לרקוד עם השגריר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לרקוד עם השגריר
הוספה למועדפים

לרקוד עם השגריר

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    מישל מזאל, ילידת צרפת, עלתה לישראל ערב מלחמת ששת הימים. מאז נדדה עם בעלה צבי, איש משרד החוץ, בארצות רבות ברחבי העולם. למצרים הגיעה לראשונה, בלוויית שלושת ילדיה, עם פתיחת השגרירות ב-1980. ב-1996 חזרה לבירת מצרים כ"אשת השגריר", שליחות אשר נמשכה חמש שנים.

    תקציר

    נשפים, מסיבות, מכוניות יוקרה ודירות מנקרות עיניים: לדיפלומט הישראלי יש דימוי של ראוותן ונהנתן שאין הצדקה לקיומו, לא כל שכן לאשתו. ספרה האוטוביוגרפי של מישל מזאל "לרקוד עם השגריר" חושף במבט מפוכח ובהרבה הומור את הצדדים הפחות מוכרים בחיי הדיפלומט ומשפחתו. את המחיר שמשלמת המשפחה, ובעיקר הילדים הנאלצים פעם אחרי פעם לעזוב את הבית, את בית הספר ואת החברים כדי להתחיל שוב חיים חדשים במדינה אחרת, לעתים בשפה חדשה. כל זאת בצל המאיים של הטרור המתגבר, המחייב ליווי מאבטחים בדרך לבית הספר ובחזרה. ואילו אשת השגריר פוגשת אמנם נשיאים ומלכים, אך נאלצת לוותר על קריירה ועל פנסיה משלה.
    מישל מזאל לא מביעה חרטה אף לא לרגע, ותמיד מצליחה למצוא את הצד המשעשע במצבים הקשים ביותר, והיו לה רבים כאלה במהלך 40 שנות הנדודים ברחבי העולם: שתי מהפכות אלימות, שתי תקופות שירות במצרים והתמודדות יום-יומית עם הדמוניזציה של ישראל המחלחלת גם בקרב הדיפלומטים הזרים. בתוך כל זאת היא ניצחה על אינספור ארוחות וקבלות פנים, ומאמינה שהיא מחזיקה בשיא העולם בהכנת קניידלך - קרוב לאלף - בסדר הפסח שנערך בחצר מעון השגריר בקהיר.
    מישל מזאל, סופרת ומתרגמת, היא רעייתו של צבי מזאל שכיהן כשגריר ישראל ברומניה, במצרים ובשוודיה. ספרה הקודם, "אשת השגריר" יצא לאור בשנת 2002. 

    פרק ראשון

    מבוא
     
     
    שגריר... איזה קסם טמון במילה כה קטנה! מי בסתר לבו לא חלם להגיע לפסגה נשגבת זו, לא ראה את עצמו משוחח עם נשיא ארצות הברית על מדשאת הבית הלבן, או מגיע לארמונה של מלכת אנגליה בכרכרה רתומה לסוסים אציליים לקראת מסיבה נוצצת... מי לא צפה בסרטון פרסומת שבו שגריר בבגדי ערב מחלק שוקולדים לאורחיו אניני הטעם. תוכנית ראליטי ששמה "השגריר" ריתקה מאות אלפי צופים למסכים במשך שתי עונות רצופות. אפשר היה לצפות, אם כן, שיחסה של החברה הישראלית לדיפלומטים שלה יהיה מפרגן ואוהד. ולא כך. רק מעטים מגשימים את החלום, רובם ככולם דיפלומטים מקצועיים, אנשי משרד החוץ, ועוד מספר מצומצם של מינויים פוליטיים. "עם ישראל" נשאר בחוץ מול השער הנעול של גן העדן, והכמיהה הנכזבת הופכת אז לכעס עצור על אלו שכן הורשו להיכנס. "במה הם טובים מאתנו?" שואל עצמו הציבור. "למה הם כן ואנחנו לא? מה הם חושבים לעצמם עם הבגדים המחויטים, דירות השרד ומכוניות הפאר? ובכלל, מי צריך אותם?" בעידן התקשורת המיידית, הטיסות המהירות, המפגשים התכופים בין ראשי ממשלות, לא חבל על הכסף? האם לא הגיע זמן לשים לזה קץ? חדשים לבקרים מתפרסמות ביקורות מלומדות המטיפות לסגירה גורפת של כל הנציגויות. בתוך הקלחתהזאתמכוונים חצי המבקרים גם לעבר מטרה בלתי צפויה, ל"אשת השגריר". רבים סוברים כי היא, בניגוד לבעלה, אינה עובדת; באיזו זכות היא מתרווחת לה בנחת על ריפוד העור של מכונית השרד ומבקשת בנונשלנטיות מהנהג להוביל אותה לקניות, ואחר כך לארוחת צהריים עם כמה מחברותיה הנמנות גם הן על הסגל הדיפלומטי. למה מגיעים לה בית ומשרתים? למה חייה הם רצף של נשפים וקוקטיילים? כל סיפור עסיסי, כל בדל רכילות על מעלליה - בין אם אמיתי ובין אם מדומה - של אשת השגריר זוכה לכותרות. כך למשל בפרשת יחסיה של אשת שגריר מסוים עם משרתיה, שהעסיקה לא מכבר את התקשורת שבועות רבים.
     
