קרמה יוגה

הקדמה

מאז תחילת דרכי ביוגה היוותה עבורי היוגה דרך חיים ונתנה לי השראה עמוקה בצעדי הראשונים בעולם היוגה. מורי הראשון, אברהם גודל הדגיש בלימוד את ארבעת השבילים העיקריים ביוגה. קרמה יוגה, בהקטי יוגה, ראג'ה יוגה וז'נאנה יוגה. אברהם גודל עבד כל יום עד ליציאתו לפנסיה והדגיש את החשיבות של הבנת הפילוסופיה והתרגול של הקרמה יוגה לאדם העסוק החי בחברה ומנהל אורח חיים של עבודה ומשפחה.

ספר זה תורגם ביוזמתו של אברהם גודל ז"ל,שראה חשיבות גדולה בהפצת ספריו של סוואמי ויווקננדה בשפה העברית. מי ייתן וספר זה יאיר את דרכם של מתרגלי היוגה ומחפשי האמת באשר הם.

באהבה, ד"ר אודי בילו

ה ק ד מ ה

ההוצאה הנוכחית, המתוקנת של קרמה יוגה נלקחה מ-"יוגה ומעבודות אחרות" של ויווקננדה, שיצאו לאור ב- 1953 על ידי המרכז של רמקרישנה וויווקננדה בניו יורק.

השורות הבאות שנלקחו מההקדמה שכתבתי להוצאה הנ"ל, יסבירו את הסיבה להוצאתו של הספר.

“החיים הציבוריים של סוומי ויווקננדה כיסו תקופה של עשר שנים, מ-1893 כאשר הופיע בפרלמנט הדתות בשיקאגו, עד 1902 כאשר עזב את גופו הארצי. אלה היו שנים של מאמץ פיסי ומנטלי שהיו תוצאה של מסעות ארוכים, הסתגלות לסביבות חדשות, התנגדות מצד המזלזלים בו גם בארץ מולדתו וגם מחוצה לה, הרצאות לציבור שניתנו והדרכה פרטית ללא הפוגה, קשר מכתבים ענף וארגון המסדר של רמקרישנה בהודו. העבודה הקשה והתרגולים הקפדניים והסגפניים חתרו תחת בריאותו. לכן לא היה לסוומי זמן לעשות תיקונים בספריו, אשר הכתיב לאחד מתלמידיו, או שנרשמו תוך כדי הרצאותיו שניתנו ללא רישום מוקדם, ונרשמו בקצרנות או בכתב רגיל … לכן, הרגשתי צורך לעשות עריכה בקובץ הנוכחי, ולעשות שינויים היכן שזה היה הכרחי, אך בזהירות ותוך שמירה על שלמותן של מחשבות הסוומי הבסיסיות".

כמו כן, הוכנס לכאן חומר חדש שנלקח מהרצאות סוומי ויווקננדה, כדי לתת לקורא גישה לחומר נוסף ממשנתו של הסוומי, וגם כדי לתת לספר הנוכחי צורה התואמת את שלושת הספרים האחרים בסדרה (רג'ה, בהקטי, וניאנה)

ניקהילננדה

מרכז ויווקננדה רמקרישנה

ניו יורק

ה-21 לפברואר 1955

“מילותיו הינן מוסיקה גדולה, משפטים מוסיקליים בסיגנונו של בטהובן, קצב הנע כשירי הלכת במקהלותיו של הנדל. איני יכול לגעת באמירותיו כפי שהן פזורות על דפי הספרים המשתרעים לאורך שלושים שנה, מבלי שיחלוף רעד בגופי כמו זה הנגרם על ידי הזרם החשמלי. ואילו זעזועים ומסרים חייבים היו להיווצר כאשר המילים הלוהטות יצאו משפתיו של הגיבור"

רומאן רולנד על סוומי ויווקננדה

סוואמי ויווקנאנדה

ביוגראפיה

בשעות הבוקר המוקדמות, באחד מימי ספטמבר 1893 הביטה הגברת ג'ורג' וו' האל מבעד לחלון הנשקף מביתה היפה ששכן בשדרת דירבורן שבשיקאגו. מעבר לרחוב ראתה אדם צעיר בעל חזות מזרחית, טורבן לראשו וגלימת נזיר הודי בצבע אוקר לגופו.

