בעל הייסורים

הקדמה
מאת צבי מרק

ספרו של אברהם יצחק גרין, "בעל הייסורים", הוא יצירת מופת רבת חשיבות ורבת השפעה. גרין מספר בצורה מרתקת את סיפור חייו של ר' נחמן מברסלב ומשרטט את פניו כגאון דתי וכאחד מגדולי הרוח של העם היהודי. בד־בבד גרין מספר את סיפור חייו של ר' נחמן כאדם, כבן אנוש החווה עליות ומשברים, וכמי שראה בעולם כולו גשר צר ומעורר אימה וחיפש את דרכו אל אלוהיו בעוצמה ובכנות נדירות.

הבחירה שעשה גרין בסוגה הביוגרפית התגלתה כנכונה וכפורייה. כבר בספרות הברסלבית המסורתית שגורה ההבנה שהעמקה בדרשותיו ובמעשיותיו של ר' נחמן דורשת היכרות מעמיקה עם אירועי חייו ועם תודעתו העצמית כצדיק לדורות. גרין עשה שימוש מושכל בספרות הברסלבית העשירה ורקם ביד אומן את פיסות המידע המפוזרות ברחבי הספרות הברסלבית וצירפן יחד לתמונה כוללת אחת. גרין לימד אותנו שסיפור חייו של ר' נחמן מרתק לא פחות מאשר סיפורי המעשיות מלאי הדמיון שר' נחמן סיפר.

מחקרים שונים נכתבו על יצירתו של ר' נחמן ועל חייו, לפני הספר "בעל הייסורים" ולאחריו, אך מעלתו של הספר היתה, ונותרה עד היום, שהיא המחקר היחיד הפורש בפני הקורא סיפור מלא על חייו של ר' נחמן מילדותו ועד פטירתו ומתוך קישור מתמיד ומלא עניין ליצירתו הספרותית וההגותית.

"בעל הייסורים" השפיע על דורות של חוקרי חסידות, ומחקרים חדשים נכתבים כבר עשרות בשנים מתוך דו־שיח פורה עם הספר שהפך ליצירת מחקר קאנונית ששבים אליה שוב ושוב. אך השפעתו של "בעל הייסורים" חרגה הרבה מעבר לקהילת המחקר האקדמי. לספר היתה השפעה על חייהם של רבים והיתה לו תרומה לא מעטה לכך שר' נחמן החל בשנות השמונים של המאה הקודמת לתפוס מקום כגיבור תרבות עכשווי המעורר עניין ותסיסה בחוגים רחבים שאינם שייכים למעגלי החסידים.

אף אני הושפעתי באופן עמוק מהספר וכתיבתי המחקרית מלווה בשיח מתמיד עמו. ספרי "מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן" הוא ניסיון להראות שהדבקות המיסטית באל היא יעד מרכזי בכתביו ההגותיים של ר' נחמן, יעד בר השגה ולא רק מחוז געגועים נכסף. מתוך פולמוס עם "בעל הייסורים", שהבליט את דמותו של ר' נחמן כאקזיסטנציאליסט דתי, ניסיתי להדגים איך תשומת הלב לרובד המיסטי יכולה להעשיר את הקריאה בכתבי ר' נחמן, הן ההגותיים והן הספרותיים, ולהאיר באור נוסף את ההנהגות המעשיות שהציע לחסידיו. במחקרי המשך עסקתי ברקע החזיוני הקיים לקבוצת דרשות מתוך הספר ליקוטי מוהר"ן וכן בחבורה המיסטית של החסידים הוותיקים שסבבו את ר' נחמן ובמתח שנוצר בעקבות החזיונות שזכו להם.

בשלב מסוים נחשפתי לספרות האזוטרית של חסידות ברסלב ועסקתי בסיפורים הסודיים של ר' נחמן, ב"מעשה מהלחם", שבו הוא זוכה למתן תורה מחודש כמשה רבנו, ו"במעשה מהשריון", הקשור להתגבשות התיקון הכללי והריטואל של עלייה לקברו של ר' נחמן באומן. חיבור אזוטרי חשוב נוסף שעסקתי בו הוא "מגילת סתרים", חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב. במסגרת מפעל נוסף שעסקתי בו, איסוף כל הסיפורים שסיפר ר' נחמן, הקדשתי מאמץ לבירור מידת שייכותם של סיפורים שונים לר' נחמן מברסלב. מתוך מבט כולל זה אני רוצה לחזור ולהתייחס לספר "בעל הייסורים", ולימים שבהם יצא הספר לאור. לצד ההתקבלות החמה של הספר בארץ ובעולם, עם צאתו לאור בעברית עורר הספר ביקורת ומחלוקת. היום, בפרספקטיבה של ארבעים שנות מחקר, מאלף לראות שכמה מהתובנות שהעלה גרין ואשר עוררו סערה זוטא בעת צאת הספר לאור קיבלו ביסוס ואישור במחקר העכשווי.