    בסרט הזה הייתי. "אשת השגריר" הייתי יותר מפעם אחת, וגם אליי כוונו כמה חצים מורעלים. במשך כארבעה עשורים נדדתי ברחבי העולם בעקבות צבי, בעלי הדיפלומט, איש משרד החוץ, ולא תמיד היו אלה שנים קלות. פעם אחר פעם מצאנו את עצמנו בעין הסערה: כבר בתקופת השירות הראשונה שלנו, במדגסקר הרחוקה, הופרה לפתע שגרת החיים על ידי מהפכה אלימה שהביאה לחילופי שלטון ולכינונו של משטר עוין לישראל. זו גם התקופה שבה החלו מתקפות טרור על שגרירויות ישראל בעולם. ראשוני המאבטחים הישראלים שנחתו באי גילו שלא די לשלוף מהר כדי לשרוד; לפריז הנחשקת הגענו דווקא בתקופת מלחמת יום הכיפורים; הייתה לנו הזכות לשרת בקהיר בעת הקמתה של השגרירות הישראלית הראשונה בעולם הערבי, ושירתנו בה גם כאשר נרצח הנשיא סאדאת ב-1981; ברומניה של הרודן צ'אושסקו הגשמנו את החלום - צבי כיהן בפעם הראשונה כשגריר ישראל. אלא שדווקא אז מוצאת את עצמה אשת השגריר ישנה על השטיח בחדר המפואר של בעלה בבניין השגרירות בבוקרשט, בעוד רעם התותחים ממלא את העיר עם פרוץ המהפכה ב-1989. התחנה הבאה של צבי כשגריר היא קהיר, ואליה הגענו לקראת הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה. שגריר ישראל נחשב אז למטרה מספר אחת של הטרוריסטים עוד לפני שגריר ארצות הברית, אך לרעייתו אין שומר ואין שמירה, ועליה לנווט את דרכה לבדה; היא זוכה אמנם לאבטחה כשהיא לצד בעלה באירועים רשמיים ובמסיבות דיפלומטיות, אך את מרבית ימיה מעבירה בבית השגריר שהפך למבצר. איך מתמודדים עם סביבה מאיימת? איך מארחים? איך מנסים לעזור לקהילה היהודית הקטנה והמפוחדת, וכל זאת בלי לאבד את חוש ההומור? השליחות האחרונה הבטיחה שלווה ורוגע - שוודיה הרחוקה; אלא שגם שם לדיפלומט הישראלי ולאשתו אין מנוח: הפגנות אלימות, ממשלה עוינת וקהילה יהודית חצויה. הכול נגמר באקורד בלתי צפוי עם מיצג השלגייה בסטוקהולם. בין מהפכה לרעידת אדמה, בין הדאגה לילדים לבין נשפים נוצצים מנצחת "אשת הדיפלומט" על לא מעט מסיבות יום העצמאות ואינספור ארוחות דיפלומטיות - שאת חלקן היא מכינה בעצמה, וטוב שידעה לבשל.
     
    מה תפקידה של אשת השגריר ולמה תדמיתה כה גרועה בציבור הישראלי? איך מתמודדים הדיפלומטים הישראלים עם עוינות הולכת וגוברת, ולמה בכלל הידרדר כל כך מעמדה של ישראל בעולם? אלה הן כמה מן השאלות שעליהן ספר זה בא להציע תשובות.

    מישל מזאל, ילידת צרפת, עלתה לישראל ערב מלחמת ששת הימים. מאז נדדה עם בעלה צבי, איש משרד החוץ, בארצות רבות ברחבי העולם. למצרים הגיעה לראשונה, בלוויית שלושת ילדיה, עם פתיחת השגרירות ב-1980. ב-1996 חזרה לבירת מצרים כ"אשת השגריר", שליחות אשר נמשכה חמש שנים.

