תלבשי את זה

מבוא

לאורך חיי אני זוכרת סיטואציות טעונות רגשית שבמבט לאחור אני יודעת להגיד בדיוק איך נראיתי ומה לבשתי: היום שבו הודיעו לי שסבתא שלי נפטרה, לידת בתי הבכורה, האשפוז בבית החולים והשהייה שלנו בפגייה, היום הראשון בבית הספר של בתי, ראיון עבודה חשוב.

למה אנחנו זוכרים את הלבוש שלנו? למה אנחנו משקיעים במראֶה שלנו? ומה הקשר בין חוויות, אירועים ורגשות ללבוש שלנו?

בימים שבהם אני מתלבשת יפה בעיני עצמי, מחוברת למה שאני לובשת, אני מרגישה שהלבוש משפיע לטובה על ההרגשה שלי. משהו בביטחון שלי משתפר, אני מרגישה נוח "בקליפה" שלי ומקרינה את ההרגשה הזאת כלפי חוץ, ולהפך.

כחלק ממגוריי באזור עוטף עזה, לאורך שנים של סבבים ביטחוניים ומבצעי לחימה, אני מתמודדת עם מתח, רגעים של חוסר אונים ואי־ודאות. הרגשות האלה נכחו גם בתקופת הקורונה הארוכה, הבידודים, הסגרים והשהייה הממושכת בבית. עם הזמן למדתי שלבגדים שאני לובשת יש יכולת להשפיע על מצב הרוח שלי וביכולתם להעניק לי כוח. שמתי לב שהימים שבהם בחרתי להישאר כל היום בפיג'מה, היו ימים שגם התנהלתי בהם בעייפות, בלאות, ואף ויתרתי על הזדמנויות שונות ליציאה או הפוגה. ולהפך, בבקרים שבהם הכרחתי את עצמי להתלבש ולהתאפר, אפילו שעל פניו לא היה לי לאן לצאת והיינו מבוצרים בבית, היו ימים פרודוקטיביים יותר בהתנהלות שלי בבית, בתחושת החיוניות, ביציאות קטנות מסביב לבית ובתחושת הערך העצמי.

האם זה מקרי ?

אני הילה בוסקילה, נשואה ואם לחמישה מתוקים, עובדת סוציאלית כ-14 שנה, בעלת M.A בעבודה סוציאלית באמצעות כלים אומנותיים (אוניברסיטת בן גוריון). בעברי שימשתי כמנהלת מערך טיפולי בפנימייה לנערות בסיכון, מטפלת בנערות ונשים שעברו פגיעות מיניות, ומנחת סדנאות קבוצתיות ומפגשים אישיים בתחום הסטיילינג therapy. קלפי הטיפול שפיתחתי - "תלבשי את זה" - משמשים נשות הוראה, נשות טיפול וסטייליסטיות בעבודתן עם נשים ונערות.

הספר הזה נולד מחיבור שתי האהבות הגדולות בחיי - עולם האופנה ועולם הטיפול. כילדה קטנה אהבתי לשחק בבגדים של סבתא ואימא שלי, נעלתי עקבים והתחפשתי למבוגרת, לא פעם נתפסתי משחקת באיפור של אימי. כשבגרתי, נהניתי לשחק בארון הבגדים של חברותיי ואחיותיי, לשאול ולהשאיל בגדים, להעז ולהתנסות ולגלות על עצמי דברים חדשים.

מטרת הספר הזה היא לאפשר גם לך לצאת למסע מיוחד של היכרות עם עצמך דרך המראֶה שלך; היכרות עם עולם האופנה, סגנונות לבוש, צבעים, אקססוריז - הכול מתוך התייחסות וחיבור מעמיק לעולם הרגשי שלנו כנשים. כולי תקווה שבסיום קריאת הספר והתרגילים תחווי חיבור טוב יותר לעצמך ותשתמשי בארון הבגדים שלך בחוכמה, בהנאה ובגמישות ושחוויית ההתלבשות תהיה נעימה, ממוקדת ומספקת.

