אִם אָמוּת, הוֹי אִם אָמוּת
יוֹרִידוּנִי אֱלֵי בּוֹר,
שָׁם אָנוּחַ, מָה מְאוֹד אֲנִי יוֹדֵעַ,
בְּתַחְתִּית שֶׁל בּוֹר שָׁחֹר.
עַל קִבְרִי תִּפְרַחַת כְּחוֹל חִוַּרְיָנִית —
לֵב נַעֲרָה זְהַבְהֶבֶת, בּוֹגְדָנִית.
אִם אָמוּת, הוֹי אִם אָמוּת, כָּךְ אֲצַוֶּה לְיָפָתִי;
רַק בַּחַג, הוֹ רַק בַּחַג הִיא תִּתְאַבֵּל עַל יוֹם מוֹתִי,
גַּם בַּחַג רַק בְּעֵין־שְׂמֹאל הִיא תִּתְעַצֵּב,
עֵין־יָמִין תִּקְרֹץ תָּמִיד לַמְּאַהֵב.
תיבול בת־הפרח
תִּבֹּל בַּת־הַפֶּרַח בְּלִי שִׁקּוּי שֶׁל מַיִם,
וְתִבֹּל הַנַּעֲרָה בְּלִי נְשִׁיקוֹת־שְׂפָתַיִם;
תִּבֹּל הַנְּשָׁמָה בְּגוּפִי הַדּוֹאֵב —
לִנְשִׁיקוֹת יָפָתִי בִּי יָפוּג הַכְּאֵב.
לבאר
לַבְּאֵר פָּנְתָה הַבַּת,
אַךְ הַשְּׁבִיל פִּתְאוֹם אָבַד.
בְּעֵת־שַׁחַר, לִפְנוֹת־שַׁחַר,
שׁוֹשַׁנַּת בֵּיתִי פּוֹרַחַת.
זוֹ הַבַּת... הַבַּת הַזּוֹ...
מֵיטִיבָה גְּבָרִים לִמְצֹא.
בְּעֵת־שַׁחַר, לִפְנוֹת־שַׁחַר,
שׁוֹשַׁנַּת בֵּיתִי זוֹרַחַת.
בוקר, שושנתי רוחצת
בֹּקֶר. שׁוֹשַׁנָּתִי רוֹחֶצֶת בְּחָלָב,
בְּעָלִים הִיא מְיַבֶּשֶׁת אֶת הַגַּב.
עוֹר פָּנֶיהָ לְבַנְבַּן מִשֶּׁלֶג צַח,
וְאָדֹם מִשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה בַּמִּזְרָח.
אַךְ חוֹשְׁשַׁנִי שֶׁמָּא סוּפַת־הַפִּתְאוֹם
תְּגַלְגֵּל אֶת שׁוֹשַׁנָּתִי אֱלֵי תְּהוֹם.
נָא הָאִירִי אֶת אוֹרֵךְ, עֲלִי חַמָּה!
שִׁירִי צִפּוֹר בַּת־הַנּוֹי, צִפּוֹר תַּמָּה!
