הרץ הלילי - מתוך אתה יודע שאתה רוצה את זה

הרץ הלילי

בנות כיתה ו' היו רעות, וכולם ידעו את זה. לכל מורה בְּבּוּטוּלה, בית הספר היסודי לבנות, היה סיפור על כיתה ו' — איך הבנות נעלו מורָה בשירותי הבנים למשך הלילה; איך אירגנו שביתת שבת אחרי שהגישו להן תבשיל שעועית ותירס במשך עשרה ימים ברצף; התקרית עם העז במחסן הציוד. כשהמורים שמעו שהמתנדב החדש מחיל השלום האמריקאי, אֶרוֹן, התמנה לחנך את כיתה ו', כולם הביטו בו באהדה כשחלפו על פניו במסדרון, ואחת המורות הצעירות ריחמה עליו כל כך, עד שפרצה בבכי כשדיברה על הדילמה שלו עם האחרים בחדר האוכל.

אבל כשאֶרוֹן התחנן בפני המורה שתיתן לו עצות להתמודדות עם הבנות, היא רק נאנחה בהשלמה עם הגורל ואמרה, "אי־אפשר להתמודד איתן. השטן השתלט עליהן, ואין מה לעשות חוץ מ—" והיא הצליפה בכף ידה באוויר לשם הדגמה.

כל מורה בבית הספר ריצה את עונשו בכיתה ו'. אבל מכל המורים שהוקצו להן, רק אֶרון פחד לגרור אותן החוצה ולהפליק להן בחלק האחורי הרך של השוק. כתוצאה מכך, לא עלה בידו אפילו להסתובב ולכתוב על הלוח ("נגיף האיידס מועבר באופנים הבאים...") מבלי שיפרוץ מאחוריו תוהו ובוהו מבעבע של לעג.

הבנות חיקו את קולו בציוץ גבוה ומאנפף. הן זרקו עליו דברים: לא רק גירים, אלא גם פיסות נייר ספוגות רוק, גרגירי תירס, סיכות שיער וכדורי נזלת ירוקים, מתפוררים. פעם אחת, אחרי שהחזיר עבודות, רודָה קוּדוֹנדוֹ השתרכה אל שולחנו ודחפה לו את המחברת בפרצוף בזמן שהיא ממלמלת משהו בצורה שנועדה לחקות את המבטא הטקסני שלו. הכיתה התפוצצה מצחוק, ואֶרון, שלא הבין מה היא אמרה, הורה לה לחזור לכיסא. אבל היא חזרה על דבריה, הכניסה אצבע לפה ודחפה באמצעותה את הלחי החוצה. היא הציעה לו הצעה מגונה, והמחשבה שהיא מתבדחת על כך שתיקח אותו החוצה ותמצוץ לו בתמורה להעלאה בציון גרמה לו להסמיק מתדהמה, בעודה חוזרת בנחת לשולחן לקול מצהלות חברותיה.

ביום לח אחד של חודש דצמבר עקבה לינֶט אוֹדוּאוֹרי אחרי אֶרון מבית הספר עד הבית, וכל הדרך ייללה כמו חתול. לינט היתה הילדה הכי קטנה בכיתה ו', יפה ומסותתת כמו החוחית שעל שמה נקראה. אֶרון כבר הפך אותה לבת טיפוחיו, שיבח אותה בכל הזדמנות והציג את עבודותיה הבינוניות כדוגמה ומופת לאחרות — העדפה עצלנית ולא מוצדקת, שעליה נקמה באותו יום באופן תמוה אך יעיל.

המשך הפרק בספר המלא