למרבה המזל, הייתה הגברת האל אישה לא שגרתית. היא לא פנתה למשטרה שתסלק את הזר ואף לא צלצלה למשרתים שיגשו אליו וישאלו לרצונו. היא הבחינה אמנם שאינו מגולח ובגדיו מלוכלכים ומקומטים, אך שמה לב לכעין אווירה מלכותית שהקיפה אותו. הוא ישב על הספסל כשהוא שרוי במדיטציה, עוטה שלווה לא רגילה. הוא אפילו לא נראה כמי שאיבד את דרכו (למען האמת מצבו היה הפוך מזה, הוא פשוט נכנע לרצון האל). לפתע הבזיק בגברת האל ניחוש אינטליגנטי. היא יצאה מביתה חצתה את הרחוב ושאלה אותו בנימוס "האם אדוני הוא נציג בפרלמנט הדתות?"

היא נענתה גם כן בנימוס, באנגלית רהוטה. הזר הציג עצמו כסוואמי ויווקנאנדה, ואמר לה שאכן הגיע לשיקאגו כדי להשתתף בכינוס הפרלמנט. כמו כן, ציין שאין הוא נציג רשמי מטעם מישהו. הוא הגיע לשיקאגו לראשונה מהודו באמצע יולי ומצא שפתיחת הפרלמנט נדחתה לספטמבר. כספו אזל במהירות, ומישהו יעץ לו לגור בבוסטון כי שם זול יותר. בדרכו לשם ברכבת הוא פגש באישה שהזמינה אותו להתארח בביתה שנקרא "האחו השמח". מאז הוא הרצה לפני קבוצות חברתיות שונות ונשאל הרבה שאלות אוויליות על ארץ מולדתו. ילדים אף לעגו לו בשל בגדיו המצחיקים. שלשום הביא לו פרופסור ג' ה' רייט, שלימד יוונית באוניברסיטת הווארד, כרטיס נסיעה לשיקאגו. הוא הבטיח לו שיתקבל בברכה בפרלמנט הדתות אף שלא הייתה בידיו הזמנה: "לבקש ממך מכתב המלצה, סוואמי, זה כמו לשאול את השמש אם יש לה אישור לזרוח". כמו כן, נתן לו הפרופסור את כתובת הוועדה האחראית על צירי הפרלמנט, אך זו אבדה לו בדרכו לשיקאגו. ויווקנאנדה ניסה לדלות מידע מהעוברים ושבים, אך התחנה שירד בה הייתה באזור שהשפה המדוברת בו היא גרמנית ולכן התקשה להסביר את עצמו. בינתיים ירד הלילה. הסוואמי, שלא התמצא בעיר, החליט לישון בתא מטען של מכוניות במגרש החניה של תחנת הרכבת. למחרת בבוקר, רעב ומרופט, התעורר כשהוא "מריח מים טריים" לדבריו, והחל לצעוד בבטחה לכיוון שפת אגם מישיגן. אולם, התחוור לו שהבתים האמידים על חוף האגם לא היו מכניסי אורחים. הוא התדפק על דלתות אחדות ונדחה בגסות. לבסוף, לאחר נדודים, הוא מצא עצמו כאן והחליט שלא לנדוד יותר ולחכות לכל אשר ישלח לו אלוהים. והנה כאן הסיק ויווקנאנדה, "איזו הצלה רומנטית! כמה מוזרות הן דרכי האלוהים".

הגברת האל צחקה כשהקשיבה לכל זה. ויווקנאנדה, כדרכו תמיד, תיבל את הרפתקאותיו ואת ביש המזל שפקד אותו בהומור, וצחוקו היה מדבק. הם נכנסו לביתה, והסוואמי הוזמן להתרחץ, להתגלח ולאכול ארוחת בוקר. הגברת האל התלוותה אליו לראשות הוועדה שהסדירה את מגוריו עם הצירים האחרים מהמזרח שהגיעו לפרלמנט.

