבעות מהקורקבן למטה אבל לא יותר מעשרים אצבעות, ורק בדמיון, פרגר

אבל הבעת פניו אמרה ששום דבר פה לא קל או פשוט.

ואחרי הסוף אל תלך מייד. תישאר עוד חמש דקות בלי לזוז. חמש דקות תהיה כמו מת.

ואחר־כך, לפני שאתה הולך, תשאיר מתחת לכרית את מה שאנחנו נותנים לך עכשיו, אבל בעדינות. בעדינות.

ושם בכפי שלושה שטרות מקופלים של עשר לירות, ואמר:

לא זונה, פרגר. תאמין לי, עושים פה למישהו טובה גדולה, וזה לא בדיוק לך, הטובה הזאת.

כשסבתי ללכת אחז סמל שוע עזרא במעילי ונעץ בי את עיניו שהיו קטנות יותר מג'וּלוֹת פִיצִיות והיה בהן גם עצב וגם אימה:

ובלי שום דיבורים על אחים שכבר אין לך כי הם מתו כל כך בשקט רק בכדי שאתה לא תרגיש ואולי תרצה לבוא להלוויה של עצמם ואל תגיד מילה על מעילים וג'יפים שמתהפכים. אל תגיד כלום על שום דברים.

אני אמרתי, מת?

אמר לי סמל שוע, מאיפה בדיוק אנחנו יכולים לדעת? אנחנו יכולים להיות רק בטוחים שזה מה שקרה או שזה מה שיקרה ושזה שווה לזה בכל מקרה.

אני אמרתי, טוב תורידו הכול פה. מת?

סמל בכור דוד אמר: אנחנו האחים המתים שלך עכשיו.

אני אמרתי, תקיאו הכול. מת?

סמל שוע עזרא אמר:

לא בחרת אותנו יותר משבחרת אותו, יהיה מי שיהיה, והפוּך, לא סיפרת לנו מה שלא סיפרת לו מה אתה חולם בלילה אפילו שהמרחק של המיטות אחד מהשני זה אותו מרחק של המיטות שלנו והפוך, ובכל זאת נשארנו האחים שלך עכשיו.

המשך הפרק בספר המלא