ג'ק וחזיר חג המולד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ק וחזיר חג המולד
מכר
מאות
עותקים
ג'ק וחזיר חג המולד
מכר
מאות
עותקים

ג'ק וחזיר חג המולד

4.8 כוכבים (12 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ג'יי. קיי. רולינג

ג'ואן "ג'ו" רולינג, (אנגלית: Joanne "Jo" Rowling; נולדה ב-31 ביולי 1965), הידועה בשם העט שלה ג'יי קיי רולינג (J.K. Rowling) או בשם העט רוברט גלבריית', היא סופרת בריטית, מחברת סדרת ספרי הפנטזיה האפית העלילתיים מהנמכרות ביותר בעולם - "הארי פוטר". הסדרה זכתה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, היא תורגמה ל-65 שפות, זכתה בפרסים רבים, ומכרה כ-450 מיליון עותקים.

תקציר

ג'ק אוהב את חזיר הצעצוע שלו, מרזיר. מרזיר תמיד היה שם בשבילו, בטוב וברע. עד לאותו ערב גורלי לפני חג המולד, שבו קורה דבר נורא – מרזיר הולך לאיבוד. אבל ערב חג המולד הוא ערב הניסים והמקרים האבודים, ערב שבו כל החפצים הדוממים יכולים לקום לחיים... לרבות צעצועים. 

וכך יוצאים ג'ק וחזיר חג המולד (התחליף המעצבן של מרזיר) למסע מסעיר בארץ איבוד הקסומה. בעזרת קופסת אוכל מדברת, מצפן אמיץ ומשהו עם כנפיים שנקרא תקווה, הם יוצאים להציל את החבר הכי טוב של ג'ק מידיו של המאביד הנורא, כותש הצעצועים...

אחת ממספרות הסיפורים הגדולות בעולם מגישה לנו סיפור הרפתקה מחמם לב ומותח, על אהבתו של ילד לחפץ היקר לו ביותר ועד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי למצוא אותו. הספר מלווה באיורים מרהיבים של האמן הכוכב ג'ים פילד, ובלי ספק יהיה לספר קלסי אהוב על כל המשפחה. 

ג'יי.קיי. רולינג היא מחברת סידרת ספרי הארי פוטר, שנמכרו ביותר מ-500 מיליון עותקים ותורגמו ליותר מ-80 שפות, והיו בסיס לשמונה סרטים שוברי קופות. היא כותבת גם תסריטים לסרטי "חיות הפלא" והיתה שותפה לכתיבת המחזה הארי פוטר והילד המקולל, שבו נמשך סיפור חייו של הארי כמבוגר. 

בשנת 2020 היא חזרה לעסוק בספרים לילדים צעירים, והוציאה לאור את האגדה האיקאבוג, שהתפרסמה תחילה חינם באינטרנט בתקופת הסגרים. אחר כך היא תרמה את כל ההכנסות מהספר לקרן הצדקה שהקימה, "וולאנט" (Volant), במטרה לסייע לאוכלוסיות מוחלשות שנפגעו ממגפת הקורונה. הספר נמכר עד עתה ביותר ממיליון עותקים ברחבי העולם. 

ג'יי. קיי. רולינג זכתה בפרסים רבים על כתיבתה לילדים ולמבוגרים. היא תומכת במגוון מטרות הומניטריות באמצעות ארגון "וולאנט", וייסדה גם את קרן הצדקה "לומוס" (Lumos) למען רפורמה בארגוני רווחה לילדים בעולם. 

מאז שהיא זוכרת את עצמה, ג'יי. קיי. רולינג רצתה תמיד להיות סופרת. היא מתגוררת בסקוטלנד עם משפחתה. 

ג'ים פילד הוא מאייר, מעצב דמויות ובמאי סרטי אנימציה. הוא אייר ספרי ילדים שזכו בשלל פרסים והיו לרבי מכר בינלאומיים, ובהם היי, צפרדע! והאריה שבפנים, ספרי ראשית קריאה בסידרת "הארנב והדוב", ספרי נוער מאת דייויד בדיאל וספר ילדים דו-לשוני שכתב בעצמו, מסיה רוסקו יוצא לחופשה
הוא גדל בפארנסבורו, עבד בלונדון, וכעת מתגורר באזור פריז עם אשתו ובתם הצעירה. 

פרק ראשון

1
אזיר 

אזיר היה חזיר צעצוע קטן, עשוי מבד מגבת רך. בתוך הבטן היו לו מין כדוריות פלסטיק קטנות, ובזכותן היה כיף לזרוק אותו. כפות הרגליים המעיכות שלו היו בדיוק בגודל הנכון לנגב דמעה. בזמן שהילד שהוא שלו, ג'ק, היה קטן מאוד, הוא היה נרדם כל לילה כשהוא מוצץ לאזיר את האוזן.