והכי חשוב, אני מזמינה אותך לצאת למסע משותף בין הדפים, מסע של חקירה עצמית, זיהוי עמדות ותפיסות אישיות והתקדמות לעבר חיבור אל עצמך, אל גופך ואל המראֶה שלך... מאחלת לך שבקריאת הספר תיצרי לעצמך רגעי איכות של התבוננות בתפיסות עצמיות שלך, בהרגלים שלך, במראה ובלבוש שלך, ותחווי התלבשות מודעת (mindfulness) תוך כדי קבלה של הגוף שלך ושל הייחודיות הטמונה בו.

צאי לדרך!

מאחלת לך מסע קסום, ומזמינה אותך לשתף אותי בחוויות אישיות מהמסע במדיות השונות.

הילה

פרק ראשון
 הפסיכולוגיה של עולם האופנה - למה אנחנו מתלבשים?

הבגד הראשון בעולם
 

החיבור הראשוני והקדום שלנו עם בגדים החל בימי בראשית בסיפור האדם הראשון וחווה, האישה שלצידו. יש משהו בפעם הראשונה הזו שבה צוינו בגדים כדי להבין את משמעותם לחיינו עד היום.

אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת, ואז מתעוררת בהם התובנה: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת" (בראשית ג', ז').

האדם הראשון חי במציאות של גן עדן, במקום של שלמות, אין צורך בבגדים או בכיסוי כלשהו לגוף, יש הרמוניה בין האדם לבריאה. חטא האכילה מ"עץ הדעת" מוביל לפגיעה בשלמות הזו ולידיעה במוגבלות של אדם וחווה כבני אדם, ושניהם חשים בושה וצורך להתכסות. לשם כך הם משתמשים במה שהכי זמין להם, ויוצרים את הבגד הראשון בעולם... מעלי תאנה. ברבות הימים הפך עלה התאנה לביטוי להסתרה או הסוואה של מעשה שלילי. זאת אומרת, הבגד הראשון נולד מתוך צורך, צורך של הסתרה והתמודדות עם בושה.

בספרו ה"אני־עור" דידייה אנזייה, פסיכואנליטיקן צרפתי ידוע, מסביר את המושג "אני־עור" שטבע עשרים שנים קודם לכן1. העור הוא מעטפת של הגוף בדומה ל"אני" שעוטף את הנפש. מטרת שניהם לתחום, להכיל, לארגן ולווסת אותנו ואת רגשותינו. מכאן שבגדים הם בעצם "העור השני" שלנו, הם יושבים על הגוף שלנו והופכים לחלק מהזהות שלנו. אנחנו תופסים אותם על ידי כל החושים שלנו: המראה שלהם, המגע שלהם על הגוף, הריח והקולות שהם משמיעים (בדים מסוימים, נעלי עקב וכו'). החושים האלה מעובדים במוח ונשמרים בזיכרון2, וכך אנחנו חווים זיכרונות של בגדים ואת האופן שבו הרגשנו בתוכם; בגד וחוויית ההתלבשות נצרבים בתודעה שלנו והם חלק אינטגרלי מחוויות היום־יום שלנו.

מאז ומתמיד אנחנו מתכסים ומתלבשים באופנים שונים: ליום־יום, לאירועים חשובים כמו ראיון עבודה, דייט, ואפילו לשינה. לכל פונקציה יש לנו בגדים מתאימים מבחינת סוג הבד, והאופן שבו אנחנו מרגישים אותו על הגוף שלנו. בגדים נועדו לשימושים שונים, ואנשים שונים מגדירים את השימוש בהם לצרכים שונים: הגנה פיזית מפני מזג האוויר (קור או חום), צורך פסיכולוגי (מעין קמע), תחושת ביטחון, הסוואה או לצורך התבלטות ומשיכה, זיהוי חברתי, תרבותי ומקצועי. הלבוש יכול להעיד על סטטוס כלכלי־מעמדי.

