אייבי + בין 2 - ורוח הרפאים

מוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת הַקַּרְקַע

אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה - טְרַח! בִּין הִתְרַסְּקָה לְתוֹךְ הָעֵשֶׂב.

"אַאוּ," אָמְרָה אַייבִי וְהֵצִיצָה בָּהּ מִבַּעַד לְחוֹר בַּכָּרִיךְ שֶׁלָּהּ. "לֹא כָּאַב לָךְ?"

"לֹא. אֲבָל יֵשׁ לִי סְחַרְחֹרֶת," אָמְרָה בִּין. הִיא הִתְיַשְּׁבָה, וּמִגְרַשׁ הַסְפּוֹרְט הִתְחִיל לְהִתְנַדְנֵד לְנֶגֶד עֵינֶיהָ. אוּף. הִיא שׁוּב נִשְׁכְּבָה.

עַכְשָׁו קָמָה אֶמָה מִמְּקוֹמָהּ. הִיא הֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ מֵעַל לָרֹאשׁ, נָשְׁמָה נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְהִתְחִילָה. הִיא עָשְׂתָה תִּשְׁעָה גַּלְגַּלּוֹנִים טוֹבִים עַד שֶׁנָּפְלָה עַל הָרֹאשׁ.

"אַתְּ בְּסֵדֶר?" שָׁאֲלָה אַייבִי אֶת אֶמָה בְּפֶה מָלֵא בְּחֶמְאַת בָּטְנִים.

"בְּעֵרֶךְ," אָמְרָה אֶמָה.

עַכְשָׁו הָיָה תּוֹרָהּ שֶׁל זוּזוּ. זוּזוּ הָיְתָה הַגַּלְגַּלּוֹנָאִית הֲכִי טוֹבָה בְּמוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת הַקַּרְקַע. הִיא גַּם יָדְעָה לַעֲשׂוֹת גֶּשֶׁר לְאָחוֹר יוֹתֵר טוֹב מִכֻּלָּם. הִיא יָדְעָה לַעֲשׂוֹת שִׁבְעָה הִפּוּכִים לְפָנִים בִּרְצִיפוּת. כָּל הַשְּׁאָר לֹא יָדְעוּ לַעֲשׂוֹת אֲפִלּוּ אֶחָד.

זוּזוּ מָשְׁכָה מַטָּה אֶת חֻלְצָתָהּ הַוְּרֻדָּה הַמְּקֻמֶּטֶת וְהֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ. אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלוֹשָׁה, אַרְבָּעָה, חֲמִשָּׁה, שִׁשָּׁה, שִׁבְעָה, שְׁמוֹנָה, תִּשְׁעָה, עֲשָׂרָה, אַחַד עָשָׂר, שְׁנֵים עָשָׂר גַּלְגַּלּוֹנִים, וַעֲדַיִן זוּזוּ נָחֲתָה עַל רַגְלֶיהָ. אַחַר כָּךְ הִיא קִשְּׁתָה אֶת הַגַּב שֶׁלָּהּ לְאָחוֹר. הִיא הֵנִיפָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מֵעַל לְרֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה גֶּשֶׁר מֻשְׁלָם. הִיא נִרְאֲתָה כְּמוֹ סֵפֶל תֵּה וָרֹד הָפוּךְ. וְאָז הִיא שָׁבָה וְהִזְדַּקְּפָה - בּוֹינְג! - כְּמוֹ בֻּבָּה עִם רַגְלַיִם מִגּוּמִי.

"וַאוּ," אָמְרָה אַייבִי.

בִּין זִנְּקָה עַל רַגְלֶיהָ. הִיא פָּשׁוּט הָיְתָה חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹת שְׁנֵים עָשָׂר גַּלְגַּלּוֹנִים. "זוּזוּ הַצִּדָּה!" צָעֲקָה.

"חַכִּי," אָמְרָה זוּזוּ. "מָה עִם אַייבִי? אַתְּ לֹא רוֹצָה לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן, אַייבִי?"

"אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עַל הַמְּעִילִים," אָמְרָה אַייבִי.

"אֲבָל אַייבִי, פֹּה זֶה מוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת קַרְקַע," אָמְרָה זוּזוּ. "אַתְּ לֹא יְכוֹלָה רַק לִשְׁמֹר עַל מְעִילִים."

"לָמָּה לֹא?" הִתְפַּלְּאָה אַייבִי.

"אֲנַחְנוּ נְלַמֵּד אוֹתָךְ אִם אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיךְ," אָמְרָה אֶמָה.

"הִיא כֵּן יוֹדַעַת," אָמְרָה בִּין. "הִיא יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן. רָאִיתִי אוֹתָהּ."

אַייבִי הִסְתַּכְּלָה בְּבִּין, מֻפְתַּעַת. לָמָּה הִיא אָמְרָה אֶת זֶה? אַייבִי בַּחַיִּים לֹא עָשְׂתָה גַּלְגַּלּוֹן. לְאַט לְאַט הִנִּיחָה אַייבִי אֶת הַכָּרִיךְ שֶׁלָּהּ לְיַד הַמְּעִיל שֶׁל אֶמָה. "יֵשׁ רַק בְּעָיָה אַחַת קְטַנָּה -" פָּתְחָה וְאָמְרָה.