אציין כמה דוגמאות מעניינות לכך: ר' נחמן וחסידות ברסלב היו נתונים במחלוקת ואף סבלו מרדיפות קשות שהתחילו עוד בחיי ר' נחמן, המשיכו בימי תלמידו הנאמן ר' נתן מנמירוב, וליוו את חסידות ברסלב לדורותיה. אף שעובדת קיום המחלוקת היתה ידועה לכול, הסיבות להתפרצות מחלוקת זו לא היו ברורות. דעה שרווחה במחקר והועלתה על ידי מספר חוקרים היתה שהחולקים סברו שר' נחמן עסק בתיקון השבתאות וזאת גם על ידי הידמות מסוימת לשבתאים, ועל רקע זה חשדו בו בשבתאות ורדפו אותו ואת תלמידו ר' נתן. יתרה מזו, היו שהעלו את הטענה שבכל מקום שישנה צנזורה פנימית בכתבים הברסלביים ובכל מקום שישנה מסורת סודית הרי שיש להניח שהיא נועדה להסתיר את עיסוקו של ר' נחמן בתיקון השבתאות באופן זה או אחר. גרין חלק על דעה זו וטען שאין לה כל בסיס ממשי. אכן אין חולק שר' נחמן התייחס לשבתאות, כמו סבו הגדול הבעל שם טוב, אך נושא זה לא מילא תפקיד מרכזי בחייו, ובאופן התייחסותו לשבתאות לא היה כדי לעורר מחלוקת ורדיפה. לעומת זאת טען גרין, אין ספק שיומרנותו של ר' נחמן להיות צדיק האמת, צדיק הדור וצדיק לדורות שיש לו תפקיד מרכזי בהבאת המשיח, וביקורתו הבוטה על "המפורסמים של שקר", אדמו"רים חסידיים שפרסומם על פי ר' נחמן נשען על שקר וכזב, היו עילה ברורה ומובנת למחלוקת ולרדיפות. ואכן מחקרים מאוחרים, ופרסום מרבית הספרות הסודית של חסידות ברסלב הכוללת את הקטעים שהושמטו מהספרים על ידי הצנזורה הפנימית של ברסלב, איששו את עמדתו של גרין. החומרים והמחקר הנלווה אליהם מלמדים שאין להם שום קשר לשבתאות ולעומת זאת במרכזם עומדים תיאורים מפליגים בדבר מעלתו של ר' נחמן, חזונו המשיחי הסודי, ולצד זה דברים קשים וחריפים כנגד החולקים עליו.

טענה אחרת שהופנתה כנגד גרין היתה על שנעזר בסיפורים שיוחסו לר' נחמן ועלו על הכתב לראשונה רק בראשית המאה העשרים, כגון הסיפור על תבואת השיגעון והסיפור על בן המלך שנפל לשיגעון שהוא הינדיק (תרנגול הודו), על מנת לשרטט את יצירתו של ר' נחמן. הטענה היתה שמאחר שקבוצת סיפורים זו התפרסמה לראשונה רק לאחר יותר ממאה שנה מאז פטירת ר' נחמן, ורבי נתן, תלמידו וסופרו של ר' נחמן, לא הביא סיפורים אלו בכתביו, הרי שאין לייחס אותם לר' נחמן ואי־אפשר להיזקק להם לתיאור יצירתו ודמותו. גם בנושא זה המחקר המאוחר אישש את הכרעתו של גרין והראה שקבוצת סיפורים זו נשמרה במסורת הברסלבית ויש לה הדים בכתבי היד הברסלביים, אף שמסיבות שונות נמנעו מלפרסם אותם קודם לכן ועל כן ניתן וראוי לכלול אותם במכלול סיפוריו של ר' נחמן.

ביקורת חריפה נוספת היתה על כך שגרין תיאר את ר' נחמן לא רק כאדמו"ר שפעל בעיירה קטנה באוקראינה על רקע זמנו ומקומו במעגלי החסידות והחברה המסורתית, אלא כמורה רוחני שיש בו כדי לעורר השראה ותסיסה רוחנית עד עצם היום הזה. גרין לא היסס להכריז על ר' נחמן כ"צדיק לבני העולם החדש". בדברי הביקורת נטען שר' נחמן שייך לזמנו ומקומו ומה לאדמו"ר החסידי לבוש השטריימל המקפיד על קלה כחמורה ולבני העולם החדש? למותר לציין שבעשור השני של המאה עשרים ואחת ניתן לומר בבהירות שגרין ניבא וידע מה ניבא. מעמדו של ר' נחמן כצדיק לבני העולם החדש הלך והתעצם בעשרות השנים האחרונות, ומאז יצא הספר לאור מעגלי השפעתו של ר' נחמן, כמורה רוחני וכמקור השראה, התרחבו עד למאוד. חסידות ברסלב עצמה זוכה לפריחה עצומה בימינו והיא כוללת זרמים שונים ומגוונים, קהילות ובתי מדרשות רבים מספור. לא מעט מקהילות אלו מבוססות על בעלי תשובה שגדלו בתרבות הישראלית וההיכרות עם ר' נחמן יצרה מפנה בחייהם. חסידות ברסלב מניבה היום ספרות ענפה ומקיימת קהילות ובתי מדרשות בארץ ובעולם. מעבר לעולם המסורתי, הנוכחות של ר' נחמן בתרבות היהודית והישראלית, בספרות, בתיאטרון, בקולנוע ובמוזיקה הפכה לתופעה קבועה בתרבות הישראלית והיהודית המתחדשת.