אזיר קיבל את שמו כי בזמן שג'ק רק התחיל לדבר, הוא היה אומר ״אזיר״ במקום ״חזיר״. כשאזיר היה חדש, הוא היה בצבע ורוד־סלמון, עם עיני פלסטיק שחורות מבריקות; אבל ג'ק כבר לא זכר שאזיר פעם נראה ככה. אזיר בטח היה תמיד כמו שהוא עכשיו: אפרפר ודהוי, עם אוזן אחת נוקשה מרוב מציצה. עיניו של אזיר נשרו, ולזמן מה נותרו לו חורים קטנים בפרצוף, אבל אז אמא של ג'ק, שהיתה אחות בבית חולים, תפרה לו כפתורים קטנים במקום חרוזי הפלסטיק החסרים. ביום ההוא, כשג'ק חזר מהגן אחר הצהריים, אזיר היה מונח על שולחן המטבח עטוף בצעיף צמר, וחיכה שג'ק יבוא ויסיר את התחבושת הקטנה שכיסתה את עיניו. אמא אפילו הכינה לאזיר גיליון רפואי שנכתב בו: ״מר א' זיר. ניתוח להשתלת כפתורים. המנתחת: אמא״.

אחרי הניתוח הזה בעיניים כולם התחילו לקרוא לו מר א' זיר, או בקיצור ״מרזיר״. מאז שהיה בן שנתיים, ג'ק אף פעם לא הלך לישון בלי מרזיר, ולעיתים קרובות זה עורר בעיות, כי כשהגיעה שעת השינה, בדרך כלל לא היו מוצאים את מרזיר. לפעמים לקח לאמא ולאבא המון זמן לגלות איפה הוא, כי הוא הסתתר בכל מיני מקומות: בתוך אחת מנעלי הספורט של אבא, לדוגמה, או מכווץ בתוך עציץ.

״למה אתה כל הזמן מחביא אותו, ג'ק?״ שאלה אמא בכל פעם שמצאה את מרזיר מצונף בתוך מגירה במטבח או מסתתר מאחורי כרית על הספה.

התשובה היתה סודית, עניין פרטי בין ג'ק למרזיר. ג'ק ידע שמרזיר אוהב חללים קטנים שבתוכם הוא יכול להתכרבל ולישון.

מרזיר אהב לעשות את כל הדברים שג'ק אהב: להתחפר מתחת לשיחים ובתוך כוכי מחבוא, ושג'ק יזרוק אותו באוויר כמו שאבא של ג'ק היה זורק את ג'ק באוויר. למרזיר לא היה איכפת להתלכלך או ליפול בטעות לשלולית כל עוד הוא וג'ק כייפו ביחד.

פעם, כשג'ק היה בן שלוש, הוא הכניס את מרזיר לתוך פח המיחזור. הוא שמע את אמא אומרת שמיחזור מוביל חפצים לגלגול הבא שלהם, וחשב שזה קשור איכשהו לגלגלים של אופניים. ג'ק חיכה עד שאמא יצאה מהמטבח, ואז שמט את מרזיר לתוך פח המיחזור, ודמיין איך כשסוגרים את המכסה הוא מתגלגל לו בפנים על אופניים. אמא צחקה כשג'ק הסביר לה למה הוא מציץ מתחת למכסה ומנסה לראות דברים מתגלגלים. היא הסבירה ש״מיחזור״ זה בכלל לא דומה לרכיבה על אופניים. הכוונה היא לקחת את כל הדברים מהפח ולהפוך אותם לדברים אחרים, וככה לתת להם חיים חדשים לגמרי, כמו גלגול נשמות. ג'ק ממש לא רצה שייקחו את מרזיר ויהפכו אותו למשהו אחר, אז הוא אף פעם לא הכניס יותר את מרזיר לפח המיחזור.

כל ההרפתקאות הללו נתנו למרזיר את הריח המעניין שלו, שג'ק אהב מאוד. זאת היתה תערובת של כל המקומות שמרזיר ביקר בהם בהרפתקאות שלו, נוסף על ריח המערה החמימה מתחת לשמיכה של ג'ק ושמץ קל של ניחוח הבושם של אמא, כי היא תמיד חיבקה ונישקה גם את מרזיר כשבאה להגיד לילה טוב לג'ק.

מפעם לפעם אמא היתה מחליטה שמרזיר כבר מסריח קצת יותר מדי, ושהגיע הזמן לכבס אותו כמו שצריך. בפעם הראשונה שמרזיר נכנס למכונת הכביסה, ג'ק נשכב על רצפת המטבח וצרח מרוב זעם ואימה. אמא ניסתה להראות לג'ק כמה מרזיר נהנה להסתחרר בתוך המכונה, אבל רק אחרי שמרזיר חזר באותו לילה למערה מתחת לשמיכה של ג'ק, כולו רך ויבש ומדיף ריח של אבקת כביסה, הצליח ג'ק לסלוח לאמא. עד מהרה הוא התרגל לזה שמרזיר נכנס מדי פעם בפעם למכונת הכביסה, אבל תמיד חיכה בכיליון עיניים שהריח הטבעי של מרזיר יחזור אליו.