הרעיון לקיים פרלמנט דתות בשיקאגו הועלה חמש שנים קודם לכן, בעניין תערוכה הקשורה להנצחת גילוי אמריקה על ידי קולומבוס כארבע מאות שנה קודם. התערוכה תוכננה להציג את התפתחות המערב במיוחד בתחומי המדע והטכנולוגיה. הוסכם שיש להציג התקדמות בכל השטחים, לכן יש לכנס גם פרלמנט של דתות. כינוסו של פרלמנט מסוג זה היה צעד היסטורי של ליברליזם. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של האנושות שנציגים מכל הדתות התכנסו במקום אחד, כשהם יכולים לבטא את דעותיהם בחופשיות. היענותו של הקרדינאל גיבסון, שהיה מנהיג הקתולים באמריקה, הייתה הישג חשוב שכן הארכיבישוף של קנטרברי סירב להשתתף מחשש שפרלמנט כגון זה יביע, בדרך עקיפה, תמיכה בשיוויון בין הדתות. בנוסף לנוצרים הוזמנו לפרלמנט גם נציגים בודהיסטים, הינדים, מוסלמים, יהודים, קונפוציאנים, בני שינטו, תומכי זרטוסטרה, וכן נציגות של קבוצות קטנות נוספות.

ויווקנאנדה יכול, כמובן, להיחשב משויך לנציגות ההינדית, אך כפי שנראה, הוא נועד למשהו גדול הרבה יותר מאשר שייכות לקבוצה מסויימת אחת. הוא ייצג את הדוקטרינה ההודית הקדומה, התופסת אמת רוחנית אוניברסלית המשותפת לכולם.

כשנפתח הפרלמנט, באחד עשר בספטמבר, משך ויווקנאנדה את תשומת לב הנוכחים בגלימתו ההדורה, בטורבן הצהוב לראשו ופני הברונזה הנאות שלו כאחד האנשים המרשימים ביותר שניצבו על הבמה. גובהו היה ממוצע, אך תמיד נטע הרגשה שהוא גדול יותר. אמרו עליו שהוא נע בחן טבעי, "כמו חתול", כפי שביטאה זאת גברת אחת. באמריקה חשבו אותו, לעיתים קרובות, לנסיך הודי או לאריסטוקרט, בגלל מזגו השקט והבטוח. אחרים הוסיפו שניכרת בו "שביעות רצון פנימית", וכאילו יש בתוכו מאגרים של עוצמה כל העת. בעיניו היה ניצוץ פנימי של עירנות והומור והן הקרינו שלווה והביעו חירות פנימית. קולו הערב והמיוחד גרם להתלהבות רבה בקרב שומעיו, ובלי כל ספק היה לכך קשר לתגובתם המפתיעה של מאזיניו כאשר דיבר לראשונה בפרלמנט.

בבוקר הראשון הגיע תורו של ויווקנאנדה לדבר, אך הוא התנצל וביקש לדחות זאת. אחר כך התוודה במכתב ששלח לחבריו בהודו, שנתקף פחד במה. את נאומיו לא הכין בכתב, לעומת שאר הצירים שהגיעו ובידיהם נאומים מוכנים. מכל מקום, התעכבותו רק הגבירה את ההתעניינות הכללית בו. מאוחר יותר אחר הצהריים, נעמד ויווקנאנדה על רגליו ובקולו העמוק פתח במילים, "אחיי ואחיותיי מאמריקה". בו ברגע, כל השומעים, מאות רבות של אנשים מחאו כפיים והריעו לו בהתלהבות דקות ארוכות. עד אז התקבלו כל הנואמים באדיבות ויש מהם אף בהתלהבות, אך שום תגובה לא דמתה לזו. בלי ספק רוב הנוכחים לא ידעו מדוע הגיבו בעוצמה כזו. הן הופעתו של ויווקנאנדה והן קולו, אינם יכולים להסביר את התופעה לגמרי. למקבץ גדול של גורמים יש השפעה טלפתית מוזרה על התת-מודע, ובמקרה הזה נבעה ההשפעה מנוכחותו של אדם לא שגרתי, אדם שמילותיו ביטאו בדיוק את מה שהוא. כאשר אמר ויווקנאנדה, "אחיי ואחיותיי מאמריקה", הוא התכוון לכך, שהוא רואה באמריקנים שלפניו את אחיו ואחיותיו. המשפט המשומש לעייפה הפך לאמת פשוטה.