הקריאה המעמיקה של גרין ביצירתו ובדמותו של ר' נחמן היא התשתית ליכולת הראייה למרחוק, ולהבנת המקום שיכול ר' נחמן למלא בעולם החדש, והיא גם ששימרה את חשיבותו וחיוניותו של הספר גם בימים אלו ממש. היום, יותר מאשר בעת צאתו לאור לראשונה, נותן הספר מענה לאדם העומד סקרן מול התופעה התרבותית רבת ההיקף של ר' נחמן מברסלב כגיבור תרבות יהודי וישראלי, והוא אכן יוכל למצוא בביוגרפיה מחקרית זו שער להבנת התופעה המופלאה של אותו אדמו"ר מעיירה קטנה באוקראינה, שבחייו ולאורך דורות לא היו לו חסידים הרבה, ואילו היום הוא משמש צדיק ומקור השראה לרבים מבני העולם החדש ומצליח לעורר תסיסה ועניין שלא פסקו אלא דווקא התעצמו, מאז צאת הספר לאור ועד עצם היום הזה.

עבודתו היסודית של יצחק קלימן, המפנה והמעירה על המחקר העכשווי בתחומים שנידונו בספר, היא מפעל מבורך המלמד עד כמה הספר אכן עורר עניין ומחקרי המשך בדמותו וביצירתו של ר' נחמן, והיא גם מאפשרת לקורא המעוניין בכך להיעזר בספר כנקודת מוצא לספרות המקיפה על ר' נחמן שנכתבה לאחר צאת הספר לאור.

מבוא

א
מקומה של הביוגרפיה בחקר תולדות הדתות משתנה עם חילופי העתים. מאז ומעולם ביקשו להם חסידים נלהבים להעלות על הכתב את קורות החיים של צדיקיהם וקדושיהם על מנת שישמשו מקור של חיזוק מוסרי ורוחני לבאים אחריהם, ומופת חייו של המנהיג הדתי תפס תמיד מקום ראשון במעלה במסכת האידיאלים של הקהילה הדתית. הרבה ממה שידוע לנו על אנשי הרוח הגדולים בא לנו הודות לפעילותם של הגיוֹגרפים כאלה. בכל דור סיפרו וחזרו וסיפרו בחייהם של מייסדי הדתות הגדולות ושל מחוללי התנועות הדתיות, הכיתות והמסדרים, ובכל דור השתנתה הדמות, נושא הביוגרפיה, על פי טעמם והלך רוחם של הקוראים המיועדים. מובן מאליו כי כותבי הקורות הללו לא טרחו בדרך כלל להפריד בין עובדות של ממש ובין אגדות לחיזוק הרוח. ככל שהדמות התפרסמה יותר, כן רבו הסיפורים המפוקפקים שדבקו בה, וכותב הביוגרפיה שׂשׂ לצרף סיפורים אלה אם נמצאו יפים למטרותיו המוסריות.

משהחלו ביוגרפים מודרניים להתעניין בתולדות הדת בעבר, כמיהתם לשלמות ולפשטות של ימים קדמונים היא שריתקה את תשומת לבם אל חיי הצדיקים. מחברים אלה, החל במאה התשע־עשרה, אמנם טרחו קצת להבחין בין עובדות לדמיונות, אלא שהעדפותיהם הרומנטיות האישיות נשאו אותם לפעמים הרחק מדי בדרך ה"שחזור" של חיי דמויות מן העבר באספקלריה של זמנם. ערכים כגון אהבת הבריאה, אהבת הבריות ומסירות הנפש, שאמנם נמצאו במקורות, הודגשו למעלה מן השיעור, וגורמים "שליליים" כגון סגפנות יתרה, תחרות בין צדיקים, קנאתנות וכיו"ב, לפעמים התעלמו מהם ולפעמים פטרו אותם כדברים בטלים.

המעבר מהגיוֹגרפיה רומנטית מודרנית כזאת אל הניסיון להעמיד ביוגרפיה ביקורתית הוא לפעמים מעבר אטי ועדין. המאמינים המסורתיים והרומנטיים כאחד מתבוננים בעיניים חשדניות על הניסיונות לכתוב ביוגרפיות "מדעיות" על קדושיהם, וטעמם ונימוקם עמם. ביוגרפיה כזאת חייבת בראש ובראשונה להציג את הדמות בהקשרה ההיסטורי, ודבר זה כשלעצמו יש בו משום סכנה בעיני המחזיקים בדעה כי חיי גיבוריהם ותורותיהם הם יחידים במינם וחד־פעמיים. כלום אין השקפה ביקורתית כזאת עלולה לגזול מן הצדיק את בשורתו הנצחית, האמורה להישאר בתוקפה לקוראי כל הזמנים, למרות חילופי העתים ושינויי המסיבות? על ידי הצגתה של דמות כזאת על רקע עולם המחשבה והרוח של תקופתה, ובייחוד על ידי ההתחקות על זרמי המחשבה שהיו עשויים להשפיע על התפתחותה, שיעור קומתה היחיד במינו של הדמות, כפי שנצטיירה בעיני המאמין התמים, אכן מתגמד במקצת. זאת ועוד: ביוגרף המטפל בנושאו מתוך ריחוק ביקורתי כלשהו, אפשר שייאלץ לבחון תחומי נפש רגישים ולתאר במונחים של חוּלין עניינים המקובלים על המאמינים כרזא דרזין. יש חשש שמא יושפל הצדיק על ידי האנשתו ויש פחד שמא יעלה הביוגרף עניינים שיעוררו מבוכה בלב המאמינים.