תיאוריית הצרכים של מאסלו - נוכחות או הסתרה?
 

תיאוריית הצרכים של מאסלו עוסקת בצרכים אוניברסליים שנוגעים לכולנו כבני אדם. הצרכים מחולקים לשלבים הבנויים בהיררכיה, ורק כאשר שלב מסוים של צורך מתממש, האדם מסופק ופנוי לממש את השלב הבא. צרכים אלה מפורטים בסדר עולה החל בצרכים פיזיולוגיים בסיסיים ועד צרכים רוחניים־נעלים3. לדוגמה: אדם שסובל מקור או רעב לא יכול להיות פנוי לחלום או לעבוד; רק לאחר שימלא צרכים בסיסיים אלה יוכל להתקדם בחייו.

צרכים אלה מקבילים למניעים ולמוטיבציה שלנו בחוויית ההתלבשות: האם אנחנו מתלבשים כדי לשרוד או מתלבשים מתוך יצירתיות וביטוי עצמי?

ניתן להתבונן בצורך שלנו להתלבש על פי השלבים הבאים:

שלב ראשון - בגדים משמשים להגנה מפני קור וחום; סוודר כשמזג האוויר קר או גופייה כשחם. ההגנה עשויה להיות מפני אויבים - בני אדם או בעלי חיים. לדוגמה: שריון (כפי שהיה נהוג בעבר) או אפוד מגן בעת מלחמה; נעליים למניעת פציעה; בגדים למניעת עקיצות או כהגנה מפני השמש.

שלב שני - בגדים משמשים לביטחון ובטיחות: בגדים חסיני אש עבור כבאים, וסט מוגן ירי לשוטרים, נעלי ריצה, בגדי שחייה. אלה בגדים שנועדו לסייע לנו בתחושת ביטחון ויכולת לבצע משימות על הצד הטוב ביותר.

שלב שלישי - בגדים משמשים לצורך אהבה והשתייכות: ברמה ההתפתחותית־אבולוציונית למדנו כבני אדם שעל מנת לשרוד טוב יותר, עלינו לחיות בקבוצה המגדילה את סיכויי ההישרדות שלנו. המוח שלנו מתוכנן לחשוב שאם לא נהיה חלק מקבוצה אנחנו עלולים פשוט... ובכן, למות... לכן כל כך חשוב לנו להיות חלק מקבוצה ולהשתייך אליה. חלק מההשתייכות הוא התאמה לבגדים המאפיינים את אותה קבוצה, תרבות, חברה או דת שאנחנו חלק ממנה. לכל קבוצה חברתית כזו יש כללים שונים שקשורים בכיסוי הגוף כמו ביהדות ובאסלאם או בחשיפה שלו כמו בחברות נודיסטיות או בתרבויות שונות באפריקה, שבהן הגוף גלוי.

השתייכות יכולה לבוא לידי ביטוי בחולצה של קבוצת כדורגל אהודה, סמל בית ספר, מדים האופייניים למקצוע מסוים, למשל מדי דיילת או שוטרת, שמאפשרים לנו לשייך את הלובשים אותם לאותו מקצוע ולפנות אליהם בעת הצורך; מקומות עבודה שונים מאופיינים בקוד לבוש שונה, למשל לבוש רשמי ומחויט או חולצה בצבע מסוים. ייתכן לחץ מצד חברי הקבוצה להתלבש לפי קוד לבוש מסוים, והוא יכול להיות גלוי או סמוי.

דוגמה אקטואלית להשתייכות ולהזדהות באמצעות בגדים היא בחירתה של מלכת ספרד לטיסיה ללבוש חולצה אוקראינית מסורתית כדי להפגין את תמיכתה באוקראינה במלחמתה מול רוסיה. בדומה לה, לאחרונה החליטו דוגמניות בולטות בעולם האופנה ללבוש בגדים בצבעי דגל אוקראינה, כחול־צהוב.

