על המודל הארכיטקטוני

פתח דבר

השימוש במודל ותפקידו העסיק אותי עוד בהיותי סטודנט לארכיטקטורה ב-Pratt Institute בניו יורק בשנות ה-70, ובעיקר בהשפעת מורי רימונד אברהם (Raimund Abraham). רימונד היה אמן, ארכיטקט, משורר ופילוסוף של רעיונות בהקשרים ארכיטקטוניים, פואטיים וקיומיים. הוא היגר מאוסטריה לארה"ב בשנת 1964 אחרי פעילות בווינה, בעיקר בארכיטקטורה מושגית. רימונד נתן חשיבות לשרטוט ולמודל התלת־ממדי כחלק עיקרי בתהליכי הניסוי והחוויה הארכיטקטונית. הוא בנה מודלים רעיוניים מחומרים מגוונים, בדימויים של מבני קדושה, מסתורין ומועקה, בדגש על בדידות האדם בקיום האנושי. המודלים הרעיוניים לוו בכותרות, למשל "שבע כניסות לגן עדן" ו־"9 בתים", וברישומים כחתכי אקסונומטריה, שהיו חלק בלתי־נפרד מהמודל התלת־ממדי.

באותה תקופה נערכו בניו יורק דיונים ותערוכות שבהם נדונו, בין השאר, תפקידו וחשיבותו של המודל הארכיטקטוני לסוגיו השונים. בגלריה ליאו קסטלי (Leo Castelli) בניו יורק התקיימה בשנת 1977 תערוכה של מודלים ורישומים מעשה ידם של שבע ארכיטקטים (7 Architects) בין הארכיטקטים היו רוברט וינטורי (Venturi), ג'ימס סטרלינג (Stirling), אלדו רוסי (Rossi) ורימונד אברהם (Abraham). בפעילויות שהתקיימו במכון לארכיטקטורה ולימודים אורבניים (The institute for architecture and urban studies) בהנהגתו של פיטר אייזנמן (Eisenman) הוצגו תהליכי עבודה של ארכיטקטים, בעיקר בתחילת דרכם, בעזרת רישומים, שרטוטים, ציורים ומודלים. רם קולהאס (Koolhaas) הציג שם את התהליך של מחקרו הזיית ניו יורק (Delirious New York) בעזרת רישומים, שרטוטים וצילומים מרשימים.

בשנת 1978 פורסם ספרו של ברנרד טשומי (Tschumi) "התעתיקים של מנהטן" (The Manhattan Transcripts), עבודה מחקרית־תיאורטית על קיומו של האדם בסביבה האורבנית. טשומי מעצב מודל מתפתח מתוך מספר אירועים בעיר ניו יורק. המודל מציג רובדים של הכלאה, כאירוע ארכיטקטוני, מעין התנגשות, שקורית בזכות תנועה ופעילות של האדם בסביבה האורבנית הבנויה ובחללים שסביבו.

המודל הוא מעין כלי שבו מוטמן עולם חיצוני ופנימי, יחד עם היותו בעל תכונות פיזיות וצורניות משל עצמו, והוא מתפקד כמתווך בין רעיונות. בשנת 1980 הצגתי מיצב "ללא שם" בגלריה "דוגית" בתל אביב [תמונה 1]. בחלל הוצבו שישה מודלים צבעוניים ועל הקירות הוצגו שרטוטים, שהיו ייצוגים של אותם מודלים. המודלים הכילו ריבוע כצורה בסיסית, ששעתקה את עצמה בגדלים שונים וייצרה דימויים של מבנים, שיוצגו בעזרת קירות, חללים, מעברים ופתחים. המודלים הצבעונים, כסדרה, היו שונים אחד מהשני בקומפוזיציה ובעיצוב - אחדים נבנו על ציר ליניארי ואחרים סביב תוכנית ריבועית. המודלים, כמשחק של ניסוי ברעיונות ואלמנטים ארכיטקטוניים, השאירו בידי המבקרים פתח לפענוח, בפרט ומכיוון שהיו ללא כותרת, ולכן לא סימנו הוראה, פונקציה או מסר באופן מוגדר. נוצרה חידה שאפשרה לכל מבקר לדמיין ולעשות במודל כרצונו. מבקרים שהגיעו למיצב הגיבו באופנים שונים, והמחישו את מרחב האפשרויות לפירוש:

הפרשנות למודל עשויה לבוא ממציאות מוכרת אחרת, מתגובה קוגניטיבית, מהדמיון וגם ממקור סיפורי. כאמור, למודלים האלה לא היו מטרה מייצגת ותפקיד ארכיטקטוני מוגדר, למרות שניתן היה לבנותם, במציאות, בקנה מידה אמתי כבניינים בשטח. המודלים במקרה זה דמו למודל ארכיטקטוני פונקציונלי המייצג מטרה שימושית מוגדרת. מכאן גם עולות שאלות הדנות בצורה הארכיטקטונית: האם היא "באמת" צריכה לבוא מהפונקציה? מהי פונקציה, והאם רעיון ארכיטקטוני יכול להתקיים בנפרד מרעיון שימושי מקובל?1

היו מבקרים מתחום הארכיטקטורה שהביעו התנגדות למיצב, מכיוון שהמודל נטול כותרת ואינו מייצג פונקציה ברורה, וגם מכיוון שאיש לא הזמין אותו ממני, כפי שנהוג. המיצב היה בחזקת סביבה רעיונית שתפקיד הצופה בה היה מועיל וחשוב. התמודדות המבקרים עם פרשנות של משמעות המודל מראה שכל אחד יודע לקרוא ייצוגים ארכיטקטוניים ולעיתים לסדר אותם על פי תחושותיו ורצונו. משתמע מכך שבכל אחד גלום ארכיטקט.

תמונה 1: בליך, מודל ללא כותרת, 1980

זה כמה שנים חל בבתי ספר לארכיטקטורה ובמשרדי ארכיטקטים מעבר לתהליכי עיצוב שמסתמכים ברובם על שימוש בתוכנות מחשב דיגיטליות ועל הפקת מודל פיזי בהדפסת לייזר, ללא מגע יד אדם. תהליך זה מעורר שאלות רבות, ולכן יש מקום להציג את גווני השימוש במודל בחתך היסטורי מול תהליך העיצוב הארכיטקטוני העכשווי. בספר זה יוצג דיון על משמעות ותפקיד המודל (דו־ממדי ותלת־ממדי) על צורותיו השונות. דווקא בעידן שבו נמוג תהליך בניית מודל תלת־ממדי מחומרים מגוונים באופן ידני קיים נימוק ביקורתי לבחון ולהציג מחדש את המודל הפיזי שנעשה כמלאכה בעזרת כלים. יש מקום להראות אפשרויות נוספות תוך הכרת המודלים השונים, למשל, הקמת מיצב בחלל נתון, כמודל, ובו מרכיבים של פרויקט עתידי; מודל עשוי ממבנה, חומרים, צורות וחלל באיקונוגרפיה של הסביבה ותרבות המקום שאליה מיועד הבניין.