הביוגרף הביקורתי אינו מבקש לנתץ או להשמיץ אלא להבין בלבד. ואולם, כדי להבין את נושא הביוגרפיה שומה עליו באמת לסלק את קורי הדמיון העוטפים את המקורות ולהיווכח קודם כול אם החומר המהימן הנותר מספיק לעיצוב הדמות המבוקשת. אם מקורות מהימנים כאלה מצויים, מה שדרוש לביצוע המלאכה הוא שורה ארוכה של מיומנויות ורגישויות. ואם נושא הביוגרפיה הוא מייסד כת שעודנה חיה וקיימת, או דמות נערצת על הרבים מאיזה שהוא טעם אחר, אזי משימתו של הביוגרף רגישה שבעתיים. אין הוא יכול אלא לנסות להבטיח למאמינים, כי גדלותו האמיתית של רבם תתגלה ביתר שאת לאחר שמסיבות חייו יובהרו במלואן.

כל הנאמר לעיל חל בייחוד על הביוגרפיה הביקורתית בתחום החסידות, ובייחוד שבייחוד על המטרה שלפנינו: ביוגרפיה ביקורתית של ר' נחמן מברסלב. החסידות, אותה תנועה של התחדשות הרוח שכבשה את לבותיהם של יהודי מזרח אירופה במאות השמונה־עשרה והתשע־עשרה, מוסיפה להתקיים ולשגשג עד היום, אף על פי שנצטמצמה מאוד, בבתים החדשים שמצאו להם שרידי יהודי פולין ורוסיה אחרי השואה. החסידים ממשיכים לטווֹת וליפּוֹת את סיפוריהם על חיי הצדיקים הקדומים, שעתה נוספו להם סיפורים על חיי צאצאיהם בשנים האפלות ביותר של ההיסטוריה היהודית. הם שרויים יחדיו, וכמו הוטלו בעל כורחם למערבולת החיים של המאה העשרים, ועל פי הרוב הם מופתעים בהיווכחם לדעת כי מישהו מחוץ לקהילתם מגלה עניין אמיתי בחיי צדיקיהם ותורותיהם, ובצד הקהילה החסידית המסורתית עצמה מוסיף לפעול ולהשפיע הדימוי של חסידות חדשה בעלת צביון רומנטי. למן תחילתה של המאה העשרים, המציינת את סופה של מחלוקת ארוכה, ולעתים גם מרה, בין החסידות ובין ההשכלה ובנותיה, פונים סופרים והוגים בני זמננו במידה גוברת והולכת אל ראשיתה של החסידות כאל מקור להעשרה אישית ולהשראה ספרותית־רוחנית.⁵ סופרים כגון י"ל פרץ ושׁ"י עגנון, תיאולוגים ובראשם מרטין בּוּבּר, והיסטוריונים כגון שׁ"א הוֹרוֹדצקי והלל צייטלין, סללו כולם את הדרך להבנה מחודשת של החסידות. מגמה זו נמשכת עד ימינו בכתביהם של אליעזר שׁטיינמן, אלי ויזל ורבים אחרים. על ידיהם זכו סיפורי החסידים לתפוצה רבה, וקורטוב מחיי הצדיקים, למרות צביונם האגדי, נמזג במורשת הרוחנית של יהדות זמננו.

השימוש בביוגרפיה יפה במיוחד להכרת עולם החסידות. החסידות, כדברי גרשׁם שׁלוֹם, היא תנועה שבה תורה מופשטת משמשת לפעמים רק כתופעת לוואי לאישיותם של נושאיה. ברבים מסיפורי החסידים מודגשת העובדה, שלא תוכן דבריו של הצדיק אלא בעיקר אורח חייו ועוצמת אישיותו הם שגרמו שינהרו אחריו. בניגוד למסורות קודמות של חוכמת הנסתר בתולדות היהדות, שבהן בחרו להם בעלי הסוד באלמוניות דווקא, הן משום ענוותנותם והן מחשש שמא יירדפו על דברי מינות, כאן, בחסידות, היה הצדיק בראש ובראשונה מנהיג של בני אדם. ההבדלים בין צדיק לצדיק והסיבות שבגינן בחר חסיד מסוים בצדיק מסוים היו נעוצות באישיותו של הצדיק לא פחות משהיו נעוצות בתורתו. עובדה זו השתקפה גם בתורתם גופא: יש בחסידות משום הערכה לייחודו של כל אדם ותפקידו הרוחני, הערכה נדירה במקורות הקודמים של היהדות ולמעשה נדירה בספרות הדתית כולה. ייעודו ותפקידו של היחיד, שהפכו ערכים משניים בשיטותיהם של רבים מגדולי היהדות עקב תחושת הגורל המשותף והשליחות המשותפת, זכו בחסידות לטיפול מעמיק חדש. החסיד ביקש לו רב שיש בכוחו להוליכו אל שורשי נפשו ולגלות בו את ניצוצות האור שרק הוא יכול להעלות: במפגש כזה זוכה לאישור יחסו האישי, ואפילו יחסו הייחודי האידיוֹסינקרטי, לאלוהים.