ברגע שהקהל אפשר לו, המשיך הסוואמי בדבריו. אלה היו קצרים והדגישו את הסובלנות האוניברסלית ואת החשיבות בהבנת הבסיס המשותף לכל הדתות. לאחר שסיים הריע לו הקהל עוד יותר. בימים שלאחר מכן הוא נאם עוד פעמים אחדות, ובדבריו הציג עמדות חשובות על טבע האידאלים ההינדואיסטים. בסיום הפרלמנט הוא היה הנואם הפופולרי ביותר.

בימים שלאחר הקונגרס היה סוואמי ויווקנאנדה למוקד ההתעניינות, אך בעצמו עבר תקופה לא קלה כלל. הוא נתקל בצד המכוער של החשיפה לציבור. סקרנות גסה ביותר לצד אירוח נדיב במיוחד ויחס חסר רחמים ומתיש. שגרה זו עייפה אותו ולבסוף אף הזיקה לבריאותו, אך עם הזמן הסתגל לאורח החיים הזה ואפילו נהנה. הוא דיבר בגילוי לב וענה תשובות שנונות לשאלות שנשאל. מעולם לא איבד את קור רוחו, גם אם נשאל לעיתים שאלות אוויליות על אנשי ארצו "עובדי האלילים".

ויווקנאנדה בא לאמריקה לדבר למען אנשי מולדתו. הוא רצה לספר לאמריקנים על העוני והדלות בהודו ולבקש את עזרתם. אך בד בבד היה לו מסר למערב. הוא פנה אל שומעיו שינטשו את גישת החיים החומרנית וילמדו מהרוחניות הקדומה של ההינדים והטיף למען שינוי ערכים. הוא הכיר ביתרונות המערב – הישגים טכנולוגיים, יוזמה חופשית ואומץ, שאותם מצא חסרים אצל ההודים – ושיבח אותם על כך.

עם זאת, דבריו גלויי הלב פגעו ברבים. "בניו יורק", הוא נהג לומר בחיוך, "רוקנתי אולמות שלמים". ואין פלא ! דבריו על מהותו האלוהית של האדם נשמעו לקנאי הדת כדברי נאצה, במיוחד כפי שהוצגו בשפתו הציורית : "הסתכל על האוקיינוס ולא על הגל הבודד אין כל הבדל בין המלאך לנמלה: … ציית לכתבי הקודש עד שתהיה מספיק חזק לפעול בלעדיהם …. לכל נוצרי יש קתדרלה גדולה מעל ראשו….”, ויווקנאנדה לימד שאלוהים נמצא בתוך כל אחד מאתנו, ושכל אחד נולד כדי לגלות מחדש את טבעו האלוהי. סיפורו החביב היה על אריה שחשב את עצמו לכבש עד שאריה אחר הראה לו את בבואתו במים. "ואתם האריות", נהג לומר לקהל מאזיניו, "הנכם טהורים, אין סופיים ונשמות מושלמות…. מי שאליו אתם מתפללים ובוכים בכנסיות ובמקדשים…. הינו ה"עצמי שלכם". ויווקנאנדה היה נביא הביטחון העצמי, החיפוש האינדיבידואלי והמאמץ האישי.

ויווקנאנדה היה תלמיד מסור מאוד של אחד המאסטרים הגדולים בכל התקופות, רמאקרישנה, שבו ראה גלגול של אדם קדוש. רמאקרישנה נפטר פחות מעשר שנים לפני בואו של ויווקנאנדה לאמריקה. אך לכל הבאים אליו הוא לא סיפר על דבקותו הרבה במורו, וסירובו נבע מהחלטה מחושבת היטב. לאחר שחזר להודו וסיפר על עבודתו באמריקה, אמר : "אם הייתי מספר על אישיותו של רמאקרישנה, אולי הייתי ממיר חצי מהעולם, אך אורך חייהן של המרות מסוג זה הינו קצר. כך שבמקום זה הפצתי את עקרונותיו של רמאקרישנה. אם אנשים יקבלו את עקרונותיו, הם יקבלו לבסוף את אישיותו".

המשך הפרק בספר המלא