"הֵיי, לִיאוֹ!" צָוְחָה בִּין לְפֶתַע. "כְּדַאי לְךָ לְהִזָּהֵר. אִם הַכַּדּוּר הַזֶּה יִפְגַּע בִּי, אַתָּה בְּצָרוֹת!"

לִיאוֹ הָיָה רֹאשׁ קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל לִילָדִים בְּבֵית הַסֵּפֶר אֶמֶרְסוֹן. לִפְנֵי שֶׁנּוֹסַד מוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת הַקַּרְקַע הָיְתָה קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל כָּל הַמִּגְרָשׁ בְּהַפְסָקוֹת הַצָּהֳרַיִם. כְּשֶׁיִּסְּדוּ בִּין וְאֶמָה וְזוּזוּ וְאַייבִי אֶת מוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת הַקַּרְקַע, הֵן הָיוּ נִפְגָעוֹת מִכַּדּוּרִים כָּל הַזְּמַן. יוֹם אֶחָד קִבְּלָה בִּין מַכָּה בַּבֶּטֶן וְהִכְרִיזָה מִלְחָמָה עַל קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל. הִיא הִגִּיעָה לְבֵית הַסֵּפֶר עִם שַׂקִּית שֶׁל שְׁזִיפִים בְּשֵׁלִים וּפָתְחָה בְּמִרְדָּף אַחֲרֵי לִיאוֹ. כְּשֶׁתָּפְסָה אוֹתוֹ הִתְיַשְּׁבָה עָלָיו וּמָרְחָה אֶת הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ בִּשְׁזִיפִים. רוֹז, תּוֹרָנִית הֶחָצֵר, הִתְרַגְּזָה נוֹרָא. הִיא אָמְרָה לְלִיאוֹ וּלְבִּין שֶׁהֵם צְרִיכִים לִפְתֹּר אֶת הַסִּכְסוּךְ בְּעַצְמָם, אוֹ שֶׁהִיא תָּעִיף אֶת כֻּלָּם מֵהַמִּגְרָשׁ.

אָז בִּין וְלִיאוֹ פָּתְרוּ אֶת הָעִנְיָנִים בֵּינֵיהֶם. הֻחְלַט שֶׁמּוֹעֲדוֹן הִתְעַמְּלוּת הַקַּרְקַע יְקַבֵּל אֶת כָּל הַמִּדְשָׁאָה שֶׁלְּיַד מִתְקְנֵי הַסְפּוֹרְט. קְבוּצַת הַכַּדּוּרֶגֶל תִּדְאַג שֶׁהַכַּדּוּרִים לֹא יִפְגְּעוּ בְּמִתְעַמְּלוֹת הַקַּרְקַע. בִּין הִבְטִיחָה לֹא לְהָבִיא יוֹתֵר שְׁזִיפִים לְבֵית הַסֵּפֶר. אַחֲרֵי כָּל זֶה הַמִּלְחָמָה נִפְסְקָה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.

אֲבָל עַכְשָׁו לִיאוֹ נִרְאָה מְרֻגָּז. "הַכַּדּוּר אֲפִלּוּ לֹא הִתְקָרֵב אֲלֵיכֶן!" צָעַק

בְּקוֹל. וְהוּא צָדַק. הַכַּדּוּר הָיָה בַּצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמִּגְרָשׁ, לְיַד מֶקְאָדָם, יֶלֶד מְשֻׁנֶּה שֶׁנָּהַג לָשֶׁבֶת מִתַּחַת לָעֵצִים וְלֶאֱכֹל עָפָר כְּשֶׁנִּדְמֶה הָיָה לוֹ שֶׁאַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל עָלָיו.

 "בְּסֵדֶר!" צָעֲקָה בִּין. הִיא הִרְגִּישָׁה כְּמוֹ טֶמְבֶּלִית. בְּסַךְ הַכֹּל נִסְּתָה לַעֲזֹר לְאַייבִי.

"כְּמוֹ שֶׁהִתְחַלְתִּי לְהַגִּיד, אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת גַּלְגַּלּוֹן כָּרֶגַע," אָמְרָה אַייבִי.

"לָמָּה לֹא?" שָׁאֲלָה זוּזוּ, יָדֶיהָ מֻנָּחוֹת עַל מָתְנֶיהָ.

"כָּכָה," אָמְרָה אַייבִי שׁוּב. "יֵשׁ לָנוּ פֹּה מַצַּב חֵרוּם. בְּדִיּוּק שָׁם." וְהִיא הִצְבִּיעָה.

אֶמָה, זוּזוּ וּבִּין עָקְבוּ בְּעֵינֵיהֶן אַחַר אֶצְבָּעָהּ שֶׁל אַייבִי. הִיא הִצְבִּיעָה אֶל מֵעֵבֶר לְמִגְרַשׁ הַסְפּוֹרְט, יָשָׁר אֶל חֲדַר הַשֵּׁרוּתִים שֶׁל הַבָּנוֹת. זֶה שֶׁנִּמְצָא בְּדִיּוּק מִחוּץ לַכִּתָּה שֶׁלָּהֶן.