בסיפור חייו ותורתו של ר' נחמן מברסלב (1772-1810) משמשים כל הדברים האלה נקודת מוצא לתיאור חיים פנימיים ומאבק פנימי שלא נודעו כמוהם במקורות היהדות. כאן מתבהר לגמרי, כי עיקר העיקרים שבדת הוא המאבק על האמונה, המתחולל בלבו של המאמין היחיד, כי עיקר התפילה הוא ההתבודדות, שבה היחיד שופך את נפשו לפני ריבונו, וכי דמות המופת החשובה ביותר לחיים דתיים היא הצדיק הצעיר המיוסר עצמו, מי שנאבק כל שנותיו מאבק של חיים ומוות בעניינים של אמונה וספק - אישיות דתית ייחודית ובעייתית באמת, אם היתה כזאת מעולם. ברור כי להבנת תופעה דתית כזאת, רק הביוגרפיה יכולה לשמש נקודת מוצא.

דמותו של ר' נחמן ממלאת זה זמן רב תפקיד חשוב בניסיונותיהם של הוגים בני זמננו להתקרב אל עולם החסידות. מאז פורסם תרגום סיפורי ר' נחמן לגרמנית, מעשה ידי מרטין בּוּבּר, בשנת 1906, ומאז ראו אור, בשנת 1910, הדברים הראשונים מני רבים שכתב הלל צייטלין על ר' נחמן, מוכר הצדיק מברסלב כאחת הדמויות הראשיות בתולדות תנועת החסידות. ועל זה למרות העובדה, ואולי במקצת בגלל העובדה, כי קהילת חסידי ברסלב היא קטנה יחסית, גם מעוררת לעתים קרובות חשדות בקרב קהילות חסידים אחרות. אף בעיני מסתכל מקרי מתגלה חסידות ברסלב כתופעה יחידה במינה האומרת דרשני. העובדה התמוהה כי חסידי ברסלב הם היחידים בקרב החסידים שלא בחרו מעולם יורש לרבם הראשון, עובדה זו היא אולי הבסיס והמוצא למסתורין המיוחד האופף אותם. הם כונו בפי אחרים "חסידים מתים" משום שלא היה להם רבי חי, ועד לתחילת המאה העשרים נודעו בתהלוכותיהם הארוכות והקודרות אל מקום קברו של ר' נחמן אשר באוּמן. אף כיום, לאחר שבית הקברות שבאוּמן נחרב והפך אזור מגורים, תמצא ברבים מעלוני חסידי ברסלב הנחיות לנוסעים החשאיים לברית המועצות המבקשים להגיע אל "הציון הקדוש" בגלוי או בסתר.⁶ (בעת האחרונה אף הועלתה בעיית העלייה על קברו של ר' נחמן בדיונים בינלאומיים, ושלטונות ברית המועצות הבטיחו להרשות ביקור ותפילה במקום.)א חסידות ברסלב היתה אולי מלכתחילה קבוצה של עלית בעולם החסידות, והעובדה שלא היתה משועבדת לשושלת של צדיקים אפשר שהצילה אותה למעשה מניסיונות של אכזבה וירידה, הבאים בהכרח בעקבותיהם של אי־אלה מצאצאיהם של הצדיקים הראשונים.

א השארתי דברים אלה כהווייתם, כזיכרון למצב שהיה בשנת תשל״ט כאשר נכתב הספר. אי״ג.

הספרוּת של חסידי ברסלב מחזקת את רושם המסתורין המיוחד האופף את זכרו של ר' נחמן ואת חיי תלמידיו. דברי תורתו של ר' נחמן כסיפורי המעשיות שלו מלאים רמזים למשמעויות שלא ניתן להביען במפורש. אחד מגדולי חוקריה של ספרות ברסלב כינה את מכלול כתביו של ר' נחמן בשם "אוֹטוֹבּיוגרפיה מיתוֹלוֹגית", שבה המחבר משתמש גם בדרושים חסידיים מסורתיים וגם ביצירות דמיון בלתי־מרוסן כביכול כדי לחקור ולגלות ולהסתיר בלי הרף איזה שהוא צד נוסף של סודותיו הפנימיים. בלשון אחר ניתן לומר, שאנו מוצאים כאן שימוש אישי לחלוטין במסורת היהודית בשלמותה במידה ובצורה שלא נודעו קודם לכן. סיבוכי הנפש של היחיד ומסתרי התיאוֹלוֹגיה שזורים כל כך אלה באלה, עד שכל ניסיון להפריד ביניהם ייחשב כאיוולת. מי שהעיסוק בתיאולוגיה הוא בעיניו עסק אישי ואינו נבוך מנוכחות האדם על סבכיו ונבכיו בתוצאות עיסוקו התיאולוגי, יכול ללמוד הרבה מר' נחמן מברסלב.⁷

ב
המקורות לחקר חייו של ר' נחמן הם שלושה: כתבי ר' נחמן עצמו, כתבי ר' נתן מנמירוֹב (תק"מ־תר"ה, 1780-1845), שהיה תלמידו הגדול ויורשו בדיעבד בהנהגת העדה, וכתביהם של חסידי ברסלב מתקופות מאוחרות יותר. בספרות שמחוץ לברסלב לא זכה ר' נחמן באותה תקופה אלא לאזכורים מעטים בלבד, ואף אלה נימתם על פי הרוב פולמוסית ביותר. אזכורים אלה מובאים גם כאן במקומם הנאות, אך אין בהם כדי לשמש מקור ראשי.

