כל מה שהיא שרה מעלה עשן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
כל מה שהיא שרה מעלה עשן
הוספה למועדפים

כל מה שהיא שרה מעלה עשן

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

סִלְחוּ לִי. מֵאָז נֻתַּץ גַּמַּד הַגִּנָּה עַל רֹאשִׁי, אֵינִי אוֹתוֹ דָּבָר. 

לַגִּנָּה הָיָה בַּיִת וּבַבַּיִת חָיוּ אַבָּא, אִמָּא וּשְׁנֵי יְלָדִים

ניתוץ גמד גינה מטאפורי על ראש הגיבורה בפתיחת הספר, הוא נקודת פתיחה ממנה היא יוצאת למסע פנימי-חיצוני, שמהותו תנועה הלאה. שירי הספר הם רשמים מפיתולי דרך, ניסיונות החלצות וחיפוש אחר חוף מבטחים. לא אחת הם משנים קול וצורה וגולשים אל הפרוזה השירית; צולחים קירות בית, אש ומים, מדבריות וערבות קרח, ברגל, במכונית או על גבי ציפורים. מחפשים מפלט מהשלכותיהם המאוחרות של אובדן ופרידה, מבקשים פתח, אוויר, אור. 

  -------

מתחיל גשם 

עוֹרֵב עַל הַגָּג. עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם, 

אֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל הָעֵץ דַּוְקָא, הַנִּקְשָׁר לַדְּבָרִים הַחַיִּים, 

הַחַפִּים. אֶלָּא שֶׁלַּהַק אוֹתִיּוֹת אָפֵל כְּבָר עָט מִצַּמֶּרֶת 

לְנַקֵּר בְּיָפְיוֹ הַשָּׁקֵט. כְּשֶׁיָּמוּת הָעֵץ, יִהְיוּ אֵלּוּ הֵן, הָאוֹתִיּוֹת, 

שֶׁיִּשְׂאוּ עֲבוּרֵנוּ אֶת יָפְיוֹ הַחַף, הָאָבוּד. אִם נַמְשִׁיךְ כָּךְ נִוָּכַח, 

שֶׁהַמְּחִצּוֹת בְּרֹאשֵׁנוּ (מַתְחִיל גֶּשֶׁם), וְשֶׁהָאֱמֶת שַׂקִּית 

מִתְהַפֶּכֶת בָּרוּחַ, רִקּוּד רְפָאִים מִתַּחַת לַבַּיִת בַּבֹּקֶר,                      

לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ הָרֵיק. 

שי שניידר-אֵילַת, ילידת 1977, היא משוררת ועוסקת בבימוי, כתיבה והוראת תיאטרון בקהילה. ספרה הראשון 'הוא היה כאן, אני בטוחה בזה' (אפיק-הליקון, ערך דרור בורשטיין) ראה אור ב 2019. זוכת פרס רמי דיצני לשירה.

פרק ראשון

*
 

סִלְחוּ לִי. מֵאָז נֻתַּץ גַּמַּד הַגִּנָּה עַל רֹאשִׁי, אֵינִי אוֹתוֹ דָּבָר.

לַגִּנָּה הָיָה בַּיִת וּבַבַּיִת חָיוּ אַבָּא, אִמָּא וּשְׁנֵי יְלָדִים. הַיּוֹם

אֲדַבֵּר, כְּהֶרְגֵּלִי, עַל בַּעְלִי הַמֵּת בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית. הָיִיתִי רוֹצָה

לִשְׁמֹעַ מָה בְּפִיכֶם. מַה בְּפִיכֶם? הַאִם אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ,

בַּשָּׂפָה, מַרְפֵּא? הַאִם שְׁמַעְתֶּם? יֵשׁ עוֹרֵב בַּיָּקָרַנְדָּה, שֶׁקּוֹרֵא.

אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה בִּפְּסִיכוֹלוֹגְיָה. בֶּאֱלֹהִים דַּוְקָא כֵּן, בְּווּדוּ גַּם,

שׁוּב שָׁתִיתִי רוּם וַאֲבַק שְׂרֵפָה עִם פְּסַנְתְּרָנִים קוּבָּנִים,

שֶׁנָּשְׂאוּ אוֹתִי, זְרוֹעוֹת כֵּהוֹת, מַעְלָה, אֶל חַדְרָם. הָעֵץ הַזֶּה

מַשִּׁיל עָלַי פַּעֲמוֹנִים לַחִים, סְגֻלִּים, הֵם נִדְבָּקִים לְסֻלְיוֹת

הַנַּעֲלַיִם - יֵשׁ לָכֶם בַּמֶּה לִמְחוֹת? אוּלַי לֹא נְמַהֵר לְכַסּוֹת

עַל הָעֵינַיִם, לְחַפֵּשׂ אַחַר פִּתְחֵי הַיְצִיאוֹת. כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת.

הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ, הוּא כִּמְעַט נִגְמַר. רַק אֲהוּבִי הַמֵּת, שׁוּב לֹא

עָלָה בִּי לוֹמַר עָלָיו דָּבָר.

יוסיף וידבר
 

מִתּוֹךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ שֶׁל הָעִבְרִית,

חָלַמְתִּי מְדַבְּרִים עִבְרִית וַאֲנִי אֵינִי מְבִינָה וְעָמַדְתִּי

מִחוּץ לָעִבְרִית וְהָעִבְרִית קִינָה מְשֻׁנָּה בְּפִי חֲלוּמִים,

צְרִימוֹת וּצְלִילִים סְתוּמִים וְלֹא יְדַעְתִּיהָ, שְׁמַעְתִּיהָ

כְּאִלּוּ לֹא, נִסְתַּתֵּר פִּשְׁרָהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָפְכָה לִי זָרָה,

חֲרִיקוֹת בְּפִי חֲלוּמִים, לָרִאשׁוֹנָה שְׁמַעְתִּיהָ,

עָמַדְתִּי עַל טִבְעָהּ, וְקַמְתִּי צְמֵאָה וּבִקַּשְׁתִּי מַיִם.

אָדָם, אֲפִלּוּ יִוָּתֵר אַחֲרוֹן בָּעוֹלָם, יוֹסִיף וִידַבֵּר.

 

מתחיל גשם
 

עוֹרֵב עַל הַגָּג. עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם,

אֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל הָעֵץ דַּוְקָא, הַנִּקְשָׁר לַדְּבָרִים הַחַיִּים,

הַחַפִּים. אֶלָּא שֶׁלַּהַק אוֹתִיּוֹת אָפֵל כְּבָר עָט מִצַּמֶּרֶת

לְנַקֵּר בְּיָפְיוֹ הַשָּׁקֵט. כְּשֶׁיָּמוּת הָעֵץ, יִהְיוּ אֵלּוּ הֵן, הָאוֹתִיּוֹת,

שֶׁיִּשְׂאוּ עֲבוּרֵנוּ אֶת יָפְיוֹ הַחַף, הָאָבוּד. אִם נַמְשִׁיךְ כָּךְ נִוָּכַח

שֶׁהַמְּחִצּוֹת בְּרָאשֵׁינוּ (מַתְחִיל גֶּשֶׁם) וְשֶׁהָאֱמֶת שַׂקִּית

מִתְהַפֶּכֶת בָּרוּחַ, רִקּוּד רְפָאִים מִתַּחַת לַבַּיִת בַּבֹּקֶר,

לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ הָרֵיק.

 

עוד על הספר

כל מה שהיא שרה מעלה עשן שי שניידר־אילת

*
 

סִלְחוּ לִי. מֵאָז נֻתַּץ גַּמַּד הַגִּנָּה עַל רֹאשִׁי, אֵינִי אוֹתוֹ דָּבָר.

לַגִּנָּה הָיָה בַּיִת וּבַבַּיִת חָיוּ אַבָּא, אִמָּא וּשְׁנֵי יְלָדִים. הַיּוֹם

אֲדַבֵּר, כְּהֶרְגֵּלִי, עַל בַּעְלִי הַמֵּת בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית. הָיִיתִי רוֹצָה

לִשְׁמֹעַ מָה בְּפִיכֶם. מַה בְּפִיכֶם? הַאִם אַתֶּם סְבוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ,

בַּשָּׂפָה, מַרְפֵּא? הַאִם שְׁמַעְתֶּם? יֵשׁ עוֹרֵב בַּיָּקָרַנְדָּה, שֶׁקּוֹרֵא.

אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה בִּפְּסִיכוֹלוֹגְיָה. בֶּאֱלֹהִים דַּוְקָא כֵּן, בְּווּדוּ גַּם,

שׁוּב שָׁתִיתִי רוּם וַאֲבַק שְׂרֵפָה עִם פְּסַנְתְּרָנִים קוּבָּנִים,

שֶׁנָּשְׂאוּ אוֹתִי, זְרוֹעוֹת כֵּהוֹת, מַעְלָה, אֶל חַדְרָם. הָעֵץ הַזֶּה

מַשִּׁיל עָלַי פַּעֲמוֹנִים לַחִים, סְגֻלִּים, הֵם נִדְבָּקִים לְסֻלְיוֹת

הַנַּעֲלַיִם - יֵשׁ לָכֶם בַּמֶּה לִמְחוֹת? אוּלַי לֹא נְמַהֵר לְכַסּוֹת

עַל הָעֵינַיִם, לְחַפֵּשׂ אַחַר פִּתְחֵי הַיְצִיאוֹת. כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת.

הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ, הוּא כִּמְעַט נִגְמַר. רַק אֲהוּבִי הַמֵּת, שׁוּב לֹא

עָלָה בִּי לוֹמַר עָלָיו דָּבָר.

יוסיף וידבר
 

מִתּוֹךְ שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד עַל טִיבָהּ שֶׁל הָעִבְרִית,

חָלַמְתִּי מְדַבְּרִים עִבְרִית וַאֲנִי אֵינִי מְבִינָה וְעָמַדְתִּי

מִחוּץ לָעִבְרִית וְהָעִבְרִית קִינָה מְשֻׁנָּה בְּפִי חֲלוּמִים,

צְרִימוֹת וּצְלִילִים סְתוּמִים וְלֹא יְדַעְתִּיהָ, שְׁמַעְתִּיהָ

כְּאִלּוּ לֹא, נִסְתַּתֵּר פִּשְׁרָהּ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהָפְכָה לִי זָרָה,

חֲרִיקוֹת בְּפִי חֲלוּמִים, לָרִאשׁוֹנָה שְׁמַעְתִּיהָ,

עָמַדְתִּי עַל טִבְעָהּ, וְקַמְתִּי צְמֵאָה וּבִקַּשְׁתִּי מַיִם.

אָדָם, אֲפִלּוּ יִוָּתֵר אַחֲרוֹן בָּעוֹלָם, יוֹסִיף וִידַבֵּר.

 

מתחיל גשם
 

עוֹרֵב עַל הַגָּג. עַכְשָׁו, מִשֶּׁלָּכַדְתִּי אֶת תְּשׂוּמַת לִבְּכֶם,

אֹמַר מַשֶּׁהוּ עַל הָעֵץ דַּוְקָא, הַנִּקְשָׁר לַדְּבָרִים הַחַיִּים,

הַחַפִּים. אֶלָּא שֶׁלַּהַק אוֹתִיּוֹת אָפֵל כְּבָר עָט מִצַּמֶּרֶת

לְנַקֵּר בְּיָפְיוֹ הַשָּׁקֵט. כְּשֶׁיָּמוּת הָעֵץ, יִהְיוּ אֵלּוּ הֵן, הָאוֹתִיּוֹת,

שֶׁיִּשְׂאוּ עֲבוּרֵנוּ אֶת יָפְיוֹ הַחַף, הָאָבוּד. אִם נַמְשִׁיךְ כָּךְ נִוָּכַח

שֶׁהַמְּחִצּוֹת בְּרָאשֵׁינוּ (מַתְחִיל גֶּשֶׁם) וְשֶׁהָאֱמֶת שַׂקִּית

מִתְהַפֶּכֶת בָּרוּחַ, רִקּוּד רְפָאִים מִתַּחַת לַבַּיִת בַּבֹּקֶר,

לְמַטָּה, עַל הַכְּבִישׁ הָרֵיק.