כל החוקים נשמעים לו

פרולוג

אֲבָל הֶחָלָל הַכָּחֹל הַזֶּה,

אֲבָל הַנְּפִילָה הַחָפְשִׁית,

אֲבָל הַשִּׂמְחָה הַחַדָּה, הוֹ לֵב.

(בתוך: דן פגיס — כל השירים — מוח, "לב פתאומי", עמ' 175)

כיצד יש לקרוא או לפרש את טורי השיר הללו, שכתב דן פגיס? כיצד השכלתנו ועולמות הידע שלנו משפיעים על הבנת השיר? האם מדען יקרא אותו באופן שונה מחוקרת ספרות? ובאילו מובנים שתי הקריאות יהיו שונות?

בטור השירי הראשון ניצב "החלל הכחול". המדען יעמוד על השוני בין החלל החיצון, שבו שולט ריק כמעט מוחלט ולכן אין בו כבידה, לבין האטמוספרה הקרובה לכדור הארץ, שבה יש כוח משיכה — אך גם יסביר שצבע החלל אינו באמת כחול, ושהשמים נראים כך בשל העובדה שקרני השמש נשברות על מולקולת הגז והחלקיקים המפוזרים באוויר. הוא גם יסביר מדוע אין באמת נפילה חופשית. אך מושגי השמחה והלב, המכניסים רגשות לתוך השיח המדעי, הם כבר מעבר לתחום התמחותו. חוקרת הספרות תראה פה את הכחול העצוב, הכחול של הבלוז, של הדיכאון, של הנשמה התועה, שאולי מבקשת לרחף בחלל אך מרגישה שהיא נופלת ארצה בשל הנפילה החופשית במופע התאבדות גדול, ולמרבה הפרדוקס מעורר יצר המוות המקנן בה שמחה חדה — נושא אשר חוזר על עצמו בספרות המערבית ביצירות רבות אחרות.

כמו נקודות המבט השונות, גם המחקר במעבדה הכימית או הפיזיקלית והמחקר במעבדה הספרותית שונים בתכלית השינוי, ולא רק בכלים ובשיטות, אלא גם בגישה המחקרית. עם זאת יש גם לא מעט מקבילות בין השניים, כי אחרי הכול שניהם עוסקים בהוויה ובחיפוש אחר פתרון או אמת, ולכל אחד יש שפה משלו לתאר את הנגלה והנסתר. המדען וחוקר הספרות עורכים ניסויים בחומרים שלהם — חומרים כימיים או מילים — בחפשם דרך לתאר ולהבין את העולם שמולם, ולעתים גם לשנות אותו. המפגש בין שני עולמות אלה, שנעים כמעט במקביל וללא נקודת מפגש אפשרית, המפגש בין העולמות של שנינו, הוא גם המפגש בין העולמות בפואטיקה של פגיס, ולכן יש בו כדי להניב תובנות מעניינות.

הרגשנו שכדי לפצח את הצופן המדעי של שירת פגיס צריך קריאה בשניים, שכן חייבים פרשנות בין־תחומית, ובעיקר דיאלוג. אנו מאמינים כי איכות המפגש בין שני חוקרים, שכל אחד מהם מביא משהו מעולמו המקצועי הייחודי לתוך הקריאה של השירים, והקריאה הסינרגית, בצוותא, תניב תוצר, שבו אחד ועוד אחד שווה יותר משניים. לא יהיה זה תוצר יחיד וגם לא תוצר בלעדי. כל חוקרי פגיס בעבר ובהווה — כבודם במקומו מונח. אולם תהיה לו את הייחודיות שלו מתוך המפגש הנדיר בין הדיסציפלינות. מפגש נדיר, מפני שדיסציפלינות אקדמיות בדרך כלל אינן פוגשות זו את זו, ועל אחת כמה וכמה דיסציפלינות מרוחקות.

ספר זה מציע קריאה כפולה לשנים־עשר שירים של דן פגיס: מן הצד האחד תעמוד הקריאה של המדען, מן הצד האחר תעמוד הקריאה של חוקרת הספרות, כאשר הקוראים, בתווך, מוזמנים לחבר בין הקריאות, או להעדיף אחת על פני השנייה, וכמובן להוסיף את הקריאה שלהם לשתי הקריאות המוצעות. הספר הזה הוא הזמנה לשיחה, אך יותר מכול אנו מבקשים להניח כאן הצהרה. קריאת שירה נעשית מתוך עולמו של הקורא, וכשהיא נעשית כמעשה של קריאה זוגית מתוך מודעות לשוֹנוּיות, יש בזה כדי לכונן תפיסה שמעלה על נס את הסובייקטיביות כערך.