שני ספריו העיקריים של ר' נחמן הם קובץ דרשותיו ליקוטי מוהר"ן וקובץ סיפוריו סיפורי מעשיות.⁸ ספר הליקוטים מכיל שני חלקים; הראשון יצא לאור בעוד ר' נחמן בחיים והשני הוצא לאור בידי ר' נתן בשנה שלאחר מות רבו. כרוב ספרי העיון החסידיים הם מכילים רשימות תמציתיות של דרשות שנשא הרב באוזני חסידיו שנתקבצו סביב שולחנו בימי שבת ומועד. הדברים נאמרו תמיד בלשון יידיש, ואולם נחשב הדבר כראוי, כפי שנהגו אז, שהדברים יועלו על הכתב בלשון הקודש. לכן שומה על חוקר ספרות הדרוש לזכור, שלא מקורות שלמים לפניו אלא תרגומים מקוצרים מדברים שבעל פה. דברי ר' נחמן בנוסחם שבכתב הם לפעמים תוצר משותף פרי גאונות המחשבה והדרוש של הרב וסגנון ספרותי נאה בלשון העברית של התלמיד - תכונה נדירה בקרב הסופרים החסידיים. קובץ הסיפורים יצא לאור לראשונה בידי ר' נתן בשנת תקע"ה (1815). סיפורים אלה, שנועדו גם לנשים ולאנשים פשוטים וגם לקוראים משכילים יותר, מובאים בשתי לשונות, עברית ויידיש, וכך נהגו החסידים גם ברוב המהדורות המאוחרות של הספר.

מלבד שני הקבצים הגדולים האלה מצויים שני ספרים קטנים יותר שגם אליהם ניתן להתייחס כאל מקורות ראשוניים להגותו של ר' נחמן. ספר המידות הוא ספר מרשמים לאורח חיים מוסרי, ערוכים לפי סדר האלף־בית, אשר ר' נחמן החל בכתיבתו בנערותו והשלימוֹ שנים מספר לפני מותו. חשוב ממנו פי כמה ספר קטן אחר, שיחות הר"נ, שחלקים ממנו התפרסמו לראשונה בתורת נספח לקובץ סיפורי מעשיות בשנת תקע"ה (1815).⁹ בספר זה רשם ר' נתן בתרגום עברי, לפעמים אף מילה במילה, מימרות ופירושים שונים ששמע מפי רבו. הפירושים מובאים לעתים קרובות מתוך זיקה לאיזה שהוא סיפור או דרוש, והודות לכך משמש הספר שיחות הר"נ ספר לוואי חשוב לקבצים הגדולים.

ר' נתן מנמירוֹב היה אחד הסופרים והפּוּבּליציסטים הפורים ביותר בתולדות החסידות. הוא האריך ימים אחרי רבו כשלושים וחמש שנה, ובכל התקופה הזאת דומה שלא חדל מלעסוק בפירושים, בזיכרונות, במכתבים ובהתקנת מהדורות חדשות, כדי להגדיל את תהילת רבו. חיבורו העיקרי, ליקוטי הלכות, הוא חיבור רב־כרכים המקשר את דרושיו של ר' נחמן עם דיני השולחן ערוך של ר' יוסף קארוֹ. חיבורו זה של ר' נתן, שדיוניו מעמיקים ונוקבים ויותר משהוא פירוש לספרו של ר' יוסף קארו יש בו משום ביאור והרחבה של תורת ר' נחמן, ראוי למחקר מקיף בזכות עצמו.¹⁰

ואולם כאן אנחנו מתעניינים יותר בכתביו הביוגרפיים והאוטוביוגרפיים של ר' נתן. בשנים הראשונות שלאחר פטירת רבו נטל על עצמו לקבץ את כל מה שנודע על ר' נחמן בימי נעוריו, ובייחוד פרטי מסעו לארץ ישראל בשנים תקנ"ח־תקנ"ט (9-1788). כיוון שר' נתן עצמו לא הגיע לברסלב לפני תקס"ב (1802), אין אלו ידיעות ממקור ראשון אלא ידיעות שנלקטו ממקורות שונים - דברים שסיפר הרבי על עצמו וזיכרונות ששמע מפי חסידים ותיקים ומפי בני המשפחה. הקובץ הראשון, שבחי הר"נ, יצא לאור בשנת תקע"ו (1816).¹¹ ר' נתן מתרכז כאן בתחילה בחייו הפנימיים של נחמן הצעיר ואינו משמיט שום פרט הנוגע במאבקי הנפש והייסורים שידע רבו בנעוריו הסוערים. אחרי כן הוא מביא תיאור מפורט מאוד של מסע ר' נחמן לארץ ישראל, תיאור מדויק בדרך כלל בפרטיו המכריעים ועם זה ערוך במתכונת ספרותית של סיפור הרפתקאות. לימים אסף ר' נתן חומר רב נוסף על חיי רבו, ואולם לא עלה בידו להוציא לאור ביוגרפיה נוספת. חומר זה, שכלל זיכרונות, מימרות של ר' נחמן, סיפורים, משלים וכו', שנודעת להם חשיבות רבה, הוצא לאור בידי תלמידו של ר' נתן, ר' נחמן מטשהרין, בספר חיי מוהר"ן.¹² ספר זה הוא מקור הידיעות היחיד החשוב ביותר על חיי ר' נחמן אחרי שנת תקנ"ט (1799), לרבות התקופה המרכזית בחייו הציבוריים. אף על פי שהספר נדפס כשלושים שנה אחרי מותו של ר' נתן, שלו הוא כמעט כולו. רק מעט הערות מוסגרות, מנוסחות בזהירות, הוספו בידי המהדיר. והוא הדין לאוטוביוגרפיה של ר' נתן, ימי מהרנ"ת, שכתב בשלהי חייו (ר' נתן נפטר בשנת תר"ה - 1845) ויצאה לאור בלמברג בשנת תרל"ו (1876).¹³

