מילים אינן מתות בשנתן

אָדָם חָשׁוּד
אָדָם חָשׁוּד בִּבְדִידוּתוֹ

הוּא עַצְמוֹ חוֹשֵׁד בִּבְדִידוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ

עַרְמוּמִיּוּת מְפַצַּחַת קוֹד בְּדִידוּת

יֵשׁ אֵיזֶה צֶדֶק בְּלֹא לָזוּז, אֵיזֶה נִצָּחוֹן בְּחֹסֶר הַמַּעַשׂ

בְּוִתּוּר עַל הַהִגָּיוֹן, תַּשְׁלִיךְ מְכֻוָּן שֶׁל הַבִּלְתִּי־נִמְנָע.

מַגִּיעַ יוֹם וּמוֹתוֹ שֶׁלּוֹ חוֹשֵׁד בּוֹ

הוּא מֵכִין דּוּ־שִׂיחַ מֵרֹאשׁ

בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, בֵּינוֹ לַהֲמוֹנָיו, בֵּין עַצְמוֹ לַעֲצָמָיו.

בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתַר הִתְפָּרֵץ לְשִׂיחָה בֵּין אָבִיו לְאִמּוֹ,

נִסָּה לְהִוָּלֵד בַּשֵּׁנִית, לְשַׁכְפֵּל תִּינוֹק, לָשִׁיר שִׁיר עֶרֶשׂ.

הַבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה בּוֹלַעַת אֶת מוּלְךָ

מַשְׁאִירָה אוֹתְךָ הֵד־אַתָּה

נָע וָנָד

נָד וָנָע.

כְּשֶׁאַתָּה כּוֹתֵב בְּדִידוּת,

מְרַח אוֹתָהּ כְּמוֹ קְרֵם שִׁזּוּף

כְּמוֹ פְּלִיטָה שֶׁל בִּיּוּב, גְּרָפִיטִי עַל קִיר, יְרִיקָה מִמַּשְׁקֶה חָרִיף שֶׁל לַיְלָה.

רִגְשׁוֹת אָשָׁם עֲדַיִן מְנַסִּים לְטַפֵּס מֵעָלָיו

מִלָּה שְׁמוּעָה דּוֹרֶכֶת עַל מְדֻבֶּרֶת

מִישֶׁהוּ עוֹמֵד שָׁם וּמִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַדָּבָר הַזֶּה

חוֹטֵף אֶת כָּל הַהֶדֶף.

בִּתְאוֹמַי יְתוֹמַי
אֲנִי מְחַפֵּשׂ אֶת יְתוֹמַי בִּתְאוֹמַי.

שָׁנִים חִפַּשְׂתִּי, עוֹד כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד קָטָן.

כָּךְ דִּמְיַנְתִּי נֶצַח.

חִפַּשְׂתִּי תְּאוֹם בַּגַּן אֲבָל פָּגַשְׁתִּי בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי, תַּת־תְּאוֹמִי.

כַּמָּה קִרְבָה יֵשׁ בְּפֶצַע אֶחָד?

נָתַתִּי לַיַּלְדָּה מוֹצֵץ בְּמַתָּנָה, אֲבָל הַגַּנֶּנֶת תָּחֲבָה אוֹתוֹ חֲזָרָה לְפִּי

כְּמוֹ כֶּבֶל חַשְׁמַלִּי.

חִפַּשְׂתִּי פִּטְמָה שֶׁדּוֹמָה לְאִמִּי וּמָצָאתִי חֵשֶׁק מֻחְלָט.

מִי שֶׁמְּדַבֵּר חָפְשִׁי עִם זְמַן אוֹמֵר – הַזְּמַן מָצוּץ מִן הָאֶצְבַּע.

הֲכִי קַל זֶה לִמְצֹא אֶת מָה שֶׁמַּסְתִּיר לְךָ.

יֶשְׁנָם מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִפְגִישׁוֹת.

הַחַיִּים טָרְפוּ וְהֵקִיאוּ אוֹתָנוּ חֲזָרָה.

כָּךְ פָּגַשְׁתִּי אֶת שֶׁלִקְרָאתוֹ לֹא בָּאתִי.

הוּא עוֹמֵד מֵעָלַי וְקוֹרֵא לִי: בּוֹא, בּוֹא!

אַתָּה קָרוֹב, אַתָּה קָרוֹב!

