דרך עץ החיים

תקופת הנבואה
כפי שצפו החכמים, הנבואה פסקה למשך מאות שנים לאחר תקופת בית שני.¹ עם זאת, ככל שחלף הזמן, התנאים להופעתה מחדש הבשילו אט אט. התקופה של אלפיים השנים האחרונות בתולדות האנושות, אותה מכנה האגדה ימות המשיח,² נמצאת כבר בעיצומה, וסיומה הצפוי של תקופת הגלות נגלה לעין עם שובו של עם ישראל לארץ ישראל.³ המסורה טוענת שדווקא בצומת זה יכולה הנבואה להופיע שוב כדי לסייע בכניסתם של ימות המשיח ושל עידן נבואי חדש עבור האנושות כולה.⁴

בקשת הנבואה
על אף שנבואה בסופו של דבר תלויה ברצון אלוהי, ניתן להתכונן להשגתה בצעדים מסוימים.⁵ "אמת, האל מנבא את בני האדם ומזדקק להם, אבל האדם צריך לבקש את האלוהים ולהכין עצמו לקראתו… חייב הוא להכשיר עצמו לגילוי שכינה."⁶ העיסוק בנבואה, או בקשת הנבואה, שהיא הקשר העילאי עם הבורא, הינו קיום המצוות לאהוב, לדבוק, ולדעת את ה'.⁷

מבחינה היסטורית, אותם אנשים ששאפו להיות נביאים ומיסטיקנים, בצד עם חיי חסידות, קדושה, ולימוד, השתמשו בגירויים חיצוניים כדי לעורר מצבים אקסטטיים ותופעות נבואיות. בני הנביאים, אסכולת הנביאים המקורית בישראל העתיקה, השתמשו בטכניקות שונות שכללו מדיטציה, פעילויות של שמחה, נגינה והאזנה למוסיקה.⁸ מאוחר יותר, בתקופת התלמוד ובתקופה שאחריה, ידוע כי חברות של מקובלים מיסטיקנים השתמשו בטכניקות נוספות כדי לעורר חוויות מיסטיות, כולל צום, חוסר שינה, ותנוחות גוף הגורמות לדם לזרום לראש.⁹

הטכניקות הללו נועדו לעורר "הַשָׁאָה עַצמִית טרום־היפנוטית" שעלולה לגרום לעיוותים תפיסתיים, כולל דימויים חזותיים וצלילים.¹⁰ השימוש בטכניקות כאלה תומך בהשקפה המבוססת היטב בקרב המקורות הראשונים והאחרונים של המסורה הגורסים כי לפחות במידה מסוימת, הנבואה מתרחשת בתודעה, והעולמות הרוחניים שבהם פוגשים במהלך חוויות מיסטיות ונבואיות אינם קיימים בממד מרוחק כלשהו, אלא בתוך התפיסה עצמה.¹¹

מצב התודעה הנבואי
עם הזמן, הגישה אל העולמות הרוחניים והשראת תודעה נבואית הפכה לאמנות אבודה. במידה רבה, האנושות הפסיקה להעריך את החוויות הללו ואיבדה קשר עם העולמות הפנימיים. לעומת זאת, בתצפיות האחרונות על השפעותיהם של חומרים פסיכואקטיביים על המחשבה ראינו השפעות קוגניטיביות דומות לאלה של המצבים המיסטיים והנבואיים של זמני קדם. חומרים אלה מעוררים מצבי תודעה משתנים, דמויי טראנס, הדומים במספר אופנים למאפייניה האקסטטיים של תופעת הנבואה, כולל שינויים בחשיבה, הפרעות בחוש הזמן, תחושת אובדן שליטה, שינויים בדימוי הגוף, קריסת הגבולות בין העצמי לבין העולם, אובדן אגו, חוויות טרנסצנדנטיות או מיסטיות של "אחדות", עיוותים תפיסתיים הכוללים דימויים וצלילים חזותיים מוגברים, נטייה מוגברת להיות מושפע מסוגסטיה (השאה), תחושה מוגברת של משמעות ושל הבלתי־ניתן־לתיאור.¹² סביר להניח כי ההבחנה בהקבלות אלה היא שהובילה אחדים להשערה שמקובלים מסוימים בימי הביניים השתמשו בחומרים פסיכואקטיביים כחלק מן התהליך שעברו כדי להיכנס למצבים מיסטיים.¹³

כמו הטכניקות המיסטיות הקודמות, חומרים פסיכואקטיביים מפרקים את קווי המסגרת של התודעה החושבת. התפיסה האנושית מאומנת להתמקד בגירויים מסוימים ולהתעלם מאחרים. כתוצאה מכך, השכל המודע קולט רק חלק קטן מהמידע הזמין לחושים.¹⁴ כאשר אדם שובר את קווי המסגרת של הנפש בעזרת טכניקות מיסטיות או חומרים פסיכואקטיביים, הוא תופס את המציאות בדרך אחרת, שלמה יותר, וחווה תחושה של נצחיות והוויה טהורה. "אם דלתות התפיסה היו נקיות, הכול היה נראה לאדם כפי שהוא, אינסופי. כי האדם הלך והסתגר, עד שהוא רואה את כל הדברים דרך החרכים הצרים של המערה שלו."¹⁵

מצב תודה שונה זה הוא תחילתה של "נבואה".¹⁶ הנבואה במהותה אינה גילוי עתידות, אלא היא חיבור לה', או דבֵקוּת בה', שבאמצעותם יכולים להגיע אל האדם מסרים אלוהיים.¹⁷