פטירתם של ר' נתן ואחרים, ששימשו את ר' נחמן בחייו, אין משמעה שחדלו להתקיים גם כל המקורות שלא ראו אור על השנים הראשונות בברסלב. כתבי יד שמורים היטב ומסורות שבעל פה משומרות היטב הוסיפו להתקיים עד למאה העשרים, ואין ספק שהם מתקיימים עד היום הזה.¹⁴ במסורת ההוצאה לאור של חומר חדש, משל ר' נחמן ואודותיו, המשיך בייחוד ר' אברהם חזן, ממנהיגי קהילת ברסלב בשלהי המאה התשע־עשרה. בעקבותיו בא ר' שמואל הורוביץ, שפעילותו ניכרה בשנות השלושים של המאה העשרים. אמנם, ספרים כגון כוכבי אור וסיפורים נפלאים, שראו אור לראשונה בשנות השלושים של המאה העשרים, יש להתייחס אליהם בהסתייגות כלשהי. עם זה הם מכילים כמות רבה להפתיע של חומר מקורי ישן ומהימן. גם ספרים וקונטרסים מאוחרים יותר, שפרסמו חסידי ברסלב בשיעור גובר והולך החל בשנת 1960, מכילים לפעמים סיפורים לא־נודעים הנושאים חותם של מהימנות.¹⁵

וזאת היא, כמובן, השאלה הביקורתית החשובה הראשונה הניצבת לפנינו בבואנו לכתוב ביוגרפיה של דמות כר' נחמן מברסלב: עד כמה ניתן לסמוך על המקורות? בחומר העשוי להיחשב כמקור ראשון, אין אף שורה אחת שנכתבה מתוך יוּמרה של אובייקטיביות. כבכל הכתבים מסוג זה, מעורבותו של המחבר, ולאו דווקא "ריחוקו הביקורתי", היא הנחשבת כמעלה יתרה. אנחנו עוסקים כאן בכתבים שכולם נכתבו או נערכו בידי חסידים אוהבים ונלהבים, המשוכנעים לחלוטין כי הצדיק שלהם גדול מכולם. דומה אפוא כי לא זהו סוג המקורות שהיינו רוצים להסתמך עליו. עם זה נהנה הביוגרף של ר' נחמן ממצב מיוחד במינו: למרות עובדה זו, ואולי הודות לה, החומר המהימן הוא נכבד למדי.¹⁶

ככל שהדברים אמורים בכתבי ר' נחמן עצמו, בעייתנו קלה יחסית. כתבי ר' נחמן, שיצאו לאור בחייו וזמן קצר אחרי מותו, אין בהם סימני זיוף. ר' נתן, העורך, מקפיד להישאר ברקע, בייחוד בקובץ ליקוטי מוהר"ן. הוא נוהג לציין אילו מדברי הרב שמע מפיו ואילו קיבל מכלי שני, מדבריהם של אחרים. ובלית ברירה אין הוא חושש להודות, שלא עלה בידו לזכור או להבין דרוש במלואו, ועל כן יביא לפני הקורא רק את הדברים שהוא בטוח בהם. אמנם, איפוק זה בולט פחות בסיפורים מאשר בדרושים, ואולם מכלל התנהגותו בתורת עורך אנחנו באים לכלל נטייה לקבל את כתבי ר' נחמן כנתינתם בידי תלמידו.¹⁷

בכל כתבי ר' נחמן אין לך דבר שהוא אוטוביוגרפי ישיר. בשום מקום בספרו ליקוטי מוהר"ן אינו גולש לגוף ראשון כדי לדבר על עצמו במפורש. מאידך גיסא, ההתעסקות המתמדת באני, המזדקרת מכל עמוד, והאזכורים הגלויים־למחצה של "צדיק אחד" - ואלה הם הבולטים ביותר בין גילויים רבים אחרים - מבהירים בעליל כי כתבי ר' נחמן עצמו, הדרושים כסיפורים, הם מקורות חיוניים בהחלט לביוגרפיה של מחברם, ובייחוד להבנת חייו הפנימיים. וכיוון שמהימנותם אינה מוטלת בספק, הם הופכים למעשה אבן פינה שעליה צריך לבנות את בניין הביוגרפיה.