אֲנִי עַל שֶׁלִּי עָמַדְתִּי –

בִּתְאוֹמַי יְתוֹמַי קָרָאתִי!

וְאַתֶּם כֻּלְּכֶם בָּאתֶם

וּכְמוֹ הֵד לִי עֲנִיתֶם:

בִּתְאוֹמֶיךָ יְתוֹמֶיךָ!

טְרִיק שֶׁלֹּא לָמוּת
בַּסּוֹף זֶה אֵיזֶשֶׁהוּ טְרִיק פָּשׁוּט שֶׁחוֹזֵרחֲלִילָה,

טְרִיק שֶׁסִּגֵּלְעַצְמוֹ לִהְיוֹתָּמִיד בְּמַצַּב טֶרֶמְגְּדִילָה,

נָחוּשׁ שֶׁלֹּאלָמוּת לְעוֹלָם וַחֲלִילָהחוֹזֵר,

מִין טִפּוּס חַמְדַנְיֵאוּשׁ,

מוּדָע לָהּ־לֵדָה שֶׁחָפַר לְעַצְמוֹ וְכָל הַשְּׁאָר נוֹתָרְנֶעֱלָם בִּתְעוּדַת הַלֵּדָה

כָּלְשֶׁזָּכַר נִטְמַן בִתְעוּדַתְזֶהוּת בְּשֵׁמוֹת חַסְרֵיזֶהוּת

עֲשָׂרָהאָחוּזְגֶּבֶרְיֵשְׁבְּאִשָּׁה וּלְהֶפֶךְ

לְמַעַן מָה כָּל זֶה, אַתָּה שׁוֹאֵל.

נִשְׁאַרְתִּי עִם אָחוּזְאֶחָד פַּחַד

חַדְבְּדִידוּת, חַפְמִפַּחַד

חַפְמִגֵּרוּשׁ שֶׁנּוֹלַדְסָמוּי, גּוֹלֶהגָּלוּי.

הָאֱמֶת שֶׁרַב הַגָּלוּי

מִן הַנִּסְתָּר

שׁוּב הוּא שָׁבְשָׁבוּי

מְדַבֵּר שָׂפָה זָרָה שֶׁמְּתֻרְגֶּמֶת לְשָׂפָה שֶׁאַפְעַלְפִּיזָרָה

דַּבֵּר בְּדִידוּת בָּרוּר! לֹא כִּרְשַׁמְקוֹל, לֹא כִּצְלִילֵּדָה.

אֲחֵרִים לֹא יָשִׂימוּ לֵב

זֶה אֲפִלּוּ לֹא דּוֹרֵשׁ אֹמֶץ

יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת רָשׁוּם בְּשֵׁם אַחֵר

אַךְ בָּחַרְתָּ לְבַצֵּעַ בְּעַצְמְךָ הַשְׁתָּלַתְבְּדִידוּת

אַתָּה לֹא מֵבִין מָהיֵשְׁלֶאֳהֹב בְּךָ

מִסְתַּכֵּל בַּחַיִּים נִכְנָסִימְוְיוֹצְאִים, הָאוֹרְחִים בָּאִימְאֵלֶיךָ וְאַחַר כָּךְ הוֹלְכִימִּמְּךָ

עוֹד טְרִיק אֶחָד וְהַחַיִּים יָזוּזוּ מִבְּלִי שֶׁתָּנִיעַ אוֹתָם.

זֶה שֶׁאַתָּה מוּדָעלֵדָה מַפְשִׁיט אוֹתְךָ.

אַתָּה שׁוֹמֵעַ בּוּמְאַלְמוֹתִי בִּרְחוֹבוֹת מְפֻצָּצִימֵאָדָם

וְתַתְהַכָּרָה מַתְחִילָה לְהִתְגַּנְדֵּר עַדְלֹאיָדַע.

מִינְרֶגַע חֲסַרְגַעֲגוּעַ

הִתְגַּלּוּת שֶׁהֵבִיאָה אוֹתוֹ לִירוֹת מִתּוֹכוֹ אֶת כָּל הַבּוֹדֶדֶת

נֶעֱמַד בְּאֶמְצַע הַנֶּשֶׁפְנֶפֶשׁ

צָעַק

נֶצַח

נֶצַח

וְהַחַיִּים עָנוּ –

סְרָק סְרָק סְרָק

וְיֵשׁ דָּבָר כָּזֶה סְרָק

וְיֵשְׁדָּבָרְכָּזֶהנֶצַח.