    עוד על הספר

    לרקוד עם השגריר מישל מזאל
    מבוא
     
     
    שגריר... איזה קסם טמון במילה כה קטנה! מי בסתר לבו לא חלם להגיע לפסגה נשגבת זו, לא ראה את עצמו משוחח עם נשיא ארצות הברית על מדשאת הבית הלבן, או מגיע לארמונה של מלכת אנגליה בכרכרה רתומה לסוסים אציליים לקראת מסיבה נוצצת... מי לא צפה בסרטון פרסומת שבו שגריר בבגדי ערב מחלק שוקולדים לאורחיו אניני הטעם. תוכנית ראליטי ששמה "השגריר" ריתקה מאות אלפי צופים למסכים במשך שתי עונות רצופות. אפשר היה לצפות, אם כן, שיחסה של החברה הישראלית לדיפלומטים שלה יהיה מפרגן ואוהד. ולא כך. רק מעטים מגשימים את החלום, רובם ככולם דיפלומטים מקצועיים, אנשי משרד החוץ, ועוד מספר מצומצם של מינויים פוליטיים. "עם ישראל" נשאר בחוץ מול השער הנעול של גן העדן, והכמיהה הנכזבת הופכת אז לכעס עצור על אלו שכן הורשו להיכנס. "במה הם טובים מאתנו?" שואל עצמו הציבור. "למה הם כן ואנחנו לא? מה הם חושבים לעצמם עם הבגדים המחויטים, דירות השרד ומכוניות הפאר? ובכלל, מי צריך אותם?" בעידן התקשורת המיידית, הטיסות המהירות, המפגשים התכופים בין ראשי ממשלות, לא חבל על הכסף? האם לא הגיע זמן לשים לזה קץ? חדשים לבקרים מתפרסמות ביקורות מלומדות המטיפות לסגירה גורפת של כל הנציגויות. בתוך הקלחתהזאתמכוונים חצי המבקרים גם לעבר מטרה בלתי צפויה, ל"אשת השגריר". רבים סוברים כי היא, בניגוד לבעלה, אינה עובדת; באיזו זכות היא מתרווחת לה בנחת על ריפוד העור של מכונית השרד ומבקשת בנונשלנטיות מהנהג להוביל אותה לקניות, ואחר כך לארוחת צהריים עם כמה מחברותיה הנמנות גם הן על הסגל הדיפלומטי. למה מגיעים לה בית ומשרתים? למה חייה הם רצף של נשפים וקוקטיילים? כל סיפור עסיסי, כל בדל רכילות על מעלליה - בין אם אמיתי ובין אם מדומה - של אשת השגריר זוכה לכותרות. כך למשל בפרשת יחסיה של אשת שגריר מסוים עם משרתיה, שהעסיקה לא מכבר את התקשורת שבועות רבים.
     
    בסרט הזה הייתי. "אשת השגריר" הייתי יותר מפעם אחת, וגם אליי כוונו כמה חצים מורעלים. במשך כארבעה עשורים נדדתי ברחבי העולם בעקבות צבי, בעלי הדיפלומט, איש משרד החוץ, ולא תמיד היו אלה שנים קלות. פעם אחר פעם מצאנו את עצמנו בעין הסערה: כבר בתקופת השירות הראשונה שלנו, במדגסקר הרחוקה, הופרה לפתע שגרת החיים על ידי מהפכה אלימה שהביאה לחילופי שלטון ולכינונו של משטר עוין לישראל. זו גם התקופה שבה החלו מתקפות טרור על שגרירויות ישראל בעולם. ראשוני המאבטחים הישראלים שנחתו באי גילו שלא די לשלוף מהר כדי לשרוד; לפריז הנחשקת הגענו דווקא בתקופת מלחמת יום הכיפורים; הייתה לנו הזכות לשרת בקהיר בעת הקמתה של השגרירות הישראלית הראשונה בעולם הערבי, ושירתנו בה גם כאשר נרצח הנשיא סאדאת ב-1981; ברומניה של הרודן צ'אושסקו הגשמנו את החלום - צבי כיהן בפעם הראשונה כשגריר ישראל. אלא שדווקא אז מוצאת את עצמה אשת השגריר ישנה על השטיח בחדר המפואר של בעלה בבניין השגרירות בבוקרשט, בעוד רעם התותחים ממלא את העיר עם פרוץ המהפכה ב-1989. התחנה הבאה של צבי כשגריר היא קהיר, ואליה הגענו לקראת הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה. שגריר ישראל נחשב אז למטרה מספר אחת של הטרוריסטים עוד לפני שגריר ארצות הברית, אך לרעייתו אין שומר ואין שמירה, ועליה לנווט את דרכה לבדה; היא זוכה אמנם לאבטחה כשהיא לצד בעלה באירועים רשמיים ובמסיבות דיפלומטיות, אך את מרבית ימיה מעבירה בבית השגריר שהפך למבצר. איך מתמודדים עם סביבה מאיימת? איך מארחים? איך מנסים לעזור לקהילה היהודית הקטנה והמפוחדת, וכל זאת בלי לאבד את חוש ההומור? השליחות האחרונה הבטיחה שלווה ורוגע - שוודיה הרחוקה; אלא שגם שם לדיפלומט הישראלי ולאשתו אין מנוח: הפגנות אלימות, ממשלה עוינת וקהילה יהודית חצויה. הכול נגמר באקורד בלתי צפוי עם מיצג השלגייה בסטוקהולם. בין מהפכה לרעידת אדמה, בין הדאגה לילדים לבין נשפים נוצצים מנצחת "אשת הדיפלומט" על לא מעט מסיבות יום העצמאות ואינספור ארוחות דיפלומטיות - שאת חלקן היא מכינה בעצמה, וטוב שידעה לבשל.
     
    מה תפקידה של אשת השגריר ולמה תדמיתה כה גרועה בציבור הישראלי? איך מתמודדים הדיפלומטים הישראלים עם עוינות הולכת וגוברת, ולמה בכלל הידרדר כל כך מעמדה של ישראל בעולם? אלה הן כמה מן השאלות שעליהן ספר זה בא להציע תשובות.