בבואנו לעסוק בכתבים ובזיכרונות הביוגרפיים של ר' נתן, אנחנו גם נהנים ממצב נוח להפתיע. ר' נתן אינו סתם מספר אגדות חסידים; הוא נטל על עצמו את המשימה לכנס את המקורות לתולדות רבו באופן שלם ומדויק ככל שניתן. בניגוד לכל שאר רושמי הרשומות החסידיים בני זמנו הוא מסלק במפורש מכתביו את כל סיפורי הנסים, להוציא כמה מעשי הצלה על־טבעיים שאירעו על הים בעת נסיעתו של ר' נחמן לארץ הקודש. אין ספק כי סיפורי נסים מעין אלה כבר נמצאו בשפע בתקופתו של ר' נתן; רבים מהם לוקטו ונדפסו אחרי כן בידי חסידים שבאו אחריו. ואולם ר' נתן אין לו כל עניין ביצירות דמיון כאלו. המעיין בכתביו, ובייחוד בהערותיו בספר חיי מוהר"ן, עומד נדהם נוכח ההקפדה על הדיוק והפרטים, המאפיינת את ר' נתן. ככל שהיה לאל ידו דאג לתארך את כל הדרושים החשובים המובאים בספר ליקוטי מוהר"ן, גם הוסיף את כל הזיכרונות שעלה בידו לקבץ על המסיבות שבהן נאמרו. אין להעלות על הדעת שנתעסק בזיוף תאריכים. לפעמים הוא מוסר בנאמנות שיחות שנערכו בין רבו ובינו, אף מתאר אי־אלה חילוקי דעות שהתגלעו ביניהם.¹⁸

בכתבים המיוחסים בצדק לר' נתן, ושוב בייחוד בספר חיי מוהר"ן, מצויים חלקים גדולים שצוטטו מילה במילה מפי ר' נחמן עצמו, ואלה כוללים שפע של הרהורים על עצמו ועל תורתו. בתוך קטעי תולדות חייו של ר' נחמן, שנרשמו בידי תלמידו, מצויים גם חלומות אחדים, המשמשים מקור נדיר ובעל ערך מיוחד לשחזור החיים הפנימיים. בהבאת חומר זה מקפיד ר' נתן על אותה מידה של זהירות שנקט בספר ליקוטי מוהר"ן - הוא מבחין בין מה ששמע במו אוזניו ובין מה שנודע לו מפי אחרים, מודה במקום שצריך על שיבושים במידע שלו, וכיו"ב. גילויים אישיים של כבוד והערצה מופרזים כלפי ר' נחמן, הרוֹוחים בכתבים אלה, ניתנים להבחנה על נקלה מתיאורי האירועים והשיחות. ומעל לכול, אמינותו הבסיסית של ר' נתן בתורת רושם רשומות היא ללא דופי. והוא הדין בתלמידו, ר' נחמן מטשהרין, ששימש עורך אחרון של כתבי ר' נתן שהתפרסמו אחרי מותו. הערות העורך מובחנות כאן לגמרי מכתבי ר' נתן, שכבר זכו אז למעמד של קדושה כלשהי. ההנחה כי מקורות אלה נאמנים ביסודם משמשת אבן פינה לכל מחקר מודרני בתורתו של ר' נחמן, וזוהי גם ההנחה הכללית המונחת ביסוד חיבור זה.¹⁹

כאן המקום גם לציין, שבכל המהדורות שבדפוס של הכתבים הביוגרפיים של ר' נתן ניכרות ידיה הכבדות של הצנזורה, ולפעמים אלו ידי ר' נתן עצמו. כל אימת שהתיאור מתקרב יתר על המידה לגילוי דבר־מה באופיו של הצדיק אשר מוטב שלא ייאמר, וכל אימת שדבריו של ר' נחמן עצמו מתקרבים יתר על המידה למה שעלול להיחשב כדברי כפירה בחוגי חסידים מסוימים, הסיפור מופסק במילה "וכו'" וממשיך באיזה שהוא עניין אחר. לוט הצנזורה הוסר מעל חלק מן הקטעים האלה בשנת 1933, כשיצא לאור בירושלים ספר קטן בשם ימי התלאות ובו הנספח "השמטות מספר חיי מוהר"ן". חיבורים מחיבורים שונים מאוחרים יותר, שנכתבו בידי סופרים מחסידי ברסלב, מגלים טפחים נוספים ממה שהושמט קודם לכן, ועדיין יש תקווה שביום מן הימים יעמוד לרשותנו נוסח מלא, לא מצונזר, של חיי מוהר"ן.

המצב שונה לגמרי בבואנו לעסוק בקבוצת המקורות השלישית - הפרסומים שיצאו לאור אחרי תקופתו של ר' נתן, ובייחוד אלה שהופיעו בשנות השלושים של המאה העשרים. כאן הייפוי והקישוט רבים מאוד, והמבקש גרעין היסטורי צריך לנבור בערימה של דמיונות. הקריטריון הכללי לשימוש במקורות מסוג זה הוא זיקתם למקורות מהימנים יותר בעליל. אם תיאור המובא בכוכבי אור סותר בפרטיו או ברוחו תיאור שמביא ר' נתן, אנחנו מעדיפים את סמכותו של ר' נתן. ואם המקורות המאוחרים מספקים פרטים הנעדרים מן המקורות המוקדמים, ופרטים אלה אינם דמיוניים בתוכנם וככל הנראה אינם משמשים מטרות מאוחרות יותר, אנחנו נוטים לקבלם בתורת פכים קטנים של מסורת שבעל פה. סיפורים קצרים מסוימים, המיוחסים לר' נחמן, נושאים גם הם חותם ברור של מהימנות, אף שלא התפרסמו בדפוס לפני סיפורים נפלאים. למשל, קשה לדמות כי איזה שהוא חסיד מתקופה מאוחרת יותר ימציא סיפור נועז כל כך שבו הצדיק אינו אלא משוגע מתחפש או מרפא המעמיד פני משוגע. רק הצדיק עצמו היה מסוגל להיות נועז כל כך.

*המשך הפרק בספר המלא*