הדבר הכי גרוע שקרה למרזיר מאז ומעולם היה כשג'ק היה בן ארבע ואיבד אותו בחוף הים. אבא כבר ארז את המגבות ואמא עזרה לג'ק לרצ'רץ' את הקפוצ'ון שלו, ואז ג'ק נזכר פתאום שהוא קבר את מרזיר באיזה מקום, אבל לא זכר איפה בדיוק. הם חיפשו עד שהשמש התחילה לשקוע והחוף היה כמעט ריק, ואבא התעצבן נורא, וג'ק בכה והתייפח, אבל אמא אמרה לו לא לאבד תקווה והמשיכה לחפור בידיים מסביב. ואז, בדיוק כשאבא אמר שלא תהיה ברירה אלא לנסוע משם בלי מרזיר, ג'ק חפר ברגלו היחפה בחול והאצבעות שלו נתקלו במשהו מעיך. ג'ק שלף מהחול את מרזיר, בוכה מרוב שמחה, ואבא אמר שהוא לא מרשה שמרזיר יבוא איתם עוד פעם לחוף. ג'ק חשב שזה לא הוגן, כי מרזיר ממש אהב חול, ובעצם זאת הסיבה שג'ק קבר אותו שם מלכתחילה.

 

ג'יי. קיי. רולינג

ג'ואן "ג'ו" רולינג, (אנגלית: Joanne "Jo" Rowling; נולדה ב-31 ביולי 1965), הידועה בשם העט שלה ג'יי קיי רולינג (J.K. Rowling) או בשם העט רוברט גלבריית', היא סופרת בריטית, מחברת סדרת ספרי הפנטזיה האפית העלילתיים מהנמכרות ביותר בעולם - "הארי פוטר". הסדרה זכתה לתשומת לב רבה ברחבי העולם, היא תורגמה ל-65 שפות, זכתה בפרסים רבים, ומכרה כ-450 מיליון עותקים.

סקירות וביקורות

מאז "הארי פוטר" ג'יי קיי רולינג לא כתבה כזה ספר ילדים מהפנט עמית סלונים וואלה! 25/11/2021 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

מאז "הארי פוטר" ג'יי קיי רולינג לא כתבה כזה ספר ילדים מהפנט עמית סלונים וואלה! 25/11/2021 לקריאת הסקירה המלאה >
ג'ק וחזיר חג המולד ג'יי. קיי. רולינג

1
אזיר 

אזיר היה חזיר צעצוע קטן, עשוי מבד מגבת רך. בתוך הבטן היו לו מין כדוריות פלסטיק קטנות, ובזכותן היה כיף לזרוק אותו. כפות הרגליים המעיכות שלו היו בדיוק בגודל הנכון לנגב דמעה. בזמן שהילד שהוא שלו, ג'ק, היה קטן מאוד, הוא היה נרדם כל לילה כשהוא מוצץ לאזיר את האוזן.

אזיר קיבל את שמו כי בזמן שג'ק רק התחיל לדבר, הוא היה אומר ״אזיר״ במקום ״חזיר״. כשאזיר היה חדש, הוא היה בצבע ורוד־סלמון, עם עיני פלסטיק שחורות מבריקות; אבל ג'ק כבר לא זכר שאזיר פעם נראה ככה. אזיר בטח היה תמיד כמו שהוא עכשיו: אפרפר ודהוי, עם אוזן אחת נוקשה מרוב מציצה. עיניו של אזיר נשרו, ולזמן מה נותרו לו חורים קטנים בפרצוף, אבל אז אמא של ג'ק, שהיתה אחות בבית חולים, תפרה לו כפתורים קטנים במקום חרוזי הפלסטיק החסרים. ביום ההוא, כשג'ק חזר מהגן אחר הצהריים, אזיר היה מונח על שולחן המטבח עטוף בצעיף צמר, וחיכה שג'ק יבוא ויסיר את התחבושת הקטנה שכיסתה את עיניו. אמא אפילו הכינה לאזיר גיליון רפואי שנכתב בו: ״מר א' זיר. ניתוח להשתלת כפתורים. המנתחת: אמא״.

אחרי הניתוח הזה בעיניים כולם התחילו לקרוא לו מר א' זיר, או בקיצור ״מרזיר״. מאז שהיה בן שנתיים, ג'ק אף פעם לא הלך לישון בלי מרזיר, ולעיתים קרובות זה עורר בעיות, כי כשהגיעה שעת השינה, בדרך כלל לא היו מוצאים את מרזיר. לפעמים לקח לאמא ולאבא המון זמן לגלות איפה הוא, כי הוא הסתתר בכל מיני מקומות: בתוך אחת מנעלי הספורט של אבא, לדוגמה, או מכווץ בתוך עציץ.