בשלב זה מתרחש גיבוש זהות עצמית: מי אני? מה התכונות שמאפיינות אותי? מה זהותי המגדרית, הזהות המינית? תהליך גיבוש הזהות יבוא לידי ביטוי גם בלבוש. ניתן לראות זאת בצורה הקיצונית והבולטת ביותר בתהליך חזרה בתשובה או חזרה בשאלה שבהם ההשתנות הפנימית של האדם משפיעה על ההופעה החיצונית שלו.

שלב רביעי - בגדים משמשים לצורך כבוד והערכה עצמית: זהו שלב שעשוי להיות מלחיץ כיוון שהוא מבטא דרישה או ציפייה לרכוש פריט לבוש ייחודי שאין לאחרים או לחלופין פריט שמעיד על מצב כלכלי גבוה. לדוגמה: קנייה רק מחנויות מותגים או פריטי מעצבים יוקרתיים שמהווים סמל סטטוס.

שלב חמישי - בגדים משמשים לצורך מימוש עצמי - יכולת ביטוי עצמי דרך הלבוש.

זהו שלב שבו אנו יכולים לממש את עצמנו באמצעות ארון הבגדים על ידי בחירה חופשית ויצירתית, תוך נאמנות לרצונות שלנו ולערכים שלנו. הבגדים משמשים כלי יצירתי לביטוי התכונות שלנו, החלומות והכישרונות שלנו.

תיאוריית השלבים המפורטת הזו יכולה לסייע לך לזהות אילו צרכים הלבוש שלך משרת כיום בחייך ולבחון אם היית רוצה לחולל שינוי מסוים; לשאול את עצמך בכנות: לְמה את מתלבשת?

השאלה החשובה ביותר בעיניי היא אם אני ניגשת לארון הבגדים שלי מעמדה פנימית של הסתרה, רצון לטשטש או להסתיר איברים בגוף שאני לא אוהבת; בגדים שיכסו, יסתירו או אפילו יעלימו את נוכחותי או מעמדה פנימית של הבלטה? אין הכוונה לשחצנות או להתנשאות, אלא לעמדה פנימית של הכרה בחלקים הטובים שבי — טוב חיצוני ופנימי כאחד - והדגשה שלו; הדגשה של אזורים בגוף שאני אוהבת, הבלטה של תכונות אישיות שלי.

#תתלבשי על זה...
בהתייחסות לחמשת השלבים של תיאוריית הצרכים של מאסלו, נסי לזהות באיזה שלב את ממוקמת. איך התאוריה באה לידי ביטוי אצלך? האם בגדים משרתים אותך לצורך הגנה, מושפעים מקוד הלבוש בעבודתך, מהווים יכולת ביטוי של מי שאת? ואולי הכול יחד? עד כמה הבגדים שלך משמשים אותך לצרכים בסיסיים בלבד ועד כמה לצרכים נעלים יותר?

בשביל מי את מתלבשת?

למה אנחנו מתלבשות? מדוע אנו משקיעות בבגדים זמן, כסף ואנרגיה?

התשובות הנפוצות שאני שומעת לרוב הן:

"חשוב לי להשקיע בעצמי", "זה משפיע על כל היום שלי", "אני חייבת", "זו הדרך שלי לבטא את עצמי", "אני רוצה להסתיר את החלקים שאני פחות אוהבת בגוף שלי", "אני רוצה להבליט את החלקים שאני אוהבת בגוף שלי" ועוד...

מאיזו עמדה אני מגיעה לארון הבגדים שלי? באילו מילים אני משתמשת בשיח שלי עם עצמי כשאני בוחרת את הבגדים שלי? חשוב מאוד להיות ערות לשאלות האלה.

