נועם - מתוך ג׳ורג׳ השפן הרומני

לנועם, הנכד של שרה כץ יש יום הולדת היום, הוא בן 4, הוא יודע כבר את כל המספרים, את כל הפירות והירקות ואפילו את כל החיות, ולפי מה שאמא שלו אומרת, חצי מהם גרות אצלו בתוך השיער החום והמתולתל.

היום יום מיוחד, אין זמן לסיפורים ואין זמן לתירוצים, אין קשה לי ואין עייף לי, היום שרה כץ יודעת שאחרי הקפה עם מרים פרידמן צריך להספיק לקנות לנועם מתנה, ולהספיק זה אומר לדעת לחתוך את מרים פרידמן באמצע, "ההיא" כמו שבעלה קורא לה, יכולה לדבר עד הבוקר, תגידו תודה שהיא לא כתבה את הסיפור הזה.

עברו ארבעים דקות ומרים עדיין מדברת בלי הרף, קופת חולים, סימנים כחולים, סיפורי גבורה, אירועי קבורה, שרה כבר שבורה, האוזניים נסתמות מהעומס והאף כבר סתום גם ככה, שרה מצוננת מהמזגן שתקוע כבר חודש על הכי קר, היא מרגישה את זה בעצמות הלא גמישות ובאף הדולף, אך למרות הכל שרה קמה ברגע אחד ואמרה למרים פרידמן, "חכי לי, אני עוד מעט חוזרת", היא לא התכוונה לזה אבל לא רצתה להעליב את מרים.

המשך העלילה בסיפור המלא