הספר מחזיק קריאות מסאיות פרטניות ופרשניות לשירים "עורקים בסלע", "התגלית", "הניסיון", "דפדוף באלבום", "שנים־עשר פנים של אזמרגד", "גבולות הפיזיקה", "חקירה שנייה", "חשיפה", "כישלון", "כוח המשיכה", "שיחה" ו"למשאל ספרותי". השירים נבחרו מפני שהם מייצגים תופעות מדעיות שונות ומפני שהם ממחישים את העובדה שפגיס המשיך לשמור על הפואטיקה המדעית שלו לכל אורך הקריירה השירית בכל קבצי השירה שפרסם. בחרנו להעמיד פרשנויות, מדעית ומיתית, שגם הן חלקיות במובן מסוים ומציגות שתי אפשרויות מבין אין־ספור אפשרויות, זו עם זו וזו כנגד זו, כמו בדף גמרא. מבנה ייחודי זה מאפשר לקרוא את כל אחת מהפרשנויות בנפרד או יחד, לעבור מפה לשם, ולחבר למשהו עגול יותר. אולם, כמו בדף הגמרא, הפרשנות על הפרשנויות — כלומר הדיון בפרשנויות השונות, על הדומה והשונה ביניהן — נעשה מחוץ לדף, בראשו של הקורא או בחדר שבו לומדים בחברותא. כך גם היינו רוצים שיקראו בספר הזה.

באופן זה קיבל כל שיר קריאה דואלית, אך הקריאות אינן בהכרח סותרות זו את זו. למעשה, הן משלימות זו את זו. יתרה מכך, איננו סבורים שמה שהתגלה בתהליך הפרשני הוא סתירה בין עולמו של המדען לבין עולמה של אשת הרוח. שני הפנים של כל שיר הם ביטוי לדואליות של הנפש, אשר נעה כמטוטלת בין קוטב אחד לקוטב שני ומוצאת בשניהם יופי. שני הקטבים הם שני עולמות תוכן המצויים הן בשיר כטקסט והן בעולמם של הקוראים את הטקסט. שני הקטבים ושני הפנים הם לב לבה של השירה, שנמצאת במרחב שבין עולמות.

כחלק מהניסוי במעבדה השירית החדשה, החלטנו לשחרר את עצמנו מעולה של הכתיבה המדעית ולהתרכז בשיר ובמפגש בין השיר לבין תחום הדעת שלנו. באופן מודע שחררנו את עצמנו בכוונה מאפראט מדעי שיטתי, ולמעשה הספר הזה מייצג את הקריאה שתמיד חלמנו לעשות, ורק עכשיו קיבלנו אומץ לעשות אותה, ומתוך דיאלוג בינינו על הרצון לשבור את המחיצה בין הדיסציפלינות. בתוך כך, בספר הזה אין הערות שוליים, כמקובל בכתיבה אקדמית מובהקת, אם כי כל אחד מאתנו מזכיר ברשימה שלו יצירות, מחקרים ועבודות רבות שנעשו על פגיס לפנינו. בסוף הספר בכל זאת מצאנו לנכון לצרף ביבליוגרפיה חלקית למי שרוצה להתעמק הלאה ולקרוא את הטקסטים שאנחנו מזכירים, ולקסיקון, שמונה את האזכורים המדעיים בכל קורפוס השירים של פגיס. ההפניות לשירים של פגיס ושל אחרות ואחרים נעשו בדרך כלל לכינוסי "כל כתבי", הזמינים לקהל הרחב. לפיכך ניתן לומר שהספר הזה לא רק חוגג את המפגש בין הדיסציפלינות, אלא גם חוגג את השחרור מחוקי הכתיבה האקדמית, וגם כאן בחרנו ללכת בדרכו של פגיס ולייצר לעצמנו מרחב שבו "כל החוקים נשמעים לנו".

ורד ועדי

באר שבע, תשפ"א