בגדים ופריטי לבוש שונים נושאים רגשות, זיכרונות ומעוררים בנו תחושות שונות: דחייה, משיכה, געגוע, שאיפה, ועוד... הם בעצם מסתירים ומגלים, מספקים הצצה לאישיות שלנו. כשהבנתי את הכוח שיש לבגדים עבורי, יצאתי לחקור בסדנאות הסטיילינג therapy שאני מנחה איך מרגישות נשים אחרות שחוו משברים בשל מצב ביטחוני או אירועי חיים אחרים כמו גירושים, מחלה, פגיעה מינית, אֵבל, לידת ילד עם צרכים מיוחדים ועוד - וגם אירועים משמחים כמו חתונה או קידום בעבודה. נשים רבות חוו תחושות דומות לשלי, הן תיארו כיצד הן שינו את סגנון הלבוש שלהן לאורך השנים וההתפתחות האישית והמקצועית שלהן וכיצד הן הושפעו מהבגדים שלבשו, בתהליך הדדי ודינמי. כלומר, הן הושפעו מהחוץ (בגדים ואקססוריז) - פנימה (רגשות, מחשבות והתנהגות) ומהפנים החוצה.

פנים וחוץ: ביצה ותרנגולת - מה קודם למה?
 

מה קודם למה - שינוי פנימי ובעקבותיו שינוי חיצוני או שינוי חיצוני ובעקבותיו שינוי פנימי?

"משבר גיל 40 היה אצלי מאוד צורם ובולט...לפני כן עסקתי בספורט כל החיים, הבגדים שלי היו כל סוגי ה'נייקי' וה'אדידס' שיש. נוסעת לחו"ל, כל מה שאני קונה זה טופים וטייצים. זה היה הארון שלי [...] עשיתי קורס קואוצ'ינג והתחלתי להתלבש אחרת. שמלות, חצאיות. עקבים של שישה־שמונה סנטימטר. זרקתי את כל נעלי הספורט והטייצים, פשוט לא יכולתי לסבול את זה, קניתי הכול חדש, התהפך לי המוח" (מירית הררי בראיון לעיתון "לאישה").

מירית, זכרה לברכה, תיארה את משבר גיל 40 שלה, שהוביל לשינוי הקריירה וכתוצאה מכך גם לשינוי ארון הבגדים שלה וסגנון הלבוש; מנוח וספורטיבי ללבוש הנתפס כנשי ומטופח. מבלי לעסוק בשאלה "מה יגידו?" הלכה מירית עם התחושות והאמת הפנימית שלה, עם החשק והאהבה, ובאומץ - עד לרגע האחרון.

באחת הסדנאות שלי פגשתי אישה שהייתה בשלבי החלמה ממחלת הסרטן, וגם היא עברה תהליך ביחס להופעתה החיצונית. היא תיארה כיצד החיים שלה וגם הופעתה החיצונית התחלקו לשניים: לפני המחלה ואחריה. מאישה שמחה וחיונית שהשקיעה במראה שלה, היא נהפכה לחלשה והישרדותית, וגם לאחר שהחלימה לא חזרה להתלבש כפי שהיא אוהבת או להתאפר. היא הרגישה שמצאה נחמה בבגדים נוחים בימי המחלה, ומאז התרגלה אליהם אף שלא הצליחה להרגיש טוב עם המראה החיצוני שלה.

האם בגדים יכולים לסייע בתהליך ההתמודדות במצבים משבריים?

התשובה היא כמובן כן!

בגדים ואופנה יכולים לשפר את הרגשתנו ולעודד שינוי בחיינו, בתחושת הערך העצמי והרווחה הגופנית, הנפשית והחברתית4. אישה שנמצאת במשבר כזה או אחר יכולה להשתמש בבגדים שלה לתהליך ההתמודדות; לבחור בגדים שמתאימים למי שהיא היום, למשקלה הנוכחי, לבחור הדפסים וצבעים שמשמחים אותה. להתקרב לעצמה...

פירוט מעמיק ופרקטי לתשובה זו תמצאו בדפי הספר בפרקים הבאים.

 המשך הפרק בספר המלא