״למה אתה כל הזמן מחביא אותו, ג'ק?״ שאלה אמא בכל פעם שמצאה את מרזיר מצונף בתוך מגירה במטבח או מסתתר מאחורי כרית על הספה.

התשובה היתה סודית, עניין פרטי בין ג'ק למרזיר. ג'ק ידע שמרזיר אוהב חללים קטנים שבתוכם הוא יכול להתכרבל ולישון.

מרזיר אהב לעשות את כל הדברים שג'ק אהב: להתחפר מתחת לשיחים ובתוך כוכי מחבוא, ושג'ק יזרוק אותו באוויר כמו שאבא של ג'ק היה זורק את ג'ק באוויר. למרזיר לא היה איכפת להתלכלך או ליפול בטעות לשלולית כל עוד הוא וג'ק כייפו ביחד.

פעם, כשג'ק היה בן שלוש, הוא הכניס את מרזיר לתוך פח המיחזור. הוא שמע את אמא אומרת שמיחזור מוביל חפצים לגלגול הבא שלהם, וחשב שזה קשור איכשהו לגלגלים של אופניים. ג'ק חיכה עד שאמא יצאה מהמטבח, ואז שמט את מרזיר לתוך פח המיחזור, ודמיין איך כשסוגרים את המכסה הוא מתגלגל לו בפנים על אופניים. אמא צחקה כשג'ק הסביר לה למה הוא מציץ מתחת למכסה ומנסה לראות דברים מתגלגלים. היא הסבירה ש״מיחזור״ זה בכלל לא דומה לרכיבה על אופניים. הכוונה היא לקחת את כל הדברים מהפח ולהפוך אותם לדברים אחרים, וככה לתת להם חיים חדשים לגמרי, כמו גלגול נשמות. ג'ק ממש לא רצה שייקחו את מרזיר ויהפכו אותו למשהו אחר, אז הוא אף פעם לא הכניס יותר את מרזיר לפח המיחזור.

כל ההרפתקאות הללו נתנו למרזיר את הריח המעניין שלו, שג'ק אהב מאוד. זאת היתה תערובת של כל המקומות שמרזיר ביקר בהם בהרפתקאות שלו, נוסף על ריח המערה החמימה מתחת לשמיכה של ג'ק ושמץ קל של ניחוח הבושם של אמא, כי היא תמיד חיבקה ונישקה גם את מרזיר כשבאה להגיד לילה טוב לג'ק.

מפעם לפעם אמא היתה מחליטה שמרזיר כבר מסריח קצת יותר מדי, ושהגיע הזמן לכבס אותו כמו שצריך. בפעם הראשונה שמרזיר נכנס למכונת הכביסה, ג'ק נשכב על רצפת המטבח וצרח מרוב זעם ואימה. אמא ניסתה להראות לג'ק כמה מרזיר נהנה להסתחרר בתוך המכונה, אבל רק אחרי שמרזיר חזר באותו לילה למערה מתחת לשמיכה של ג'ק, כולו רך ויבש ומדיף ריח של אבקת כביסה, הצליח ג'ק לסלוח לאמא. עד מהרה הוא התרגל לזה שמרזיר נכנס מדי פעם בפעם למכונת הכביסה, אבל תמיד חיכה בכיליון עיניים שהריח הטבעי של מרזיר יחזור אליו.

הדבר הכי גרוע שקרה למרזיר מאז ומעולם היה כשג'ק היה בן ארבע ואיבד אותו בחוף הים. אבא כבר ארז את המגבות ואמא עזרה לג'ק לרצ'רץ' את הקפוצ'ון שלו, ואז ג'ק נזכר פתאום שהוא קבר את מרזיר באיזה מקום, אבל לא זכר איפה בדיוק. הם חיפשו עד שהשמש התחילה לשקוע והחוף היה כמעט ריק, ואבא התעצבן נורא, וג'ק בכה והתייפח, אבל אמא אמרה לו לא לאבד תקווה והמשיכה לחפור בידיים מסביב. ואז, בדיוק כשאבא אמר שלא תהיה ברירה אלא לנסוע משם בלי מרזיר, ג'ק חפר ברגלו היחפה בחול והאצבעות שלו נתקלו במשהו מעיך. ג'ק שלף מהחול את מרזיר, בוכה מרוב שמחה, ואבא אמר שהוא לא מרשה שמרזיר יבוא איתם עוד פעם לחוף. ג'ק חשב שזה לא הוגן, כי מרזיר ממש אהב חול, ובעצם זאת הסיבה שג'ק קבר אותו שם מלכתחילה.