כל הלילה של יום שלישי לא הצליח ג'ייק לעצום עין. בבוקר שלמחרת לקח את הטרנזיט הישנה שלו ונסע ללואיסוויל לקנות צלבים ושרשרת שיני שום. ״מתכוננים לערפדים, הא?״ גיחך מקטאגרט הזקן שצפה בו פורק את הטרנזיט הישנה שלו, מכסא הנדנדה שנח בפינה המוצלת על מרפסת העץ. ״אתה יכול לצחוק עד מחר,״ אמר לו ג'ייק, ״אבל גם אני הייתי מרים ת'תחת הזקן שלי ומארגן לי איזה צלב אם הייתי במקומך, או שאולי אתה תתעורר באמצע הלילה ותגלה איזה מפלצת מהגיהינום שותה לך את הדם.״ — ״וואי,״ צחק מקטאגרט ושיחרר יריקה ספוגת טבק על הקרקע, ״עם כל היתושים המחורבנים האלה, הנודניקים ממס הכנסה והגברת מקטאגרט, כבר מזמן התרגלתי למפלצות ששותות לי את הדם. חוץ מזה, עם המזל שלי, הערפד המחורבן שיבוא אלי יהיה יהודי או הארי קרישנה, אולי אפילו אחד מהאתיאיסטים האינטלקטואלים המחורבנים האלה מהמזרח שאומרים כל הזמן שישו הקדוש היה סתם עוד עושה־צרות ששנא להתגלח. ווּאי, תאר לעצמך, ג'ייקי, שאתה מתעורר בלילה ואחד כזה בא אליך.
המשך העלילה בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
